שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת ובו כ"ה סעיפים:

א פקק החלון, כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון, אפילו הוא דבר שאין עליו תורת כלי כלל, וגם לא פקק בו מעולם בחול, ובא לפקוק בו בתחלה בשבת - אם חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו (בשבת או שחשב עליו שיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון אע"פ שלא חשב על השבת בפירוש) - הרי זה מותר, שע"י מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי והותר בטלטול כשאר כל הכלים  (כמ"ש בסי' ש"ח שמחשבה מועלת בדבר שדרכו לייחדו לכך. ואם פקק בו פעם אחת מבעוד יום אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת ירדה עליו תורת כלי ע"י פקיקה זו, כיון שהוא דבר שדרכו לייחדו לכך כמ"ש שם).

ואפילו ארובה שבגג מותר לפקוק בפקק המותר בטלטול, אע"פ שאינו קשור ותלוי שם מבעוד יום. ואין בזה משום עשיית אהל בשבת מפני שאינו עושה בזה אלא תוספות לאהל, והוספה זו עראי היא שאינה עשויה להתקיים הרבה שהיא עשויה להפתח תדיר, ותוספת אהל עראי מותרת. ולא אסרו אלא לעשות כל האהל עראי, כמ"ש בסי' שט"ו. 

לפיכך אם אין פקק זה עשוי להפתח תדיר אלא לעתים רחוקים אסור לפקק אפילו הוא חלון שבכותל מפני שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל:

ב וקנה שהתקינו להיות נועל בו שתוחבו בכותל אצל הדלת אין צריך שיקשרנו בדלת מבעוד יום שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבעוד יום ותוחבו שם בשבת אין בו משום בונה בשבת הואיל ואינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר.

ומכל מקום דומה הוא קצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה ולפיכך אף אם חשב עליו מבעוד יום לנעול בו בשבת ואף אם ייחדו לכך לעולם ואף אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול והוא מיוחד לכך אסור לנעול בו בשבת אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך (שאז ניכר הדבר שאינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר שכך מוכיח מעשה תיקונו שע"י מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי ואין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם) ואז מותר לנעול בו אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום.

וגם מותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו כדין שאר כל הכלים שמלאכתם להיתר אבל אם הוא בענין שאסור לנעול בו בשבת אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו כדין כלי המיוחד למלאכת איסור:

ג ונגר שהוא יתד שתוחבין אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת הואיל ותוחבין אותו באסקופה למטה דומה הוא לבנין יותר מקנה שתוחבין בכותל מן הצד ואין נועלים בו אף שהוא מיוחד לכך ואף אם תיקנו ועשה בו מעשה המוכיח עליו שהוא עומד לכך אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום (ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם ואף אם לא ייחדו לכך) שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום אינו נראה כבונה בשבת:

ד כיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא דהיינו שראשו עב וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין הואיל והוא דומה לכלי אינו נראה כל כך כבונה שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם ולפיכך אין צריך שיהא הקשר אמיץ אלא אפילו אם קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בחבל זה שאם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו ע"י חבל זה מיד היה נפסק די בכך אפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת (או במזוזה שאף שאין הדבר ניכר כל כך שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת הואיל ואינו קשור בדלת עצמה וגם הואיל ואין הקשר אמיץ אעפ"כ אינו נראה כבונה בשבת הואיל והוא דומה לכלי) ואפילו אם החבל הוא ארוך ואין הנגר תלוי כלל באויר כששומטו מהחור שבמפתן אלא כולו מונח בארץ אין בכך כלום הואיל והוא מחובר שם מבעוד יום ע"י החבל:

ה ואם אין בראשו גלוסטרא אם הוא קשור בדלת עצמה אפילו קשור בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו די בכך (לפי שניכר יפה שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת הואיל וקשור בדלת עצמה אע"פ שאין הקשר אמיץ ושוב אינו נראה כבונה בשבת) ואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור אבל אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח (או במזוזה) צריך שיהא הקשר אמיץ בענין שיהא ראוי לינטל בו (שכשהוא קשור יפה בחבל חזק ניכר הדבר שהוא עומד לנעילת דלת אף שאינו קשור בדלת עצמה ושוב אינו נראה כבונה בשבת) ואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור שבאסקופה:

ו וכל זה כשהאסקופה היא גבוהה ואין החור שלה נוקב עד לארץ אבל אם נפחת החור מתחתיו והגיע לארץ בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב הנגר תחתיו בארץ הרי זה נראה כבונה ואסור לנעול בו בכל ענין אף אם יש בראשו גלוסטרא וקשור בדלת בחבל חזק.

במה דברים אמורים כשהנגר נוקב תמיד נקב חדש בארץ אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שראש הנגר יהיה נכנס לשם ושוב אין הנגר מוסיף נקב בארץ אינו נראה כבונה ומותר לנעול בו ע"ד שנתבאר:

ז נגר שתחב בו בית יד באמציעותו והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ואף שאינו קשור כלל שאינו נראה כבונה הואיל וניכר בו שהוא כלי ואינו דומה ליש בראשו גלוסטרא שדומה ג"כ לכלי ואעפ"כ צריך להיות קשור ושלא יהא נוקב בארץ לפי שכאן עשה בו מעשה בידים בתחיבת הבית יד לתוכו ועל ידי כך עשאו כלי משא"כ הגלוסטרא לא עשאה הוא בידים בשביל תורת כלי.

וכן הבריח שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן אם יש בו טבעת באמצעיתו שאוחזין בה בשעת פתיחה ונעילה ומושכין בה את הבריח הרי הוא בית יד לבריח ומותר לנעול בו אף שאינו קשור כלל:

ח כל פתח שאינו עשוי לכניסה וליציאה תדיר אלא לעתים רחוקים, כגון רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר - אם עשה לפתחה דלת שאינה סובבת על צירה (פירוש ציר הוא עץ חד הבולט מן הדלת להכניסו בחור שבאדן כדי שתהא הדלת חוזרת לכאן ולכאן) אלא כשרוצה לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה, בין שדלת זו עשויה מקרשים בין שהיא מחצלת של קנים שתלאה וזקפה שם לדלת. וכן פרצה שבגנה ושבחצר שגדרה בקוצים ועשאום כעין דלת, ולפעמים פותח דלת זו ונכנס ויוצא בפרצה זו לעתים רחוקים וחוזר ונועלה - אם יש ציר בדלתות אלו או אפילו אין בהם עתה אלא שהיה להן ציר ונשבר ומקומו ניכר - מותר לנעול בהן בשבת, מפני שבהיכר הציר שבהן ניכרין הן שהן דלתות העשויות לפתיחה ונעילה, ואינו נראה כבונה. אלא שצריך ליזהר אם יש להן ציר שלא יחזור הציר לחורו כמו שיתבאר. 

אבל אם אין להן היכר ציר אסור לנעול בהן בשבת שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה, כל שאין בהן היכר שהן דלתות:

ט ואפילו כשיש להן ציר לא התירו לנעול בהן אלא כשקשרן ותלאן שם מבעוד יום לנעול בהן, ואז מותר לנעול בהן אף אם כשפותחן הן נגררות בארץ וכשנועלן מגביהן וזוקפן על האסקופה, שכיון שהן קשורות ומחוברות שם מבעוד יום - אינו נראה כבונה בשבת.

ואם קשרו וקבעו שם בענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ אפילו אינן גבוהין מן הארץ אלא כמלא נימא - מותר לנעול בהם אף אם אין להן היכר ציר, מפני שאינו נראה כבונה בנעילה זו, הואיל ואף כשהן פתוחין הן מחוברים וקבועין שם היטב שאינן נגררות בארץ:

י ופתח העשוי לכניסה וליציאה תדיר - מותר לנועלו אפילו בדלת שאין לה היכר ציר והיא נגררת בארץ כשפותחה או אפילו שומטין אותה לגמרי כשפותחין אותה שאינה קשורה שם כלל - לפי שכיון שעשויה להפתח תדיר אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה אלא עראי, ואין איסור כלל לעשות מחיצת עראי בשבת, אלא ע"ד שיתבאר בסי' שט"ו:

יא וכל זה בדלת שיש לה אסקופה התחתונה שזוקפין אותה עליה, שאסקופה מוכחת על הדלת שהיא עשויה לנעילה ולא לבנין. אבל אם אין לה אסקופה וכשנועלין בה מורידין אותה על הארץ וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה, הואיל ואין לה צורת הפתח אין נועלין בה אפילו יש לה ציר, כל שאינה סובבת על צירה. ואפילו היא גבוהה מן הארץ ואפילו הוא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש מתירין בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש להקל בדברי סופרים:

יב וכן דלת העשוי מלוח אחד וכשפותחין שומטין אותה ועוקרים אותה, הואיל ואינה דומה לשאר דלתות אין נועלין בה אפילו יש לה ציר כל שאינה סובבת על צירה. ואפילו היא גבוהה מן הארץ, ואפילו יש לה אסקופה, ואפילו היא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר - מפני שנראה כבונה ונותן קרש בכותל. 

ויש מתירין בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר ויש להקל בדברי סופרים:

יג אבל דלת העשוייה מקרשים הרבה ויש לה אסקופה - מותר לנעול בה לדברי הכל בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר, אף ששומטין ועוקרין אותה לגמרי כשפותחה שאינה קשורה שם כלל. ואף אם אין לה היכר ציר כמו שנתבאר למעלה. 

והוא הדין במקום שנועלין בקרשים הרבה מפורדים ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניסין שם הקרשים - הואיל והפתח נעול בכמה קרשים חשובים כולם כדלת אחת עשוייה מקרשים הרבה ומותר לנעול בהם אף ששומטין אותה לגמרי כשפותחין, ואף שאין להם היכר ציר אלא שהוא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר:

יד כל דלתות הכלים כגון שידה תיבה ומגדל שיש להם דלתות מצדיהם ויש להן שני צירים דהיינו שני ראשים הבולטים מן הדלת אחד למעלה הנכנס בחור שבמשקוף ואחד למטה הנכנס בחור שבאסקופה - אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע דהיינו שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן שלא יוכל עוד לצאת משם, ויתחייב משום בונה כמו שיתבאר או משום מכה בפטיש כמו שיתבאר בסי' שי"ד. 

אבל אם יצא מקצתו דוחקו עד שמחזירו למקומו. ואין חוששין שמא יתקע, לפי שאין צריך כל כך לזה הואיל ואין כולו יוצא מהחור. אבל אם יצא ציר העליון אפילו מקצתו אסור לדוחקו ולהחזירו למקומו גזרה שמא יתקע - שהעליון צריך להדקו בחוזק יותר מהתחתון שהתחתון הוא מתקיים מאליו בחורו כשהעליון הוא במקומו:

טו ואפילו דלת שאין לה ציר לא למעלה ולא למטה אלא באמצעה דהיינו שבאמצעה בולט ראש אחד וכנגדו יש חור במזוזת הפתח ותוחבין אותו בחור כשנועלין הדלת וכשפותחין מוציאין אותו מהחור, שכאן אין לחוש שמא יתקע שהרי הדלת עשוייה לפתוח ולנעול תדיר - אעפ"כ אסור להחזיר ציר זה לחורו בשבת, גזרה משום ציר שאינו באמצע הדלת. אבל ביו"ט מותר משום שמחת יו"ט כמו שיתבאר בסי' תקי"ט:

טז וכל זה להחזיר הדלתות. אבל ליטול הדלתות מהכלים מותר בכל ענין, אם אינן תקועין בהן בחוזק. ואין בזה משום סותר מפני שאין בנין וסתירה בכלים אבל אם הן תקועין בחוזק יש בפריקתן משום סותר כמו שיתבאר:

יז אבל דלת של בית ושל בור ודות או של כלים המחוברים בקרקע, כגון לול של תרנגולים שהוא כלי ומחובר בקרקע - אסור בין ליטול בין להחזיר, שכל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה. 

לפיכך מה שנוהגים בסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות ע"י נכרי - לא יפה הם עושים שהרי בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי עתיד להחזירן אח"כ וא"כ כשאומר לנכרי הרי זה שבות גמור, ואינו שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער כמו שנתבאר בסי' ש"ז.

ולהאומרים שסותר על מנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון כמו שנתבאר בסי' רע"ח - אין בנטילת החלונות אלא איסור מדברי סופרים ולומר לנכרי הוא שבות דשבות, שהתירוהו במקום מצטער.

לפיכך אין צריך למחות בהמקילין כיון שיש להם על מי שיסמכו. אבל כל אדם יחמיר לעצמו כסברא הראשונה שהיא עיקר. וגם צריך להזהיר לרבים שנכשלים שנוטלין רביעיות החלונות (שקורין קוואטיר"ן) מן החלונות, ואינם יודעים שיש בזה איסור גדול:

יח ואפילו כלים שאינם מחוברין לקרקע אם הם גדולים כל כך שמחזיקין מ' סאה, דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הרגלים והלבזבזין - הרי הם כאהל ויש בהן בנין וסתירה. ולפיכך אסור ליטול דלתותיהם מהם:

יט לא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע, כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה, שאין החזרה בנין גמור הואיל ועדיין היא מפורקת מהכלי שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל, ולכן גם נטילתה אין זו סתירת בנין גמור. וכן כל כלי שהוא של פרקים אם אין פרקיו תקועין בחוזק אין בפריקתן סתירה גמורה ולא בהחזרתן בנין גמור

אבל העושה כלי מתחלתו - הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה. והשובר כלי שלם הרי זו סתירת בנין גמור וחייב משום סותר. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום להיות לו לבית יד חייב משום בונה. וכן כל התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה וחייב. וכל המפרק עץ תקוע חייב משום סותר כמו הסותר בנין גמור:

כ ואפילו בכלי של פרקים אם תקע פרקיו, דהיינו שהדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות - הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה אם עשוי להתקיים הרבה. ואם אינו עשוי להתקיים הרבה - הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל כמו שיתבאר:

כא לפיכך כל כלי של פרקים שנתפרק - אסרו חכמים להחזירו בשבת אפילו אינו מהדקו אלא מעט בענין שהוא רפוי ואינו רפוי - גזרה שמא יתקע בחוזק אבל אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי - מותר.

והוא שדרכו של כלי להיות כך רפוי לעולם, אבל אם דרכו להיות מהודק ותקוע בחוזק אף שעכשיו מניחו רפוי - אסור להחזירו גזרה שמא יתקע.

וכוס של פרקים - יש אומרים שאף שדרכו להיות מהודק קצת מותר להחזירו ולהדקו קצת ואין חוששים שמא יתקע בחוזק, לפי שאין דרך הכוס כלל להדקו כל כך בחוזק עד שיתחייב עליו משום בונה, ולא אסרו להדק אפילו מעט אלא במטה של פרקים וכל כיוצא בה משאר הכלים שיש לחוש בהם שמא יתקע בחוזק.

ויש אומרים שאין חילוק בין כוס לשאר כלים ואסור להחזיר הכוס אלא אם כן מניחו רפוי לגמרי.

ויש להחמיר כדבריהם אלא אם כן במקום צורך גדול אזי יש לסמוך להקל אם אין דרך הכוס כלל להדקו בחוזק.

אבל כוסות העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק - לדברי הכל אסור להחזירם אפילו מניחם רפויים לגמרי.

ומכל מקום כיסויי כלים העשויים כך בחריצים סביב (שקורי"ן שרוי"ף) אע"פ שמהדקין אותם בחוזק מאד על פי הכלי - אין בהם שום איסור לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום בנין, לפי שאינן עשויין לקיום כלל רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה. ולא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה, כמו שיתבאר בסי' שי"ד:

כב כל כלי של פרקים שהוא מהודק בחוזק בענין שהיה חייב משום הידוק זה - אסור לפרקו בשבת משום סותר. אבל אם הוא מהודק קצת שאין איסור בהדוק זה אלא משום גזרה שמא יתקע בחוזק אין בו ג"כ משום סותר ומותר לפרקו לכתחלה:

כג קורה מתקרת הבית שנשברה - מותר לסומכה בספסל או בארוכות המטה, שהם כלי - לא כדי שתעלה, שהרי זה בונה, אלא כדי שלא תוסיף לרדת יותר. אבל בדבר שאינו כלי אע"פ שהוכן לטלטל - אסור לסמוך בו תחת הקורה מפני שדומה לבונה, משא"כ בכלי שאין דרך לבטלו לבנין כמו שנתבאר למעלה. 

וצריך שיהא הכלי רפוי קצת תחת הקורה בענין שיוכל ליטלו משם כשירצה. אבל אם מהדקו שם בחוזק בענין שלא יוכל שוב ליטלו משם - אסור מפני שמבטל כלי מהיכנו.

ספסל שנשמטה אחת מרגליו - נתבאר בסי' ש"ח:

כד המשוה פני הקרקע בבית או בחצר, כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא - הרי זה בונה וחייב. לפיכך חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן וזורה בה, שהתבן אינו מבטלו שם מפני שראוי למאכל בהמה או לטיט, ולפיכך אין בו משום בנין. אבל לא יזרה בה דבר שמבטלו שם מפני שנראה כאלו מתכוין להשוות פני הקרקע וכיון שמבטלו שם הרי זה בנין קבוע.

במה דברים אמורים בחצר שנתקלקלה, שכיון שהוא בא לתקן החצר הרי זה נראה כאלו מתכוין ג"כ להשוות פניה. אבל בענין אחר מותר לזרות בה אפילו דבר שמבטלו שם - כיון שאינו מתכוין להשוות פניה:

כה כשזורה התבן בחצר שנתקלקה לא יזרה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה - שיהפכנו ויביא התבן על שוליה כדי לשנות מדרך החול, אבל אסור לזרות בידו: