248 - רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת ובו י"ד סעיפים

'

רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת ובו י"ד סעיפים:

א אין מפליגים בספינה בימים המלוחים פחות מג' ימים מעת לעת קודם השבת, דהיינו מיום ד' ואילך ויום ד' בכלל האיסור - לפי שכל המפליגים בימים המלוחים יש להם בכל ג' ימים הראשונים צער ובלבול ושינוי וסת וגופם משתבר מנענוע הספינה, ואין רוחם חוזרת עד לאחר שלשה ימים מעת לעת. ואם יפליג פחות מג' ימים קודם השבת לא יהיה לו עונג בשבת.

במה דברים אמורים כשמפליג לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת אע"פ שלא יהיה לו עונג בשבת - לפי שהעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת.

ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי המוליך הספינה שישבות ולא יוליכנה בשבת, ואם אח"כ אינו שובת אין בכך כלום (אואם אי אפשר לו לפסוק עמו, שגם עכשיו אומר שלא ישבות בשבת - יש אומרים שאסור לו להפליג עד לאחר השבת.

(ומכל מקום אם יש חשש שתתבטל המצוה שהולך אליה מחמת איחור דרכו יש להקל. וכן אם אי אפשר בקל למצוא ספינה לאחר השבת להפליג בה יש להקל בשעת הדחק):

ב ואם הוא דרך מועט כגון מצור לצידון שאין שם אלא מהלך יום אחד כשהרוח טוב - מותר להפליג אפילו לדבר הרשות בערב שבת בבוקר לפי שאפשר שיהיה רוח טוב ויגיעו לשם קודם הלילה. 

ובמקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל אפילו דרך מועט אסור להם לשנות מהמנהג ע"ד שיתבאר בסימן תס"ח וביו"ד סימן רי"ד:

ג וכל זה בימים אבל בנהרות כיון שאין שום צער להמפליגין בהן - מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת בכל ענין אם הספינה הולכת בשביל נכרים

ואע"פ שהולך בשבת כמה פרסאות אין בזה משום איסור תחומין אפילו להאומרים דתחום י"ב מיל הוא מן התורה שנאמר אל יצא איש ממקומו דהיינו ממחנה ישראל שהיתה י"ב מיל - מכל מקום כשמהלך על פני המים אין בזה איסור מן התורה כיון שאינו דומה למחנה ישראל שהיתה ביבשה. 

ואע"פ שעל כל פנים יש איסור תחומין במים מדברי סופרים מכל מקום אם הספינה מהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הנהר אין בזה איסור אפילו מדברי סופרים. לפי שיש ספק אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים אפילו בי"ב מיל ביבשה כמ"ש בסי' ת"ד. וכיון שעל פני המים אין איסור תחומין אפילו י"ב מיל אלא מדברי סופרים לדברי הכל, אם כן הרי זה ספק דברי סופרים שהולכין בו להקל בכל מקום.

אבל אם הספינה מהלכת למטה מי' טפחים, דהיינו שאין י' טפחים מים מתחת שולי הספינה עד קרקעית הנהר - אסור לילך בה בשבת חוץ לתחום, אפילו נכנס לספינה שלשה ימים קודם השבת דהיינו מליל רביעי בשבת ואילך. ואפילו אם הספינה משוקעת הרבה במים בענין שאצל דופניה יש במים עומק י' טפחים ותחת שוליה אין שם י' טפחים - הרי זה אסור אפילו אם הוא יושב למעלה בענין שממקום ישיבתו יש יותר מי' טפחים. 

(בויש מתירין כשהוא יושב למעלה מי' טפחים ואין רגליו תלויות לתוך מטה מי' טפחים אם הספינה מהלכת למעלה מג' טפחים. ואין איסור אלא כשיושב על שולי הספינה ואין מעל שוליה עד הקרקע י' טפחים או שיושב על דבר אחר ואין מעל אותו דבר עד הקרקע י' טפחים.

ויש לסמוך על דבריהם כשצריך לכך:

ד ואם הוא מסופק אם היא מהלכת למעלה מי' טפחים או למטה מי' טפחים הרי זה מותר שכל שיש ספק בדברי סופרים הולכין להקל ואין צריך להחמיר אלא כשידוע בבירור שיש איסור מדברי סופרים:

ה ואם נכנס לספינה קודם ג' ימים לפני השבת דהיינו בשלישי בשבת או קודם לכן - מותר לילך בה בשבת חוץ לתחום אף אם ידוע לו שמהלכת למטה מי' טפחים או אפילו למטה מג' טפחים דכיון שאיסור תחומין אינו אלא מדבריהם (גלא רצו להחמיר כל כך לאסור כשנכנס לספינה קודם ג' ימים כיון שהוא אינו עושה כלום והספינה היא שמוליכה אותו מחוץ לתחום.

