056 —מאמרים מלוקט חלק ג - ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ו

וישלח יהושע גו' שנים אנשים מרגלים גו'

Mamer - "Vayishlach Yehoshua Go' Shnayim Anashim Meraglim Go'"
The Rebbe teaches that every Jew is tasked with conquering their thought, speech, and action—areas within their control—making them vessels for G-dliness. Transforming the inner emotions is a higher level, but striving for both is part of the soul's mission, leading ultimately to personal and cosmic redemption.

Video

בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ו*

וישלח יהושע גו' שנים אנשים מרגלים גו'[1], ומבאר בלקו"ת (ד"ה זה[2]) החילוק בין המרגלים ששלח יהושע להמרגלים ששלח משה, דבמרגלים ששלח משה כתיב[3] שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, משא"כ שילוח המרגלים דיהושע הי' (לא מדעתו אלא) ע"פ ציווי ה'. ועוד חילוק, דהמרגלים ששלח יהושע היו רק ליריחו, מנעולה של ארץ ישראל[4], ועי"ז תרו את כל הארץ[5], משא"כ המרגלים ששלח משה הלכו בכל הארץ לארכה ולרחבה[6].

ב) ונקודת הביאור בזה, שהציווי דכיבוש הארץ (ברוחניות) הוא (ככל הציוויים שבתורה) ענין נצחי בכל דור ודור[7]. דכאו"א מישראל צריך לכבוש[8] כל הכחות והענינים דגופו ונפשו הבהמית (ארץ כנען) ולעשותם כלים לאלקות (ארץ ישראל). והחילוק בין יריחו לכללות הארץ בנפש האדם הוא[9], דיריחו הוא ג' הלבושים מחשבה דיבור ומעשה [כי יריחו הוא מלשון ריח, ולבושים שייכים לריח, וכרמז לשון הזהר[10] בריחא דלבושייכו], וכללות הארץ (ארץ ז' עממין) הם המדות שבאדם. וזהו מה שהציווי (ליהושע) לשלוח מרגלים הי' שילכו (רק) ליריחו, כי מחשבה דיבור ומעשה הם ברשותו של אדם, ולכן יש ציווי לכאו"א לתור ולבחון את המחשבה דיבור ומעשה שלו שיהיו כולם להוי'. משא"כ המדות שבלב אינם ברשותו של כל אדם, דצדיקים (דוקא) לבם ברשותם[11], ולכן במרגלים ששלח משה לתור את כל הארץ (לבחון את המדות, שיהיו כולם להוי') כתיב שלח לך לדעתך, אני איני מצוה לך, כי העבודה דכיבוש המדות (בשלימות) היא דוקא ע"י גילוי בחי' משה, ואינה שוה לכל נפש.

ג) והנה התורה היא נצחית. ומזה מובן, דזה שמסופר בתורה (גם) שילוח המרגלים (דמשה) לתור את כל הארץ, הוא הוראה נצחית לכאו"א מישראל. ויובן זה בהקדים המבואר בתניא[12] בענין צדיקים ובינונים, שעבודת הבינונים היא (בעיקר[13]) בלבושי הנפש, מחשבה דיבור ומעשה, ולכן מדת הבינוני היא מדת כל אדם, שגם כשהלב חומד ומתאוה איזו תאוה ביכלתו להתאפק[14] ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאותה במעשה דיבור ומחשבה (שלא לחשוב עד"ז ברצונו[15]), ועד שביכלתו להסיח דעתו ממנה לגמרי. משא"כ עבודת הצדיקים היא בעיקר במדות שבלב (אהבה ויראה), ואין כל אדם זוכה לזה. כי בדבר המסור ללב אין לאדם משפט הבחירה כל כך. אלא שאעפ"כ, משביעין (לכאו"א מישראל) תהי צדיק[16], שכל אחד צריך גם להשתדל בעבודת הצדיקים, כמבואר בארוכה בתניא.

ד) ויש לומר, דזהו שהציווי להרוג שבעה עממין ולכבוש את ארצם הוא נצחי בכל דור[17], אף שכיבוש ארץ שבעה עממין הוא הפיכת ז' המדות דנפש הבהמית לקדושה, דענין זה שייך לצדיקים, ואין כל אדם זוכה לזה[18], כי כאו"א מישראל צריך לעשות כל מה שביכלתו לקיים את השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק[19]. וזהו מה שגם הסיפור דשילוח המרגלים (דמשה) לתור את כל הארץ נכתב בתורה (מלשון הוראה[20]), שכ"א מישראל צריך לתור ולבחון את המדות שלו, שיהיו כולם להוי'. אלא שאעפ"כ, במרגלים דמשה כתיב שלח לך לדעתך, אני איני מצוה לך, כי עיקר הציווי הוא על המחשבה דיבור ומעשה (כיבוש יריחו), שבהם (דוקא) הרשות נתונה לכל אדם, משא"כ במדות שבלב.

ה) והנה הטעם לזה (שמחדומ"ע הם ברשותו של אדם, משא"כ המדות שבלב) הוא[21], כי מחשבה דיבור ומעשה הם לבושי הנפש. ולכן, כמו שלבושי הגוף, עם היות שהאדם צריך ללבושים [מצד ענין הצניעות כיון דיתבוששו[22], וגם בכדי להגן עליו מקור וחום], מ"מ ביכלתו לפושטם, ומכש"כ שאינו מוכרח בלבושים אלו (שלובש עכשיו) וביכלתו להחליפם בלבושים אחרים, עד"ז הוא בלבושי הנפש, דהלבושים דיבור ומעשה אפשר לפושטם, וגם המחשבה שהיא בתמידות, נחלפת במחשבה אחרת. משא"כ השכל והמדות ה"ה מהות הנפש[23], ולכן, בכדי לשנותם, צריך ליגיעה, ועד לנתינת כח מיוחד מלמעלה.

ו) ויש לומר, דענין זה (שמחדומ"ע הם לבושים) הוא גם מהטעמים על זה שהענין דמחשבה דיבור ומעשה נוגע יותר מהמדות. והיינו, דזה מה שעיקר הענין שדורשים מכאו"א היא העבודה במחשבה דיבור ומעשה, הוא (לא רק מפני שהם ברשותו כנ"ל, אלא גם) לפי שזה נוגע יותר. ויובן זה בהקדים המבואר בכ"מ[24] בענין הלבושים, דשרש הלבושים הוא למעלה משרש האדם המלובש בהם. ומעלה זו שמצד שרשם, ניכרת בהם גם לאחרי שנמשכו למטה. דזהו מה שהלבושים הם מקיפים על האדם, ומוסיפים בו יופי ותפארת, ר' יוחנן קארי למאני מכבדותא[25], לפי שבשרשם הם למעלה מהאדם. ועד"ז הוא גם בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, דשרש הלבושים הוא למעלה מהנפש. ולכן, ע"י המחשבה דיבור ומעשה דתרי"ג מצוות, שהם הלבושים דנפש האלקית, נעשה עלי' בהנשמה, למעלה יותר מכמו שהיא מצד עצמה[26] [דזהו גם מה שהמצוות הם לבושים להנשמה שעל ידם דוקא יכולה ליהנות מזיו השכינה, כמבואר בארוכה בכ"מ[27] וגם בלקו"ת ד"ה זה[28]], וע"י המחשבה דיבור ומעשה בעניני העולם שאינם לשם שמים, הלבושים דנפש הבהמית, נעשה ירידה בנפש הבהמית למטה יותר מכמו שהיא מצד עצמה[29]. ומכיון שנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית, ע"י הירידה בנפש הבהמית, נעשה ירידה גם בנפש האלקית, שנפש הבהמית מורידה גם את נפש האלקית (המלובשת בה) למטה מטה[30]. וזהו מה שעיקר עבודת האדם היא סור מרע ועשה טוב בפועל ממש במחשבה דיבור ומעשה[31], כי הכוונה בירידת הנשמה למטה היא בכדי שע"י עבודתה למטה תתעלה למעלה יותר מכמו שהיא מצד עצמה (כמו שהיתה קודם ירידתה), ועלי' זו נעשית דוקא ע"י העבודה בהלבושים דמחדומ"ע, דוגמת הלבושים כפשוטם שעל ידם דוקא מיתוסף יופי ותפארת בהאדם הלובשם וכו'.

וזהו גם מה שיריחו היא מנעולה של ארץ ישראל, שע"י העבודה דסור מרע ועשה טוב במחשבה דיבור ומעשה [ומכש"כ כשישנה גם העבודה דשילוח המרגלים ליריחו, לתור ולבחון את המחדומ"ע שיהיו כולם להוי'], עי"ז מגיעים[32] לבירור והפיכת המדות – כיבוש ארץ ז' עממין, ועד לירחיב ה' אלקיך את גבולך[33], כיבוש דגם ארץ קני קניזי וקדמוני[34] – ג' מוחין[35], בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

**********

*) יצא לאור בקונטרס כ"ח סיון – תשמ"ח, "מוצש"ק פ' שלח, שנת הקהל, שנת תשמ"ח". "לקראת יום הבהיר כ"ח סיון הבעל"ט, יום בו ניצלו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית הצדקנית נ"ע מעמק הבכא האירופאי והגיעו צלחה לארצות הברית (ביום ב', כ"ח סיון ה'תש"א), שאז התחילה תנופה חדשה בהחזקת והפצת התורה והיהדות והפצת המעינות, ע"י התייסדות המוסדות המרכזיים "מחנה ישראל", "קה"ת" ו"מרכז לעניני חינוך" שבראשם עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א".

 

  1. 1 יהושע ב, א. – הפטרת ש"ק פ' שלח.
  2. 2 פרשתנו נא, ג. וראה גם אוה"ת פרשתנו ד"ה שלח לך ע' תלט ואילך.
  3. 3 פרשתנו יג, ב ובפרש"י עה"פ. סוטה לד, ריש ע"ב. ועד"ז בתנחומא פרשתנו ה (בסופה). במדב"ר פרשתנו פט"ז, ח.
  4. 4 ראה במדב"ר פט"ו, טו. תנחומא בהעלותך יו"ד.
  5. 5 כמובן בפשטות. ולהעיר גם מיהושע שם, ג "לחפור את כל הארץ באו". וזהו גם "לכו וראו את הארץ ואת יריחו" (יהושע שם, א) – "ראו את הארץ" ע"י "את יריחו".
  6. 6 פרש"י פרשתנו יג, כא. שם, כה.
  7. 7 ובאוה"ת שם ע' תמ "דודאי פשוט שבחי' נתינת הארץ לישראל ישנו גם עתה ברוחניות".
  8. 8 להעיר מתניא פ"ט (יד, רע"א), דהמלחמה של נה"א ונה"ב "על הגוף וכל אבריו" היא דוגמת מלחמת שני מלכים על עיר "שכל אחד רוצה לכבשה".
  9. 9 לקו"ת שם נא, ד ואילך. אוה"ת שם ע' תמא ואילך.
  10. 10 ח"ג קפו, א – הובא בלקו"ת שם. ומציין שם לד"ה אלה מסעי (לקו"ת מסעי פט, ב) – נעתק גם באוה"ת שם. ובזהר שם מדובר בלבושים כפשוטם וריח כפשוטו, שהשייכות דלבושים לריח היא בכל הלבושים. ומחשבה דיבור ומעשה נק' בשם יריחו יריחו מלשון ריח גם לפני הכיבוש ואפילו לפני שילוח המרגלים לשם.
  11. 11 ב"ר פל"ד, י. ועוד. וראה תניא פי"ז.
  12. 12 פי"ד.
  13. 13 ראה לקמן הערה 31.
  14. 14 לשון אדה"ז בתניא פי"ב (יז, א).
  15. 15 כ"ה לכאורה הכוונה בתניא שם (וראה שם יז, ב). ועפ"ז מובן מה שמוסיף לאח"ז "ולהסיח דעתו לגמרי" – דלא רק שלא יחשוב ברצונו אלא שגם "יסיח דעתו (ויתירה מזו) לגמרי". ועד"ז בפי"ד "לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאות לבו", ולאח"ז מוסיף "להתגבר ולהסיח דעתו ממנה לגמרי". ועפ"ז יומתק שכשמדבר בענין "להסיח דעתו" אומר "להתגבר ולהסיח דעתו", משא"כ ב"לעשות ולדבר ולחשוב" אינו אומר "להתגבר". ועצ"ע.
  16. 16 נדה ל, ב.
  17. 17 כדמוכח גם מזה שהציווי להרוג שבעה עממין נמנה בתרי"ג מצוות (ספר המצות להרמב"ם מ"ע קפז), שהן נוהגות לדורות* (ספר המצות להרמב"ם שרש ג). 
  18. *) בספר המצות שם מ"ע קפז, דזה שהציווי להרוג שבעה עממין נמנה בתרי"ג מצוות הוא לפי שהוא "נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא". אבל בפנימיות הענינים יש לומר, שכל התרי"ג מצוות נוהגות לדורות אלא שזהו ברוחניות. ולהעיר מהידוע (אגה"ק סכ"ט. ובכ"מ) שכל אדם מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצוות – אלא שיש (כאלה) שקיימו זה בגלגול הקודם. ולהעיר – שתרי"ג ה"ז כנגד אברים וגידים – הם ג"כ בכל הדורות.
  19. 18 ואף שהאהוי"ר המביאים לעשיית המצוות (ראה תניא רפי"ז. פמ"ב (ס, סע"ב). ובכ"מ) צ"ל בכאו"א, ועל אהוי"ר אלו נאמר "כי קרוב אליך הדבר מאד" (תניא רפי"ז) – הרי מכיון שאהוי"ר אלו נצרכים לעשיית המצוות, הם נכללים (לכאורה) בכיבוש יריחו, וענין כיבוש ארץ שבעה עממין** היא העבודה דאהוי"ר עצמם*** (שלמעלה מהמדות המביאים לעשי'). 
  20. **) ומכש"כ שילוח המרגלים לתור את הארץ, שענינה הוא "לבחון את מהות אהוי"ר" (לקו"ת שם נב, א).
  21. ***) ובלקו"ת שם מדבר בענין אהוי"ר אלו. כדמוכח גם ממ"ש שם "וזהו א"א אלא בבחי' משה . . ואינו שוה לכל נפש" – משא"כ האהבה (ויראה) המביאה לעשיית המצוות היא "קרוב מאד ונקל לכל אדם" (תניא פי"ז – כג, רע"א).
  22. 19 בלקו"ת שם (נב, א) כותב הצ"צ בהגהה "ועיין בסש"ב פי"ד". ויש לומר, שמרמז בזה לתרץ מ"ש בתורה שילוח המרגלים דמשה, כבפנים.
  23. 20 ראה זח"ג נג, ב.
  24. 21 ראה גם ד"ה ונחה עליו רוח הוי' גו' ה'תשי"ד סעיף ב (לעיל ע' קעב). וש"נ.
  25. 22 ראה שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ת סימן ב בתחלתו.
  26. 23 תניא פי"ב ופי"ג (כו"כ פעמים). ועד"ז תניא רפ"ג ורפ"ו. וראה תו"א ר"פ וירא. לקו"ת ויקרא ד, ב. ובכ"מ.
  27. 24 ראה לקו"ת ברכה צט, א ואילך. סידור (עם דא"ח) כ, ב ואילך. רכו, ב. ובכ"מ.
  28. 25 שבת קיג, א.
  29. 26 תניא פ"ד.
  30. 27 אגה"ק סכ"ט. תו"א חיי שרה טז, א [ושם טז, ג ואילך מציין לכ"מ בזהר ובע"ח]. מקץ לב, ד ואילך. לקו"ת מסעי פט, ב. צא, א. ועוד.
  31. 28 נא, ג.
  32. 29 ראה תניא פ"ו. ובקיצורים והערות לתניא להצ"צ (ע' ג) דלבושי נפש הבהמית "טמאים יותר ממנה". וע"פ מ"ש שם (ע' פ) בענין "לבושי מסאבו" "דגם בק"ן יש אבי"ע" – יש לומר, דזה שלבושי נפש הבהמית "טמאים יותר ממנה" הוא גם כשהמחשבה דיבור ומעשה הם בלי תאוה ורק שאינם לשם שמים – אף שאז הם ק"נ ואינם יורדים בגקה"ט (קיצורים והערות שם פ"ז).
  33. 30 ראה תניא ספכ"ד. ובכ"מ.
  34. 31 וזה שצריך לאהוי"ר הוא בכדי שהתומ"צ (שבמחדומ"ע) יהיו פרחא לעילא, שלכן נק' בשם "גדפין" (תניא ספ"מ – נה, סע"ב).
  35. 32 ראה לעיל הערה 5.
  36. 33 ראה יב, כ. שופטים יט, ח.
  37. 34 ספרי עה"פ ראה שם. פרש"י עה"פ שופטים שם.
  38. 35 ד"ה אל תצר את מואב לאדמו"ר האמצעי – מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ח ואילך.

B"H, Shabbos Parshas Shelach, 28 Sivan, Eve of Rosh Chodesh Tammuz, 5736.

Vayishlach Yehoshua Go' Shnayim Anashim Meraglim Go'.

The Likkutei Torah (on the discourse "Zeh") explains the difference between the spies sent by Yehoshua and those sent by Moshe. Regarding the spies Moshe sent, it is written, "Shelach Lecha – send for yourself; I am not commanding you," whereas Yehoshua's sending of spies was (not on his own initiative but) by the command of Hashem.[1] Another difference: Yehoshua's spies were sent only to Jericho, the gateway to Eretz Yisrael[4], and through this, they explored the entire land[5]. In contrast, Moshe's spies traversed the whole land, its length and breadth[6].

2) The point of this explanation is that the commandment to conquer the land (in its spiritual sense) is, like all Torah commandments, an eternal matter in every generation[7]. Every Jew must conquer all the faculties and aspects of his body and animal soul (the "Land of Canaan") and make them vessels for G-dliness (the "Land of Israel"). The difference between Jericho and the general land within a person's soul is that Jericho represents the three garments: thought, speech, and action [since Jericho is related to the word "re'ach" (scent), and garments are associated with scent, as alluded to in the Zohar[10] with "the scent of your garments"]. The general land (the land of the seven nations) refers to the emotions within a person. Therefore, the command to Yehoshua to send spies was only to Jericho, because thought, speech, and action are under a person's control. Thus, every Jew is commanded to explore and examine his thought, speech, and action so that they are all for Hashem. In contrast, the emotions of the heart are not under everyone's control; only tzaddikim have their hearts under their control[11]. Therefore, regarding the spies Moshe sent to explore the whole land (to examine the emotions so that they are all for Hashem), it says, "Shelach Lecha – send for yourself; I am not commanding you," because the work of conquering the emotions (in completeness) is specifically through the revelation of the level of Moshe, and is not equal for every soul.

3) The Torah is eternal. From this, we understand that the Torah's account (also) of Moshe's sending spies to explore the whole land is an eternal instruction for every Jew. This can be understood by first introducing what is explained in Tanya[12] regarding tzaddikim and beinonim: the service of beinonim is mainly[13] in the garments of the soul—thought, speech, and action. Therefore, the level of beinoni is the level of every person, for even when the heart desires and craves something, he can restrain himself[14] and rule over the spirit of his desire in his heart so as not to fulfill it in action, speech, or even thought (not to think about it willingly[15]), and even to completely divert his mind from it. In contrast, the service of tzaddikim is mainly in the emotions of the heart (love and awe), and not everyone merits this. For in matters dependent on the heart, a person does not have full free choice. Nevertheless, every Jew is made to swear, "Be a tzaddik"[16], meaning that everyone must also strive for the service of tzaddikim, as explained at length in Tanya.

4) It can be said that this is why the command to destroy the seven nations and conquer their land is eternal in every generation[17], even though conquering the land of the seven nations means transforming the seven emotions of the animal soul to holiness, which pertains to tzaddikim and not everyone merits[18]. For every Jew must do all he can to fulfill the oath he was made to swear, "Be a tzaddik"[19]. This is also why the Torah records the story of Moshe's sending spies to explore the whole land (as an instruction[20]), that every Jew must examine his emotions so that they are all for Hashem. However, even so, regarding Moshe's spies it says, "Shelach Lecha – send for yourself; I am not commanding you," because the main command is regarding thought, speech, and action (the conquest of Jericho), which are specifically within every person's control, unlike the emotions of the heart.

5) The reason for this (that thought, speech, and action are under a person's control, unlike the emotions of the heart)[21] is because thought, speech, and action are the garments of the soul. Just as with bodily garments, although a person needs clothing [for modesty, as "they became ashamed"[22], and also to protect from cold and heat], nevertheless, he can remove them, and certainly is not compelled to wear these particular garments and can change them for others. So too with the soul's garments: speech and action can be removed, and even thought, which is constant, can be replaced by another thought. In contrast, intellect and emotions are the essence of the soul[23], and to change them requires effort, even a special empowerment from Above.

6) It can be said that this idea (that thought, speech, and action are garments) is also one of the reasons why thought, speech, and action are more significant than the emotions. The main demand from every Jew is work in thought, speech, and action, not only because they are under his control, but also because they are more essential. This can be understood by first introducing what is explained in many places[24] about garments: the source of the garments is higher than the source of the person who wears them. This advantage, stemming from their source, is evident even after they descend below. The garments surround a person and add beauty and splendor; Rabbi Yochanan called his garments "my honor"[25], because their source is higher than the person. Similarly, the soul's garments—thought, speech, and action—have their source higher than the soul itself. Therefore, through thought, speech, and action in the 613 mitzvos, which are the garments of the G-dly soul, the soul is elevated higher than it is on its own[26]. [This is also why mitzvos are garments for the soul, through which it can enjoy the radiance of the Shechinah, as explained at length in many places[27], and also in Likkutei Torah, the discourse "Zeh"[28].] Conversely, through thought, speech, and action in worldly matters not for the sake of Heaven—the garments of the animal soul—the animal soul is lowered even lower than it is on its own[29]. Since the G-dly soul is clothed within the animal soul, when the animal soul descends, it drags down the G-dly soul (which is clothed in it) to the lowest depths[30]. Therefore, the main service of a person is to turn away from evil and do good in actual practice, in thought, speech, and action[31], because the purpose of the soul's descent below is that through its service here, it will be elevated even higher than it was before its descent. This elevation is accomplished specifically through work in the garments of thought, speech, and action, just as with physical garments, which specifically add beauty and splendor to the person who wears them.

This is also why Jericho is the gateway to Eretz Yisrael: through the work of turning away from evil and doing good in thought, speech, and action [and certainly when one also fulfills the mission of sending spies to Jericho, to explore and examine one's thought, speech, and action so that they are all for Hashem], one thereby attains[32] the refinement and transformation of the emotions—the conquest of the land of the seven nations, and even "when Hashem your G-d will broaden your borders"[33], the conquest of the lands of the Keni, Kenizi, and Kadmoni[34]—the three intellectual faculties[35], with the coming of Moshiach Tzidkeinu, speedily in our days.


Summary

The Rebbe teaches that every Jew is tasked with conquering their thought, speech, and action—areas within their control—making them vessels for G-dliness. Transforming the inner emotions is a higher level, but striving for both is part of the soul's mission, leading ultimately to personal and cosmic redemption.

Leave Feedback