Support Torah
Recordings

001 - הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ פֵּרֶק א

Hilchos Kiddush HaChodesh, Perek 1

הלכות קידוש החודש, חישוב, עדות, וסמכות

The Laws of Sanctifying the Month: Calculation, Testimony, and Authority

This chapter explains the mitzvah to calculate and establish the beginning of each month based on the lunar cycle. It details the process of determining months and leap years, the role of Beit Din in sanctification, and the necessity for this authority to reside in Eretz Yisrael.
← Prev Next →

הלכות קידוש החודש מצוַת עשה אחת, והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחדשי השנה.

הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ פֵּרֶק א

א חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, הֶם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה[1] - שֶׁנֶּאֱמָר: "עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" (במדבר כח,יד)[2], וְנֶאֱמָר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב,ב): כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה, וְאָמַר לוֹ, כְּזֶה רְאֵה וְקַדַּשׁ[3]. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין[4] - הֶם שְׁנֵי הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז,א)[5].

ב וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה, קָרוֹב[6] מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָּךְ כְּשֶׁיִּתְקַבַּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם[7], אוֹ פָּחוּת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט -מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד; וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת[8]: שְׁאֵי אִפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָּךְ וְכָּךְ יָמִים, שֶׁנֶּאֱמָר "לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב,ב; במדבר כח,יד)--חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לַשָּׁנָה, וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים[9].

ג הַלְּבָנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, וְאֵינָהּ נִרְאֵית כְּמוֹ[10] שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוּת אוֹ יָתֵר, כְּמוֹ יוֹם אֶחָד קֹדֶם שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ, וּכְמוֹ יוֹם אֶחָד אַחַר שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ[11]; וְתֵרָאֶה בַּמַּעְרָב בָּעֶרֶב. וּבְלֵיל שֶׁתֵּרָאֶה בָּעֶרֶב אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה, הוּא תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ; וּמוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלוֹשִׁים, יִהְיֶה יוֹם שְׁלוֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ[12]; וְאִם לֹא יֵרָאֶה, יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלוֹשִׁים, וְיִהְיֶה יוֹם שְׁלוֹשִׁים מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְאֵין נִזְקָקִין לַיָּרֵחַ בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלוֹשִׁים[13], בֵּין שֶׁנִּרְאָה בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה, שְׁאֵין לָךְ חֹדֶשׁ לְבָנָה, יוֹתֵר עַל שְׁלוֹשִׁים יוֹם[14].

ד חֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, וְיֵרָאֶה הַיָּרֵחַ בְּלֵיל שְׁלוֹשִׁים--נִקְרָא חֹדֶשׁ חָסֵר[15]; וְאִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ, וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם - נִקְרָא חֹדֶשׁ מְעֻבָּר, וְנִקְרָא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְיָרֵחַ שֶׁיֵּרָאֶה בְּלֵיל שְׁלוֹשִׁים, הוּא הַנִּקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ; וְאִם נִרְאָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלוֹשִׁים, וְלֹא נִרְאָה בְּלֵיל שְׁלוֹשִׁים--הוּא נִקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בְּלֵיל עִבּוּרוֹ.

ה אֵין רְאִיַּת הַיָּרֵחַ מְסוּרָה לְכָל אָדָם, כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית[16] שֶׁכָּל אֶחָד מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְשׁוֹבֵת בַּשְּׁבִיעִי[17]. אֵלָא לְבֵית דִּין הַדָּבָר מָסוּר, עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין וְיִקְבְּעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ - הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ: שֶׁנֶּאֱמָר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב,ב), עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה "לָכֶם"[18].

ו בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַשְּׁבִים הָאִצְטַגְנִינִים[19], שֶׁיּוֹדְעִין מְקוֹמוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַהְלָכָם, וְחוֹקְרִים וּמְדַקְדְּקִים עַד שֶׁיֵּדְעוּ אִם אִפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שְׁהוּא לֵיל שְׁלוֹשִׁים[20], אוֹ אֵי אִפְשָׁר. אִם יֵדְעוּ שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה, יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין לְעֵדִים, כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, שְׁהוּא יוֹם שְׁלוֹשִׁים. אִם בָּאוּ עֵדִים, וּדְרָשׁוּם וַחֲקָרוּם כַּהֲלָכָה, וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם--מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ[21]; וְאִם לֹא נִרְאָה, וְלֹא בָאוּ עֵדִים--מַשְׁלִימִין שְׁלוֹשִׂים, וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר. וְאִם יֵדְעוּ בַּחֶשְׁבּוֹן שְׁאֵין אִפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה--אֵין יוֹשְׁבִים יוֹם שְׁלוֹשִׁים, וְאֵין מְצַפִּין לְעֵדִים; וְאִם בָּאוּ עֵדִים - יִוָּדַע בַּוַּדַּאי שְׁהֶן עֵדֵי שֶׁקֶר, אוֹ שֶׁנִּרְאָת לָהֶם דְּמוּת לְבָנָה מִן הֶעָבִים, וְאֵינָהּ הַלְּבָנָה הַוַּדָּאִית.

ז מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית דִּין, שֶׁיְּחַשְּׁבוּ וְיֵדְעוּ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ, אוֹ לֹא יֵרָאֶה; וְשֶׁיִּדְרְשׁוּ אֶת הָעֵדִים, עַד[22] שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ; וִישַׁלְּחוּ וְיוֹדִיעוּ אֶת שְׁאָר הָעָם, בְּאֵי זֶה יוֹם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם הֶן הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ[23]" (ויקרא כג,ב; ויקרא כג,לז), וְנֶאֱמָר: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת[24], לְמוֹעֲדָהּ" (שמות יג,י).

ח אֵין מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים וּמְעַבְּרִין שָׁנִים אֵלָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב,ג; מיכה ד,ב). וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה, וְנִסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא הִנִּיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ - הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ - הֲרֵי זֶה אָסוּר לִקְבֹּעַ וּלְעַבַּר, בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וְאִם עָבַר וְקָבַע וְעִבַּר, לֹא עָשָׂה כְּלוּם

  1. 1 סיבוב הלבנה של 29 וחצי יום = חודש
  2. 2 כשמתחדש החודש יביאו קרבן עולת ראש חודש, וענין זה של חידוש שייך רק בלבנה שמתחדשת בכל חודש
  3. 3 היינו החודש הזה = החידוש הזה של הלבנה כשאתה רואה כזה קדש את החודש. וכנ"ל שענין החידוש שייך רק בלבנה, וזה נקרא בכתוב ראש חדשים, הרי שהחדשים הם של הלבנה
  4. 4 היינו מה נחשב שנה אין הוא סיבוב של שנים עשר חדשי הלבנה אלא שנה נחשב כשיש סיבוב שלם של גלגל החמה
  5. 5 היינו שחודש ניסן שבו חג הפסח צריך לשמור, לוודא שיהי' בזמן האביב, ואם נעשה שנה רק לפי 12 חדשי הלבנה לא יחול חודש ניסן באביב, א"כ איך מתאימים שני החשבונות שחודש הוא חדש הלבנה והשנה הוא שנת החמה. וע"ז מסביר בהלכה ב
  6. 6 כמעט
  7. 7 לאחרי ג שנים לערך 3x11= 33 ואח"כ נראה שאפשר להיות גם פחות
  8. 8 אלא שלכאורה למה לא נעשה של 12 חדשי לבנה ועוד 11 ימים, ולא נצטרך לעבר שנים. ע"ז מסביר הרמב"ם
  9. 9 היינו ששנה צריכה להיום מחדשים לבד, ולא מצירוף ימים
  10. 10 לערך
  11. 11 הלבנה נדבק בשמש פירושו, הוא כשהלבנה הוא בקו ישר מתחת לשמש, ואז הצד שבמתחת לשמש מואר אבל הצד שמעל לארץ חשוך, ולאט לאט שהלבנה נמשכת מהקו הישר להשמש ממערב למזרח אז מתחילים לראות את הלבנה
  12. 12 ונמצא שחודש העבר הוא של כט יום
  13. 13 היינו אין אנו צריכים לראות הלבנה בכדי לעשות את יום הל"א לראש חודש של חודש הבא
  14. 14 וממילא שאם לא נראה בליל שלושים - ליל שלושים ואחד הוא ראש חודש
  15. 15 כיון שיש בו רק כט יום ולא ל' יום
  16. 16 ,שבת בראשית = שבת של ששת ימי בראשית היינו ש"קץ
  17. 17 דאם הי' כן הי' כל אחד מונה את החודש לפי ראיתו הפרטים והי' לכל אחד יום אחר בחודש. אבל בשבת הדין בפ"ב מהל' שבת הל' כב "הַמְּהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם שַׁבָּת--מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי"
  18. 18 ובפסוק הלכם קאי אל משה ואהרן שהם מקבלי העדות והבי"ד. ורק החודש צריך קידוש אבל שבת מקדשא וקיימא
  19. 19 החוזים בכוכבים
  20. 20 כנ"ל ה"ד שבליל שלושים נקרא זמנו
  21. 21 היום ויום השלושים הוא ראש חודש
  22. 22 לפני
  23. 23 תקראו אתם = בי"ד מכריזים על ידי ששולחים ומודיעים
  24. 24 פסח, (ועי' ברמב"ם לעם מה שקשה בזה), עכ"פ בי"ד צריך להודיע בכדי שיוכל להיות ושמרת

Laws of Sanctifying the Month

There is one positive commandment in the laws of sanctifying the month: to calculate, to know, and to establish on which day the beginning of each month of the year falls.

1. The months of the year are lunar months, as it is stated: "The burnt-offering of the month in its month" and it is stated: "This month shall be for you the beginning of months." So said the Sages: The Holy One, blessed be He, showed Moshe in a prophetic vision the form of the moon, and said to him, "Like this, see and sanctify." The years that we calculate are solar years, as it is stated: "Observe the month of spring."

2. The solar year exceeds the lunar year by about eleven days. Therefore, when this excess accumulates to about thirty days, or a little less or a little more, we add one month and make that year thirteen months; this is called a leap year. For it is not possible for the year to be twelve months and such-and-such days, as it is stated: "For the months of the year"—you count months for the year, but you do not count days.

3. The moon is hidden each month and is not seen for about two days, or a little less or a little more: about one day before it joins the sun at the end of the month, and about one day after it joins the sun; and it will be seen in the west in the evening. On the night it is seen in the evening after it was hidden, that is the beginning of the month, and from that day we count twenty-nine days. If the moon is seen on the night of the thirtieth, the thirtieth day will be Rosh Chodesh; if it is not seen, Rosh Chodesh will be on the thirty-first day, and the thirtieth day will belong to the previous month. We do not consider the moon on the thirty-first night, whether it is seen or not, for there is no lunar month longer than thirty days.

4. A month that is twenty-nine days, and the moon is seen on the night of the thirtieth, is called a deficient month. If the moon is not seen, and the previous month is thirty days, it is called a full month or an extended month. A moon that is seen on the night of the thirtieth is called a moon seen in its proper time; if it is seen on the night of the thirty-first, and not on the night of the thirtieth, it is called a moon seen on the night of its extension.

5. The sighting of the moon is not entrusted to every individual, as with the weekly Shabbos, where each person counts six days and rests on the seventh. Rather, the matter is entrusted to Beis Din, until Beis Din sanctifies it and establishes that day as Rosh Chodesh—then it becomes Rosh Chodesh. As it is stated: "This month shall be for you"—this testimony is entrusted "to you."

6. Beis Din calculates with calculations in the manner that astrologers calculate, who know the positions and movements of the stars, and they investigate and examine until they know whether it is possible for the moon to be seen in its proper time, which is the night of the thirtieth, or not possible. If they know it is possible for it to be seen, they sit and wait for witnesses all that day, which is the thirtieth day. If witnesses come, and they examine and investigate them according to Halachah, and their words are found trustworthy, they sanctify it. If it is not seen and no witnesses come, they complete thirty days, and the month is extended. If they know by calculation that it is impossible for it to be seen, they do not sit on the thirtieth day and do not wait for witnesses; and if witnesses come, it is certainly known that they are false witnesses, or that a form resembling the moon appeared to them from the clouds, but it was not the actual moon.

Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 1

7. It is a positive commandment from the Torah for the Beis Din to calculate and determine whether the moon will be seen or not, and to examine the witnesses until they sanctify the month. They must then send word and inform the rest of the people which day is Rosh Chodesh, so that they will know on which day the festivals fall, as it is stated: "which you shall proclaim as holy convocations" (Vayikra 23:2, 23:37), and it is stated: "And you shall keep this ordinance in its appointed time" (Shemos 13:10).

8. Months are calculated and established, and years are intercalated, only in Eretz Yisroel, as it is stated: "For from Tziyon will go forth Torah, and the word of Hashem from Yerushalayim" (Yeshayahu 2:3; Michah 4:2). However, if there was a person of great wisdom who was ordained in Eretz Yisroel and then went abroad, and there remained no one in Eretz Yisroel equal to him, he may calculate and establish months and intercalate years outside of Eretz Yisroel. But if he learns that in Eretz Yisroel there is now a person of equal greatness to him—and certainly if there is someone greater than him—then it is forbidden for him to establish or intercalate outside of Eretz Yisroel. And if he did so and established or intercalated, his actions are of no effect.

Leave Feedback