ואפילו אם הוא בענין שאפשר שיצטרך הישראל לחלל שבת בהולכת  הספינה אפילו במלאכה האסורה מן התורה מפני פיקוח נפש - אעפ"כ מותר לו ליכנס בתוכה קודם ג' ימים שהרי עכשיו הוא נכנס בהיתר וכשיגיע השבת ויצטרך לעשות מלאכה מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול.

אבל תוך ג' ימים קודם שבת אסור ליכנס לתוכה אפילו אם היא מהלכת למעלה מי' טפחים אם יודע שיצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש אפילו בדבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים - לפי שנראה כנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל שבת אח"כ.

ומה שאין חוששים לכך קודם ג' ימים הוא,  לפי שג' ימים הראשונים שבשבוע הן נקראים ימים שאחר השבת העבר ואינם מתייחסים לשבת הבאה לפיכך אינו מחוייב ליזהר בהם שלא לעשות בהם דבר שיודע שיצטרך אח"כ לחלל שבת הבאה שכשיגיע שבת ויצטרך לחללו מפני פיקוח נפש - מותר הוא ואין כאן חילול משא"כ בג' ימים האחרונים שבשבוע שנקראים ימים שלפני השבת ומתייחסים לשבת הבאה - מחויב הוא מדברי סופרים להזהר בהם שלא לעשות בהם דבר שיודע שיצטרך אח"כ לחלל השבת, שלא יהא נראה כאלו מתכוין בעשייתו כדי לחלל השבת אח"כ:

ו ואפילו אם ידוע לו שלא יצטרך לחלל השבת כלל שהנכרים עושים הכל, מכל מקום אם עיקר ההליכה של הספינה הוא בשביל ישראל, כגון שרובה ישראל - אסור ליכנס בתוכה בתוך ג' ימים שלפני השבת אפילו אם היא מהלכת למעלה מי' טפחים. לפי שמה שהנכרים עוסקים בהולכת הספינה בשבת יש בזה איסור גמור. 

(אע"פ שהם עוסקים מעצמם בלא אמירת ישראל והם מתכוונים לטובתם לקבל השכר שקצצו להם בעד שיוליכו אותם למחוז חפצם והרי הם קבלנים לכך ומותר להניח לקבלן שיעשה מלאכתו בשבת מכל מקום כאן)

שהישראל נהנה בשבת עצמה מגוף המלאכה שעושה הנכרי בשבילו בשבת

(הרי כל המלאכה נקראת על שם הישראל. שאף על פי שהנכרי מתכוין כדי שיגיע לו טובה מזה - מכל מקום כיון שעכשיו בשעת עשיית המלאכה יש לישראל הנאה ממנה הרי היא נעשית בשבילו יותר מבשביל הנכרי שהנכרי ג"כ מתכוין בשביל הישראל אלא שעושה כן בעד השכר שיתן לו. ואינו דומה לקבלן המתקן כלים לישראל בשבת שאין הישראל נהנה בשבת עצמה מגוף מלאכה זו אלא לאחר השבת כשיגמרם וישתמש בהם)

ולפיכך אין היתר לעולם לילך בשבת בספינה המהלכת בשביל ישראל אלא שמפני הסכנה מותר הוא כיון שכבר נכנסו לתוכה ואם לא ילכו בשבת יסתכנו א"כ אין ליכנס לתוכה אלא קודם ג' ימים שלפני השבת מטעם שנתבאר:

ז וכל זה כשהולך לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת אפילו בספינה המהלכת למטה מי' טפחים אפילו הוא בענין שכשיגיע קרוב לעיר אפשר שיצטרך לילך חוץ לתחום מפני הסכנה, ואפילו הספינה הולכת בשביל ישראל, ואפילו יצטרך לעשות מלאכות גמורות האסורות מן התורה - דכיון שעכשיו מפליג בהיתר לא גזרו חכמים כשהולך לדבר מצוה אף שיצטרך אח"כ לחלל שבת מפני פיקוח נפש.

ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי שישבות ולא ילך בשבת כשלא יהיה אז חשש סכנה בדבר ואם אח"כ לא ישבות וילך אף שאין חשש סכנה בדבר אין בכך כלום:

ח אבל לחלל שבת לצורך מצוה אפילו בדבר שאין בו אלא איסור שבות מדברי סופרים לא התירו אלא אם כן הוא שבות דשבות כמ"ש בסימן ש"ז. לפיכך אם אין שם חשש סכנה כשיצא מהספינה ולא ילך עמהם חוץ לתחום בשבת - אסור לו להפליג בה לילך עמהם גם בשבת אם היא מהלכת למטה מי' טפחים אע"פ שהולך לדבר מצוה אלא א"כ נכנס לתוכה קודם ג' ימים שלפני השבת:

ט וכן אסור לו ליכנס בספינה בשבת עצמה - אע"פ שהולך לדבר מצוה, אפילו מהלכת למעלה מי' טפחים, ואפילו לילך לתוך התחום, ואפילו היא מהלכת בשביל נכרים - לפי שאסרו ליכנס כלל בספינה בשבת אפילו אינה מהלכת כלל אלא צפה על פני המים כמו שיתבאר בסי' של"ט. לפי שנראה כאילו הוא עצמו צף ושט על פני המים ואסור לשוט בשבת משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין, שמלמדין את עצמן לשוט במים על חבית.

אבל כשנכנס לספינה מערב שבת אע"פ שהולכת גם בשבת ונראה כשט לא גזרו חכמים, כיון שהוא אינו עושה כלום בשבת שמאליו הוא שט ע"י כניסתו לתוכה מערב שבת שהיא שעת היתר אפילו לעשות חבית של שייטין, ולפיכך אפילו אם היא מפלגת מהיבשה בשבת עצמו אין בכך כלום כיון שנכנס לתוכה מערב שבת. 

ומכל מקום אם (דיצא ממנה ליבשה אסור לו לחזור לתוכה בשבת לפי שבכניסה זו שבשבת יש בה איסור משום שט.

ויש מתירין ליכנס בתוכה ולהפליג בשבת אם קנה בה שביתה מערב שבת, דהיינו שהיה בתוכה מתחלת בין השמשות עד שחשכה - דכיון שבתחלת כניסת השבת היתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתו, ואף שיצא ממנה אח"כ ושהה הרבה ביבשה ואפילו לן שם לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה רק שיזהר לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה ולא יכנס לספינה אחרת וכן נתפשט המנהג בקצת מקומות ואין למחות בידם אף שהעיקר כסברא הראשונה כיון שיש להם על מי שיסמכו.

ומכל מקום לאחר שהפליגה חוץ לתחום אסורים לצאת ליבשה אפילו נכנסה לתוך עיר המוקפת חומה לדירה כמ"ש בסי' ת"ה.

ויש נוהגין עוד לסדר שלחן בספינה ולהדליק שם נרות ולעשות קידוש כדי שיתפרסם לכל שקנו בה שביתה ולא יחשדו אותם כשיפליגו בה למחר ביום.

ומכל מקום צריכים להזהר שישבו שם בספינה כל בין השמשות עד שתחשך ולא יצאו ממנה כלל באמצע בין השמשות שבכל רגע ורגע שבבין השמשות יש ספק שמא הוא תחלת הלילה וברגע של תחלת הלילה צריך להיות בספינה כמו שנתבאר:

י ואפילו אם חל יו"ט בערב שבת יכול לקנות בו שביתה ואין בזה משום הכנה ואף אם קנה שביתה בערב יו"ט אינה מועלת לשבת שלאחריו וכן אם קנה שביתה בערב שבת אינה מועלת ליו"ט שאחר השבת וצריך לחזור ולקנות שביתה בבין השמשות של מוצאי שבת ליו"ט וכן הדין בב' ימים טובים של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה די בשביתה שקנה בערב יו"ט הראשון אף ליו"ט השני כמו שיתבאר כל זה בסי' תט"ז:

יא וכל זה כשמפליג בנהר והספינה הולכת בשביל נכרים ומהלכת למעלה מי' טפחים.

ואף אם מוליכים אותה ע"י בהמות המהלכים בשפת הנהר אין בכך כלום ואינו דומה לקרון שמוליכים אותו בהמות שאסור להלך בו אפילו בתוך התחום גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיג בה הבהמות כמ"ש בסי' ש"ה לפי שהיושב בקרון קרוב הוא אצל הבהמות ודרך הוא שלפעמים הוא מנהיג הבהמות אבל היושב בספינה רחוק הוא מבהמות המהלכות בשפת הנהר ומוליכים את הספינה ע"י חבלים ארוכים ואין דרכו לעולם להנהיג אותן:

יב ובמקום שנהגו להפליג אף בימים המלוחים (מערב שבת (האו אפילו בשבת ע"י קניית שביתה מערב שבת) אם אינם הולכים לטיול אלא לסחורה או לראות פני חביריהם אין למחות בידם לפי שיש מי שאומר שכל מה שהאדם הולך לסחורה אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה או שהולך לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה לענין זה שמותר לו להפליג בתוך ג' ימים לפני השבת אע"פ שיתבטל מעונג שבת וגם אף שאפשר שיצטרך לעשות מלאכה גמורה בעצמו מפני פקוח נפש ואינו חשוב דבר הרשות אלא מי שהולך (ולטייל בלבד:

יג היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב לבדם במדבר בשבת - אסורים לצאת תוך ג' ימים לפני השבת מטעם שנתבאר למעלה אלא א"כ הולכים לדבר מצוה, כגון לעלות לארץ ישראל, שאז אם נזדמנה להם שיירא אפילו בערב שבת מותרים לצאת. 

ולכתחלה יפסקו עמהם לשבות בשבת, ואם אח"כ כשיהיו במדבר לא ירצו לשבות - יכולים ללכת עמהם חוץ לתחום אפילו יותר מי"ב מיל אם מתייראים מפני חיות רעות או אפילו אם מתיירא מפני לסטים שלא יגזלו ממנו בהמה ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו ולא יוכל לחיות עוד במדבר או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור, כמעט ימות בקרירות - כל אחד מאלו נקרא פיקוח נפש ומותר לו לילך עמהם.

ויש אומרים כיון שיודע בבירור גמור שבודאי יצטרך לחלל שבת - אסור לצאת אפילו ביום ראשון אפילו לדבר מצוה.

ולא התירו לדבר מצוה או קודם ג' ימים שלפני השבת אלא להפליג בספינה שאין שם ודאי גמור שיצטרך לחלל שבת, שאפשר כשיגיע השבת יגיעו לנמל אחר ויעמדו שם כל השבת ואזי לא יחללו בעשיית מלאכה (זולא בתחומין - אע"פ שאין במים עומק י' טפחים, אע"פ שקרוב לודאי הוא שיצטרך לחללו - הקילו חכמים קודם ג' ימים או לדבר מצוה אפילו בתוך ג' ימים.

אבל כשהוא ודאי גמור שיצטרך לחללו לא הקילו כלל בשום עניןויש להחמיר כדבריהם אבל אין למחות ביד המקילין הואיל ויש להם על מי שיסמכו.

ואפילו מי שהולך (חלארץ ישראל לסחורה ולא כדי להתיישב בה - אין למחות בידו לפי שיש מי שאומר שזהו ג"כ דבר מצוה - שהרי אמרו חכמים כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

ומכל מקום אם הולך בתוך ג' ימים לסחורה או לראות פני חבירו - יש למחות בידו הואיל ורבו האוסרים, שאין זה חשוב דבר מצוה כלל:

יד וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שכבר יצא בשיירא אפילו בערב שבת ואפילו לטייל והגיע למקום שיש לו חשש סכנה להפרד מהשיירא יכול ללכת עמהם בשבת עד שיגיע למקום שאין לו חשש סכנה להפרד מהם ושם ישבות ולא ילך עמהם. ואפילו הוא סמוך לעיר - לא יכנס לתוכה לפי שאין לו שם אלא ד' אמות כדין היוצא חוץ לתחום.

ואף אם היה לו חשש סכנה עד שנכנס לעיר - אינו רשאי להלך בה יותר מד' אמות אף אם היא מוקפת מחיצות לדירה - כיון שיצא שלא ברשות חכמים שאסרו לצאת בשיירא תוך ג' ימים לדבר הרשות.

ואפילו אם יצא לסחורה או לראות פני חבירו הרי זה כיוצא לדבר הרשות ממש לענין זה כמו שנתבארומכל מקום אם יצא מחמת שלא היה בקי בהלכה והיה סבור שמותר לצאת אף לדבר הרשות - מותר לו להלך בכל העיר ואלפים אמה לכל רוח סביבותיה. כיון שבתחלת יציאתו לא יצא באיסור במתכוין ואח"כ כשהגיע השבת היה במקום סכנה ומה שהלך בשבת חוץ לתחום דינו כיוצא חוץ לתחום כדי להציל נפשות שיש לו שם אלפים אמה לכל רוח כמו שיתבאר בסי' ת"ז, לפיכך אף אם קודם שהגיע לעיר לא היה לו שם חשש סכנה רשאי ליכנס לעיר אם הוא בתוך אלפים לעיר.

ואין צריך לומר אם יצא בהיתר כגון לדבר מצוה ממש או קודם ג' ימים שיש לו אלפים אמה לכל רוח משהגיע למקום שאין בו חשש סכנה להפרד מהשיירא