ב"ה, חוהמ"ס, ה'תשי"א
ברוקלין, נ.י.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"י שי'
שלום וברכה!
מוסג"פ הקונטרס לשמע"צ-שמח"ת הבע"ל ובודאי יזכה בו את כל סביבתו לעורר, לחזק ולהאיר - עתה ובמשך השנה - את שמחה של תורה שלהם, אשר על ידי זה תתעורר תתחזק ותאיר שמחה של מצוה שלהם, ובמילא יהיו למוד התורה וקיום המצות באופן נעלה יותר,
כי כמו שהתורה שקולה ומביאה לכל המצות, כך שמחת התורה שקולה ומביאה לשמחה של מצוה, והעבודה בשמחה ובטוב לבב פורצת כל הגדרים וההגבלות הן למטה והן למעלה, מרחקת מהתאוות, מבטלת הדינים - ואז באור פני מלך חיים.
בחתימת ימי המועדים - ר"ה, יוהכ"פ, חה"ס, שמע"צ ושמח"ת - ואיש הישראל צריך להכנס בימי החול ונוסף על זה - בימי החול דימי החורף, כחצי שנה בלא רגלים, הרי צריך הוא לקחת עמו "צידה לדרך" - כחות והמשכות אשר יתנו לו היכולת כי בקיימו הציווי "ויעקב הלך לדרכו", יוכל ללכת לבטח דרכו, אף כי כל הדרכים בחזקת סכנה.
ולזה הוא: ביום השמיני עצרת - אסיפת וקליטת כל ההמשכות כלליות של חדש תשרי. ובשמח"ת - התחלת ההתגלות וההמשכה, אשר על ידי זה נקל יותר להביא לפועל טוב, במשך כל ימי השנה, את כל ההחלטות טובות דחדש תשרי.
ובפרט שמח"ת דימים אלו תביא את השמחה של מצוה בכל ימות השנה, ובמילא יסורו כל ההגבלות מניעות ועיכובים ללימוד התורה וקיום המצוות,
כי שמח"ת הוא מקיף היותר עליון הכולל גם את המקיפים הכללים של חדש תשרי -
אשר בזה יובן מה שמצינו שני ענינים הפכיים בשמע"צ ושמח"ת: א) מנהגן של ישראל, אשר תורה הוא, לשמוח בשמחה זו יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יו"ט סתם. ב) שמחת יו"ט היא מצות עשה מה"ת. שמחה היתירה דחה"ס, ובית השואבה בכלל זה, מפורשת בכתוב. וכן גם שמחה של מצוה. משא"כ שמחת יו"ט אחרון של חג אינה נלמדת אלא מדרשה (ומובן שאין נלמד מזה השמחה היתרה) ויש אומרים אשר אינה מדאורייתא כלל.
והטעם על זה י"ל, שהיא הנותנת, להיות שמחה זו עליונה וכללית ביותר, אינה במנין המצות - וע"ד מש"כ הרמב"ם לענין צווים הכוללים - וגם י"א שאינה אלא מנהג, וע"ד משנ"ת בענין הקפות.
והשי"ת יזכנו שתגיע שמחה זו עד הכח האחרון שבנפש, ולעשות הסכם והחלטה לקבל עומ"ש בקביעות עתים לתורה בקיום המצות ובעבודה שבלב, ולהביא את ההחלטה מהכח אל הפועל, ואז - מסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ במאמרו שבקונטרס - יומשך האור כי טוב בריבוי טוב גשמי ורוחני.
(משום קדושת המועד לא באתי על החתום)
מנחם שניאורסאהן
והעבודה בשמחה: בארוכה בלקו"ת פ' תזריע סד"ה שוש תשיש.
דימי החורף: ראה סד"ה ביום השמע"צ תרפ"ט.
בלא רגלים: ראה לקו"ת ברכה ד"ה מזמור שיר חנוכת (הראשון) פ"ב.
ההתגלות וההמשכה: שיחת שמע"צ תש"ג.
יותר . . ויותר: ראה רש"י חולין פ"ג, א. ושו"ע או"ח רסשל"ט.
שמחה היתרה . . וכן גם: רמב"ם סוף הל' לולב.
ויש אומרים: רש"י פסחים עא, א. תוד"ה והשמחה סוכה מב, ב - עיין מהרש"א בסוכה שם. צל"ח בפסחים שם.
ועדמש"כ הרמב"ם: בס' המצות שרש ד.
בענין ההקפות: לקו"ת דרושים לסוכות סד"ה ושאבתם השני. סידור סוף שער הסוכות.
B"H, Chol HaMoed Sukkos, 5711.
Brooklyn, NY.
Haraha"ch vavac"h iy"a nu"m etc. MehoR"Y
Shalom u'Vrachah!
Enclosed is the kuntres for Shemini Atzeres-Simchas Torah, G‑d willing. Certainly you will merit to inspire, strengthen, and illuminate all those around you—now and throughout the year—with their joy of Torah. Through this, their joy in mitzvos will also be awakened, strengthened, and illuminated. As a result, their Torah study and mitzvah observance will be on a higher level. Just as Torah is equal to and brings about all mitzvos, so too the joy of Torah is equal to and brings about the joy of mitzvah. Serving with joy and gladness of heart breaks through all boundaries and limitations—both below and above—distances one from desires, nullifies harsh decrees; then comes "the light of the King's countenance is life."
At the conclusion of the festival days—Rosh Hashanah, Yom Kippur, Sukkos, Shemini Atzeres and Simchas Torah—a Jew must enter into the weekdays; moreover, into the weekdays of wintertime: nearly half a year without festivals. Therefore he must take with him "provisions for the journey"—strengths and influences that give him the ability that when fulfilling "Vayaakov halach leDarko" ("And Yaakov went on his way") he can go safely on his path even though all paths are presumed dangerous.
This is why: On Shemini Atzeres—the gathering in and absorption of all general influences from Tishrei; on Simchas Torah—the beginning of revelation and drawing down [of these influences], which makes it easier to actualize all good resolutions from Tishrei throughout the year. Especially Simchas Torah in these days brings mitzvah-joy into all days of the year; thus all limitations, obstacles, and hindrances to Torah study and mitzvah observance are removed. For Simchas Torah is the highest encompassing level—even including the general encompassing levels of Tishrei.
This explains why we find two opposite aspects in Shemini Atzeres and Simchas Torah: (a) The custom of Israel—which itself is Torah—to rejoice in this joy more than at Simchas Beis HaShoeva or any regular festival joy; (b) The joy of Yom Tov is a positive commandment from the Torah. The extra joy of Sukkos (and Beis HaShoeva included) is explicit in Scripture—as is also true for mitzvah-joy in general. But regarding the final Yom Tov's joy—it is derived only by interpretation (and thus does not include extra joy), with some saying it isn't even a biblical commandment at all.
The reason for this may be that precisely because this joy is so lofty and all-encompassing it isn't counted among specific mitzvos—similar to what Rambam writes regarding inclusive commandments—and some say it's only a custom (like what was explained regarding hakafos).
May Hashem grant us merit that this joy reaches to our innermost soul-power—to make a firm decision to accept upon ourselves regular times for Torah study, fulfillment of mitzvos, service with heart—and to bring this decision from potential into action. Then—as my father-in-law the Rebbe hk"m concludes in his maamar in this kuntres—the light "ki tov" (that it is good) will be drawn down with abundant material and spiritual goodness.
(Because of the sanctity of the festival I have not signed)
Menachem Schneerson
Summary
The Rebbe teaches that Simchas Torah empowers us with lasting spiritual energy for our entire year. By embracing its unique joy, we break through limitations in our service to G‑d—uplifting both our learning and fulfillment of mitzvos even during spiritually challenging times.