Enjoying this page?

124 - קכד דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן ובו י"ד סעיפים:

קכד דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן ובו י"ד סעיפים:

א לאחר שסיימו הצבור תפלתם יחזור ש"ץ התפלה בקול רם שאם יש מי שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא אבל הבקי אינו יוצא ידי חובתו בתפלת ש"ץ.ואפילו מי שאינו בקי אינו יוצא אלא בצבור דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו כמו שנתבאר בסי' נ"ט:ב ואינו יוצא אלא כשמבין בלשון הקודש אלא שאינו יודע להתפלל אבל אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה מהש"ץ אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין כי אף באמירה אינו יוצא אלא א"כ מבין (כמו שנתבאר בסימן ס"ב) שהרי כשאינו מבין אינו מכוין אפילו באבות ומי שלא כיון באבות לא יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסימן ק"א (לפיכך חייב הוא ללמוד להבין פירוש התפלה ולפחות ברכת אבות) וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"ץ לכוין לכל מה שאומר ש"ץ מראש עד סוף.ואח"כ יפסע לאחוריו ג' פסיעות (כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח עד לאחר שיפסע) כדרך שאינו מפסיק ואינו שח כשמתפלל הוא בעצמו עד לאחר שיפסע כמו שנתבאר בסימן קכ"ב שהרי שמיעה זו עולה לו במקום תפלה (אלא לענות דבר שבקדושה לבד יכול להפסיק קודם שפסע כמו שנתבאר שם.אבל קודם סיום שמיעת י"ח אפילו לדבר שבקדושה אינו מפסיק אלא לענות אמן אחר ברכות הש"ץ שאמן הוא בכלל הברכה כמו שיתבאר ואינו חשוב הפסק בתפלה אבל לא יאמר ברוך הוא וברוך שמו שאין אומרים ברוך הוא וברוך שמו אלא כשעומדים במקום שמותר להפסיק שם כמו שיתבאר.וכן בכל מקום ששומע ברכה ומתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעתו כגון קידוש והבדלה וברכת הפירות והמצות לא יענה ברוך הוא וברוך שמו שהרי שומע כעונה ואסור להפסיק באמצע הברכה ואפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו כיון שמפסיק בין ה' למלכות בדבר שאינו מתיקון חכמים הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה):ג ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:ד קהל שהתפללו בלחש וכולם בקיאים בתפלה אעפ"כ ירד ש"ץ לפני התיבה ויחזור התפלה בקול רם כדי לקיים תקנת חכמים שכשתקנו חכמים שיחזור ש"ץ התפלה לא הצריכו לחפש בכל תפלה אחר כל איש ואיש שבבית הכנסת אם יש שם מי שאינו בקי אם לאו אלא תקנו שיהיה ש"ץ חוזר התפלה לעולם שמא יהיה פעם אחד בבית הכנסת מי שאינו בקי ויוציאנו הש"ץ ידי חובתו.וכן כל דבר הניתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשית התקנה ההיא עכ"פ גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו (ואפילו אם בטלה הגזירה לגמרי לא בטלה התקנה שנתקנה במנין חכמים עד שימנו מנין אחר להתירה אע"פ שבטל הטעם שבגללו תיקנו כמו שיתבאר בסי' ת"ר).ועוד צריך הש"ץ לחזור התפלה כדי לומר קדושה בצבור:ה כשסיימו הצבור להתפלל י"ח ויש יחידים שמאריכים בתפלתם אין לש"ץ להמתין עליהם אפילו היו חשובי העיר מפני טורח הצבור וכן אם היה מנין בבית הכנסת אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא מפני כבוד צבור.ועכשיו נהגו שהש"ץ ממתין עד שיסיים האב בית דין את תפלתו לפי שרוב האנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללים מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים לפיכך אם אין אב"ד בעיר ימתינו על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו.ומי שצריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל הש"ץ אף על פי שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור:ו כשש"ץ חוזר התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה כי חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת הש"ץ.ויש לגעור באנשים שלומדים בעת חזרת הש"ץ או אומרים תחנונים ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר לא יפה הם עושים (שאם אין ט' המכוונים לתחלת הברכות הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה שלא כמו שתקנו חכמים שהרי תקנו חזרת הש"ץ כדי להוציא את שאינו בקי ואינו מוציאו אלא כשט' שומעים לו ואם אין ט' שומעים אלא בסוף הברכות אע"פ שזה שאינו בקי שומע בכל הברכות לא יצא ידי חובתו כיון שתחלת הברכות לא שמע אלא ביחיד ואין היחיד מוציא את היחיד בתפלה והמתפלל סוף הברכות בלא תחילתן לא יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסי' קי"ד וכיון שתקנת חכמים היתה שישמעו ט' לפחות גם תחלת הברכות כדי להוציא את שאינו בקי לא בטלה תקנתם אף עכשיו שכולם בקיאים כמו שנתבאר.וכל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לכל ברכה מראשה עד סופה) שאם הלומדים יפנו ללימודים עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין להש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה נמצאו מחטיאים את הרבים:

Audio for subsection 007 - אודיו סעיף ז

ז יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר הש"ץ התפלה כיון שמכוונים ושומעים התפלה מהש"ץ ושומע כעונהוכאלו מתפללין בעצמן (ולכן נקראו התקיעות שבחזרת הש"ץ בראש השנה תקיעות מעומד לפי שכל העם עומדים בחזרת הש"ץ):ח על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום נוהגין לומר ברוך הוא וברוך שמו על שם הכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפילו כשמזכיר צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה.ומכל מקום כיון שאינו אלא מנהג ולא מתיקון חכמים אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות אפילו במקום שמותר להפסיק לעניית אמן כגון בפסוקי דזמרה:ט ואחר כל ברכה וברכה יענה אמן בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו ידי תפלה והכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא לשון האמנת דברים.ואמן שאחר שאלות ובקשות כגון אמן שבקדיש וכיוצא בו יכוין על העתיד שיאמנו דבריו ובקשותיו של זה ויקויימו במהרה.ובברכות אמצעות של תפלה וברכת רצה ושים שלום שחתימתן היא שבח והודאה לשמו וגם ייחול וקיווי שיקוים דבר זה במהרה טוב לכוין גם כן באמן ב' הענינים שאמת הוא דבר זה ושיאמנו דבריו (של זה) ויקוים דבר זה במהרה:

י לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא אפילו יש ט' זולתו שכל המשיח בבית הכנסת בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלהי ישראל ואפילו העוסק בתורה שאינו חוטא כל כך לא יפה הוא עושה כמו שנתבאר.וילמד אדם בניו הקטנים ויחנכם לענות אמן ומיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא.וצריך שיחנכם לעמוד באימה וביראה ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם כלל לבית הכנסת:

יא לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאלו האל"ף נקודה בחט"ף (קמ"ץ או קמץ חט"ף, אלא בקמ"ץ גדול)

וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך.

וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסיר קריאת הנו"ן, שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת.

וכן, לא יפסוק התיבה לשתים.

ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שלא ימתין עם העניית האמן, אלא מיד שכלתה הברכה מפי המברך יענה אמן.

ואם השליח ציבור מאריך הרבה בניגון של ואמרו אמן - יאמר מיד אמן. כי הארכת הניגון הרבה הוא הפסק.

וכן אם לא שמע הברכה מפי המברך, אע"פ שיודע איזו ברכה הוא מברך, מאחר שלא שמעה אם עונה אחריו אמן - ה"ז אמן יתומה.

במה דברים אמורים כשהוא חייב באותה ברכה לברך אותה ורוצה לצאת ידי חובתו בעניית אמן אחר המברך אותה. אבל אם אינו חייב בה, שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בזה - רשאי לענות אחר כל ברכה אע"פ שלא שמעה ואע"פ שאינו יודע איזה ברכה היא.

וי"א שאם אינו יודע איזו ברכה - ה"ז אמן יתומה. ואפילו אינו מחויב בה לא יענה אחריה. אבל אם יודע איזו ברכה היא אע"פ שלא שמעה מפי המברך - עונה אחריה אפילו אם הוא חייב בה, ויוצא ידי חובתו בענייה זו.

והלכה כשתי הסברות להחמיר: שאם הוא חייב באותה ברכה ורוצה לצאת בה ידי חובתו - צריך שישמע אותה מפי המברך. ואם לאו, אף שיודע איזה ברכה היא - ה"ז אמן יתומה, כסברא הראשונה.

ואף אם אינו מחויב בה, אם אינו יודע איזו ברכה היא - לא יענה אחריה כסברא האחרונה.

וי"א שאפילו אם אינו מחויב לברך אותה ויודע איזו ברכה היא, אם הברכה נתקנה להוציא רבים ידי חובתן כגון חזרת הש"ץ - לא יענה אחריה עד שישמע אותה כאלו היה רוצה לצאת בה ידי חובתו.

שכיון שתקנת חכמים היא שיחזור ש"ץ התפלה להוציא את שאינו בקי והצבור חייבים לשתוק ולשמוע כל ברכה מפי הש"ץ ולענות אחריו אמן, אם כן הרי ברכות אלו עליהם חובה לשמען מהש"ץ אף על פי שהתפלל כבר.

אבל אחר ברכות התורה שבצבור - יכול לענות אף על פי שלא שמע. שהברכות לא לצורך הצבור נתקנה אלא מפני שהקורא בצבור ראוי לו לברך.

ואף שחובה על הצבור לשמען, כמו שיתבאר בסי' קל"ט - מכל מקום עיקר ברכתו היא לצורך עצמו ולא לצורך הצבור כמו בתפלה.

ויש לחוש לדבריהם לכתחלה, ליזהר לשמוע ברכות י"ח מפי הש"ץ.

אבל אם לא היה יכול לשמוע, כגון שהיה מתפלל י"ח, וכשסיים תפלתו סיים ש"ץ ברכה אחת - עונה אחריו, אם יודע איזה ברכה היא. ואפילו לא סיים תפלתו עד שהרבה מן הצבור ענו כבר אמן. (ואין עונין אמן אחר אמן אלא אחר הברכה, וצריך לענות מיד שכלתה הברכה ואם לאו היא אמן יתומה - אעפ"כ) אם לא כלתה אמן מפי רוב הצבור - עונה עמהם. (אע"פ שיש שיהוי בין גמר הברכה להתחלת ענייתו)

לפי שכל שלא כלתה אמן מפי רוב העונים עדיין לא נשלם ענין הברכה לגמרי, שעניית אמן גם כן מן הברכה היא כמו שיתבאר בסי' קס"ז.

אבל לאחר שכלתה אמן מפי רוב הצבור אף ע"פ שהמיעוט מאריכים אין בהארכתם כלום. שהמאריך באמן יותר מדאי אינו אלא טועה, וא"כ נשלם כבר ענין הברכה לגמרי.

(וזה שמתחיל עתה לענות אמן - אמן יתומה היא. כיון שיש שיהוי הרבה בין גמר הברכה מפי המברך להתחלת ענייתו.

ואף ע"פ שאמן של הצבור ג"כ מן הברכה היא - אין לו לענות אחריהם, שאין עונין אמן אחר העונין אמן אלא אחר המברך.

אבל אם אין שיהוי בין גמר הברכה להתחלת ענייתו - יכול לענות אחר העונים אמן. כגון ששמע אחד עונה אמן אחר איזו ברכה והוא יודע איזו ברכה היא יכול לענות אחריו מיד אם זה לא האריך כל כך כמו שהצבור מאריכים ומשתהים בענייתם מפני שאי אפשר שיצמצמו כולם להתחיל ולפסוק ברגע אחד)

ויש מי שאומר שאפילו כלתה אמן מפי רוב הצבור (ואפילו סיימו כולם) - יכול לענות אמן אחריהם ונחשב כעונה אחר הברכה (כיון שכולם התחילו מיד אחר הברכה) והוא שיענה אחריהם מיד.

[(]ולענין מעשה הכל לפי ענין שיהוי שמגמר ברכת המברך לסיום עניית העונים).

וכן בקדיש וקדושה וברכו כל שלא סיימו רוב הצבור עונה עמהם אע"פ שלא (שמעו כולם) [שמע כלום] מפי הש"ץ.

[(]ולסברא האחרונה אפילו סיימו רובן כל שנשארו ט' עמו שהם עשרה עם הש"ץ שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה)

ואף להאומרים שכל שהוא מחוייב בדבר אינו יוצא ידי חובתו בענייה עד שישמע - מכל מקום אינו נקרא מחוייב בדבר לענין זה אלא בדבר שמחוייב לאמרו אף ביחיד, משא"כ בקדיש וקדושה וברכו:

Audio for subsection 012 - אודיו סעיף יב

יב ולא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן כי זהו פירושו של אמן והם ראשי תיבות שלה.ולא יאריך בה יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי ואם יש קצת מהעונים שמאריכים יותר מדאי א"צ הש"ץ או שאר המברך להמתין עליהם אם ברכה שלאחריה היא ברכה שאינה חובה על הכל לשמוע אבל אם מוציא את הרבים ידי חובתן צריך להמתין אף על הטועים ומאריכים באמן כדי שישמעו ויצאו ידי חובתן גם הם:יג העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו:יד מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש או בחולו של מועד וכן בכל דבר שצריך לחזור בשבילויש לו תקנה שיכוין דעתו וישמע מש"ץ כל י"ח ברכות מראש עד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחריו שכיון שכבר התפלל אלא ששכח מלהזכיר הש"ץ מוציאו ידי חובתו אע"פ שהוא בקי.אך אין כל אדם יכול לכוין דעתו לשמוע מש"ץ מראש ועד סוף (ושמא לבבו יפנה ולא ישמע מש"ץ איזה דבר המעכב בתפלה[)] לכן מוטב להתפלל בעצמו: