ב"ה, ט"ו סיון, תשי"ג
ברוקלין.
ברכה ושלום!
בנועם קבלתי מכתבה (בלי הוראת זמן הכתיבה) ושמחתי לקבל איזה ימים אח"כ ג"כ מכתב כתוב ע"י אמה... תחי' אשר ת"ל הוטב מצב בריאותה. ויה"ר אשר ילך מצב בריאותה הלוך וטוב ותשבע רב נחת ממנה ומבעלה שיחיו נחת יהודי חסידותי ובדור ישרים יבורך.
וכמדומה שכבר כתבתי לה איזה פעמים, והנקודה בזה היא, אשר פסק רז"ל הוא, שלא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר, ורואים זה ג"כ בתורתינו ומצותי', אשר נקודת הכובד הוא בהנוגע למעשה, פחות מזה בנוגע לדבור, ועוד פחות בנוגע למחשבה. אף שלאידך גיסא, הרי יסוד הקיום של כל הנ"ל תלוי באמונות ודיעות, ובפרט ע"פ המבואר בתורת החסידות בענין דדע את אלקי אביך, ובענין דאהבת השי"ת ויראתו, שהם שרש לכל עניני התורה וקיום המצות של האדם אח"כ, ובכ"ז הנה רוב היום ורוב הלילה ובמילא גם רוב השנים, דורשים מאתנו שיהיו בקיום במעשה, ובמילא מובן שזהו נוגע ומשפיע ע"ז שחלק העיוני יהי' כדבעי. ונפלא הדבר, שגם בקו התורה, הנה כמסופר ברז"ל, היתה סברא שתנתן למלאכי השרת, שהם מושללים מחומר ובמילא גם ממעשה, עד שנקראים בלשון החוקרים שכלים נבדלים, ותשובה ניצחת על טענתם, ענה משה רבינו רועה כל ישראל במשך כל הדורות, שתורת ה' צריכה להנתן ליצור כזה שיש לו יצר הרע, ובמילא ירד למצרים וכו', וגם אח"כ הנה עי"ז שהקדימו ישראל נעשה לנשמע (שפירושו השגה והבנה, עולם המחשבה) דוקא זה הי' הכנה לנתינת התורה ולקבלתה ע"י ישראל.
וכוונתי בשורותי הנ"ל היא, ג"כ ענין מעשי, היינו בנוגע אלי' (מרשה הנני לעצמי לכתוב את זה, כיון שנגעה בזה במכתבה), אשר כדאי שעכ"פ למשך איזה זמן, תעביר את התענינותה והתרכזותה לענינים מעשיים בחיים היום יומיים (אף שבטח אינם מענינים כענינים של עולם המחשבה והעיון). ובלי ספק, אשר זה גופא ישפר ויחזק את המהלך של עולם המחשבה והעיון שלה. ומה טוב הי' אם עכ"פ במחשבה היתה משווה לנגד עיני' תמיד את הסיסמה של הבעש"ט: עבדו - בכל דרכיכם - את ה' ובשמחה.
B"H, 15 Sivan, 5713.
Brooklyn.
Bracha v'Shalom!
With pleasure I received your letter (without indication of when it was written), and I was glad to receive a few days later as well a letter written by your mother... may she live, in which, thank G‑d, your health has improved. May it be His will that your health continues to improve and that you derive much true Jewish and chassidic nachas from her and her husband—upright generations will be blessed.
It seems I have already written to you several times, and the point is this: Our Sages ruled that study is not the main thing but action is the main thing. We also see this in our Torah and mitzvos—the main emphasis is on action, less so on speech, and even less on thought. On the other hand, the foundation for all of these depends on beliefs and opinions—especially as explained in Chassidus regarding "Da Es Elokei Avicha" (Know the G‑d of your father) and "Ahavas Hashem v'Yir'as Hashem" (love and awe of G‑d), which are roots for all aspects of Torah observance. Still, most of our day and night—and thus most years—demand that we fulfill things through action. Therefore, it is understood that this also affects and improves our intellectual pursuits.
It is remarkable that even in the realm of Torah itself—as related by our Sages—there was an opinion that Torah should be given to angels who are removed from materiality and thus from action; they are called by philosophers "separated intellects." Yet Moshe Rabbeinu, shepherd of Israel throughout all generations, gave a decisive answer: The Torah must be given to a being with an evil inclination who descended into Egypt etc. Furthermore, by Israel saying "Na'aseh v'Nishma" (We will do and we will hear/understand—the world of thought), this itself prepared them for receiving the Torah.
The purpose of my above lines is also practical—in relation to you (I allow myself to write this since you mentioned it in your letter): It would be worthwhile if at least for some time you shift your interest and focus toward practical matters in daily life (even though surely they are not as interesting as matters of contemplation). Without doubt, this itself will improve and strengthen your intellectual pursuits.
How good it would be if at least in thought you would always keep before your eyes the Baal Shem Tov's motto: Serve—in all your ways—the L‑rd with joy.
Summary
The Rebbe teaches that while contemplation is important, engaging in practical daily actions is essential for spiritual growth. Focusing on deeds strengthens one's inner world as well.