קסג דין מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים ובו ב' סעיפים:
א אסור לאכול בלא נטילה, אפילו אם רוצה לכרוך ידיו במפה או אוכל בכף שאינו נוגע בפת, גזירה שמא יגע.
ואפילו המהלך בדרך והגיע עת האוכל ולא מצא מים, אם יודע שיש לפניו מים ברחוק ד' מילין, צריך להמתין עד שיגיע לשם.
ואם יש מים לאחריו בפחות ממיל, צריך לחזור לשם, אע"פ שנחוץ לדרכו.
אבל אם יש ברחוק מיל לאחריו ויותר מד' מילין לפניו, יכרוך ידיו במפה, ויאכל פתו או דבר שטיבולו במשקה, או אוכל ע"י כף.
וכן אם הוא ספק אם ימצא מים בתוך ד' מילין.
ושומר גינה או פרדס, דינו כלאחריו.
לפי שאי אפשר לו לעזוב שמירתו כל כך עד שילך מיל ויחזור.
אבל היושב בביתו צריך לילך ד' מילין, אם יודע שימצא מים:
ב המאכיל לאחרים א"צ נטילת ידים, והאוכל צריך נטילת ידים, אע"פ שהמאכיל נותן הפת לתוך פיו והוא אינו נוגע בפת, גזירה שמא יגע.
והמאכיל, אף שנוגע, לא גזרו עליו.
לפי שלא גזרו על נגיעת חולין אלא על אכילה משום סרך תרומה, ובמאכיל שהוא דבר שאינו מצוי, לא גזרו.
ואסור להאכיל למי שיודע בו שלא נטל ידיו, משום "ולפני עור לא תתן מכשול".
ואפילו הפת של האוכל, רק שמושיטו לו, אסור לסייע ידי עוברי עבירה.
כמו שיתבאר בסימן שמ"ז: