002_מסכת יומא פרק ב

Download Here

(א) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם.

בראשונה כל מי שרוצה לתרום - כל כהן שהוא מאותו בית אב ורוצה לתרום את הדשן שחרית, תורם, ולא היה פייס בדבר:

וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין,

ובזמן שהם מרובים - הבאים לתרום, זה אומר אני תורם וזה אומר אני תורם, זה היה משפטם:

רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ,

רצים ועולים בכבש - המזבח, שהוא שלשים ושתים אמה אורך:

וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת, זָכָה.

וכל הקודם - ליכנס לתוך ארבע אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום. וזהו גורלם:

וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם, הַצְבִּיעוּ.

וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ:

(ב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, (וְנָפַל) וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִס.

אלא בפייס - זה שפירשנו:

אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם,

ארבעה פייסות היו שם - ארבע פעמים ביום נאספים לפייס. ולא היו מפייסים על כולם באסיפה אחת, כדי להשמיע קול ארבע פעמים שיש עם רב בעזרה, וזהו כבודו של מלך, שנאמר (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש:

וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן:

(ג) הַפַּיִס הַשֵּׁנִי:

מִי שׁוֹחֵט,

מי שוחט - את התמיד:

מִי זוֹרֵק,

מי זורק וכו' - כל העבודות הללו בפייס אחד הן.

שמי שיכלה בו החשבון כמו שפירשנו, זכה/

והוא זורק את הדם למזבח אחר שקבל את הדם במזרק, שהזורק הוא המקבל.

והסמוך לו שוחט.

ואע"פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם?

מכל מקום מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה' שהשחיטה כשרה בזר' מה שאין כן בזריקה' דמקבלה ואילך מצות כהונה/

לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה.

והסמוך לו בשחיטה.

והסמוך לשוחט מדשן את המזבח.

והסמוך למדשן את המזבח, מדשן את המנורה.

וכן כולם:

וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי,

וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה,

וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ,

הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל,

הראש והרגל - של ימין, בכהן אחד:

וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם,

ושתי הידים - בכהן שני:

הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל,

העוקץ - הוא הזנב:

והרגל - של שמאל, בכהן שלישי:

הֶחָזֶה

החזה - הוא שומן החזה הרואה את הקרקע.

וחותכין אותו אילך ואילך בלא ראשי הצלעות:

וְהַגֵּרָה,

והגרה - מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב.

החזה והגרה בכהן רביעי.

ושתי הדפנות בכהן חמישי.

והקרבים בששי:

וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת,

וְהַקְּרָבַיִם,

וְהַסֹּלֶת,

והסולת - עשרון למנחת נסכו של תמיד, בשביעי:

וְהַחֲבִתִּין,

והחביתין - חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידין בכל יום, שנאמר (ויקרא ו) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, בשמיני:

וְהַיָּיִן.

והיין - שלשה לוגין לנסך התמיד, בתשיעי:

שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ.

שלשה עשר כהנים זוכים בו - בפייס זה, שלש עשרה עבודות של כהנים המנויות בהן כפי הסדר הכתוב במשנה:

אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ

כדרך הלוכו - בחייו:

הָיָה קָרֵב:

היה קרב - התמיד.

תנא קמא סבר, הטוב והיפה קרב תחלה, ובן עזאי סבר, כדרך הלוכו,

הראש והרגל,

החזה והגרה,

ושתי הידים

ושתי הדפנות,

העוקץ והרגל.

ואין הלכה כבן עזאי:

(ד) הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ:(ה) תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד. עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וּבַשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם:(ו) אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר, הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנָיִם:(ז) פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין: