(א) מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו,

(א) מי שמתו מוטל לפניו - אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם, מוטל עליו לקברו:

פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע,

פטור מק"ש - משום דטריד טרדא דמצוה:

(וּמִן הַתְּפִלָּה)

וּמִן הַתְּפִלִּין.

נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן

וחלופיהן - שכן דרך שמתחלפין, לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:

וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן,

אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה

את שלפני המטה - המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם:

וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה,

ואת שלאחר המטה - כלומר בין אותם שלפני המטה, ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם לשאתה, פטורים:

אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין,

וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין.

ואת שאין למטה צורך בהם - כגון ההולכים ללוות את המת לכבודו בלבד, חייבין:

אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:

אלו ואלו פטורים מן התפלה - דלאו דאורייתא היא כמו ק"ש.

ואיכא דאמרי, מפני שהיא צריכה כוונה יתירא:

 

(ב) קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ,

אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר

(ב) להתחיל ולגמור - פרשה אחת של ק"ש:

עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה,

לשורה - שהיו עושים שורות שורות סביב האבל, לנחמו, בשובם מן הקבר:

יַתְחִילוּ.

וְאִם לָאו,

ואם לאו - שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:

לֹא יַתְחִילוּ.

הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה,

הַפְּנִימִים פְּטוּרִין,

הפנימים - הרואים האבלים:

וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:

והחיצונים - שאינם רואים פני האבלים:

 

(ג) נָשִׁים וַעֲבָדִים

(ג) נשים ועבדים פטורים מק"ש - אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות?

סלקא דעתך אמינא לחייבן, הואיל ואית בה מלכות שמים, קא משמע לן.

ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הם, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו.

וסלקא דעתך אמינא הואיל ואתקש תפלין למזוזה, נשים נתחייבו, קמ"ל:

וּקְטַנִּים

קטנים - אפי' קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק"ש.

ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו, שלא יפיח בהן:

פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,

וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה

וחייבין בתפלה - דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:

וּבַמְּזוּזָה

ובמזוזה - דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא' ) "ולמדתם אותם את בניכם", ולא את בנותיכם, הכי נמי נפטרו ממזוזה, אע"פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, קמ"ל:

וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

בברכת המזון - מבעיא לן, אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא.

כיון דכתיב (שם ח, ) "ואכלת ושבעת וברכת", הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא.

או שמא אין חייבות מדאורייתא, משום דכתיב (שם) "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והארץ לא נתנה לנקבות.

ולא אפשיטא:

 

(ד) בַּעַל קֶרִי

(ד) בעל קרי - עזרא תקן, שלא יקרא בעל קרי בתורה.

- בין שראה קרי לאנסו בין לרצונו - עד שיטבול.

ולא מפני טומאה וטהרה.

שאין דברי תורה מקבלין טומאה.

אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים:

מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ

מהרהר - ק"ש בלבו כשהגיע זמן המקרא:

וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ.

ואינו מברך לפניה ולאחריה - ואפילו בהרהור.

כיון דברכות לאו דאורייתא, לא אצרכוהו רבנן:

וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:

ועל המזון מברך לאחריו - דחיובא דאורייתא הוא.

ואינו מברך לפניו, דלאו חיובא דאורייתא הוא.

וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק"ש כדרכן, ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות, ואין מערער בדבר:

 

(ה) הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.

(ה) לא יפסיק - תפלתו לגמרי, אלא יקצר כל ברכה וברכה:

 

יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה,

ולקרות עד שלא תנץ החמה - שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש:

יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא.

וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא.

יתכסה במים - ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא:

אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בְמַיִם הָרָעִים

במים הרעים - מים סרוחים:

וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה,

במי המשרה - מים ששורין בהם פשתן:

עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם.

עד שיטיל לתוכן מים - חסורי מחסרא והכי קתני, "ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים",

ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת, רביעית:

וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה,

וכמה ירחיק מהם - מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה:

אַרְבַּע אַמּוֹת:

ארבע אמות - ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו, אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:

 

(ו) זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה.

וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:

Class 001

Class 002

Class 003