שלחן עורך
שלחן עורך מנהגנו: אוכלין שלא בהסיבה. מתחילין - בשני הלילות- באכילת הביצה (שעל הקערה) וטובלה במי המלח - והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ”ק, שכשהי' קיים היו מקריבין ואוכלין פסח (שו”ע רבינו סו”ס תע”ו).
נזהרין ביותר ממצה שרוי, (ראה שו”ת אדה”ז ס”ו. וראה שע”ת סוסת”ס). ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהם מים. קודם ששופכין מים, או משקין שמים מעורבים בהם, לכוס או קערה בודקין שלא יהיו בכלי פירורי מצה. למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו. (וכן כל ז' ימי הפסח, משא”כ אחש”פ שמהדרין לשרות). התחל מבקר ע”פ עד אחרי כורך של סדר השני אין אוכלין מכל המינים הנכנסים בחרוסת ומרור.
לאחר זמן מצאתי: יש נוהגים שלא לאכול חזרת קודם הפסח וכן הי' נוהג הרשב”א (ר' ירוחם נתיב ה, ח”ד).
להעיר אשר י”א שבזמן שביהמ”ק קיים הי' אוכלין כל הסעודה (בברכת המוציא על מיני בצקת וכו') קודם הסדר ואח”ז הי' בא הסדר ואכילת מצת מצוה מרור ופסח (מרדכי סוף פסחים. ופליג בזה על הרמב”ם הל' חו”מ פ”ח).
אוכל ושותה כדי צרכו. בפע”ח: ואוכל די צרכו. ועד”ז הוא בטור ומ”ח. בסי' יעבץ: אוכלין ושותין כל צרכן. וי”ל דמשמיענו שתים: א) שיאכל די צרכו, כדי שיאכל האפיקומן על השובע, כיון שהוא זכר לפסח שהי' נאכל על השובע. ב) שלא יאכל יותר מכדי צרכו, כדי שלא תהא אכילת האפיקומן אכילה גסה.