ב"ה, כ"ד סיון, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' הרב יוסף שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על הערתו ע"י ב"א[2] האברך הוו"ח אי"א נו"נ אהרן שי'[3] במה שכתוב בדעת זקנים על התורה, בהעלותך י"א כ"ז בתוס' הרא"ש: אלדד ומידד אחי משה היו אלא שכשניתנה תורה ונאסרו כל העריות פירשו כולם וכו' וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד דודתו שהיתה אשתו ונשא אחרת ותלד לו את אלדד ומידד וכו', אשר איך אפשרי הדבר, כיון שבחירת הזקנים המסופר בפ' בהעלותך הי' בסמיכות למתן תורה, ואלדד ומידד מתנבאים אז במחנה.
וכוונת הרא"ש הוא אשר פרישת עמרם מיוכבד היתה מטעם האמור אבל לא בזמן האמור, והרי עמרם נביא הי', וכשנודע לו מאיסור האמור פירש מיוכבד. ומפורש הדבר יותר בספר תולדות יצחק לר' יצחק קארו בפ' בהעלותך, וז"ל (הובא במילואים בתורה שלמה פ' שמות) שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאוסרם ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת.
תקותי אשר יש לכ' קביעות עתים גם בלימוד תורת החסידות פנימיות התורה אשר בלשון הזהר הק' היא נשמתא דאורייתא, זאת אומרת נשמת נגלה דתורה הנקראת גופא דתורה כידוע בזהר שם חלק ג' קנו, א.
בכבוד ובברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר