Enjoying this page?

004 - הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ פֵּרֶק ד

הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ פֵּרֶק ד

א שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת, הִיא שָׁנָה שֶׁמּוֹסִיפִין בָּהּ חֹדֶשׁ; וְאֵין מוֹסִיפִין לְעוֹלָם אֵלָא אֲדָר, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנֵי אֲדָרִין - אֲדָר רִאשׁוֹן וַאֲדָר שֵׁנִי. וּמִפְּנֵי מַה מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ זֶה - מִפְּנֵי זְמָן הָאָבִיב, כְּדֵי שֶׁיְּהֶא הַפֶּסַח בְּאוֹתוֹ זְמָן, שֶׁנֶּאֱמָר: "שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז,א), שֶׁיִּהְיֶה חֹדֶשׁ זֶה בִּזְמָן הָאָבִיב. וְלוּלֵא תּוֹסֶפֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, הָיָה הַפֶּסַח בָּא פְּעָמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, וּפְעָמִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

ב עַל שְׁלוֹשָׁה סִימָנִין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה: עַל הַתְּקוּפָה, וְעַל הָאָבִיב, וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן. כֵּיצַד - בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין, וְיוֹדְעִין: אִם תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן[1] בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, אוֹ אַחַר זְמָן זֶה - מְעַבְּרִין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה[2], וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ נִיסָן אֲדָר שֵׁנִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח בִּזְמָן הָאָבִיב; וְעַל סִימָן זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְסִימָן אַחֵר.

ג וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין[3] שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָאָבִיב[4], אֵלָא עֲדַיִן אָפֵל הוּא[5], וְלֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן, שֶׁדַּרְכָּן לִצְמֹחַ בִּזְמָן הַפֶּסַח - סוֹמְכִין עַל שְׁנֵי סִימָנִין אֵלּוּ[6], וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקוּפָה קֹדֵם לְשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן[7], הֲרֵי הֶן מְעַבְּרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב[8] מָצוּי לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ עֹמֶר הַתְּנוּפָה בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת צוֹמְחִין כְּדֶרֶךְ כָּל זְמָן הָאָבִיב[9].

ד וְעַל שָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת[10] הָיוּ סוֹמְכִין[11] בָּאָבִיב - עַל אֶרֶץ יְהוּדָה, וְעַל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְעַל הַגָּלִיל. וְאִם הִגִּיעַ הָאָבִיב בִּשְׁתֵּי אֲרָצוֹת מֵאֵלּוּ, וּבְאַחַת לֹא הִגִּיעַ - אֵין מְעַבְּרִין; וְאִם הִגִּיעַ בְּאַחַת מֵהֶן, וְלֹא הִגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם - מְעַבְּרִין[12], אִם עֲדַיִן לֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן[13]. וְאֵלּוּ הֶן הַדְּבָרִים שְׁהֶן הָעִיקָר שֶׁמְּעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן, כְּדֵי לִהְיוֹת הַשָּׁנִים שְׁנֵי חַמָּה[14].

ה וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן, מִפְּנֵי הַצֹרֶךְ;[15] וְאֵלּוּ הֶן: מִפְּנֵי הַדְּרָכִים שְׁאֵינָן מְתֻקָּנִין, וְאֵין הָעָם יְכוּלִין לַעֲלוֹת[16] - מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיתַקְּנוּ הַדְּרָכִים. וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים שֶׁנֶּהְרְסוּ, וְנִמְצְאוּ הַנְּהָרוֹת מַפְסִיקִין וּמוֹנְעִין אֶת הָעָם[17], אוֹ מְסַכְּנִין בְּעַצְמָן וּמֵתִים - מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַגְּשָׁרִים[18]. וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְּסָחִים שֶׁאָבְדוּ בַּגְּשָׁמִים, וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לִצְלוֹת אֶת פִּסְחֵיהֶם - מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, עַד שֶׁיִּבְנוּ הַתַּנוּרִים וְיִיבְשׁוּ[19]. וּמִפְּנֵי גָּלִיּוֹת יִשְׂרָאֵל[20] שֶׁנֶּעְקְרוּ מִמְּקוֹמָן[21], וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם[22] - מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנָאי לְהַגִּיעַ.

ו אֲבָל אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג[23], וְלֹא מִפְּנֵי הַצִּנָּה[24], וְלֹא מִפְּנֵי גָּלִיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעְקְרוּ מִמְּקוֹמָם[25]. וְלֹא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה[26], כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רֹב הַקָּהָל אוֹ רֹב הַכּוֹהֲנִים טְמֵאִים - אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנָאי לִטַּהַר וְיַעֲשׂוּ בְּטַהְרָה, אֵלָא יֵעָשֶׂה בְּטֻמְאָה; וְאִם עִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת[27].

ז יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים שְׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁבִילָן כְּלָל, אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה שֶׁצְּרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן; וְאֵלּוּ הֶן - מִפְּנֵי הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים[28], שֶׁעֲדַיִן לֹא נֻלְּדוּ אוֹ שֶׁהָיוּ מְעַט[29], וּמִפְּנֵי הְגּוֹזָלוֹת, שֶׁלֹּא פָרְחוּ[30]. אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים מְצוּיִין לַפְּסָחִים, וְהַגּוֹזָלוֹת מְצוּיִין לִרְאִיָּה אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְחַיַּב בְּקָרְבַּן הָעוֹף; אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לַשָּׁנָה[31].

ח כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לַשָּׁנָה: אוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה שֶׁמָּשְׁכָה, אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ; וְעוֹד[32], שֶׁהַגְּדָיִים קְטַנִּים וְהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים.

ט אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, אֵלָא בַּמְּזֻמָּנִין לָהּ[33]. כֵּיצַד: יֹאמַר רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִן הַסַּנְהֶדְּרִין, הֱיוּ מְזֻמָּנִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁנַּחְשֹׁב וְנִרְאֶה וְנֵדַע אִם שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר, אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה; וְאוֹתָן שֶׁזֻּמְּנוּ בִּלְבָד, הֶן שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ. וּבְכַמָּה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ: מַתְחִילִין בִּשְׁלוֹשָׁה דַּיָּנִין מִכְּלָל סַנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה[34], מִמִּי שֶׁסָּמְכוּ אוֹתָן[35]. אָמְרוּ שְׁנַיִם לֹא נֵשֵׁב וְלֹא נִרְאֶה אִם צְרִיכָה עִבּוּר אִם לָאו[36], וְאֶחָד אוֹמֵר נֵשֵׁב וְנִבְדֹּק - בָּטֵל יָחִיד בְּמֵעוּטוֹ[37]; אָמְרוּ שְׁנַיִם נֵשֵׁב וְנִרְאֶה[38], וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נֵשֵׁב[39] - מוֹסִיפִין שְׁנַיִם מִן הַמְּזֻמָּנִים[40], וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר[41].

י שְׁנַיִם[42] אוֹמְרִים צְרִיכָה עִבּוּר, וּשְׁלוֹשָׁה אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה - בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמֵעוּטָן[43]; שְׁלוֹשָׁה אוֹמְרִין צְרִיכָה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה[44] - מוֹסִיפִין שְׁנַיִם מִן הַמְּזֻמָּנִין לָהּ, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. אִם גָּמְרוּ כֻּלָּם לְעַבַּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבַּר, עוֹשִׂין כְּמַה שֶׁגָּמְרוּ; וְאִם נֶחְלְקוּ - הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, בֵּין לְעַבַּר בֵּין שֶׁלֹּא לְעַבַּר. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֶא רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שְׁהוּא רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, מִכְּלָל הַשִּׁבְעָה; וְאִם גָּמְרוּ בִּשְׁלוֹשָׁה לְעַבַּר, הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת - וְהוּא שֶׁיְּהֶא הַנָּשִׂיא עִמָּהֶן, אוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּבְעִבּוּר הַשָּׁנָה, מַתְחִילִין מִן הַצַּד[45]; וּלְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל[46].

יא אֵין מוֹשִׁיבִין לְעִבּוּר הַשָּׁנָה לֹא מֶלֶךְ, וְלֹא כּוֹהֵן גָּדוֹל: מֶלֶךְ - מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו וּמִלְחָמוֹתָיו, שֶׁמֶּא דַּעְתּוֹ נוֹטָה בִּשְׁבִילָן לְעַבַּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבַּר; וְכוֹהֵן גָּדוֹל--מִפְּנֵי הַצִּנָּה, שֶׁמֶּא לֹא תִהְיֶה דַּעְתּוֹ נוֹטָה לְעַבַּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא תִּשְׁרִי בִּימֵי הַקֹּר, וְהוּא טוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ טְבִילוֹת.

יב הָיָה רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְהוּא הַנִּקְרָא נָשִׂיא, בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה--אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אֵלָא עַל תְּנָאי, אִם יִרְצֶה הַנָּשִׂיא: בָּא וְרָצָה, הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת; לֹא רָצָה, אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֵלָא בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ" (דברים יב,ה); וְאִם עִבְּרוּהָ בַּגָּלִיל, מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֵלָא בַּיּוֹם; וְאִם עִבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה, אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת.

יג יֵשׁ לְבֵית דִּין לְחַשַּׁב וְלֵידַע אֵי זוֹ שָׁנָה תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ, אַפִלּוּ כַּמָּה שָׁנִים; אֲבָל אֵין אוֹמְרִין שָׁנָה פְּלוֹנִית מְעֻבֶּרֶת. אֵלָא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הוּא שֶׁאוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת; וְדָבָר זֶה[47], מִפְּנֵי הַדֹּחַק. אֲבָל שֶׁלֹּא בְּשָׁעַת הַדֹּחַק, אֵין מוֹדִיעִין שְׁהִיא מְעֻבֶּרֶת; אֵלָא בַּאֲדָר - הוּא שֶׁאוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְחֹדֶשׁ הַבָּא אֵינוּ נִיסָן אֵלָא אֲדָר שֵׁנִי. אָמְרוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שָׁנָה זוֹ שֶׁתִּכָּנֵס מְעֻבֶּרֶת - אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת בַּאֲמִירָה זוֹ.

יד הִגִּיעַ יוֹם שְׁלוֹשִׁים בַּאֲדָר, וְלֹא עִבְּרוּ עֲדַיִן הַשָּׁנָה - אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ כְּלָל: שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם, רָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן[48]; וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס נִיסָן וְלֹא עִבְּרוּ, אֵינָן יְכוּלִים לְעַבַּר. וְאִם עִבְּרוּהָ בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים שֶׁל אֲדָר, הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת[49]. בָּאוּ עֵדִים אַחַר שֶׁעִבְּרוּהָ, וְהֵעִידוּ עַל הַיָּרֵחַ - הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים, וְיִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי; וְאִלּוּ קִדְּשׁוּהוּ קֹדֶם שֶׁיְּעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה--שׁוּב לֹא הָיוּ מְעַבְּרִין, שְׁאֵין מְעַבְּרִין בְּנִיסָן.

טו אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁנַת רֵעָבוֹן, שֶׁהַכֹּל רָצִים לְבֵית הַגְּרָנוֹת לֶאֱכֹל וְלִחְיוֹת, וְאֵי אִפְשָׁר לְהוֹסִיף לָהֶן זְמָן לְאִסּוּר הֶחָדָשׁ[50]. וְאֵין מְעַבְּרִין בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁיַּד הַכֹּל שׁוֹלֶטֶת עַל הַסְּפִיחִין[51], וְלֹא יִמְצְאוּ לְקָרְבַּן הָעֹמֶר[52] וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם[53][54]; וּרְגִילִין הָיוּ לְעַבַּר בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית.

טז יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁנַת רֵעָבוֹן וּבַשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא יְעַבְּרוּ בָּהֶם מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ; אֲבָל אִם הָיְתָה הַשָּׁנָה רְאוּיָה לְהִתְעַבַּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה, אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן -מְעַבְּרִין לְעוֹלָם בְּכָל זְמָן.

יז כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה, כּוֹתְבִין אִגָּרוֹת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים, וּמוֹדִיעִים אוֹתָן שֶׁעִבְּרוּהָ, וּמִפְּנֵי מַה עִבְּרוּהָ; וְעַל לְשׁוֹן הַנָּשִׂיא נִכְתָּבוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶן שֶׁהִסְכַּמְתִּי אֲנִי וַחֲבֵרַי וְהוֹסַפְנוּ עַל שָׁנָה זוֹ כָּךְ וְכָּךְ. רָצוּ תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, רָצוּ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, שֶׁחֹדֶשׁ הָעִבּוּר הָרְשׁוּת לְבֵית דִּין לְהוֹסִיפוֹ מָלֵא אוֹ חָסֵר[55], לָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתָם; אֲבָל הֶם לְפִי הָרְאִיָּה הֶם עוֹשִׂים, אִם מָלֵא אִם חָסֵר[56].

  1. 1 תחילת האביב spring
  2. 2 כי פסח יחול לפני האביב, והתורה אמרה שמור את חודש האביב
  3. 3 בחודש ניסן
  4. 4 היינו שלא נתבשלה השעורה עדיין, אבל תקופת ניסן יחול לפני הפסח.
  5. 5 מתאחרין להתבל
  6. 6 של השעורים והאילנות
  7. 7 ומטעם זה פסח יהיה באביב
  8. 8 שעורים מבושלים
  9. 9 כרגיל בשאר השנים
  10. 10 מארץ ישראל
  11. 11 שצריכים השעורים להתבל
  12. 12 שכיון שהרוב לא נתבשל -מעברין
  13. 13 מעברין בתנאי שפירות האילן לא צמחו, כיבכדי לעבר צריכים שני הסימנים של השעורין ופירות האילן
  14. 14 שאף שהחדשים הם של הלבנה בכדי שהשנה ישתווה עם שני החמה עושים את העיבורים משום הנ"ל
  15. 15 היינו כשהי' צורך אף שהפסח יחול בתקופת נסין וגם השעורה ואילנות מתבשלים בזמן מ"מ כשיש צורך מיוחד היו מעברין השנה
  16. 16 לרגל לחג הפסח לירושלים
  17. 17 מלעלות לרגל
  18. 18 בכדי שיהיה להם זמן חודש נוסף לתקן את הגשרים לפני שיצטרכו לעלות לרגל
  19. 19 ונותנים להם חודש נוסף בכדי שיתייבשו תנוריהם שיוכלו לצלות עליהם הפסח
  20. 20 היינו בני גליות שגרים רחוק מארץ ישראל
  21. 21 לבא לעלייה לרגל לירושלים
  22. 22 אמנם לא הספיק להם הזמן, ולא יגיעו בפסח בזמן העלייה לרגל - מעברין להם השנה שיהי פסח בעוד חודש.
  23. 23 וקשה להגיע בט"ו יום מר"ח ניסן, אבל אנשים אין נמנעים בשביל זה ומגיעים ולכן אין מעברין השנה בשביל זה
  24. 24 שקר מאוד
  25. 25 כי רק אם התחילו כבר ונעקרו ממקומם עושים בשבילם שנה מעוברת
