המצווה הרמ"ז
הציווי שנצטווינו להציל הנרדף מיד מי שרודפו להרגו, אפילו בנפשו של רודף.
כלומר: שאנו מצווים להרוג את הרודף, אם לא נוכל להציל את הנרדף אלא בנפש הרודף.
והוא אמרו יתעלה: "וקצתה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).
ולשון ספרי: "'במבושיו' - מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות, והרי הוא ב'וקצתה', כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות, הרי הוא ב'וקצותה את כפה'.
'וקצותה את כפה' - מלמד שאתה חייב להצילו בכפה.
מנין אם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה?
תלמוד לומר: 'לא תחוס עינך'".
הנה נתבאר לך עניין צווי זה.
ושזה שאמר "אשת האחד" - לא דבר אלא בהווה,
והכוונה היא: להציל את הנרדף באבריו של רודף.
ואם אי אפשר להצילו אלא בהריגת הרודף לגמרי - הורגין אותו.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ח' מסנהדרין.