הִלְכוֹת עֵדוּת פֵּרֶק ח

א מִי שֶׁחָתַם עַל הַשְּׁטָר, וּבָא לְהָעִיד עַל כְּתָב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, וְהִכִּיר כְּתָב יָדוֹ, שֶׁזֶּה הוּא בַּוַּדַּאי, אֲבָל אֵינוּ זוֹכֵר הָעֵדוּת כְּלָל, וְלֹא יִמְצָא בְּלִבּוֹ זִכָּרוֹן שֶׁזֶּה לָוָה מִזֶּה מֵעוֹלָם - הֲרֵי זֶה אָסוּר לְהָעִיד עַל כְּתָב יָדוֹ זֶה בְּבֵית דִּין: שְׁאֵין אָדָם מֵעִיד עַל כְּתָב יָדוֹ שְׁהוּא זֶה, אֵלָא עַל הַמָּמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר הוּא מֵעִיד שֶׁזֶּה חַיָּב לְזֶה, וּכְתָב יָדוֹ, כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ הַדָּבָר; אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר, לֹא יָעִיד. 

ב אֶחָד הַזּוֹכֵר אֶת הָעֵדוּת מֵעַצְמוֹ אַחַר שֶׁרָאָה כְּתָב יָדוֹ, אוֹ שֶׁהִזְכִּירוּהוּ אֲחֵרִים וְנִזְכַּר - וְאַפִלּוּ הִזְכִּירוֹ הָעֵד הַשֵּׁנִי שֶׁהֵעִיד עִמּוֹ - אִם נִזְכַּר, הֲרֵי זֶה מֵעִיד. אֲבָל אִם הִזְכִּירוֹ הַתּוֹבֵעַ עַצְמוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְכַּר - אֵינוּ מֵעִיד, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה בְּעֵינֵי בַּעַל דִּין כְּאִלּוּ הֵעִיד לוֹ בְּשֶׁקֶר בְּדָבָר שֶׁלֹּא יָדַע. 

ג וּלְפִיכָּךְ אִם הָיָה הַתּוֹבֵעַ תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְהִזְכִּיר הַתּוֹבֵעַ הַזֶּה אֶת הָעֵד וְנִזְכַּר - הֲרֵי זֶה יָעִיד לוֹ: שֶׁתַּלְמִיד חֲכָמִים יוֹדֵעַ שֶׁאִלְמָלֵי לֹא זָכַר הַדָּבָר, לֹא הָיָה מֵעִיד. וְקַל הוּא שֶׁהֵקִילוּ בְּדִינֵי מְמוֹנוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁכַח הַדָּבָר מִכַּמָּה שָׁנִים, וְהַכְּתָב הוּא שֶׁהִזְכִּירוֹ הַדָּבָר - הֲרֵי זֶה מֵעִיד. 

ד הוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן, שְׁטָר שֶׁיָּצָא לְבֵית דִּין, וּבָאוּ עֵדָיו וְאָמְרוּ, כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְנוּ עֵדוּת זוֹ, וְאֵין אָנוּ זוֹכְרִין שֶׁזֶּה לָוָה מִזֶּה אוֹ מָכַר לוֹ - לֹא נִתְקַיַּם הַשְּׁטָר, וַהֲרֵי הוּא כַּחֶרֶס: עַד שֶׁיִּזְכְּרוּ עֵדוּתָן. וְכָל מִי שְׁאֵינוּ דָּן כְּזֶה - לֹא יָדַע בְּדִינֵי מְמוֹנוֹת, בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. אֲבָל אִם הָיָה כְּתָב יָדָם יוֹצֶא מִמָּקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיוּ עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתָב יָדָם - מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר. וְאֵין מַשְׁגִיחִין עַל דִּבְרֵיהֶן שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָנוּ זוֹכְרִין עֵדוּת זוֹ: שֶׁמֶּא חָזְרוּ בָּהֶן, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ זוֹכְרִין, כְּדֵי לְבַטַּל הַשְּׁטָר; וּכְאִלּוּ אָמְרוּ קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ - שְׁאֵינָן נֶאֱמָנִין, הוֹאִיל וְיִתְקַיַּם הַשְּׁטָר שֶׁלֹּא עַל פִּיהֶם. וּמִפְּנֵי טַעַם זֶה מְקַיְּמִין כָּל הַשְּׁטָרוֹת, וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהָבִיא עֵדִים וְלִשְׁאֹל אוֹתָם, אִם הֶם זוֹכְרִין עֵדוּת זוֹ, אוֹ אֵינָם זוֹכְרִין אוֹתָהּ: שֶׁאַפִלּוּ בָּאוּ וְאָמְרוּ, אֵין אָנוּ זוֹכְרִין אוֹתָהּ - אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, הוֹאִיל וְאִפְשָׁר לְקַיְּמוֹ שֶׁלֹּא מִפִּיהֶן.

ה אֶחָד הַכּוֹתֵב עֵדוּתוֹ עַל הַשְּׁטָר, אוֹ שֶׁנִּמְצָא כָּתוּב אֶצְלוֹ בְּפֵנַקְסוֹ וּבִכְתָב יָדוֹ, פְּלוֹנִי הֵעִיד אוֹתִי עָלָיו בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּכָּךְ וְכָּךְ - אִם זָכַר מֵעַצְמוֹ, אוֹ הִזְכִּירוּהוּ אֲחֵרִים וְנִזְכַּר - מֵעִיד. וְאִם לָאו, אָסוּר לְהָעִיד: שְׁאֵין זֶה דּוֹמֶה אֵלָא לְמִי שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם נֶאֱמָן, פְּלוֹנִי יֵשׁ לוֹ אֵצֶל פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָּךְ, וְהֵעִיד הוּא, שֶׁיֵּשׁ לְזֶה אֵצֶל זֶה; וְהוּא אֵינוּ יוֹדֵעַ מִן הַדָּבָר כְּלוּם, אֵלָא מִפִּי אַחֵר שָׁמַע וְהֵעִיד.