279 - רעט דיני טלטול הנר בשבת ובו ט' סעיפים

'

רעט דיני טלטול הנר בשבת ובו ט' סעיפים:

א נר שהדליקו בו מבעוד יום, ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך - אסור לטלטלו כל השבת כולה, אפילו לצורך גופו או לצורך מקומו. 

ואינו דומה לשאר כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, כמו שיתבאר בסי' ש"ח - לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה ונעשה הנר מוקצה כמוה. ומתוך שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם, שהקצהו מדעתו כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה - הוקצה לכל השבת כולה, כמו שיתבאר בסי' ש"י.

ואפילו מנורה גדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום - נעשית כולה בסיס לו ונאסרה בטלטול לכל השבת, אפילו לאחר שכבה הנר. (אפילו אם אינה של פרקים)

אבל בשבת האחרת - מותר לטלטל הנר והמנורה לצורך גופן או מקומן, כיון שלא דלקו בהן בתחלת כניסת אותה השבת:

ב וכן השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה - אסור לטלטל. וכל שכן להסתפק ממנו כל אותה השבת - הואיל והוקצה בתחלת כניסתה, דהיינו שבבין השמשות כשהיה דולק היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי, כמ"ש בסי' רס"ה, נאסר להסתפק ממנו בכל אותה השבת. וכיון שאסור להסתפק וליהנות ממנו בשבת אסור ג"כ לטלטלו הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום. 

ועוד שגם בטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה. וכן הפתילה נעשית ג"כ בסיס לשלהבת ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה כל אותה השבת:

ג אע"פ שהנר שהדליקו בו באותו שבת אסור לטלטלו כל השבת כולה, אפילו לצורך גופו ומקומו - מכל מקום מי שהוא (אאיסטניס והנר הוא מאוס עליו בשעה שאינו צריך לו, דהיינו (לאחר שכבה או) למחר ביום ואינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו - יכול להוציאו מעליו למקום אחר מפני שהרי נר זה לו כגרף של רעי לכל אדם, שהתירו לטלטלו להוציאו מבית כמ"ש בסי' ש"ח. 

(ומכל מקום אין כל אדם יכול לומר איסטניס אני, אלא מי שידוע שהוא איסטניס):

ד אע"פ שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור, דהיינו השלהבת - אין היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם או שאר דבר המותר בטלטול כדי שיהא הנר בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר - לפי שהנר הוא עשוי בשביל השלהבת לכך הוא טפל אליה ולא להלחם או שאר דבר, אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת. וכן הדין במנורה:

ה אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה - מותר לטלטלו אחר שכבה. ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל השבת - הואיל ואף בבין השמשות לא הוקצה מדעתו לכל השבת, שהרי היה דעתו עליו לטלטלו לכשיכבה, והרי בודאי יכבה בשבת כשיכלה השמן.

ויש אומרים: שאין התנאי מועיל כלום - שהואיל והקצהו מדעתו לבין השמשות דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות ויהא הנר בסיס, לכך הוקצה לכל השבת כולה. 

וכן נוהגים במדינות אלו

ונוהגין לטלטלו ע"י נכרי, אפילו להצניעו כדי שלא יגנב - שאסור כל זמן שהוא דולק כמ"ש בסי' רע"ו - אעפ"כ אחר שכבה אין בזה איסור. שמאחר שהמנהג כך הרי זה כאלו התנה עליו מתחלה לטלטלו ע"י נכרי לכשיכבה. 

ולענין טלטול ע"י נכרי סומכין על סברא הראשונה שהתנאי מועיל לכשיכבה.

וטוב להתנות כך בפירוש:

ו וכל זה בנר שהודלק מבעוד יום. אבל אם הודלק אחר כניסת השבת, דהיינו משחשכה על ידי נכרי לצורך קטנים או לצורך חולה שאין בו סכנה, או שעבר ישראל והדליקו בין בשוגג בין במזיד - מותר לטלטלו אחר שכבה לצורך גופו או מקומו - הואיל ולא היה מוקצה בתחלת כניסת השבת אלא באמצע השבת כשהיה דולק לא נעשה על ידי זה מוקצה לכל השבת כולה אלא בשעה שהוא דולק בלבד.

ואפילו אם הדליקו מבעוד יום אם היה מותר לטלטלו בבין השמשות - כגון נר של חיה ושל חולה שיש בו סכנה, אע"פ שנאסר אח"כ בטלטול כגון שילדה החיה ואינה צריכה לנר ונתרפא החולה - מכל מקום כשיכבה הנר מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, הואיל ולא היה אסור בטלטול בבין השמשות:

ז נר שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא מאוס כשהדליקו בו כבר. ואפילו הדליקו בו נפט שהוא מסריח - מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו. שאינו מוקצה מחמת מיאוס הואיל והוא ראוי לכסות בו כלים. 

ואינו דומה לצרורות ואבנים שאף שראויים לכסות בהם כלים אסורים בטלטול לפי שאין עליהם תורת כלי כלל. אבל נר זה יש עליו תורת כלי:

ח מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים - אסור לטלטלה אפילו לצורך גופה ומקומה, אע"פ שלא הדליקו בה באותו שבת - שחוששין שמא תפול מידו ותתפרק, ויחזיר פרקיה ויתקעם ויהדקם בחוזק - ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג.

ואפילו אם אינם של פרקים אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים - אסור לטלטלה, גזרה שמא יאמר הרואה שהיא של פרקים ויבא להתיר אף של פרקים.

ואף אם היא קטנה מאוד שאין דרך לעשותה של פרקים כלל והכל יודעים שהם חריצים בלבד ולא פרקים - אעפ"כ לא רצו חכמים לחלק בגזרתם בין גדולה לקטנה:

ט וכל זה במנורה וכיוצא בה מהכלים שדרכן להתפרק כשנופלים. אבל כלים שאין דרכם להתפרק כשנופלים, כגון כוסות וכיוצא בהם - מותר לטלטלם אף שהם בענין שאסור להחזיר פרקיהם, כמו שיתבאר בסי' שי"ג. 

ואפילו מנורה של פרקים אם פרקיה רפויים לעולם שאין דרך להדקם בחוזק - מותר לטלטלה ואף להחזיר פרקיה אם נפלו כמו שיתבאר שם. עיין שם הטעם: