קסב דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה ובו ט"ז סעיפים:
א סדר נטילה מרביעית כך הוא:
אם שופך כל הרביעית בפעם אחת על שתי ידיו כאחת, כגון שאחר יוצק על ידיו, או שאוחז הכלי בראשי אצבעותיו ושופך על ב' ידיו כאחד - נטהרו ידיו.
ואין צריך לומר, אם יש לו מים רבים ושופך רביעית על כל אחת בפני עצמה.
אבל אם בא ליטול על כל אחת בפני עצמה מרביעית בלבד, צריך לשפוך על כל אחת ב' פעמים.
כי כששופך על היד פעם אחת, נטמאו המים מהיד, הואיל ואין בהם רביעית, שהוא שיעור טהרה בידים.
וכששופך שנית, מטהרים מים שניים את מים הראשונים ואת היד.
ואח"כ מנגבה במפה או בדבר אחר, להסיר הראשונים לגמרי מן היד, משום טהרה יתירה, להאומרים שזהו טעם הניגוב, כמ"ש בסי' קנ"ח:
ב ואף אם ניגב בדבר קשה שאין המים נבלעים, כגון ששפשפן בכותל או בראשו.
(אפילו בשערותיו, רק שלא חכך בהן, שאז היה צריך לחזור וליטול, אלא ששפשף עליהם מלמעלה)
אע"פ שחוזר ונוגע במי השפשוף - אין ידיו נטמאות משום נגיעתם בלחלוחית מים הראשונים שהיו טמאים, כיון שכבר נטהרו במים השניים.
ואם שפך על כל יד בפני עצמו שטיפה אחת מרובה כשתים, דהיינו שיש במי שטיפה זו כדי שימשח כל הפרק הצריך נטילת ידים ב' פעמים - נטהרו המים כאלו שפך עליהם ב' פעמים:
ג במה דברים אמורים כששפך על כל יד בפני עצמה, אבל אם שופך על שתי ידיו כאחת, אין שטיפה אחת מועלת לטהרן כלל, אלא א"כ שופך עליהן רביעית בבת אחת.
אבל פחות מרביעית, אע"פ שהמים באו משיורי טהרה על דרך שנתבאר בסי' ק"ס, אינן מטהרים שתי ידים כאחת אלא בשתי שטיפות, שהמים השניים מטהרים את הראשונים ואת הידים:
[לאחרי שביאר בסעיף ג' שבפחות מרביעית, שטיפה אחת כשתים אינן מטהרים שתי ידים כאחת, ממשיך בסעיף ד, שמה שביאר בסעיף ב' "ואם שפך על כל יד בפני עצמו שטיפה אחת מרובה כשתים, .. נטהרו המים כאלו שפך עליהם ב' פעמים" שאע"פ ש"נטהרו המים" הראשונים, מ"מ המים של השטיפה מרובה עצמה, הם טמאים, ולכן צריך לנגבן, וכו']
ד אבל המים שעליהם טמאים, וצריך לנגבן, ואחר יאכל.
ואם שפשפן בדבר קשה וחזר ונגע במי השפשוף, נטמאו הידים בנגיעתן בלחלוחית מים הטמאים.
ואם הטבילן במי מקוה, א"צ ניגוב, שהמקוה מטהר מים הטמאים בהשקה:
[היוצא מהנ"ל סעיף א-ד: כשנוטל רביעית על שתי ידיו או רביעית על כל אחד מידיו - ידיו, והמים שעליהם טהורים, ואין צריך לנגבם.
כשטובל ידו או ידיו במקוה, ידיו והמים שעליהם טהורים וא"צ ניגוב.
בפחות מרביעית צריך שתי שטיפות בין על ידו אחת בין על שתי ידיו. המים הראשונים טמאים, והמים השניים מטהרים.
וביד אחת מועיל שטיפה אחת כשתים, משא"כ בשתי ידים שצריך שתי שטיפות ממש.
מים השניים אף שמטהרים, צריכים ניגוב. אבל אין מטמאין אם נוגע בהם. אבל שטיפה אחת כשתים, אם נוגע בהמים שוב מטמאים את הידים]
Audio for subsection 005 - אודיו סעיף ה
ה וכל זה כשידיו נקיות, אבל אם יש עליהן לכלוך טיט או שאר כל דבר החוצץ, צריך לשפוך עליהן ג' פעמים.
ראשונה להעביר הלכלוך, ואח"כ מים ראשונים ושניים, או רביעית בבת אחת.
ומים ששפך ראשונה, נטמאו מהידים אפילו שפך רביעית בבת אחת, הואיל ולא טיהרו הידים מפני הלכלוך שעליהן שחוצץ.
וגם מים ראשונים שאחריהם [שאינם רביעית בבת אחת] לא טיהרו, ונטמאו גם הם מהידים, הואיל והמים ששפך ראשונה לא באו כלל לטהרת הידים כי אם להסיר החציצה.
[אין בכח המים האלו לטהר מים שבאו להסיר הלכלוך, כי מים שניים שמטהרים מים ראשונים, הוא רק כשהמים הראשונים באים לטהרת הידים.
אבל אם המים הם רביעית, אז הרי מטהרים כמו שתמיד רביעית מטהר ידים]
ואעפ"כ אינם ממעטים [המים שבאים משום לכלוך] את הרביעית, [שלנט"י צריך שיבואו המים מן רביעית, אבל עכשיו שנשתמש בקצת מים להסיר הלכלוך] שאף אם לא נשאר בכלי רביעית כשמתחיל ליטול מים ראשונים שאחריהם, אין בכך כלום.
לפי שהמים ששפך ראשונה הם צורך הנטילה ומכללה, וכיון שהיה רביעית בכלי בהתחלת נטילתו - דיו.
(אבל אם אין על ידיו דבר החוצץ, אע"פ שהם מלוכלכות ומטונפות - שצריך להעביר מהם הטינוף בנטילה - כל שאינו חוצץ בנטילה - כגון שהוא לח - דיו במה שעובר ע"י ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת, שהם באים לטהר את הידים מטומאתן.
[עכשיו מסביר אדה"ז, למה אין אנו אומרים בזה כדלעיל, שלא באו כי אם להסיר הטינוף, ולא יחשב לנטילה, ע"ז מסביר. שזהו בעצם ענין נט"י להסיר הטינוף]
ועיקר טומאת הידים לא גזרו אלא מפני שהם עסקניות ושמא נגעו במקום מטונף, לכך התקינו נטילה לטהרן מטינופן.
[אלא שלכאורה א"כ למה צריכים מים שניים הרי מראשונם כבר נטהרו מטומאתן לכן מוסיף]
אלא שכיון שגזרו עליהן טומאה נטמאו מים הראשונים ונטהרים ע"י שניים):
ו טומאת הידים וטהרתן אינה אלא עד הפרק הצריך נטילת ידים ולא חוץ לפרק, [כפי הדעות מהו הפרק שצריך נט"י] שאם נטל הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק - לא נטמאו שם, אע"פ שהם שם ראשונים.
ולפיכך אם חזרו לפרק, אינן מטמאין את היד.
אבל אם הראשונים, שהיו בתוך הפרק ונטמאו, יצאו חוץ לפרק, אע"פ שנטל גם השניים חוץ לפרק - לא טיהרום שם. [כי המים השניים מטהרים המים הראשונים במקום טומאתם, בתוך הפרק, אבל לא חוץ לפרק]
ולפיכך אם חזרו לפרק, חזרו וטמאו הראשונים את היד.
לכך אמרו חכמים: "הנוטל, צריך שיגביה ידיו למעלה", שלא יחזרו המים שחוץ לפרק לתוך הפרק.
ומכל מקום אם נוטל כל היד עד הקנה של זרוע, לא יגביה כל היד לגמרי, כדי שלא יצאו ממנה [מהפרק] מים על הזרוע במקום שישארו שם גם אחר שינגב ידיו - שאינו מנגב אותו מקום, מפני שהוא מכוסה בבגדים - ואח"כ כשישפיל ידו לאכול בה, יחזרו מהזרוע לידו ויטמאוה.
אלא יגביה ראשי אצבעותיו, ועל ידי זה תהא שאר היד מוגבהת קצת.
שמהאצבעות אין לחוש שירדו על הזרוע.
וצריך ליזהר שיהיו מוגבהים ועומדים מסוף הנטילה עד שינגבן.
שאם יגביהן ויחזור וישפילן, יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק ע"י הגבהתו, וישובו לתוך הפרק.
לפיכך יטול שתי ידיו כאחת.
[בפועל אין עושים כן. כי עיין בהמשך שבשופך רביעית א"צ ליזהר בזה. ולכן כדאי שישפכו רביעית. ועוד שלדעת הי"מ דלקמן, אין אנו חוששים כלל שיצאו המים מתוך הפרק לחוץ לפרק, ורק כשנוטל רק אצבעותיו, החשש הוא שהמים מהכלי יוצאים חוץ לאצבעותיו, ומתטמאים מכף ידו, אבל המים שנשפכים על קנה הזרוע הרי אין מתטמאים. ואדה"ז כותב שם "שע"פ סברא זו נהגו להקל".
אבל אם יודע שמים שמהפרק יצאו על קנה הזרוע, ולא נתן רביעית עלהם, אז צריך ליזהר שלא יחזרו לידו ויטמאנו]
שאם יטול ידו אחת ויגביהנה, ואחר כך ישפוך בה על השניה, נמצא מורידה למטה כששופך בה.
ואם רוצה להשפילן מתחילת הנטילה שלא יצאו מים ראשונים חוץ לפרק כלל מתוך הפרק - הרשות בידו.
רק שישגיח שיבוא המים על ראשי האצבעות.
ואם שופך רביעית על כל יד בפני עצמה או רביעית על ב' ידיו כאחד שאין שם מים טמאים כלל, א"צ ליזהר בזה כלל, ואצ"ל המטביל ידיו.
ויש מפרשים, מה שאמרו חכמים: "הנוטל צריך שיגביה ידיו", אינו בנוטל כל היד עד הקנה של זרוע, אלא בנוטל האצבעות לבדן.
וכדברי האומרים, שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף היד.
וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע.
לפיכך יש לחוש שמא הלכו הראשונים חוץ למקום חיבור האצבעות ונטמאו שם, אף אם לא יצאו לשם מהאצבעות אלא הלכו לשם מחמת הכלי, והשניים שמא לא הלכו בכל מקום שהלכו הראשונים, ונשארו הראשונים בטומאתן, ומטמאין היד אם יורדים לאצבעות כשמשפיל ידיו.
לכן צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה, מסוף הנטילה עד שינגב.
ואף אם רוצה להשפילן מתחלת הנטילה, [כבהדיעה הראשונה, לדעה זו] אינו מועיל.
כי אי אפשר לצמצם ליטול ממש בתוך הפרק שלא ילכו המים חוץ לאצבעותיו מעט.
ואם הלכו לשם, נטמאו שם, אע"פ שלא ירדו לשם מהאצבעות אלא מהכלי.
והמטביל ידיו או ששפך עליהם רביעית כאחד אפילו שפך על האצבעות ויצאו מהן חוץ לפרק לא נטמאו שם כלל, כיון שהם מי טהרה.
ועל פי סברא זו נהגו עכשיו להקל בהגבהת הידים [אפילו אלו שנוטלין רק האצבעות, ואינן נותנין רביעית].
לפי שנוהגין לשפוך על כל יד ג' פעמים אף שהן נקיות, ושוב אין לחוש שמא לא הלכו השניים בכל מקום שהלכו הראשונים, שאם לא הלכו השניים הלכו השלישיים:
Audio for subsection 007 - אודיו סעיף ז
ז כששופך הראשונים על היד צריך ליזהר ולשפוך בשפיכה אחת על כל פרק הצריך נטילת ידים.
ומכל מקום א"צ שפיכה אחת ממש, אלא שלא יפסיק מלשפוך עד שיגיעו המים בכל הפרק - שאין ידים טהורות לחצאין, לפי שאין דרך נטילה בכך.
ואם פסק אחר שנטל מקצת היד, אין נטילת מקצת זו עולה לו.
(ואפי' שפך רביעית בבת אחת - (ו)נטמאו המים, כיון שלא טיהרו כלום)
וצריך לחזור ולשפוך גם על מה שנטל.
ואם לא שפך אלא על הנשאר מידו שלא נטל, הרי ידו טמאה כשהיתה.
(אפילו אם גם שפיכה זו היתה רביעית).
ויש אומרים, שאם יש עדיין על מקצת היד שנטל טופח על מנת להטפיח, מצטרפת נטילה זו עם מה שהוסיף ונטל הנשאר מידו.
שמשקה טופח על מנת להטפיח, חיבור לטהרה, וה"ז כנטילה אחת.
ויש להחמיר כסברא הראשונה.
וכל זה בראשונים, אבל בשניים, נוטל מקצת ידו וחוזר ומוסיף על מקצתה השני, ואפילו נתנגב מקצתה הראשון:
Audio for subsection 008 - אודיו סעיף ח
ח אחר נטילת מים שניים על ב' ידיו או רביעית בבת אחת, ישפשף ידיו זו בזו.
ואם לא נטל אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, יזהר כשמשפשפן זו בזו שלא תיגע זו בזו בכף היד, במקום שלא נפלו שם מים ולא נטהר, שמקום זה מטמא מים שעל ידו השנייה בנגיעתה בו, והמים חוזרים ומטמאין את היד, אע"פ שהם מים שניים.
[כנ"ל בסעיף ו' "וכדברי האומרים, שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע" ]
אבל אם שפך רביעית בבת אחת, א"צ ליזהר בזה, שמי רביעית מי טהרה הם ואינן מתטמאין.
ויש אומרים שלא אמרו מי רביעית מי טהרה הם אלא במקום שהם מטהרים, שאז אינן מתטמאין מאותו מקום, כגון אם נטל רביעית עד מקום חיבור האצבעות ויצא משם לכף היד אין הכף מטמאתן, לפי שמטהרים הם למקום שבאו שמה.
אבל אם יד אחת טמאה [היינו כף היד] נגעה בהם, טמאתם אע"פ שהם מי רביעית.
(ויש להקל בדברי סופרים):
Audio for subsection 009 - אודיו סעיף ט
ט אם שפשפן זו בזו אחר ששפך עליהם מים ראשונים פחותים מרביעית, אפילו שפך על כל אחת בפני עצמה שטיפה אחת מרובה כשתים, שנטהרו בהן, חזרו ונטמאו בנגיעתן זו בזו.
[כנ"ל בסעיף ד, שהמים של שטיפה אחת מרובה מטהרים הידים אבל המים טמאים]
ואפי' מים שניים [היינו שבתחלה שפך שטיפה אחת מרובה כשתים, ושפשף ידיו, וטמאם, ועכשיו רוצה לשפוך עוד מים, מים שניים, בכדי לטהר המים שעל ידיו, כמו בכל נט"י שהשניים מטהרים הראשונים, אבל כאן] אין מועילין לטהרן.
לפי שהמים שעל יד זו נטמאו בנגיעתן במי זו, ושעל זו בנגיעת מי זו, ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מיד זו עצמה שבאו עליה לטהרה ולא שנטמאו מיד אחרת וחוזרים ומטמאים את הידים.
לפיכך צריך לנגבן תחלה, ויחזור ויטלם כראוי.
ואפי' אם שפך על אחת, הראשונים ושניים, שהמים שעליה טהורים, [כי בשטיפה אחת מרובה כשתים, המים טמאים, אבל כאן נטל ראשונים ושניים כדין, מ"מ] חזרה ונטמאה, אם נגעה בה חברתה שלא שפך עליה אלא ראשונים בלבד. [כי המים הטמאים שעל השניה מטמאין את המים שעל הראשונה].
ואפילו היתה שטיפה אחת [על יד השנייה] מרובה כשתים, שהיד [השנייה] טהורה, מכל מקום, המים טמאים [שעל גבי השניה שנטלו רק פעם אחת בשטיפה מרובה כשתים], מטמאים המים שעל זו [הראשונה].
ומכל מקום, יש אומרים, שמים אחרים מועילים לטהרה [את היד הראשונה, ואין צריך לנגבו] כיון שהיתה כבר טהורה לגמרי עם המים שעליה:
[אבל היד השניה לכאורה צריך לנגבה וליטלה עוד הפעם.
כי דוקא היד הראשונה שהיתה טהורה לגמרי, ונטמאה מנגיעת היד השניה, שעליה שפך שטיפה אחת מרובה כשתים, וטמאה את המים שעל הראשונה, מים אחרים יכולים לטהר, אבל המים שעל הראשונה שנטמאו מהשניה, לכאורה חוזרים ומטמאים המים שעל השניה, והשניה הרי לא היתה טהורה לגמרי עם המים שעליה, כיון שנטהרה משטיפה מרובה כשתים, א"כ לא יועיל מים אחרים לטהרה, וצריך לנגבה. וכדלקמן בסעיף י "וגם היד שאינה נטולה אין לה תקנה אלא בניגוב, לפי שנטמאה גם כן ממי חברתה הטמאים."]
י אפילו נגע בה [ביד הראשונה שנטלה ראשונים ושניים (בהמשך יבאר, הדין כשנטלה רק ראשונים, וכשנטלה רביעית)] יד שאינה נטולה כלל, [א"כ אין כאן מים טמאים. (בסעיף דלעיל דיבר כשידו השניה נטלה ראשון או אפילו שטיפה אחת כשתים, שאז המים טמאים, אבל כאן החידוש הוא שהיד אינה נטולה כלל, ואין כאן מים טמאים כלל)] בין שהיא ידו בין ידו של אחר שלא נטל ידיו - הרי המים שעליה [על היד הראשונה] מתטמאין מיד הטמאה שנגעה בהם, וצריך ליתן עליה שניים אחרים [אבל אין צריך ניגוב, כדלקמן].
ואם לא נתן עליה [על היד הראשונה] אלא הראשונים בלבד, אין להם [לשני ידיו] תקנה אלא בניגוב, או בהשקה למי מקוה.
וגם היד שאינה נטולה, אין לה תקנה אלא בניגוב, לפי שנטמאה [היד השניה] גם כן ממי חברתה הטמאים.
[מ"ש "גם כן", היינו לבד זה, שהמים שעל ידו השניה עכשיו טמאים משום ידו השניה עצמה, (אבל לזה הי' מועיל נטילה, כיון שהטומאה הוא מצד יד זו עצמה, הנה) הלחלוחית הם מים טמאים כשהם על יד הראשונה. ומשום טומאה זו שהוא משום יד אחר אין מועיל נטילה אלא צרך ניגוב, כמו שממשיך אדה"ז]
ואין מים שניים, ואפילו רביעית בבת אחת, מטהרים טומאה הבאה מחמת יד אחרת.
(אבל אם נגעה [היד שאינה נטולה, כבתחלת הסעיף] בשניים, שטומאתן [של המים שעל היד הראשונה] היא בנגיעתם [שהיד השניה שאינה נטולה נגעה ביד הראשונה, וטמאתה, וחזרה וטמאה גם היד השניה], אין צריך לנגבה. [כהי"מ לעיל סוף סעיף ט' " שמים אחרים מועילים לטהרה, כיון שהיתה כבר טהורה לגמרי עם המים שעליה". משא"כ אם נטל על היד הראשונה רק ראשונים, אז המים הם טמאים מצד עצמם לא משום נגיעתם, ואז אינו מועיל נטילה וצריך ניגוב,
(אבל לכאורה לגב היד השנייה, אין חילוק בן נגעה בראשון במים שניים או בראשונים, (ורק כשנגעה בראשונה ששפך עליה רביעת אומר לקמן בחצ"ע שאין צריך ניגוב) וצריך ניגוב, כי טומאת המים שעל יד השנייה, הם לא רק משום נגיעתם, והיד לא היתה טהורה, אלא טמאה מחמת עצמה, כמו שנת"ל כשנגעה במים ראשונים, וצריך ניגוב דוקא) ]).
וכבר נתבאר [בסעיף ח'] שבמי רביעית בבת אחת [ששפך על ידו הראשונה, ולאח"ז נגע בה יד השניה שאינה נטולה], יש להקל [אף שיש מחמירים] ולומר שאינן מתטמאין [המים שעל ידו הראשונה] כלל [ע"י נגיעת היד שאינה נטולה, דלא כמים שניים הנ"ל שמתטמאין כשלא היה בהם רביעית].
ולפיכך אם שפך על ידו אחת רביעית בבת אחת ונגעה בה ידו השניה שלא שפך עליה כלום - ידו הראשונה טהורה.
(וגם השניה, אף על פי שיש עליה לחלוחית מים מן הראשונים, ולחלוחית זה שעליה [שעל היד השנייה] נטמאה ממנה [היינו מידה השנייה בעצמה, שעדיין לא נטולה ובטומאתה קאי], שהרי אין בו רביעית [שעל ידו השניה ישנו רק לחלוחית].
מכל מקום מיטהר הוא ע"י מים ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שישפוך עליה, כיון שטומאתה היא מיד זו עצמה).
אבל אם נתן על ידו השניה מים הראשונים פחותים מרביעית ונגעה בזו שנתן עליה רביעית בבת אחת, נטמאה יד זו [הראשונה] ממימי (השניים) [השניה] הטמאים [שהמים הראשונים שעל ידו השנייה הרי הם טמאים], וצריך לשפוך עליה [על ידו הראשונה] מים שניים לטהרה.
[אבל כנ"ל, כיון שהיתה ידו טהורה ונטמאת ע"י נגיעתה, אין צריך ניגוב, רק שניים לטהרה]
שכל מים טמאים מטמאים את היד הנוגעת בהם, אפילו היא טהורה לגמרי, ואפילו באמצע הסעודה:
Audio for subsection 011 - אודיו סעיף יא
יא וכל זה [שצריכים להיזהר מנגיעת יד אחת לחברתה] כשנוטל ידו אחת [ונוגע בידו שאינה נטולה], או שתיהן, כל אחת בפני עצמה [ונוגע בידו שנטלה פעם אחת, וכפי הדינים שנתבארו לעיל].
אבל אם מצרף ידיו זו לזו, ונוטל שתיהן כאחת - הרי הן נחשבות כיד אחת לגמרי, ואינן מטמאות זו את זו, בנגיעתן זו [ששני ידיו הרי נוגעים זה בזה] במים טמאים שעליהן משטיפה הראשונה. ויכול לשפשפן זו בזו.
ונכון הדבר לשפשפן מיד אחר שטיפה הראשונה, כדי לרחוץ יפה הזיעה, קודם שיתן עליהם מים שניים לטהרן.
לפיכך, כל הנוטל ידיו מרביעית [אחת לשתי ידיו, וכיון שאינו נותן רביעית על כל יד, "אם יטול כל אחת בפני עצמה, יש לחוש שמא תיגע יד בחברתה קודם שיתן מים שניים על שתיהן" לכן] או ישפוך לו אחר עליהן, [על שני ידיו כאחד, וישפשפן] או יאחז הכלי בראשי אצבעותיו, כדי שיטול ב' ידיו כאחת, וישפשפם מיד אחר שטיפה הראשונה.
שאם יטול כל אחת בפני עצמה, יש לחוש שמא תיגע יד בחברתה קודם שיתן מים שניים על שתיהן.
אבל אם נוטל כל יד מרביעית [היינו ששופך רביעית על היד] אין צריך לחוש לזה. [כנ"ל סעיף י' "וכבר נתבאר שבמי רביעית בבת אחת, יש להקל ולומר שאינן מתטמאין כלל"]
ואפי' ד' וה' שהניחו ידיהן זו בצד זו, או זו על גבי זו - כיד אחת חשובות. ואינן מטמאות זו את זו.
כמו שנתבאר בסי' ק"ס [סעף יז]
[אבל עיין שם, שאף שכיד אחת חשובות, מ"מ "יותר משנים אינן יכולים ליטול מרביעית". ע"ש כל פרטי דין זה]:
יב נטל ב' ידיו, זו לעצמה וזו לעצמה מים הראשונים פחותים מרביעית [אבל מרביעית אינם מתטמאים כנ"ל], ונמלך כשנטל המים השניים, והגיע ידיו זו לזו, ושפך על שתיהן כאחת - ידיו טמאות.
מפני שכשמצרף ידיו זו לזו לקבל מים השניים, נטמאו ידיו בנגיעתן זו לזו.
כי מים שעל גב זו מטמאים המים שעל גב חברתה, וגם היד עצמה. וכשנוטל את השניים לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאו מיד אחרת, אלא גם השניים נטמאו בהם.
וצריך לנגב ידיו ולחזור וליטלן כראוי:
[עיין לעיל בסעיף פרטי דין זה]
Audio for subsection 013 - אודיו סעיף יג
יג כל טומאת המים מהידים אינה אלא במים שעל היד בשעת נטילה, שאז בקל נטמאו המים.
בין [שהטומאה להמים שעל ידו שנוטלה היא] מהיד עצמה, כגון מים ראשונים. בין [שהטומאה להמים שעל ידו שנוטלה היא] מיד אחרת טמאה, [שנוגעת בידו הנטולה] ואפילו הם מים שניים [שנוגעין בידו הנטולה, מתטמאין כשנוגע בהם ידו השנייה, שאינו נטולה או אפילו שנטלה פעם אחת. עיין לעיל פרטי דינים אלו].
אבל מים שאינן על היד, אף על פי שידים טמאות נוגעות בהם בשעת נטילה, אינן מטמאות אותן [הידים].
שהרי לא אסרו ליתן מים בחפניו לחבירו, אלא מפני שאין חפניו כלי, אבל לא משום שנטמאו המים מחפניו.
וכן היוצא מבית הכסא, יכול לשאוב בחפניו מן הדלי, והמים הנשארים כשרים לנטילה.
ואפילו אם הנוטל עצמו בשעת נטילתו נוגע בידיו הטמאים במים שעל הכלי או שבתוך הכלי, בין קודם מים ראשונים בין קודם שניים, לא נטמאו מידיו.
לפיכך כלי שניקב בשוליו ותחב בו ברזא, ודוחק אותה למעלה ויוצאים המים על ידו.
[היינו שהברזא סותם את הנקב שבתחתית הכלי, וכשדוחפים על הברזא הברזא עולה למעלה לתוך המים שבכלי, ואז יוצאים המים מהנקב, וכשמפסיקים לדחוק, חוזר הברזא למקומו וסותם הנקב]
אף על פי שהברזא מלוחלחת במים, [כי אינה סתימה מעלייתא, אלא יש על הברזא לחלוחית מהמים] ונוגע בהם בידו הטמאה [כשעומד ליטול ידיו, הסדר הוא שדוחק בידו על הברזא, ויוצאים המים על יד השניה, ולכאורה, כיון שנגע בידו השמאלית, על הברזא המלוחלח במים, בכדי ליטול ידו הימנית, א"כ כשדוחף הברזא בידו השמאלית הטמאה מטמא הוא הלחלוח שעל הברזא, ואח"כ כשידחוף הברזא בידו הימנית בכדי ליטול ידו השמאלית, הלחלוח הזה מטמא את ידו הימנית, ע"ז אומר ש] לא נטמאו [המים שעל הברזא מידו השמאלית שאינה נטולה. כי כנ"ל רק מים טמאים שהם על ידו שנוטלם מתטמאים, אבל לא לחלוח שעל הברזא].
ו[אחר שנטל ידו הראשונה, (ומבואר בהמשך ע"י ששפך עליה רביעית)] יכול לחזור ולדוחקה בידו השניה [היינו ידו הימנית שנטלה, וקורא לה שנייה, כי היא שנייה לדחיקת הברזא, ולכן מפרש "שנטלה בראשונה"] שנטלה בראשונה, [היינו שנטילתה היתה תחלה, היינו היד הימנית, ומפרש איך היתה נטילת יד הימנית] ע"י דחיקת הברזא בידו הראשונה [היינו ידו השמאלית, שהיתה הראשונה לדחוק את הברזא, ואדה"ז מפרש שהיד ההיא, השמאלי, היא היד] שלא היתה נטולה כלל [היינו ידו השמאלית בעת שדחקא לברזא ליטול ידו הימנית].
[כי ידו הימנית שנטלה מרביעית, כשנוגעת עכשיו בברזא לדחוק את הברזא לשפוך על ידו השמאלית, המים שעל ידו הם טהורים, כי הם רביעית, והמים שעל הברזא, לא נטמאו מנגיעת יד השמאלית כנ"ל]
ומכל מקום צריך שישפוך על כל אחד [מידיו] רביעית בבת אחת, או שטיפה אחת מרובה כשתים, שלא יצטרך למים שניים.
או שישפוך הראשונים ושניים על יד זו, ואחר כך הראשונים ושניים על יד זו.
שאם ישפוך הראשונים על זו ועל זו, ואחר כך השניים על זו ועל זו, נמצא נוגע בברזא בידו לחה ממים הראשונים הטמאים [כשדוחק בידו הימנית ליטול ידו השמאלית נוגע הוא בברזא בידו הימנית, שיש עליה לחה ממים ראשונים טמאים,], ונדבקו מים טמאים [מידו הימנית] בברזא, וכשחוזר ודוחקה בידו השניה [היינו ביד שמאלו ליטול ידו הימנית בפעם השנייה] נטמאה [ידו השמאלית] ממים טמאים שנדבקו בה [בהברזא, מהמים הראשונים שהיו על ידו הימנית] וצריך לנגבה [ידו השמאלית].
וכן יזהר בכלי שאין לו אלא אוזן אחד, שאם יאחזנה בידו [הימנית שהאוזן] לחה ממים טמאים [הראשונים שעל ידו הימנית] לא יאחזנה בידו השניה [השמאלית].
אבל אם היתה האוזן מלוחלחת במים הטהורים [היינו מיד ימינו ששפך עליה רביעית, או מים ראשונים ושניים, או שטיפה אחת מרובה כשתים] אף על פי שנגעו בהם [בהלחלוח שעל האוזן] ידים טמאות [על ידי נגיעתו בלחלוח האוזן בידו השמאלית שאינה נטולה או ע"י אדם אחר, אין מטמאין את המים הטהורם שעל האוזן, ולכן] אין לחוש ליגע בהם [בהלחלוח שעל האוזן] אפילו בשעת נטילה [שרוצה ליטול ידו השמאלית עכשיו. כי כנ"ל המים שעל האוזן אינם מתטמאים ע"י נגיעה בהם מיד טמאה, ולכן אף אם נגע בהם בידו השמאלית שאינה נטולה, אין צריך לנגבה, ויכול ליטלה עכשיו כדין].
(ואפילו מים שעל גבי ידים טמאות אינן מתטמאים אלא בשעת נטילתן לאכילה.
אבל מי שידיו מלוחלחות במים שלא בשעת נטילתן לאכילה, ונגע בהן מי שטיהר ידיו לאכילה - ידיו טהורות):
יד כששופך מים ראשונים על ידיו, צריך ליזהר שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם או שום דבר אחר.
לפי שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גב היד, ולא המים שיצאו מהיד על גבי צרור או דבר אחר.
וחוזרים ומטמאים את היד שהיא נוגעת בהם.
ואפילו שלג וברד ושארי דברים שהם מבריית המים, כיון שאינו מרוסק ופסול לנטילה, אין מים שניים מטהרין אותן המים שע"ג.
ואם שופך רביעית מים כאחת על ידיו א"צ ליזהר בכך:
טו מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה ואינו יכול להסירה מחמת כאב המכה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום המכה.
ואין זו נטילה לחצאין, כיון שאינו יכול ליטול חציה השניה.
ודומה למי שנקטע אצבעו שנוטל שאר היד.
אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו ויטמאו היד.
ומפני שקשה להזהר שיגיעו המים עד הרטיה ולא יפלו על הרטיה, לכן ישפוך רביעית כאחת על כל היד, שאז לא נטמאו המים.
במה דברים אמורים ברטיה שבודאי סופה להסירה אלא שאינו יכול להסירה עכשיו, לכן אינה בטלה לגבי היד.
(שהרי אם היה יכול להסירה מתי שירצה, היה צריך להסירה משום חציצה.
ואם היתה בטלה לגבי היד לא היתה חשובה חציצה)
אבל דברים שאינן חוצצין מפני מיעוטן שאינן מקפידין עליהם להסירן לעולם, הרי הם בטלים לגבי היד לגמרי.
ואין לחוש להמים שעליהם שיחזרו ויטמאו היד, לפי שמים שניים מטהרים מים שעליהם כמים שעל היד עצמה:
טז מים ראשונים, דהיינו מים שלפני המזון נוטלים בין על גבי כלים בין על גבי קרקע, שאין רוח רעה שורה עליהם כמו על אחרונים שלאחר המזון.
(ואם נגע בשופכין שעל גבי קרקע או בכלי, אם לא נטל רביעית בבת אחת נטמאו ידיו, אע"פ ששפך שם גם מים שניים.
שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גבי ידיו ולא שעל גבי קרקע או כלי.
ואפילו השניים מרובים מהראשונים.
ואפילו הן מי רביעית.
ולכן מי ששואב בכלי קטן מכלי גדול ואוחז בידו שפת הכלי הלחה ממים טמאים, אע"פ שהטביל מקום אחיזתו במי רביעית כששאב מכלי הגדול, לא הועיל כלום):