311 - שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד ובו ט"ו סעיפים

'

שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד ובו ט"ו סעיפים:

א אע"פ שהמת הוא מוקצה ואסור בטלטול אעפ"כ אם הוא מוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה מותר לטלטלו כדי להצילו שהתירו חכמים איסור טלטול כדי שלא יבא לידי איסור חמור לכבות את הדליקה מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרף.

ומכל מקום כל מה שאפשר לו לעשות יותר בהיתר צריך הוא לעשות דהיינו אם יש לו דבר המותר בטלטול שלא לצורך גופו או מקומו כגון תינוק או ככר או שאר אוכלין או כל כלי שמלאכתו להיתר מטלטלו על ידו דהיינו שמניח דבר המותר על המת או אצלו ומטלטל שניהם כאחד.

ואם אין לו דבר המותר בטלטול אם המת מונח על המטה ויש לו עוד מטה אחרת הופכו ממטה זו למטה זו ומזו לזו עד שיגיענו למקום המשומר מן הדליקה שזהו טלטול מן הצד והמטה לא נעשית בסיס למת הואיל ואין צריך אליה שכל עצמו אינו צריך אלא להטילו על גבי קרקע ואם אין לו מטה אחרת נושאו במטה זו או אפילו אם אינו מונח במטה מטלטלו טלטול גמור בידיו להצילו מן הדליקה:

ב ואם אי אפשר להצילו כי אם ע"י הוצאה לכרמלית יש מתירין משום בזיון המת שלא ישרף שגדול כבוד הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורה שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגושבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופרים ואיסור הכרמלית ג"כ אינו אלא מדברי סופרים.

ואעפ"כ אם יש לו דבר המותר בטלטול צריך להוציאו עמו כדי להקל איסור הטלטול שאף שאיסור הכרמלית נדחה מפני כבוד הבריות מכל מקום איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו ע"י טלטול דבר המותר צריך לתקנו בכל מה דאפשר ואף שמוסיף באיסור הכרמלית שמוציא עמו גם הדבר המותר בטלטול אין בכך כלום שאיסור הכרמלית נדחה כבר לגמרי בהוצאת המת אבל איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו אין לנו לדחותו שמוטב להרבות באיסור אחד מלדחות שני איסורים:

ג מת המוטל בחמה וירא עליו פן יסריח אם יש לו דבר המותר בטלטול מטלטלו על ידו מחמה לצל ואם לאו לא יטלטלנו כלל אפילו להפכו ממטה למטה שלא התירו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר כמו שיתבאר אבל כאן הוא מטלטל לצורך המת האסור בטלטול ולא התירו משום כבוד המת אלא איסור הוצאה לכרמלית שאי אפשר לתקנו כלל כשצריכים לכך אבל איסור טלטול כיון שאפשר לתקנו ע"י שיטלטל עמו דבר המותר לא התירוהו בשום ענין אפילו אין לו דבר המותר אלא בדליקה בלבד התירוהו משום שלא יבא לכבות:

ד ואפילו אם יש לו דבר המותר אלא שאין לו מקום שיש בו צל באותה רשות אסור להוציאו לכרמלית ע"י דבר המותר אם אפשר לעשות לו תקנה ע"י שיפרסו מחצלאות לצל כמו שיתבאר אבל אם אי אפשר בכך וכן מת המונח בבית והוא קרוב להסריח ואין לו מקום קר באותה רשות לפנותו שמה יש מתירין להוציאו לכרמלית ע"י דבר המותר משום בזיון המת שלא יסריח אבל אם הסריח כבר בבית ורוצה להוציאו כדי לסלק ריחו מבני הבית אם יש להם מקום אחר לצאת לשם אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאים הם ואם לאו מותר להוציאו שגדול כבוד הבריות וכן אם רוצה להוציאו משום כבודו שלא יתבזה בין החיים מותר להוציאו אם אין להם מקום אחר לצאת לשם. 

וכן אם הוא מוטל בבזיון אחר כגון שהיה בספינה והיו הנכרים מתאספים שם שזהו בזיון קצת אליו - מותר להביאו דרך כרמלית לבית ע"י דבר המותר וכן כל כיוצא בזה:

ה אבל להוציאו לרשות הרבים גמורה - אסור אפילו בדליקה. ואפילו להאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים - מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כמו שנתבאר בסי' רע"ח, ולא התירוהו משום כבוד הבריות הואיל ועיקרה מן התורה, דהיינו אם היה צריך לגופה, משא"כ הכרמלית עיקרה מדברי סופרים:

ו ואפילו ע"י נכרי - אסור ברשות הרבים משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות נתחלל עליו שבת חילול גמור אף שנעשה החילול ע"י נכרי משא"כ הכרמלית הכל יודעין שאינה בכלל מלאכות ועיקרה מדברי סופרים:

ז לא התירו טלטול ע"י דבר המותר אלא במת בלבד אבל שאר דברים האסורים בטלטול אסור לטלטלם ע"י דבר המותר אפילו אם אינו מטלטל לצורך דבר האסור אלא לצורך דבר המותר שלא התירו טלטול ע"י דבר אחר לצורך דבר המותר אלא כשמטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו אבל כשמטלטל האיסור בידיו וההיתר מיטלטל עמו לא התירו אלא במת בלבד:

ח ואפילו במת לא התירו אלא משום כבודו, אבל לא לצורך כהנים שישארו בבתיהם או לצורך דבר אחר, אפילו הוא דבר מצוה.

אבל מותר לטלטלו ע"י נכרי לצורך מצוה כגון חתונה, אפילו שלא ע"י דבר המותר שכל שבות דשבות מותר במקום מצוה. 

ואין צריך לומר שבכל מקום שמותר לטלטלו ע"י דבר המותר משום כבודו, שמותר לטלטלו ע"י נכרי אפילו שלא ע"י דבר המותר:

ט וכל זה בטלטול גמור אבל טלטול מן הצד, דהיינו להפכו ממטה למטה - מותר אפילו לצורך כהנים או אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליו - מפני שלא אסרו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך האיסור דהיינו לצורך המת האסור בטלטול, אבל כאן אינו מטלטל לצורך המת אלא לצורך דבר אחר המותר. 

ואם אין לו מטה אחרת מותר לטלטלו במטה זו כיון שאי אפשר לנערה להפיל אותו מעליה לארץ שהרי שוב לא יוכל לטלטלו בטלטול מן הצד, וכל שאי אפשר לנערה מותר לטלטלה כדרכה כשאינו מטלטל לצורך האיסור, כמו שנתבאר בסי' ש"ט בשוכח אבן על פי החבית:

י לא הצריכו להניח על המת דבר המותר בטלטול אלא במת ערום, או שהוא לבוש בתכריכים שהן בטילין אצלו, ואסורים בטלטול כמוהו. אבל מת שהוא לבוש בבגדו שהיה לבוש בו מחיים אין צריך להניח עליו כלום, שבגד זה הוא מותר בטלטול, שאינו בטל אצלו מפני שעתידים להפשיטו מעליו ולהלבישו תכריכים:

יא מת המוטל בחמה ואין להם מקום לפנותו או שלא רצו להזיזו ממקומו - מותר לעשות עליו אהל עראי על ידי הערמה לצורך החי. כיצד - באים שני בני אדם ויושבים משני צדדיו על גבי קרקע. חם להם מלמטה מחום הקרקע שרתחו חמה - זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה. חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורס על גביו לצל וזה מביא מחצלת ופורס על גביו. זה זוקף מטתו ומסירה משם ונשמט והולך לו, וזה זוקף ומסיר מטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהן על הקרקע משני צידי המת שהתירו לעשות אהל עראי בשביל צער החי ולא בשביל המת ולכן הצריכו שישבו מתחלה עד שייחם להם מלמטה ואז יביאו מטות לישב עליהן אף שאין במטות צורך כלל לעשיית האהל כדי שיהא נראה שפריסת המחצלאות אינה כדי לעשות אהל על המת בחיבור שתיהן אלא כדי לפרוס כל אחד על עצמו להגן מפני החמה שהרי גם כשחם להם מלמטה הביא כל אחד מטתו וישבו עליהן ומטעם זה צריכים לזקוף ולהסיר מטתם משם ולעמוד פריסת המחצלאות כדי שגם בזה יהא נראה שפריסת המחצלאות לא היתה בשביל המת אלא להגן עליהם מפני החמה שהרי כשחם לו מלמטה הביא מטה וישב עליה וכשעמד זקפה והלך לו:

start here

יב מותר לסוך את המת ולהדיחו, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר - שכל מוקצה כשם שאסור לטלטל כולו כך אסור לטלטל מקצתו. ואפילו ע"י דבר המותר אסור לטלטלו כדי לרחצו. אלא אם כן היה מטונף בטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו. שלא התירו טלטול במת ע"י דבר המותר אלא להצילו מבזיון כגון במוטל בחמה שלא יסריח או בזיון אחר כמו שנתבאר למעלה.

ולכן צריך למחות במה שנהגו להגביה המת מעל הכרים ע"י דבר המותר אף במקום שאין לחוש שמא יסריח. ואף אם יש לחוש שיסריח מחום הכרים שומטין הכרים מתחתיו ואין מטלטלים אותו. ומותר לזלף חומץ על גבי בגדים של המת בשביל שלא יסריח למוצאי שבת ויוכלו להתעסק בטהרתו. ואין כאן משום ליבון שהחומץ אינו מלבן, וגזרה שמא יסחוט גם כן אין גוזרין אלא במשקה המלבן, כמו שנתבאר בסי' ש"א:

יג אם היה פיו נפתח והולך קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח, אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח או קצתו - שהרי אסור להזיז אבר. ומטעם זה אין מעצימין עיניו של מת בשבת. 

ועכשיו נהגו להעצים עיניו בשבת ולהזיז אבר שלא יתעקם, ואומרים שיש סכנה בדבר. ואין למחות בידם:

יד זה הכלל בטלטול ע"י דבר אחר: כל שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והם סמוכים זה לזה או זה בזה או זה על זה והוא בענין שלא נעשה ההיתר בסיס לאיסור ע"ד שנתבאר בסי' ש"ט, ובזמן שמטלטל אחד מהם מיטלטל עמו השני - אם מטלטל האיסור בידו וההיתר מיטלטל עמו - לא התירוהו בשום ענין אלא במת בלבד.

ואפילו אם מטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו - אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך האיסור, אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמו כדי לשמרו מאיזה קלקול והפסד או כדי להצניעו או איזה ענין אחר, אלא אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר, כגון לישב או לשכב עליו, שזהו מותר כמו שנתבאר בסי' ש"ח, או כגון נר להשתמש לאורו במקום אחר וכל כיוצא בזה, הואיל ומיטלטל בשביל האיסור - אסור.

אבל אם אינו צריך כלל לגוף האיסור ואינו מטלטלו ע"י ההיתר אלא בשביל דבר המותר, כגון לפנות מקומו - זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמים ע"ד שנתבאר בסי' ש"ט באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר.

ואין צריך לומר אם אינו מתכוין כלל לטלטול האיסור, שאינו צריך לו כלל רק טלטול ההיתר בלבד אלא שאי אפשר לו לטלטל ההיתר אלא אם כן יטלטל האיסור על ידו, כגון צנון תלוש הטמון בארץ ומקצת עליו מגולין - נוטלו בהם ומוציאו אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו. 

והוא שלא השריש שאז אין בו משום תולש, אף אם נתכוין לזריעה כשטמנו שם כמו שנתבאר בסימן ש"י. 

ואף אם הוסיף מחמת לחות הקרקע - אין בכך כלום כל שלא השריש, והצנון לא נעשה בסיס להעפר שעליו אף אם היה בדעתו שישאר מונח שם כל השבת, מפני שלא היתה כוונתו שיהא הצנון משמש להעפר אלא שיהא העפר משמש להצנון. וכן בכל כיוצא בזה.

ואם אין מקצת עליו מגולין - יש מתירין לתחוב כוש או סכין לתוך הצנון ולהוציאו בהם והעפר שעל גביו ננער מאליו. ואף שבתחלת הגבהתו את הצנון מגביה גם העפר שעליו - אין בכך כלום כיון שבשביל דבר המותר הוא.

ויש אוסרין לתחוב בעפר מפני שנראה כעושה גומא. ולענין הלכה - בדברי סופרים הלך אחר המיקל.

אבל פירות הטמונים בקש או תבן המוקצים להסקה - מותר לדברי הכל לתחוב כוש או סכין לתוך הפירות ולהוציאם - שאין איסור גומא שייך אלא בעפר וכיוצא בו כמו שיתבאר בסי' תק"ו. 

ואם ייחד הקש והתבן להטמין בהם הפירות - יצאו מתורת מוקצה ומותרים בטלטול. וכן הדין בעפר שייחדו לכך כמו שנתבאר:

טו וכל זה בטלטול בידיו ע"י דבר אחר, אבל לטלטל המוקצה בגופו שלא בידיו - מותר אפילו מטלטלו לצורך האיסור כגון קש שהוא מוקצה מפני שסתמו עומד להסקה. ואם הוא נתון על המטה שלא לשכב עליו, ובשבת הוא בא לשכב עליו - מותר לנענע בגופו כדי שיהא צף ורך ונוח לשכב עליו.

ואם הניח עליו מבעוד יום כר או סדין נעשה כמו שישב או שכב עליו מבעוד יום, והרי זה מוכן לישיבה או לשכיבה ומעתה יש תורת כלי עליו, ומותר לטלטלו בידיו.

וכן אם חשב עליו מבעוד יום לישב או לשכב עליו כמו שנתבאר בסי' ש"ח בדבר שדרכו ג"כ לייחדו לישיבה או לשכיבה. ואם הזמינו למאכל בהמה מבעוד יום מותר לטלטלו בכל ענין.

וכל זה במקומות שסתם קש עומד להסקה אבל במקומות שסתמו עומד למאכל בהמה או לשכיבה מותר לטלטלו בכל ענין כמו שנתבאר שם: