345 - שמה דין ארבע רשויות לשבת ובו כ"ז סעיפים

'

שמה דין ארבע רשויות לשבת ובו כ"ז סעיפים:

א ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים כרמלית ומקום פטור.

איזו היא רשות היחיד מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים ויש בחללו (א) ד' טפחים על ד' טפחים שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו.

וכן חריץ עמוק עשרה טפחים שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה אם רוחב חללו הוא ד' טפחים על ד' טפחים שהוא שיעור מקום הרי הוא רשות היחיד גמורה בתוכו אפילו הוא ברשות הרבים.

וכן עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד' הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד':

ב תל שהוא משופע והולך ומתלקט בגבהו מעט מעט אם הוא מגביה י' טפחים מתוך הילוך ד' אמות הרי הוא כאלו זקוף ביושר ורשות היחיד הוא במקום גבהו אם מגביה כן מכל רוחותיו אפילו הוא עומד ברשות הרבים כיון שאין נוח להלוך בו אבל אם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ה' אמות הרי ההילוך בו נוח וקל ולפיכך הוא כרשות הרבים גמורה אם הוא ברשות הרבים או ככרמלית אם הוא בכרמלית:

ג עמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד' על ד' ומתקצר והולך למטה וכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ יש בו ג' טפחים על ג' טפחים הרי הוא רשות היחיד על ראשו לפי שהלכה למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד לארץ והרי זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו וכיון שבראשו יש ד' על ד' הרי הוא שם רשות היחיד גמורה ואפילו אם כשהגיע לפחות מג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים על ג' טפחים אין בכך כלום שכל שהוא פחות מג' טפחים לארץ כלבוד הוא וכאילו הגיע לארץ.

אבל תחת ראשו ועד הארץ אע"פ שאנו רואים כאילו מחיצות מקיפות שם אין זה מועיל לעשות שם רשות היחיד לפי שאין שם ריוח ד' על ד' שיהא ראוי להשתמש שם שהרי תחתית העמוד מפסיק שם:

ד עמוד שיש בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה ואח"כ מתמעט והולך אע"פ שכשמגיע לג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים או אפילו אם כבר אין בעביו ג' טפחים למעלה הרבה יותר מג' טפחים סמוך לארץ הרי הוא רשות היחיד על גבה משום שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים של צדדיו למעלה כמו שנתבאר.

אבל למטה תחת השיפוע אינו רשות היחיד כיון שאי אפשר לומר שם גוד אחית מחמת בקיעת הגדיים כי כל מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה אבל פחות מג' טפחים שאינן יכולין לעבור שם אפילו אין בה אלא ז' טפחים ומשהו אנו אומרים לבוד וכאלו הגיע לארץ:

ה כל מקום שיש לו שם ד' מחיצות אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית כגון ד' קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה שנמצא שלכל רוח יש מחיצה ברוחב אמה מזוית זו וברוחב אמה מזוית זו אם אין ביניהם אלא י"ג אמות ושליש הרי זה רשות היחיד מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב אבל מדברי סופרים אינן חשובות מחיצות להתיר הטלטול בתוכו אפילו הן בכרמלית הואיל והפרוץ מרובה על העומד אלא לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים כדי שיהיו מים מצויים להם בשבתות:

ו וכן מקום המוקף ג' מחיצות גמורות אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית או אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי שלחי זה נדון כמחיצה ג' ע"ד שיתבאר בסי' שס"ג הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ושלא להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים כדין הכרמלית שיתבאר.

במה דברים אמורים כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים הזורק לתוכו פטור שאינו כרשות היחיד מן התורה מפני שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים:

ז כתלים המקיפים את רשות היחיד הרי על גביהם רשות היחיד אע"פ שאינן רחבים ד'. ואפילו אם גם החלל שביניהם אין בו דשאינו רשות היחיד שם - מכל מקום על גבי הכתלים למעלה אם יש שם ד' על ד' בהצטרפות כולם עם החלל שביניהם הרי הוא רשות היחיד שם. ואף על פי שאינו ראוי להשתמש שם על גבי כתלים שאין בהם רוחב ד' בכל אחד מכל מקום הרי אפשר להניח שם על גביהם דף הרחב ד' על ד' כמדתם עם החלל שביניהם ולהשתמש עליו:

ח חורים שבכתלי רשות היחיד: שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות הרבים והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים ובני רשות הרבים משתמשים בהם - אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה. אבל אם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים - אינם בטלים אצלה והרי הם נדונים לפי גבהם ורחבם כמו שיתבאר:

ט אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע. ולכן אם נעץ קנה ברשות היחיד אפילו גבוה מאה אמה על גביו רשות היחיד. וכן כל מה שיש ברשות היחיד בין רחב בין קצר בין גבוה בין נמוך דינו כרשות היחיד, שכן דרך לבנות ברשות היחיד עליות זו למעלה מזו קטנות וגדולות:

י ואפילו כלי העומד ברשות הרבים אם יש בו כדי לרבע ד' טפחים על ד' טפחים והוא גבוה י' טפחים, כגון תיבה או כוורת או מגדל הרי הוא רשות היחיד בתוכו ועל גבו עד לרקיע מפני שכל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' הוא חולק רשות לעצמו.

אבל אם אינו גבוה עשרה אף על פי שרחב ד' אינו חולק רשות לעצמו. ואף על פי שחכמים גזרו על כל דבר שרחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו דהיינו כרמלית כמו שיתבאר - מכל מקום בכלים לא רצו חכמים לגזור לבטלם מתורת כלי לעשותם רשות בפני עצמם הואיל והן כלים ודינם כמקום פטור. 

ויש אומרים שדינם כרשות הרבים שהם עומדים עליה וכל שכן אם אינו רחב ד' והוא למטה מי'.

וכלים המחוברים לקרקע - אין עליהם תורת כלי לענין זה וגזרו עליהם לעשותם כרמלית אם רחבים ד' ואינם גבוהים י':

יא איזו היא רשות הרבים רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה שכן היה רוחב הדרך במחנה לוים שבמדבר.

והוא שאינם מקורים ואין להם חומה סביב. ואפילו יש להם חומה אלא שהם מפולשים משער לשער דהיינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה - הרי יש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין רשות הרבים אם הוא רחב ט"ז אמה שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער) והוא שאין הדלתות ננעלות בלילה כמו שיתבאר בסימן שס"ד.

וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה וכן מבואות רחבים ט"ז אמה המפולשים מרחוב לרחוב או מרחובות לדרכים הרחבים ט"ז אמה - הן רשות הרבים גמורה.

ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא כרמלית.

ועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה ואין למחות בידם שיש להם על מי שיסמכו (וכל ירא שמים יחמיר לעצמו):

יב מבואות הרחבים ט"ז אמה אפילו שמתקצרים בקצתן ואין בהם ט"ז אמה - הרי הן רשות הרבים, לפי שאי אפשר לרשות הרבים להתלקט במלקט ורהיטנילפיכך מבואות המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם וארכן לאורך רשות הרבים אע"פ שאין ברחבן ט"ז אמה הרי הם רשות הרבים גמורה, לפי שהן כרשות הרבים ארוכה שנתקצרה בקצתה כיון שארכן לאורך רשות הרבים. אבל אם ארכן מפולש לרוחב רשות הרבים - אינן רשות הרבים. 

ויש אומרים שאינן רשות הרבים אלא אם כן רחבים י"ג אמה ושליש. (ואז הם רשות הרבים אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים)

וכבר נתבאר שעכשיו יש אומרים שאין לנו רשות הרבים בכל ענין:

יג כל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים אפילו הם קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם - חשובים כקרקע והרי הם רשות הרבים (ואפילו הם כלים).

ואם הוא גבוה ג' ומג' ועד ט' ולא ט' בכלל, אם הוא רחב ד' על ד' חלק רשות לעצמו מדברי סופרים והוא ככרמלית. והוא שאינו כלי. ואם אינו רחב ד' על ד' - הוא מקום פטור. (ואם הוא כלי נתבאר לעיל).

ואם הוא גבוה ט' טפחים מצומצמים, שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך ורבים מכתפים עליו - הרי הוא כרשות הרבים גמורה אפילו אינו רוחב ד'. שכיון שהוא צריך לרבים רשות הרבים הוא בין רחב בין קצר. 

אבל אם אין רבים מכתפים עליו אע"פ שראוי הוא לכתף עליו - אינו רשות הרבים. ופחות מט' אפילו אם מכתפים עליו אינו כלום מפני שאינו ראוי לכיתוף. 

ויש אומרים שמט' ועד עשרה ראוי הוא לכיתוף ורשות הרבים הוא אם מכתפים עליו אפילו אינו רוחב ד'.

אבל מעשרה ולמעלה אף אם ראוי הוא לכיתוף ומכתפים עליו הרי נשתנה לרשות אחרת שאם הוא רחב ד' על ד' הוא רשות היחיד, ואם אינו רחב ד' הוא מקום פטור (אפילו הוא כלי).

ואפילו יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לדכגון חור שבכותל כלפי רשות הרבים והוא גבוה עשרה ואין בתוכו ד' על ד' הרי הוא מקום פטור, ואין אומרים רואים כאלו נחקק מן הכותל במקומו כשיעור ד' על ד':

יד גומא ברשות הרבים - אם אינה עמוקה ג' טפחים הרי הוא רשות הרבים. משלשה ועד עשרה, אם רחבה ד' על ד' - הרי הוא כרמלית, ואם לאו הוא מקום פטור אפילו היא עמוקה עשרה טפחים ויותר. 

ואפילו אם לפעמים מניחים בה רבים חפציהם עד שישובו - מכל מקום תשמיש ע"י הדחק הוא ואינו חשוב תשמיש לעשותה רשות הרבים בשביל כך. ואם היא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה - הרי זו רשות היחיד שהרי יש לה מחיצות בתוכה. והוא שיהא העומק עשרה מתלקט מתוך הילוך ד' אמות:

טו היתה הגומא מליאה מים - אין המים מבטלים המחיצות, והוא הדין שאר דברים צלולים שאדם מסתכל בהם ורואה בתוכם ונראים המחיצות. אבל מליאה פירות אינה רשות היחיד, שהפירות מבטלים המחיצות מן התורה אפילו דעתו לפנותם היום הואיל ועכשיו אין המחיצות ניכרות.

(ואפילו במליאה מים או אפילו בריקנית אינה רשות היחיד אלא אם כן העומק עשרה הוא מתלקט מתוך הילוך ד' אמות כמו שנתבאר למעלה.

(ואפילו הוא עמוק עשרה מתוך הילוך ד' אמות) אינו רשות היחיד (מדברי סופרים) אלא כרמלית, כמו הימים והנחלים שאינן רשות היחיד מדברי סופרים אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד' אמות, הואיל ועוברים עליהם כמו שיתבאר).

והוא הדין לרקק שבכרמלית.

(ואין צריך לומר אם הוא עמוק עשרה מתוך הילוך יותר מד' אמות שאז אינו רשות היחיד מן התורה. ואעפ"כ אינו רשות הרבים אעפ"י שהרבים מהלכים בו לפי שכל מים שהן עמוקים עשרה אין נוח להלוך בהן כלל):

טז רקק מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה בטל הוא לגבי ר"ה אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא הילוך שעל ידי הדחק. ואפילו אם אינו רחב ד' שאין מהלכים בתוכו אלא מדלגים עליו הרי הוא רשות הרבים כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו ואין מקיפים אותו כמו שמקיפים את הבור שברשות הרבים. וכן דף המונח על גבי הרקק (או על הבור) הוא רשות הרבים כיון שרבים בוקעים בו. אבל רקק שאין רבים בוקעים בו אינו רשות הרבים אע"פ שאינו עמוק עשרה אלא כרמלית הוא אם הוא רחב ד' ואפילו הוא עמוק ט':

יז אויר רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, אבל למעלה מי' טפחים מקום פטור הוא לענין דבר שאינו מסויים, כגון פני כותל שברשות הרבים אם איזה דבר נדבק שם או קולט מן האויר מותר להוציא משם לרשות היחיד. אבל דבר מסויים כגון חור שבכותל או ראש עמוד אם אין בו ד' על ד' אפילו למטה מעשרה מקום פטור הוא. ואם יש בו ד' על ד' גם למעלה מעשרה אינו מקום פטור אלא רשות היחיד גמורה הוא:

יח חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים ואינם מפולשים לפנים - אם הם (רחבים) [גבוהים] ג' טפחים אינם כרשות הרבים אלא נדונים לפי מדותיהם. אם יש בהם ד' על ד' והם למטה מי' טפחים הם כרמלית ואם הם למעלה מי' טפחים הם רשות היחיד. ואם אין בהם ד' על ד' הם מקום פטור בין שהם למעלה מעשרה בין שהם למטה מעשרה:

יט איזו היא כרמלית - מקום שאינו הילוך לרבים וגם אינו מוקף מחיצות כהלכתן, וזהו כארמלית - כלומר כאלמנה שאינה לא בתולה ולא נשואה - כך זה אינו מוקף מחיצות כרשות היחיד ואינו הילוך לרבים כרשות הרבים.

ומקום זה הוא מקום פטור מן התורה, שמותר להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו מפני שהוא בטל אצל כל אחד מהן, בין שיש בו ד' בין שאין בו אלא שחכמים חלקו ביניהם שכשאין בו ד' על ד' הוא מקום פטור וכשיש בו הוא מקום חשוב ואינו בטל אצלן ועשאוהו רשות בפני עצמו וקראוהו כרמלית.

כגון מקום שיש בו ד' על ד' המוקף מחיצות שאינן גבוהות י' טפחים וכן תל או עמוד שיש בו ד' על ד' ואינו גבוה עשרה וכן חריץ שיש בו ד' על ד' ואינו עמוק עשרה.

וכן הימים והנחלים שאף שהם עמוקים עשרה והמים אינם מבטלים המחיצות - מכל מקום אין העומק עשרה מתלקט מתוך הילוך ד' אמות, וגם אינן רשות הרבים אע"פ שרבים מהלכים בהם בספינות - לפי שאינו נוח תשמיש הליכתן כמו ביבשה, ואינו דומה לדגלי מדבר.

ואף אם יש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים מתוך הילוך ד' אמות שהיא רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב - מכל מקום <(ב)> מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית (הואיל ועוברים על מחיצותיה מלמעלה כאלו לא היו שם מחיצות כלל):

כ וכן הבקעה דהיינו שדות זרועות או קצורות שאינן מוקפות גדר גבוה י' טפחים, וכן קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות ואין להם לחי או קורה ברוח רביעית הפתוחה לרשות הרבים, וכן רשות הרבים שהיא מקורה שאינה דומה לדגלי מדבר - הן כרמלית:

כא וכן האסטוונית דהיינו מקום פנוי שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים על אצטבאות, ומקום זה אינו עשוי להילוך רבים וכרמלית הוא, וכן העמודים שברשות הרבים שבהם תולים התגרים פרקמטיא וגם אצטבאות סדורות לפניהם לישב שם התגרים - הרי אצטבאות אלו הן כרמלית אם הן רחבות ד' על ד' וגבוהות משלשה ועד עשרה, כמו שנתבאר לעיל בתל ועמוד שברשות הרבים.

אבל מקום פנוי שבין העמודים - הוא רשות הרבים כיון שרבים בוקעים שם. ואע"פ שבין עמוד לעמוד אין שם רוחב ט"ז אמה כשיעור רוחב רשות הרבים, ואפילו אין שם אפילו י"ג אמה ושליש כשיעור מבוי המפולש מרשות הרבים - אעפ"כ כיון שרבים בוקעים בהם הם טפלים לרשות הרבים הרחבה ט"ז אמה, משא"כ במבוי שהוא מקום חשוב בפני עצמו ואינו טפל ובטל לרשות הרבים:

כב בית נמוך שאין תוכו י' טפחים בגובה וקירוייו משלימו לעשרה - אם יש בו ד' על דהרי על גביו רשות היחיד כמו על גבי עמוד הגבוה עשרה ורחב ד' משום גוד אסיק, אבל תוכו הוא כרמלית כיון שאין שם מחיצות גבוהות עשרה.

ואם חוקק בהם ד' על דאפילו באמצע רחוק מן הכתלים ג' טפחים או יותר נעשה כולו רשות היחיד לפי שבמקום החקק עצמו ששם הוא גבוה עשרה שם הוא רשות היחיד גמורה והשאר נעשה כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד.

ואע"פ ששפת החקק מצטרף עם הכתלים שבתוכו להשלימם לעשרה אע"פ שהוא רחוק מהם ג' טפחים או יותר - מכל מקום ע"י צד החיצון של הכתלים ששם הם גבוהים י' נעשה חקק זה רשות היחיד הואיל ויש בו חלל גבוה י' טפחים. ואף על פי שהכתלים רחוקים מחללו ג' טפחים או יותר - אין בכך כלום לפי שלענין שבת א"צ רק שתהא הרשות משתמרת ע"י המחיצות ואפילו הן רחוקות ממנה הרבה נקראת רשות היחיד והשאר נעשה כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד.

אבל כשלא חקק בו אין תוכו נעשה רשות היחיד ע"י צד החיצון של הכתלים הואיל ואין בתוכו חלל גבוה י' טפחים.

ואם אין הכתלים גבוהים עשרה אפילו בצד החיצון שלהם - אין החקק נעשה רשות היחיד אלא אם כן הוא סמוך לכתלים פחות מג' טפחים שאז מצטרף שפתו לגובה הכתלים להשלימם לעשרה. ואע"פ שאין הכתלים גבוהים י' אפילו בצד החיצון - מכל מקום מצטרפים:

כג גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם כגון גגין שלנו - אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה אלא כרמלית הוא. ואם חלון פתוח לו מן הבית נעשה כולו כחורי רשות היחיד ורשות היחיד הוא.

וכן זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הם כרמלית, אלא אם כן חלון הבית פתוח להם לפי שאף שהם גבוהים עשרה אין אומרים בהם גוד אחית מחיצה למטה עד לארץ הואיל והגדיים יכולים לבקוע תחתיהם, כמו שנתבאר למעלה.

ויש מי שאומר שגג הבולט אינו ככרמלית אלא אם כן בולט ד' טפחים לתוך רשות הרבים או כרמלית, שאז בליטה זו היא כרמלית כמו זיזים הבולטים ושאר הגג הוא פרוץ במילואו לבליטה זו, שמחיצות הבית אין אומרים בהם גוד אסיק להפסיק בין בליטה זו לשאר הגג הואיל ואינן ניכרות למי שעומד על הגג.

אבל אם אין בבליטה ד' טפחים אינה ככרמלית אלא מקום פטור ושאר הגג אע"פ שאין לו אלא מחיצות הבית ואין אומרים בהם גוד אסיק - מכל מקום כיון שהבית שתחתיו רשות היחיד הרי רשות היחיד עולה עד לרקיע. 

ולא הוצרכו לומר גוד אסיק אלא בדבר שתחתיו אינו רשות היחיד גמורה בהיקף מחיצות סביבה כגון עמוד ברשות הרבים וכיוצא בה (אלא שכיון ששאר הגג פרוץ במילואו לבליטה שהיא מקום פטור אף הוא נעשה מקום פטור אם הבליטה היא מקום פטור מב' רוחות הגג כגון שרשות הרבים או כרמלית מהלכת מב' רוחות הבית שגג זה לא עדיף מבית שנפרץ במילואו מב' רוחותיו שאינו רשות היחיד אלא כרשות שנפרץ לו)

ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים:

כד (חורים שבכתלים <(ג)> כלפי כרמלית אינם ככרמלית אם הם למעלה מג' טפחים אלא אם כן יש בהם ד' על דוהם למטה מעשרה, כמו שנתבאר בחורי רשות הרבים):

כה כרמלית הקילו בה מקולי רשות היחיד ומקולי רשות הרבים: מקולי רשות היחיד שאין כרמלית בפחות מד' על ד', ומקולי רשות הרבים שאין כרמלית למעלה מעשרה, אלא מקום פטור הוא לענין דבר שאינו מסויים כמו שנתבאר ברשות הרבים. אבל דבר מסויים כגון ראש עמוד העומד בכרמלית אם יש בו ד' על ד' רשות היחיד הוא ואם אין בו ד' על ד' אף למטה מעשרה אינו כרמלית אלא מקום פטור.

ויש אומרים שאין מקום פטור בכרמלית אלא ברשות הרבים, אבל בכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו וניעור דהיינו המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו שהיא ג"כ מקום פטור מן התורה וניעור ונתחזק ע"י מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו. ולכן כל דבר שאין בו ד' על ד' שאינו חולק רשות לעצמו בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה אם הוא למטה מעשרה. אבל אם הוא למעלה מעשרה מקום פטור הוא שאין כרמלית תופסת למעלה מעשרה. אבל בור העומד בכרמלית אפילו עמוק מאה אמה הוא כרמלית אלא אם כן יש בו ד' על דשהכרמלית תופסת עד התהום ואין מקום פטור נוהג שם. וכן עיקר.

ולדברי הכל אין מקום פטור ברשות היחיד אלא כל מה שיש ברשות היחיד הוא רשות היחיד:

כו בימים ונחלים מודדים אלו העשרה טפחים של כרמלית מעל פני המים ולא מן הקרקע, לפי שהמים נחשבים כארץ עצמה ולכן כל המים וי' טפחים למעלה על פני המים הם כרמלית, למעלה מעשרה הוא מקום פטור:

כז איזהו מקום פטור כל מקום גבוה שברשות הרבים שאין בו ד' על ד' והוא גבוה משלשה ולמעלה עד לרקיע, או חריץ שאין בו ד' טפחים רוחב ועמוק משלשה ועד התהום אפילו הוא ארוך אלף אמה, וכן מחיצות הגבוהות משלשה ועד לרקיע ואין ביניהם ד' על ד' הרי ביניהם מקום פטור אם הם ברשות הרבים אבל בכרמלית אין שם מקום פטור כלל אלא למעלה מי' טפחים וכל שכן ברשות היחיד כמו שנתבאר