רעז שלא לגרום כבוי הנר ובו ח' סעיפים:
א נר דולק שהוא מונח קרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש) בענין שכשיפתחו הדלת יוכל לכבות אם ינשב הרוח מבחוץ - אסור לפתוח הדלת כנגדו (א) שמא יכבנו הרוח. ואף שאינו מתכוון לכיבוי ודבר שאינו מתכוין מותר - מכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה, ופסיק רישיה ולא ימות הוא. לפיכך אף בשעה שאין רוח מנשב בחוץ אסור לפותחה שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח.
ואפילו אם הנר הוא מונח אחורי הדלת, כגון דלת שנפתחת לפנים ומאחריה מונח בבית נר דלוק אסור לפותחה אם הנר הוא קרוב לדלת, והוא (מכוון נגד פתיחת הדלת ממש, דהיינו (ב) נגד החלל שבין הדלת למזוזה שהצירים קבועים בה מבפנים שחלל זה נעשה ע"י פתיחת הדלת).
אבל אם הדלת פתוחה כבר - מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר. ואין בזה משום גרם הבערה. וכן החלון שכנגד נר שעל השלחן - מותר לנועלו ואסור לפתחו אם הנר קרוב אליו קצת:
ב ואם הנר קבוע בכותל אחורי הדלת - אסור לפתוח הדלת כדרכו בחול שמא תהא הדלת נוקשת בנר שאחוריה ואי אפשר שלא תכבנו כשתנקש בו, ופסיק רישיה הוא. אלא יזהר לפתוח בנחת שלא תגע הדלת בנר שאחוריה. אבל לנועלה מותר בכל ענין.
ואם הוא בענין שכשינעול בחוזק כדרכו תנקש הדלת על המזוזה בחוזק כל כך עד שיתנדנד כל הכותל ויתנדנד נר הקבוע בו ויתקרב קצת השמן שבנר אצל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או יתרחק קצת ממנה ויש בזה משום מכבה - צריך ליזהר בין בפתיחה בין בנעילה שתהא בנחת (בענין שלא יהא פסיק רישיה) אף אם הנר רחוק מהדלת:
ג ואם הנר קבוע בדלת עצמה אם הוא של שמן אסור לפתוח או לנעול הדלת כדרכו בחול שעל ידי הפתיחה ונעילה כדרכו אי אפשר שלא יתקרב קצת השמן אל הפתילה (ויתחייב משום מבעיר) או יתרחק קצת ממנו (ויש בו משום מכבה). אלא פותח ונועל בנחת בענין שלא יהא פסיק רישיה.
ואין איסור (ג) בטלטול הדלת משום הנר המוקצה הקבוע בה - לפי שהדלת לא נעשית בסיס לנר מפני שהיא חשובה, שמשמשת לבית ובטלה אצלו ולא להנר.
ואם הוא נר של שעוה וכיוצא בו מותר לפתוח ולנעול כדרכו אלא א"כ הוא בענין (שיש לחוש) שיכבה לגמרי אם לא יזהר לפתוח ולנעול בנחת. אבל אם יפול ע"י כך לארץ אין בכך כלום כמו שיתבאר.
וכן אם הנר הוא אחורי הדלת והוא בענין שאין לחוש להרוח שמבחוץ. (כגון שהדלת נפתח מחדר לחדר) אלא שיכבה מחמת הדלת עצמה שמנשבת עליו אם פותחה כדרכו בחול - צריך ליזהר לפותחה בנחת (בענין שלא יהיה פסיק רישיה):
ד אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה הקרובה קצת אל הדלת, אם הרוח מנשבת מבחוץ - שהרוח מבערת המדורה יותר.
ואפילו אין שם אלא רוח מצויה שאינה מבערת בודאי את המדורה - גזרה משום רוח שאינה מצויה שהיא מבערת בודאי ופסיק רישיה הוא.
אבל אם היתה פתוחה כנגד המדורה - מותר לסגרה ואין בזה משום מכבה:
ה הניח נר על גבי טבלא מבעוד יום ושכח לסלקו ממנה קודם שחשכה, ונצרכה לו הטבלא לטלטלה ולהשתמש בה בשבת - מנער את הטבלא והנר נופל מעליה על הארץ ומטלטלה לכל מקום שירצה. ובלבד שלא יתכוין לכבות הנר בניעור זה.
ואף אם נכבה מאליו על ידי נפילתו - אין בכך כלום. שדבר שאינו מתכוין הוא ואין כאן פסיק רישיה שאפשר שלא יכבה ע"י כך.
במה דברים אמורים כשכבר כלה השמן מהנר ולא נשאר בו רק פתילה דולקת או שהוא נר של שעוה וכיוצא בו.
אבל נר שיש בו שמן אסור לנער הטבלא להפילו מעליה לפי שאי אפשר שלא יתקרב השמן קצת אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או יתרחק קצת ממנו ויש בו משום מכבה.
וכל שכן אם ישפוך ממנו קצת. ומכל מקום מותר לומר לנכרי לנערה - שכל פסיק רישיה מותר על ידי נכרי כמו שנתבאר בסי' רנ"ג. ולפיכך אף בנר של שעוה וכיוצא בו טוב שלא יעשה הישראל בעצמו אלא על ידי נכרי אם אפשר בקל למצוא נכרי או שא"צ לטבלא כל כך.
ואם צריך למקום הטבלא יכול לטלטלה עם הנר שעליה אפילו הוא של שמן לאיזה מקום שירצה כמו שיתבאר בסי' ש"ט:
ו וכל זה כששכח לסלק הנר מהטבלא קודם כניסת השבת, שלכן לא נעשית הטבלא בסיס לדבר המוקצה כיון שאינה משמשת אז לנר מדעת בעל הבית אלא מחמת שכחתו. אבל אם מדעתו הניח הנר על הטבלא שיהיה עליה בכניסת השבת הרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו, ואסורה בטלטול כמוהו. לפיכך אסור לנערה אף אם הנר הוא של שעוה וכיוצא בו, ואף אם צריך למקום הטבלא.
אבל מותר ליגע בטבלא כמו שמותר ליגע בכל מוקצה כמ"ש בסי' ש"ח.
ועל ידי נכרי מותר לטלטלה ולנערה מטעם שנתבאר בסי' רע"ו.
ויש אומרים שאינה נקראת בסיס אלא א"כ היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה. אבל אם היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת על ידי נכרי או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד - הרי זה מותר לנערה אם הנר של שעוה וכיוצא בו.
ויש לסמוך על דבריהם להקל במקום הפסד כגון נר שעל השלחן שנפל על השלחן וחושש שלא ישרף השלחן - ינער השלחן והנר נופל מעליו אם הוא של שעוה וכיוצא בו, אם היה דעתו מבעוד יום לסלקו מעל השלחן בשבת על ידי נכרי או על ידי טלטול מן הצד.
ואם נפל הנר על המפה שעל השלחן, אע"פ שהנר היה עומד עליה בכניסת השבת - לא נעשית המפה בסיס לו לדברי הכל, מטעם שיתבאר בסי' ש"ט. ויכול לנערה שיפול הנר מעליה או שאר מוקצה שנפל עליה בשבת, אע"פ שאין שם הפסד אם לא ינער.
ואף אם נפל הנר או שאר מוקצה שעל השלחן שנעשה בסיס להנר שהיה מונח עליו בכניסת השבת - מכל מקום אם היה מונח על השלחן בכניסת השבת דהיינו בבין השמשות גם לחם (שלצורך השבת) - הרי נעשה בסיס לאיסור ולהיתר בכניסת השבת ואף לאחר שסלקו הלחם ממנו לא נעשה בסיס להנר בלבדו, כיון שהוא כבר אחר כניסת השבת. ולפיכך יכול לנערו להפיל מעליו הנר ושאר מוקצה לטלטלו אח"כ כמו שירצה.
וכן אם היו מונחים עליו בין השמשות שאר דברים שאינם מוקצים. והוא שיהיו (הלחם או) שאר הדברים חשובים יותר מן דליקת הנר, דהיינו מן השלהבת שהנר נעשה בסיס אליה. כמ"ש בסי' רע"ט.
ואם צריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר - אם אפשר לנער ממנו הנר (כגון שא"צ עוד לנר זה) ינערנו ממנו מתחלה ע"י שיטה השלחן ויפול הנר מעליו ואח"כ יטלטלנו למקום שירצה.
ואם אי אפשר לנער (כגון שהוא צריך עוד לנר זה במקום האחר או שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר) - רשאי לטלטלנו בעוד הנר עליו הואיל ולא נעשה בסיס לו בלבדו בבין השמשות.
ואפילו אם אינו צריך עוד לנר אלא שצריך למקום השלחן, ואם ינער שם הנר לא יוכל לעשות חפצו באותו מקום - מותר לטלטל השלחן עם הנר שעליו למקום אחר, הואיל ולא נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור בלבדו. וכמו שיתבאר כל זה בסי' ש"ט וש"י עיין שם כל פרטי דינים אלו וטעמיהם:
ז מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלוק שם בשבת.
אבל אין מניחין נר של יו"ט דולק על האילן אפילו מבעוד יום - גזרה שמא יעלה באילן ביו"ט ליטול ממנו הנר, ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביו"ט, שהוא אסור מטעם שיתבאר בסי' של"ו.
אבל בשבת אין לחוש שמא יעלה עליו ליטול הנר לאחר שיכבה - שהרי הוא אסור בטלטול אף לאחר שיכבה. כמו שיתבאר בסי' רע"ט:
ח מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר בשביל שלא יאחוז האור בקורה - שמה שהוא מטלטל הקערה בשבת בשביל הצלת הקורה האסורה בטלטול בשבת, אין בזה שום איסור כלל.
וכל שכן שמותר לכפותה על הנר כדי לשמש מטתו.
ומכל מקום צריך שיניח מעט אויר תחתיה - שאם לא כן יכבה הנר: