תקמד
ב"ה, י"ז מר-חשון, ה'תש"י
שלום וברכה!
מכתבו בעתו נתקבל, ונתאחר המענה שלי מפני רוב הטרדות, ובתשובה על שאלותיו:
א) אכילת התפוח בליל א' דר"ה - הוא בתחלת הסעודה, אחרי אכילת המוציא, ואכילת הפרי החדש בליל ב' קודם נט"י לסעודה, ראה קונטרס ש"ש ע' 30. והחילוק פשוט: אכילת התפוח (וגם לולא הטבול בדבש) כיון שאין נפ"מ, טוב יותר שתהי' אחר נטילת ידים, כדי לסמוך הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר, אכילת הפרי חדש קודם נט"י - כדי לסומכה לברכת שהחינו דקאי עליו.
ב) אמירת היהר"צ שעל התפוח - הוא תיכף אחר בפה"ע קודם התחלת האכילה, וכדיוק הל' בסידור אדמה"ז "ואח"כ יאמר", ודלא כמוש"כ בשו"ע אדה"ז.
ג) בשו"ע אדה"ז חאו"ח סתר"ח מה שכתב "מאכלי חלב וחמאה" ומצוין למג"א, אבל במג"א איתא "מאכלי חלב חמה" (ע"פ הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ו). ומעיר במכתבו, אולי גם בש"ע אדה"ז צ"ל "חמה" במקום "חמאה". ובכלל חמאה, מאן דכר שמי' בש"ס ופוסקים בנדון זה. - הערה יפה ומתקבלת. ועוד ראי' נוספת לתקן זה, דמה לי לפרט חמאה, והיא בכלל מאכלי חלב, וכמו שאינו מפרט גבינה (שנאמר בפי' ביומא יח, א) מטעם זה. אבל בכל הדפוסים דשו"ע אדה"ז שראיתי (קאפוסט תקפ"ו. זיטמיר תרכ"ז; שטטעטין תרכ"ב, ווארשא תרל"ד, יוזעפא, תרל"ה, ווילנא תרס"ה) איתא "וחמאה". וכן העתיק בנתיב החיים, ואולי י"ל דיסודו של אדה"ז ולאסור חמאה, מפני שנכלל במאכלי חלב, ובכ"ז מפרטו, מפני שאינו מאכל בפני עצמו (אם הכונה - פוטער), מפני שהוא משקה (אם הכוונה - סמעטענע) ועצ"ע דעת אדה"ז שאמר חלב סתם, ל"ד חם. ויש להעיר מדרז"ל (נזיר כג, ב) גדולה עבירה לשמה כו' שבע בעילות בעל כו' שעשתה זה יעל כדי להתיש כחו כפירש"י. ויש לומר שלכן ג"כחלב נתנה גו' הקריבה חמאה (שופטים ה, כה). ומש"כ המפרשים בנ"ך מפני שהחלב מיישן (וקצ"ע מיומא יח, א, גם מהו הטעם דהקריבה חמאה) הוא אליבא דמ"ד דלא נגע סיסרא ביעל. ראה רד"ק שופטים (ד', יח. וה', כז) דמדרשות חלוקות בזה.
ד) במש"כ אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים. ובסכ"ה סכ"ט בתפילין כתב "לאחר זמן מרובה כמו ב' או ג' שעות" ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם אם די שעה א (ב) למה מוסיף אח"כ ושתים (או ג').
והנה עמד ע"ז ס' קצות השלחן להר' רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהיפליג שעה א' או ב' הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור דיעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב' או ג' שעות, ומסיים בס' קצה"ש דאין שום סברא לחלק בין תפילין לסכה, גם אם ב' הוי זמן מרובה הרי כש"כ ג' ונשאר בצע"ג.
ומה שנלפע"ד בזה, והוא בהקדים להגדיל הקושיא שמצינו ד' חלוקות מהנ"ל, 1) סוכה. א' ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית. לאחר כמה שעות (שו"ע רבינו ס"ח סכ"ג ובסידורו, בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז ב' או ג' שעות נקרא זמןמרובה בסכ"ה סכ"ט אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור דאין השיעורים שוים). 4) ריח. לפ"ד הט"ז - פ"א ביום ולפ"ד המג"א - לאלתר (לא נת' הכרעת רבינו כי חסר סי' רי"ז בשלחנו), ומה טעם לחילוקים אלו?
ונ"ל הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין - משך זמן ענין זהגופא. וכמו בתפלה וק"ש דצ"ל שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ"ל זהו השיעור. והנה סוכה - עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין - זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמןהתפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז).
ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) - אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, א"צ גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז).
ריח - אין בו ממש, ולכן י"ל דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח "חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל, י"ל שהוא שעה אחת. וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב"פ ביום) היא ע"ד הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב"פ ביום) נמשך שעה אחת. גם י"ל מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. - ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. - והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה א' אוקמי אשתים, לאלו שמאריכים. וי"ל שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי ע"ד הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב, ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' - אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים - אוקמי אשלש לאלו שמאריכים.ומבואר כל שיעורים הנ"ל.
ולהעיר מברכות (לב, ב) דחסידים הראשונים היו שוהים ג' שעות בתפלתם. ובפע"ח שער התפלה פ"ז מבאר דאף דרשימו דמוחין - כל היום, המוחין עצמן אין יכולת להשהות אותם יותר מג' שעות.
נ. ב. בתניא בפל"א איתא "כשעה ושתים", אבל שם י"ל הכוונה ואפילו טובה
- עיין תוד"ה השתא שבת ס, ב. וש"נ.
תקמד
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 374 חלקה בע' 386 וחלקה בח"ד ע' 1363, והושלמה ע"פ העתקה. בהמשך אליה - לקמן תקנ.
קונטרס ש"ש ע' :30 כנראה יש כאן טה"ד. ראה סה"מ תש"ט ע' 232 וסה"מ תש"י ע' 26.
אמירת היהר"צ: ראה לעיל אגרת תקד.