ב"ה, ח"י סיון, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום שהוכפל בו כי טוב, בו כותב ע"ד המאורע ל"ע ול"ע בש"ק ופעולתו אז מתוך הבהלה, וכותב אשר לבו עליו דוי על זה[1].
והנה לכל לראש עליו לשאול הוראת רב, שהרי אפשר - אדרבה מצוה הי' לעשות מה שעשה, שזה תלוי בפרטי המאורע, ובכ"א ע"פ מ"ש ברמב"ם סוף הלכות לולב ועפמ"ש בכ"מ בספר תניא קדישא על ההכרח הכי גדול בעבודת השם בשמחה ובטוב לבב דוקא ועבודת השם היא כמש"כ בכל דרכיך דעהו וכפסק הלכה בטושו"ע או"ח סי' רל"א, עליו לקבל גם ציווי זה. ויה"ר שיקוים בו פתגם קדושי עליון שאחר השריפה מתעשרים, שמתעוררת מדת הרחמים שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין דרך מצותיך לאדמו"ר הצ"צ קי"ד ע"ב).
בברכה לבשו"ט בכהנ"ל.