  26. 26 היינו שכל הציבור טמא וא"א להם לטהר לפני הפסח, ואם יחיד טמא הוא עושה פסח שני, אבל צבור אינו נדחה לפסח שני ועושים בטומאה, ולכן אין מעברין את השנה, ויעשו את הפסח בטומאה
  27. 27 בדיעבד
  28. 28 שמהן בא קרבן פסח
  29. 29 אין מעברין בכדי לתת להם זמן להולד או יתרבו
  30. 30 לפני שפרחו א"א להביא לעולת ראיה שבאה גם מעולת העוף - אין לעבר את השנה בכדי שיפרחו ויהי להם הרבה גוזלות לעולת ראי' או למי שנתחייב קרבן העוף
  31. 31 היינו עוד סמך לעבר השנה כמבואר בהלכה שלאח"ז
  32. 32 היינו הסעד
  33. 33 היינו שמזמינים להבי"ד בלילה שלפניו שיהיו מוכנים לישב בבי"ד למחר, כי העיבור נעשה ביום ע"י אלו שהוזמנו מבערב
  34. 34 היינו שהראש בי"ד בשלשה דיינים של בי"ד הגדול
  35. 35 היינו שהם מן המוסמכים כיון שהם בבי"ד הגדול
  36. 36 היינו ששנים מהדיינים סבורים שאין לעבר
  37. 37 ואין מעברין השנה
  38. 38 כי סבורים שיש לעבר וצריכים להתיישב בזה
  39. 39 כי הוא סבור שאין צריכים לעבר השנה, וכיון שצריך בי"ד לכן ממשכים כברמב"ם בפנים
  40. 40 לכאורה נראה שבתחלה מזמינים שבעה דיינים בכדי שאם שנים יאמר נשב ואחד יאמר לא נשב נוכל להושיב את השנים שזומנו מאתמול, וכן לאחר שהוסיפו כשיש חילוקי דעות יוכל להוסיף עוד שנים כבהמשך
  41. 41 בסך הכל דנים עכשיו כל החמש דיינים
  42. 42 מתוך החמשה
  43. 43 ואין מעברין את השנה
  44. 44 אף שיש לנו רוב אמנם בעבור השנה צריכים להחליט ע"י שבעה במקום שיש מחלוקת בין הדיינים
  45. 45 היינו הדיין שהוא בצד, היינו הקטן שבדיינים, כי אם נתחיל מן הגדול אנו חוששים ששאר הסנהדרין אל ירצו לחלוק עליו. ובעבור השנה אנו רוצים לודדא שזהו באמת דעתם של הסהדרין
  46. 46 כי שם אינו נוגע לנו כל כך אם יסכימו לקדש החודש,
  47. 47 שמשבין לפני כמה שנים התירו את זה משום הדחק
  48. 48 היינו שמן הסתם יבואו עדים ויקדשו החודש בזמנו, וממילא שהיום הוא א ניסן
  49. 49 היינו שבדיעבד כיון שאינו ניסן עדיין כיון שעדיין לא באו העדים הרי זה מעובר. ואם יבואו העדים אחר כך ממשיך הרמב"ם
  50. 50 האיסור נמשך עד ט"ז ניסן שאז מביאים עומר שמתיר את החדש,באכילה, ואין להמשוך את האיסור לאכל לעוד חודש
  51. 51 הם הגדלים מעצמם מבלי שאדם יזרעם או ינטעם
  52. 52 זה נקרב משעורים בט"ז ניסן
  53. 53 שנקרב בעצרת מחיטים
  54. 54 ולכן צריכים להקדים ט"ז ניסן ולא לאחרי לאחרי חודש כי לא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם
  55. 55 אם הי' יוצא לפי החזבון שלהם שהלבנה יראה בליל שלשים אז רצו תשעה ועשרים, ואם לא יראה אז רצו שלשים אבל הי' זה בתנאי שכן יראה בפועל כפי שממשיך הרמב"ם
  56. 56 היינו שאם יראה בליל ל' יקבע ר"ח ניסן ביום ל' והחודש אדר שני יהי' חסר, ואם לא יראה אז . חודש של אדר שני יהי' מלא של ל' יום ור"ח ניסן יהי' ליום המחרת. (וצריך אני לעיין איזה תועלת יש בזה להודיע להאנשים הרחוקים מה שלא ידוע עדיין והוא עתיד להשתנות?)