שלחן עורך - Shulchan Orech – The Seder Meal and Care with Matzah

In Likkutei Ta’amim u’Minhagim on the Haggadah, in the section of Shulchan Orech, the Rebbe records that it is our custom (minhageinu) to eat the meal without leaning (shelo b’haseiba).

The meal is begun on both nights of the Seder with the egg that is on the Ka’arah, which is dipped in salt water. This serves as a remembrance of mourning over the destruction of the Beis HaMikdash, since when the Temple stood, they would offer and eat the Korban Pesach. This is based on the Shulchan Aruch HaRav.

The Rebbe further notes that we are especially careful regarding matzah shruyah—matzah that has come into contact with water. Therefore, the matzos on the table are covered to prevent any water from falling on them. This stringency applies even beyond eating; there is care to avoid any contact of matzah with water altogether.

Before pouring water or any liquid containing water into a cup or dish, one must check that there are no crumbs of matzah present in the vessel. However, for liquids that do not involve water mixtures, this concern is less applicable.

During the meal, for mayim emtza’im (washing during the meal) and mayim acharonim (washing at the end), one should not pass their hands over their lips, out of concern that moisture may come into contact with crumbs of matzah.

This practice applies throughout all seven days of Pesach. However, on the last day of Pesach (Acharon shel Pesach), there is a custom among some to specifically soak matzah.

Additionally, from the morning of Erev Pesach until after the Korech of the second Seder, one avoids eating foods that will later be used for charoset and maror, such as apples, nuts, and lettuce.

The Rebbe notes a custom not to eat chazeret before Pesach, which is cited from earlier authorities, including the Rashba.

He also cites an opinion that in the times of the Beis HaMikdash, the meal was eaten before the Seder, with a blessing of hamotzi on baked goods, and only afterward did the Seder proceed with matzah, maror, and the Korban Pesach. This differs from our current order, where the meal takes place within the Seder itself.

Finally, the Alter Rebbe writes that one should “eat and drink as needed” (ochel v’shoseh k’dei tzorko). The Rebbe explains that this phrase teaches two points: first, one should eat enough to be satisfied so that the afikoman is eaten in a state of satisfaction, as was the Korban Pesach. Second, one should not overeat, so that the afikoman is not eaten in a forced or excessive manner (achilah gassah).

Summary
The Rebbe explains the customs of the Seder meal, emphasizing care with matzah and proper order. One must eat enough to honor the afikoman properly, yet not overeat. Even practical details of the meal reflect remembrance of the Temple and precise halachic intent.

Hebrew Translation
בליקוטי טעמים ומנהגים על ההגדה, בסימן שולחן עורך, מביא הרבי שמנהגנו לאכול את הסעודה בלי הסיבה.

את הסעודה מתחילים בשני הלילות באכילת הביצה שעל הקערה, וטובלים אותה במי מלח. זהו זכר לאבלות על חורבן בית המקדש, שכן בזמן שהיה קיים היו מקריבים ואוכלים את קרבן הפסח. כך מובא בשולחן ערוך הרב.

הרבי מוסיף שאנו נזהרים מאוד ממצה שרויה—מצה שבאה במגע עם מים. לכן המצות שעל השולחן מכוסות, כדי שלא יפלו עליהן מים. חומרה זו אינה רק באכילה, אלא יש להיזהר שלא יבואו המצות במגע עם מים כלל.

לפני ששופכים מים או משקה שיש בו תערובת מים לכוס או לכלי, יש לבדוק שאין בכלי פירורי מצה. אולם במשקים שאין בהם תערובת מים, אין צורך בבדיקה זו באותה מידה.

במהלך הסעודה, בנטילת מים אמצעיים ובמים אחרונים, אין להעביר את הידיים על השפתיים, מחשש שרטיבות תבוא במגע עם פירורי מצה.

מנהג זה נוהג בכל שבעת ימי הפסח. אולם ביום האחרון של פסח יש נוהגים להדר דווקא לשרות את המצה.

כמו כן, מבוקר ערב פסח ועד לאחר כורך של הסדר השני, נמנעים מלאכול מאכלים המשמשים לחרוסת ולמרור, כגון תפוחים, אגוזים וחזרת.

הרבי מציין מנהג שלא לאכול חזרת לפני פסח, כמובא בדברי הראשונים, ובכללם הרשב"א.

עוד מובאת דעה שבזמן בית המקדש היו אוכלים את כל הסעודה קודם הסדר, בברכת המוציא על מיני בצקות, ולאחר מכן היו עושים את הסדר עם אכילת מצה, מרור וקרבן פסח. זה שונה מסדרנו כיום, שבו הסעודה משולבת בתוך הסדר.

לבסוף כותב אדמו"ר הזקן שיש לאכול ולשתות כדי צרכו. הרבי מבאר שיש בכך שני עניינים: האחד—לאכול די כדי שיהיה שבע, כדי שיוכל לאכול את האפיקומן על השובע, כפי שהיה קרבן הפסח. והשני—לא לאכול יותר מדי, כדי שלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה.

סיכום
הרבי מבאר את מנהגי הסעודה בליל הסדר, תוך הדגשת הזהירות במצה וסדר האכילה. יש לאכול במידה הנכונה—כדי לקיים את האפיקומן כראוי, אך לא באופן של אכילה גסה. כל פרט בסעודה מבטא זכר למקדש ודיוק הלכתי.