א העונה אמן אחר ברכותיו - הרי זה מגונה.
אלא א"כ בירך שתי ברכות או יותר שיש אחיזה לזו בזו [שאסור הוא להפסיק ולדבר בינתיים] - עונה בסוף כולן אמן. כמ"ש בסימן נ"ד [סעיף א'].
ויש חולקין גם בזה, כמו שנתבאר שם [וס"ל שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום כמה ברכות הסמוכות זו לז].
וכן מנהג מדינות אלו [שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום כמה ברכות הסמוכות זו לז]. ואין לשנות המנהג.
ואחר ברכה אחרונה של פירות וכיוצא בהם [אף שהיא באה לאחרי הברכה הראשונה,ו הרי יש כאן שני ברכות אמנם בזה] - לדברי הכל אינו עונה אמן אחר ברכת עצמו, כי אין לה אחיזה עם ברכה ראשונה - שהרי רשאי להפסיק ולדבר בינתיים.
ואינו דומה: לישתבח, שהיא ברכה אחרונה אחר פסוקי דזמרה, ויש לה אחיזה עם ברכה ראשונה שהיא: ברוך שאמר - לפי שאסור להשיח באמצע פסוקי דזמרה. כמ"ש שם:
ב אבל אחר ברכת אדם אחר מישראל - חובה לענות אמן, אע"פ שהוא אינו מחויב בברכה זו כלל.
ואפילו לא שמעה מתחלתה ועד סופה אלא סופה בלבד, או אפילו לא שמעה כלל [- חובה לענות אמן.] - רק שהוא יודע איזו ברכה היא, שלא תהא אמן יתומה, כמ"ש בסי' קכ"ד [סעיף יא].
אבל נכרי המברך ברכה מן הברכות שתקנו חכמים - אין עונים אחריו אמן. אלא א"כ שמע כל הברכה מפיו. [ובשינה ממטבע תקנת חכמים - אין עונין אפילו בישראל המברך כבהמשך]
וכותים עשאום כנכרים לכל דבריהם. [ואין עונים אחריהם אמן. אלא א"כ שמע כל הברכה מפיהם]
אבל אחר מין, דהיינו האדוק לעבודה זרה - אסור לענות אמן, אפילו שמעו כל הברכה מפיו. (לפי שסתם מחשבת מין בהזכרת השם היא לעבודה זרה)
וכן מי ששינה מטבע הברכה - אין עונין אחריה אמן.
וכן אין עונין אמן אחר תינוק שלומד הברכות לפני רבו.
- שמותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן [לבטאות שם ה'] אפילו שלא בזמנן, ואע"פ שהם לבטלה בשעת הלימוד, אע"פ שאסור לגדול המתלמד -
אבל כשאינן מברכין לבטלה - עונין אחריהם אמן. כגון שמברכין אותן בזמנן כדי לפטור מחיובן שהם חייבים בהן כדי לחנכם במצות.
וכן בשעה שקורין ההפטרה בציבור ומברכין לפניה ולאחריה [עי' שו"ע אדה"ז רפד, ח-ט]:
ג כל המברך ברכה שאינה צריכה - הרי זה נושא שם שמים לשוא [מד"ס כדלקמן], והרי הוא כאילו נשבע לשוא, ואסור לענות אמן אחריו.
ואע"פ שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך, ולא בדרך ברכה אע"פ שאינה צריכה - מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה. (אבל לצורך - מותר להזכיר אפילו בדבר הרשות):
ד אסור לגרום ברכה שאינה צריכה. [בסעי' ג' דיבר שמברך ברכה שלא לצורך, למשל אדם שיאמר שני ברכות העץ על התפוח, בירך ברכה שאינה צריכה, שלא הי' לו לברך הברכה השניה כיון שבירך הראשונה. וכאן בסעי' ד' מדובר שצריך הוא עכשיו לעשות הברכה השני,' אמנם הוא גרם לזה שיצטרך. וע"ז אומר שאסור לו לגרום שיתחייב בברכה שאינה צריכה שאילולי גרמיו לא הי' צריך לברך] כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת - אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך, כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך.
ואפילו בשבת שחסרו הרבה ברכות ממנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום [לעיל סי' מו, א] - אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים לק'.
במה דברים אמורים [שאסור לגרום ברכה שאינה צריכה] כשיכול לפטור ב' דברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם. אבל אם היא מיוחדת לדבר אחד [כגון בהמ"ז שמיוחד כברכה אחרונה ללחם] אלא שיכול לפטור בה גם השני בתורת טפלה [כגון שאוכל פירות בסוף הסעודה, ויכול לפטור בבהמ"ז שלא יצטרך לברך בנ"ר, עי' סעי' ה' ] - טוב יותר להרבות בברכות [דין זה הוא בכל יום לא רק בשבת], כמ"ש בסי' רי"ב [סעי' ח] :
ה לפיכך אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה - טוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון [ולא יאכל הפירות בתוך הסעודה] כדי שיברך אחריהם ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם. ואינה פוטרתם אלא משום שהם נחשבים מכלל הסעודה, הואיל ובאו קודם שמשכו ידיהם מן הפת.
ואם באו אחר כך [לאחר שמשכו ידיהם מן הפת לפני ברכת המזון] - טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, ואין נפטרים בברכת המזון.
[זה שאומר "לפניהם" אף שהברכה לפניהם על הפירות חייב בכל אופן אפילו אם באו בתוך הסעודה לפני שמשכו ידיהם כיון שאינם באים בגלל הסעודה, אמנם אם הוא משקה לא הי' מברך ברכה ראשונה בתוך הסעודה ורק אם באו לאחר שמשכו ידיהם מן הסעודה מברך לפניהם ולאחריה]
שאין ברכת המזון פוטרת מעין ג' ולא בורא נפשות רבות. כמ"ש בסי' קע"ז [סעי' ב, וסעי' ו] ור"ח [סי' רח לא נמצא בשו"ע אדה"ז] [וממילא שאין שום תועלת להניח לאכלם לאחר ברכת המשון, כיון שגם עכשיו כיון שמשכו ידיהם מברכים לפניהם ולאחריהם ].
ויש חולקים [וס"ל שאין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם עי"ש סעי' ז] [ולסברא זו טוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון בכדי לברך ברכה המיוחדת להם].
ויש להחמיר כסברא הראשונה [שלא לאוכלם בלי ברכה, אלא להניחם לאחר בהמ"ז כפי שממשיך], ובפרט בשבת ויום טוב כדי להשלים ק' ברכות - יש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם. ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ וברכת התורה וההפטרה:
סליק הלכות ברכות:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם