רמט דינים השייכים לערב שבת ובו י"ג סעיפים:

א אסור לאדם שיהלך בערב שבת יותר מג' פרסאות מתחלת היום [כשאדם מהלך בדרך בכל יום מימי השבוע הולך הוא מתחלת היום ד פרסאות, אמנם ביום ו' מותר לו לילך רק ג' פרסאות] - כדי שיגיע למקום שביתתו בעוד היום גדול, ויוכל להכין שם צרכי שבת. 

ואפילו אם הוא בענין שאם ילך יותר יגיע לביתו ובני ביתו אפשר ששמו אל לבם שמא יבא היום והכינו גם בשבילו אעפ"כ אסור שמא לא שמו אל לבם כלל מביאתו ולא הכינו לו כלום אבל אם ידוע להם בודאי שיבא היום כגון ששלח להם שליח להודיעם או שהודיעם קודם נסיעתו מביתו מותר לו לילך כל היום:

ב וכל זה כשהוא במקום שיוכל להכין שם צרכי שבת או שאחרים יכינו לו אבל אם הוא במקום שאי אפשר להכין צרכי שבת וגם אחרים לא יכינו לו מוטב שילך אפילו כמה פרסאות אולי יגיע למקום שיוכל להכין שם צרכי שבת או שאחרים יכינו לו משישאר שם שבודאי לא יוכל להכין ואפילו אם יש עמו צידה כדי צרכי שבת מכל מקום אם הוא במקום שאינו ישוב בטוח מותר לו לילך משם אפילו כמה פרסאות עד שיגיע למקום ישוב בטוח שכשאינו במקום ישוב בטוח אין לו עונג שבת כלל:

ג וכל זה כשהולך ברגליו, אבל אם רוכב על סוס או הולך בקרון יכול לילך כמה פרסאות [אפילו יותר מג'] ואעפ"כ יוכל להגיע למקום שביתתו בעוד היום גדול [ולכן מותר לילך יותר מג' פרסאות] 

(ומכל מקום לא יהלך יותר [בקרון] מכדי שיעור [היינו הזמן]  שהוא מהלך ג' פרסאות של אדם בינוני המהלך ברגליו. [פרסה=4 מילין, ג' פרסאות=12 מילין. מיל = 24 דקות] דהיינו ד' שעות וד' חומשים משעות בינונית שהן כ"ד למעת לעת עיין סי' תנ"ט [ד שעות ארבעים ושמנה דקות. לפי דעה הראשונה שם  מיל הוא 18 דקות כפול 12 =  3 שעות 20 דקות]):

ד ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח לכן אין נזהרים כלל מלילך יותר מג' פרסאות בכל ענין כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים:

ה אסור לקבוע בערב שבת סעודה גדולה של משתה שאינו רגיל בה בימי החול - מפני כבוד השבת שע"י שמרבה באכילה ושתיה בערב שבת אפילו בבוקר יותר מדרכו בשאר ימות החול לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי:

ו במה דברים אמורים בסעודת הרשות או אפילו סעודת מצוה אלא שאין זמנה בערב שבת שיכול לדחותה ליום אחר ולעשות הסעודה באותו יום. 

אבל אם זמנה היום כגון סעודת מילה וסעודת אירוסין ונשואין, שאין לו לדחות האירוסין שמא יקדמנו אחר לארסה, וכן הנשואין אין לו לדחות שלא להבטל מפריה ורביה. וכן המילה אף אם אינה בשמיני ללידתו - אי אפשר לדחותה ליום אחר שאסור להניחו ערל אפילו יום אחד, לפיכך מותר לעשות הסעודה ג"כ בו ביום.

ואם אח"כ לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה אין בכך כלום כיון שזוהי גם כן סעודת מצוה ויאכל למחר ביום שלש סעודות כמ"ש בסי' רע"ד:

ז ומכל מקום מצוה להתחיל הסעודה לכתחלה קודם שעה עשירית שהרי משעה עשירית ואילך מצוה להמנע מלקבוע אפילו סעודה קטנה שרגיל בה בחול אם היא סעודת הרשות כמו שיתבאר אם כן גם בסעודת מצוה כיון שאפשר להקדימה קודם שעה עשירית יש לו להקדימה לכתחלה.

וטוב שלא לאכול בסעודה זו אלא מנין מצומצם לבד (א) מן השייכים לסעודה כגון הקרובים והשושבינים בסעודת נשואין והקרובים ובעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק בסעודת מילה:

ח סעודת פדיון הבן בזמנו דהיינו ביום ל"א ללידתו - דינה כסעודת מילה. אבל אם אירע איזה אונס שלא פדאו ביום ל"א - אין לפדותו בערב שבת ולעשות אז סעודה של משתה, דכיון שכבר נדחית המצוה מזמנה ידחנה ג"כ מערב שבת מפני כבוד השבת. (אלא יפדנו בלא סעודה של משתה)

וכן מי שאירס קודם ערב שבת ואירעו אונס שלא היה יכול לעשות הסעודה ביום האירוסין - לא יעשנה בערב שבת דכיון שכבר נדחית מזמנה דהיינו יום האירוסין ידחנה ג"כ מפני כבוד השבת.

(אבל בנשואין נמשכת מצות הסעודה (ג') [ז'] ימים אחר החופה כמו שיתבאר בסי' תר"מ):

ט סעודה שרגיל בה בימות החול דהיינו סעודה קטנה שאינה של משתה - מן הדין מותר לאכלה בכל היום אפילו סמוך לחשכה. אבל מצוה להמנע מלקובעה מתחלת שעה עשירית ואילך כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול ויאכל סעודת שבת לתיאבון.

אבל לאכול ולשתות (ב) בלי קביעות סעודה אינו נמנע בערב שבת ובערב יו"ט עד שחשיכה, דהיינו עד בין השמשות כמו שיתבאר בסי' רע"[א] חוץ מערב פסח כמו שיתבאר בסי' תע"א:

י אבל לאחר שחשכה או (ג) לאחר שקיבל עליו שבת אפילו מבעוד יום (אם דעתו להתחיל סעודת שבת קודם שחשיכה[)] - מצוה להמנע מלאכול שום דבר אפילו בלא קביעות סעודה אפילו לאחר שקידש על הכוס קודם אכילת עיקר סעודת שבת דהיינו מלחם שמברכים עליו המוציא שהוא עיקר סעודת שבת שמבלעדו אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות, כמו שיתבאר בסי' רע"ד. לפי שאם יאכל ממאכל אחר קודם אכילת הלחם לא יאכל הלחם לתיאבון. 

(ומכל מקום (ד) אין למחות ביד המקילין כיון שמן הדין אין חיוב גמור לאכול סעודת שבת לתיאבון כמו שנתבאר):

יא במה דברים אמורים כשאוכל אותו מאכל קודם הסעודה מחמת שחפץ ומתאוה לאוכלו קודם הסעודה ולא בתוך הסעודה, אבל אם מה שאוכלו קודם הסעודה הוא מחמת שרוצה להשלים מאה ברכות ע"י שמברך עליו גם ברכה אחרונה כשאוכלו קודם הסעודה שאינו נפטר בברכת המזון שלאחר הסעודה - יש בזה (איסור גמור מן הדין. שאסור לגרום חיוב ברכה כשאפשר לפוטרה בברכה אחרת כמו שנתבאר בסי' [ר]ט"ו. ועוד יש) איסור במה שמקדים ברכת אותו מאכל לברכת הלחם שברכת הלחם קודמת לכל הברכות כמו שנתבאר בסי' רי"א. משא"כ כשאוכלו קודם הסעודה מחמת שאינו חפץ ומתאוה לאכלו כלל בתוך הסעודה אלא קודם הסעודה אזי אינו צריך כלל להקדים לפניו ברכת הלחם עיין סי' רי"א:

יב אין קובעים תענית לכתחלה בערב שבת אלא אם כן שיטעום מעט קודם קבלת שבת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, אלא אם כן הוא איסטניס שכשאוכל ביום אפילו מעט לא יאכל בלילה לתיאבון.

במה דברים אמורים בתענית יחיד שאין קבוע לו זמן, שאפשר לו להתענות אותו תענית ביום אחר אבל אם זמנו הוא בערב שבת כגון המתענה תעניות של ימי מיתת הצדיקים שיתבאר בסי' תק"פ וכן המתענה בערב ראש חודש - אינו צריך לדחות התענית ליום אחר אם אירע בערב שבת (וכן המתענה בכל ימות השבוע שבאותו יום מתענה הוא ג"כ)

ואע"פ שכל התעניות אלו שבערב שבת אינם חובה כלל אין צריך לדחותו מפני כבוד השבת לפי שאיסור זה שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, איסור קל הוא (ה) ולא חששו לו אלא שלא לקבוע בו התענית לכתחלה כשאפשר לקובעו ביום אחר, אבל מי שאי אפשר לו לקובעו ביום אחר אין לו לדחות התענית לגמרי בשביל כך.

ורשאי להשלים התענית בערב שבת עד צאת הכוכבים ואם קיבל עליו התענית במנחה חייב הוא להשלימו כמו המקבל עליו תענית בשאר ימות השבוע שחייב הוא להשלימו עד צאת הכוכבים. 

ויש אומרים שאם השלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום צריך לאכול מיד ואינו רשאי להתענות עד צאת הכוכבים, דכיון שקיבל עליו שבת בתפלה אסור לו להתענות עוד, שאין מתענין בשבת אפילו שעה אחת כשמתכוין לשם תענית, כמו שיתבאר בסי' רפ"ח. 

ואף אם קיבל התענית במנחה שחייב הוא להשלימו אעפ"כ יאכל מיד לאחר השלמת (הצבור את) התפלה לפי שהוא מתענה עד אחר קבלת שבת זהו ג"כ השלמה - שכבר נשלם יום החול וחל עליו השבת.

ולענין הלכה יש לנהוג כסברא האחרונה בתענית יחיד - שאין חיוב ההשלמה בו אלא מחמת קבלתו אותו וכיון שמתענה עד אחר קבלת שבת יוצא ידי חובתו. ומכל מקום לכתחלה יפרש בשעת קבלת התענית שאינו מקבלו אלא עד לאחר יציאה מבית הכנסת. 

אבל בתענית צבור שההשלמה בו הוא חובה - צריך להשלים גם בערב שבת כסברא הראשונה. ואפילו אם התנה מאתמול שלא יתענה אלא עד לאחר יציאה מבית הכנסת - אין תנאו מועיל כלום שאין התענית תלוי כלל בתנאו שהרי הוא תענית צבור.

ואם הוא תענית חלום - לדברי הכל ישלים עד צאת הכוכבים שהרי אף בשבת עצמה מתענין תענית חלום:

יג המתענה בכל ערב חודש או בכל עשרת ימי תשובה או בכ' סיון או במיתת הצדיקים או ביום שמת בו אביו ואמו - אם בפעם הראשון שאירע התענית בערב שבת השלימו עד צאת הכוכבים צריך לנהוג כן לעולם בכל פעם שיארע בערב שבת משום שהוא כמו נדר, וצריך שיתירו לו שלשה. והוא שבשעה שהשלים בפעם הראשון היה בדעתו לנהוג כן לעולם או שהשלים ג' פעמים בערב שבת ולא התנה שיהא בלי נדר. אבל מחמת שהשלים כמה פעמים כשאירע בחול אינו חשוב כנדר לענין שיצטרך להשלים כשאירע בערב שבת.

ויש חולקין בזה ואומרים שבתענית יום שמת בו אביו ואמו כשחל בחול בשנה הראשונה והשלים אז התענית בודאי היה בדעתו לנהוג כן לעולם לפי שלא עלה על דעתו לחשוב היאך יתנהג להבא כשיארע בערב שבת לפיכך הרי זה כנדר וצריך להשלים לעולם אף כשיארע בערב שבת. 

וכן בתענית ימי מיתת הצדיקים וערב ראש חודש אם כשהתענה פעם הראשון בחול והשלימו היה בדעתו לנהוג כן לעולם או שהתענה והשלים ג' פעמים בחול ולא התנה שיהא בלי נדר - הרי זה כנדר וצריך להשלים אף כשיארע בערב שבת. וכן נהגו העולם. (ואף על פי כן המיקל לעת הצורך כסברא הראשונה - לא הפסיד):