ב"ה, יום ו' ח' אלול תש"ה
כבוד הוו"ח אי"א מו"מ באמונה הנדיב הנכבד וכו' התמים הרש"ד שי' גאנעלעס
שלום וברכה!
ע"י ידידנו התמימים הרה"ג והרה"ח איש רב פעלים ובעל מרץ כו' מהרש"א שי' קאזארנובסקי והנכבד והנעלה עוסק בצ"צ באמונה וכו' מהורד"ב שי' חאסקין הגיענו תרומתו לתכלית הדפסת (מימיוגראף) שיחות קה"ק אדמו"ר (מהרש"ב) נ"ע.
ולמותר להאריך ברום ערך ענין זה ובגודל הנחת רוח לנשמת הצדיק הנעשה עי"ז, כי ע"י תרומתו הנ"ל ניתנת האפשריות שכאשר מי שהוא ילמוד שיחה זו, הנה שפתי הצדיק דובבות בקבר ונשמתו בישיבה של מעלה (לשון תוד"ה אגורה יבמות צו, ב) ומי לנו גדול מדוד המע"ה, והשתוקק וביקש מרבש"ע שיהי רצון מלפניו שיאמרו שמועה מפיו ועי"ז יגור בשני עולמים, היינו שיהיו שפתותיו דובבות כו'.
והנה באומר שמועה מפי אומרה, הרי רק בשעת האמירה מקיים תשוקת הצדיק שיהיו שפתותיו דובבות כו', משא"כ הנותן מהונו לכתיבת והעתק ספרי הצדיק, הרי בכל שעה ושעה שאיש אחד, בקצוי התבל אפילו, ילמוד בספר זה, מעורר הצדיק זכות על האיש שעל ידו נתפרסם הספר.
- והנה כל זה הוא דבר השוה לכל אדם, וזכות יתרה לכת"ר אשר זכה להיות מתלמידיו, ויעויין זהר ס"פ בחקתי בענין כבוד אב, שזה מוטל על הבן גם לאחר הסתלקותו של האב, לאוקיר לאבוי בתרי עלמא, וידוע מרז"ל עה"פ ושננתם לבניך אלו התלמידים שתלמידיו של אדם קרוים בנים וכמ"ש בספרי הובא ברמב"ם הל' ת"ת בתחלתו.
וכיון שכל ענין הוא מדה כנגד מדה, קרוב לומר, שכמו שע"י אמירת השמועה הצדיק גר בשני עולמים, כמו"כ גם שכר המשתדל הוא הן ברוחניות הן בגשמיות, ברוב טוב גשמי ורוחני.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
הרב מנחם שניאורסאהן
נ.ב. הבקשה וקפידא שיאמרו שמועה בשמם נזכר בדחז"ל: בדוד המע"ה, ר' יוחנן (שניהם ביבמות שם) ור' ששת.
וע"כ צ"ל אשר הענין דאגורה באהלך עולמים נוגע לשלשה אלו יותר משאר כל אדם, וי"ל הטעם ע"ז: א) דוד השתדל ביותר שימחל לו אותו עון ושידעו כל ישראל שנמחל לו, וכדאי' בשבת (ל, א) וסנה' (קז, א ושם). והנה אם אין הרב דומה למלאך כו' אין לומדין תורה מפיו, וכמארז"ל (חגיגה טו, ב, ויעויין לח"מ הל' ת"ת ריש פ"ד) ולכן דוד בפרט השתדל שיאמרו שמועה מפיו, שעי"ז יודע ג"כ שנמחל לו אותו עון,
ב) ר' יוחנן, מתו בניו כדאיתא בברכות (ח, ב וראה סה"ד בערכו אם אח"כ נולד לו בן) וכדי שלא ימלא הק' עליו עברה, צריך הי' להניח תלמידים הראוים ליורשו וכמ"ש בב"ב (קסז, א), ולכן הוא בפרט השתדל שיאמרו שמועה מפיו.
ג) ר' ששת, איתא בשער הגלגולים (סוף הקדמה ד') ובס' הגלגולים (פ"י) בפי' מה שהי' ר"ש אומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי כו' אשר ידע ר"ש כי הי' בראשונה בגוף בבא בן בוטא והשלים נפשו ולא חסר לו כ"א דבר מועט וע"ז נתגלגלה נפשו שנית ברב ששת, ובאופן זה הסדר הוא, אשר עיקר השכר של התומ"צ שעושה בגלגול הב', הוא רק לצורך נפשו ולא גופו השני, כי בזמן התחי' תחזור נפשו אל הגוף הא' שבו עסק בתומ"צ רוב הצריך לו, ולכן הי' גופו - של ר"ש - עצב, והי' אומר חדאי נפשאי דוקא ולא הגוף,
ונראה, לפענ"ד, לומר דכ"ז הוא בשאר תומ"צ, אבל כשיאמרו שמועה מפי רב ששת, שאז צ"ל שפתים דובבות בקבר בעוה"ז פשיטא ששפתי גוף ר"ש יהיו דובבות, ולכן השתדל הוא בפרט שיאמרו שמועה מפיו (ובכ"ז אמר חדאי נפשאי לך קראי כו' כי זה הי' אומר על ת"ת שלו כדאיתא בפסחים סה, ב משא"כ שיאמרו שמועה כו' הוא מה שלמד תורה לתלמידיו, וק"ל).
מהעתק המזכירות. בראשה נרשם "ראה בהוספות במכ' לריווקין" - היא אגרת רה דלקמן.
כבוד.. גאנעלעס: אגרת נוספת אליו - לקמן רטו.
שיחות.. נ"ע: תורת שלום. ראה גם לקמן אגרות ריא. רטו.
יור ועד הפועל: מל"ח.
בזמן התחי'.. הגוף הא': השוה לקמן אגרות ר. רה. רט.
B"H, Friday, 8 Elul 5705.
Shalom u'Vrachah!
Through our friend, the temimim Haraha"g and Haraha"ch, a man of many deeds and energy, etc., Harasha"a Kazarnovsky, and the distinguished and elevated one involved in tzt"z with faith, etc., Horad"b Chaskin, your donation reached us for the purpose of printing (mimeograph) the talks of our holy community's Rebbe (the Rashab), of blessed memory.
It is unnecessary to elaborate on the immense value of this matter and the great satisfaction it brings to the soul of the tzaddik as a result. For through your above-mentioned donation, it becomes possible that whenever someone studies this talk, "the lips of the tzaddik move in the grave and his soul is in the heavenly yeshivah" (see Tosafos s.v. Agurah Yevamos 96b). And who is greater than David HaMelech, who longed for and requested from Hashem that it be His will that people would say teachings in his name so that he would dwell in both worlds—that is, so his lips would move, etc.
Now, when one says a teaching in someone's name, only at that moment does he fulfill the tzaddik's desire for his lips to move. But one who donates from his wealth for writing and copying a tzaddik's books ensures that at any time—even at the ends of the earth—when someone learns from this book, the tzaddik arouses merit for the person through whom its publication was made possible.
All this applies to everyone; but there is an extra merit for you who has merited to be among his students. See Zohar at end of Parshas Bechukosai regarding honoring one's father—even after his passing—to honor him in both worlds. Our Sages taught on "and you shall teach them to your children," meaning students; a person's students are called children (see Sifri quoted by Rambam at start of Hilchos Talmud Torah). Since everything is measure for measure, it is likely that just as by saying a teaching in his name the tzaddik dwells in both worlds, so too does one who supports have reward both spiritually and materially—in abundant good both physical and spiritual.
With blessings for immediate teshuvah and immediate redemption,
Rabbi Menachem Schneerson
P.S. The request and insistence that teachings be said in their name is mentioned by our Sages: regarding David HaMelech, Rabbi Yochanan (both in Yevamos there), and Rabbi Sheshet. Therefore it must be that "Agurah b'ohalecha olamim" (I will dwell in Your tents forever) applies especially to these three more than others. The reason: (a) David strove greatly that he be forgiven for that sin and all Israel should know he was forgiven—as stated in Shabbos 30a and Sanhedrin 107a & there. If a rabbi is not like an angel... one should not learn Torah from him (Chagigah 15b; see Lechem Mishneh Hilchos Talmud Torah start ch.4). Therefore David especially strove that teachings be said in his name so it would also be known he was forgiven. (b) Rabbi Yochanan—his sons died (see Berachos 8b; see Sefer HaDorot if later he had another son), so as not to incur sin upon himself he needed worthy students to inherit him (Bava Basra 167a); thus he especially strove for teachings to be said in his name. (c) Rabbi Sheshet—it says in Shaar HaGilgulim (end intro 4) and Sefer HaGilgulim ch.10 explaining why R'Sheshes would say "Rejoice my soul! For you are reading verses/learning Mishnah," etc.—he knew he had previously been Baba ben Buta whose soul was complete except for a small matter; thus his soul reincarnated as Rabbi Sheshet. In such cases most reward for mitzvos done during reincarnation goes only to benefit his soul—not his second body—because at resurrection his soul returns to its first body where most mitzvos were done; therefore R'Sheshes' body was sad while he said "Rejoice my soul," etc., not body. It seems to me this applies generally—but when teachings are said in R'Sheshes' name so "lips move in grave," clearly R'Sheshes' body's lips move too; thus he especially strove for teachings to be said in his name (yet still said "Rejoice my soul," etc., because this referred to his own Torah study [see Pesachim 65b], whereas having teachings said was what he taught students). This concludes my humble opinion.
Summary
Supporting Torah publication brings ongoing merit not only to oneself but also elevates the souls of tzaddikim whose words are learned by others—creating lasting spiritual benefit across generations.