030 —מאמרים מלוקט חלק א - יום שמחת תורה ה'תש"מ

ביום השמיני עצרת תהי' לכם, וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, הרי שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, וא"כ הול"ל בעשרים ושנים יום לחודש השביעי כמו בשאר המועדים שנאמר בהם ימי החודש (ובחודש השביעי באחד לחודש, ובעשור לחודש השביעי, ובחמשה עשר יום לחודש השביעי), ולמה אומר ביום השמיני.

Bayom hashemini atzeres tihyeh lachem ("On the eighth day you shall have an assembly")¹. Our Rebbeim's precise questions on this verse are well known. Shemini Atzeres is a festival in its own right with regard to the six distinctions abbreviated PZR KShB (its own lots, the Shehecheyanu blessing, festival status, offering, song and blessing)². If so, the verse should have said "on the twenty-second day of the seventh month," as with the other festivals, which are stated by their day of the month ("In the seventh month, on the first of the month," "On the tenth of this seventh month," and "On the fifteenth day of the seventh month"³). Why, then, does it say "on the eighth day"⁴?

והגם ששמיני עצרת בא בהמשך לז' ימי הסוכות, וידוע שבשמיני עצרת נעצרים ונקלטים הענינים דז' ימי הסוכות, הרי בשמיני עצרת נעצרים ונקלטים גם הענינים דראש השנה ויום הכפורים, ואעפ"כ אינו נקרא בשם כזה שיורה על שייכותו (ושבא בהמשך) לראש השנה ויום הכפורים, ולמה נקרא השם שמיני (עצרת).

Granted, Shemini Atzeres follows the seven days of Sukkos, and it is known⁵ that on Shemini Atzeres the matters of the seven days of Sukkos are gathered in and absorbed. Yet on Shemini Atzeres the matters of Rosh Hashanah and Yom Kippur are also gathered in and absorbed⁶, and still it is not called by a name that shows its connection with Rosh Hashanah and Yom Kippur (and that it follows them). Why, then, is it named "Shemini" (the eighth) (Atzeres)?

ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט דזה שמו אשר יקראו לו בלה"ק מורה על תוכן הדבר, ועד שמורה על חיותו וקיומו, שמזה מובן, שעיקר ענינו דשמיני עצרת (שנקרא בשם שמיני עצרת) הוא מה שבא בהמשך לז' ימי הסוכות.

This is especially so according to the teaching of the Baal Shem Tov⁷ that the name by which a thing is called in the Holy Tongue expresses its content, and even its life-force and existence. From this it follows that the essential point of Shemini Atzeres (since it is called "Shemini Atzeres") is that it follows the seven days of Sukkos.

גם צריך להבין מ"ש עצרת תהי' לכם, ואיתא במדרש הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שיש בזה ב' ענינים.

We must also understand the words "you shall have an assembly," on which the Midrash⁸ says: "This is what is written⁹, 'They shall be yours alone, and not for strangers with you.'" There are two matters in this.

ענין דלך לבדך, ישראל ומלכא בלחודוהי, אבל אעפ"כ מזה גופא שצריך לשלול שאין לזרים אתך מובן שיש מקום לקס"ד ששמיני עצרת הוא גם לזרים ולכן צריך לשלול ולומר שהוא רק לכם.

There is the matter of "yours alone" — "Israel and the King alone"¹⁰. Yet from the very fact that the verse must exclude, "and not for strangers with you," it is understood that one might have supposed that Shemini Atzeres is also for strangers; therefore it must exclude this and say that it is only "for you."

גם צריך להבין מה ששמיני עצרת כולל גם שמחת תורה, ועד שבארץ ישראל, ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, שמיני עצרת ושמחת תורה הם ביום אחד, וגם בחו"ל שהם ב' ימים הרי שמחת תורה הוא ביו"ט שני דשמיני עצרת, וידוע הדיוק בזה מה שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת, דלכאורה הוצרכו לעשות שמחת תורה בחג השבועות זמן מתן תורתנו.

We must also understand why Shemini Atzeres includes Simchas Torah as well — so much so that in Eretz Yisrael, "a land which… the eyes of the L‑rd your G‑d are always upon it, from the beginning of the year to the end of the year"¹¹, Shemini Atzeres and Simchas Torah are one day; and in the Diaspora, where they are two days, Simchas Torah is the second festival day of Shemini Atzeres. The question is well known: why was Simchas Torah set on Shemini Atzeres? Seemingly it should have been celebrated on Shavuos, "the season of the Giving of our Torah"¹².

ב) והנה בכ"מ מבואר דזה שעושים שמחת תורה בשמיני עצרת הוא על לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים, אבל זה גופא (מה שהשמחה דשמחת תורה היא על לוחות האחרונות דוקא ולא על לוחות הראשונות) צריך ביאור, הרי עיקר הגילוי והשלימות דמ"ת הי' בנתינת לוחות הראשונות דוקא, הן בנוגע לישראל שהיו אז בתכלית השלימות, דבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן, והן בנוגע להעולם שהי' אז גילוי אוא"ס ממש למטה כמ"ש וירד ה' על הר סיני ותרגם ואתגלי, וגילוי זה פעל בכל העולם כמרז"ל צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה, ועד שהקול דעשרת הדברות הי' נשמע מכל ד' הרוחות ומלמעלה ומלמטה, אַז די וועלט (וכל הו"ק שבה) האָט אויסגעשריען אנכי ה' אלקיך גו', לא יהי' לך גו'.

2) Now, it is explained in several places¹³ that Simchas Torah is celebrated on Shemini Atzeres for the second Tablets, which were given on Yom Kippur¹⁴. But this itself (that the rejoicing of Simchas Torah is specifically for the second Tablets and not for the first) needs explanation. The main revelation and perfection of the Giving of the Torah was specifically in the giving of the first Tablets — both regarding the Jewish people, who were then in a state of utter perfection, for at the Revelation at Mount Sinai "their impurity ceased"¹⁵; and regarding the world, for there was then a revelation of the very Ohr Ein Sof (the infinite light) below, as it is written¹⁶, "The L‑rd descended upon Mount Sinai," which the Targum renders "was revealed." This revelation affected the entire world¹⁷, as our Sages said¹⁸: "No bird chirped, no fowl flew, no ox lowed"; and the voice of the Ten Commandments was heard from all four directions and from above and below¹⁹ — the world itself (with all its six directions) cried out, "I am²⁰ the L‑rd your G‑d…," "You shall have no…."

דכל זה הי' בלוחות הראשונות דוקא, ולמה קבעו שמחת תורה בשמיני עצרת על לוחות האחרונות דוקא.

All this was specifically with the first Tablets. Why, then, was Simchas Torah set on Shemini Atzeres, for the second Tablets specifically?

ומה שמבואר בכ"מ דזה שעושים שמחת תורה על לוחות האחרונות דוקא הוא מפני שבלוחות האחרונות כתיב ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושי', צריך ביאור, דמכיון שענין הגילוי (דמ"ת) בישראל ובעולם הי' בלוחות הראשונות דוקא כנ"ל, לכאורה צ"ל השמחה דשמחת תורה שהיא בניגונים וריקודים (ענין הגילוי) בחג השבועות שבו ניתנו לוחות הראשונות בגילוי ובפרסום.

The explanation given in several places²¹ — that Simchas Torah is celebrated specifically for the second Tablets because regarding the second Tablets it is written, "He would tell you the hidden things of wisdom, for wisdom is doubled"²² — itself needs explanation. Since the revelation (of the Giving of the Torah) among the Jewish people and in the world came specifically with the first Tablets, as above, seemingly the rejoicing of Simchas Torah, with its melodies and dancing (an outward revelation), should have been on Shavuos, when the first Tablets were given openly and publicly.

ובפרט לפי המבואר בענין הריקודים (דשמחת תורה) שענין הריקודים הוא בעיקר בהרגלים, ובהם גופא בהעקב שבהם, חלק הכי תחתון שבאדם (אלא שעי"ז מתנשא ורוקד גם הראש).

This is especially so according to what is explained²³ about the dancing (of Simchas Torah): dancing is done mainly with the feet, and within them with the heel, the lowest part of a person²⁴ (though through this the head too is lifted and dances).

שמזה מובן שהשמחה דשמחת תורה היא בעיקר לא מצד פעולת התורה בישראל לי ראש, כי אם, מצד פעולת התורה בעולם שהוא טפל לישראל, בדוגמת הרגלים שטפלים להראש, ובעולם גופא בענינים התחתונים שבו (בחי' עקב).

From this it is understood that the rejoicing of Simchas Torah is mainly not because of the Torah's effect on the Jewish people — Yisrael, whose letters spell li rosh ("a head for Me")²⁵ — but because of the Torah's effect on the world, which is secondary²⁶ to the Jewish people, as the feet are secondary to the head; and within the world itself, on its lowest matters (the level of the "heel").

ועפ"ז אינו מובן יותר מה שקבעו שמחת תורה על לוחות האחרונות דוקא, שהעילוי דכפלים לתושי' שבלוחות האחרונות הוא בישראל.

Accordingly, it is all the more puzzling that Simchas Torah was set for the second Tablets specifically, since the advantage of "wisdom doubled" in the second Tablets pertains to the Jewish people.

גם אינו מובן, דלפי זה (שהשמחה דשמחת תורה היא על לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים) היו צריכים לעשות שמחת תורה למחרת יום הכפורים.

It is also puzzling that, according to this (that the rejoicing of Simchas Torah is for the second Tablets, given on Yom Kippur), Simchas Torah should have been celebrated on the day after Yom Kippur²⁷.

דמה שלא קבעו שמחת תורה ביום הכפורים גופא י"ל דזהו לפי שאין שמחה בלא אכילה ושתי', אבל הי' צ"ל מיד אחרי יום הכפורים.

That Simchas Torah was not set on Yom Kippur itself can be explained by the principle that "there is no rejoicing without eating and drinking"²⁸; but it should have come immediately after Yom Kippur.

ואולי י"ל יתירה מזו, הרי מצינו שבאותה שנה (דחנוכת ביהמ"ק) לא עשו ישראל את יום הכפורים, ויצתה ב"ק ואמרה להם כולכם מוזמנים לחיי העוה"ב, כי השמחה דחנוכת ביהמ"ק היא נעלית יותר מהעינוי דיום הכפורים.

Perhaps one may say even more. We find that in that year (of the dedication of the Beis HaMikdash) the Jewish people did not observe Yom Kippur, and a heavenly voice went forth and said to them, "All of you are invited to the life of the World to Come"²⁸, because the rejoicing of the dedication of the Beis HaMikdash is loftier than the affliction of Yom Kippur.

ומכיון שהשמחה דשמחת תורה היא שמחה גדולה ביותר, ועד שהיא גדולה יותר גם מהשמחה דשמחת בית השואבה, דמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימי, א"כ הי' ראוי לקבוע שמחת תורה ביום הכפורים גופא.

And since the rejoicing of Simchas Torah is an exceedingly great joy — greater even than the joy of Simchas Beis HaSho'evah²⁹, of which it is said, "Whoever has not seen the rejoicing of Simchas Beis HaSho'evah has never seen joy in his life"³⁰ — it would have been fitting to set Simchas Torah on Yom Kippur itself.

ג) ויובן זה בהקדים תחלה ענין לוחות הראשונות ולוחות האחרונות בעבודת האדם.

3) This will be understood by first explaining what the first Tablets and the second Tablets represent in man's avodah (Divine service).

דהנה עיקר הכוונה דמ"ת הוא שתהי' קבלת התורה, עבודת האדם.

For the main purpose of the Giving of the Torah is that the Torah be received — man's avodah.

דלוחות הראשונות הוא ענין עבודת הצדיקים ולוחות האחרונות הוא ענין עבודת הבע"ת.

The first Tablets represent the avodah of tzaddikim, and the second Tablets the avodah of baalei teshuvah (penitents).

והמעלה דלוחות האחרונות על לוחות הראשונות הוא מפני שעבודת התשובה נעלית יותר מעבודת הצדיקים.

The advantage of the second Tablets over the first is that the avodah of teshuvah is loftier than the avodah of tzaddikim³¹.

והענין הוא, דהנה כללות החילוק בין לוחות הראשונות ללוחות האחרונות הוא דנתינת לוחות הראשונות היתה מצד למעלה, וירד הוי' על הר סיני.

The explanation: the general difference between the first and the second Tablets is that the giving of the first Tablets came from Above — "The L‑rd descended upon Mount Sinai."

דהגם שהגילוי דמ"ת פעל גם בעולם וגם בהדומם שבו, ועד שהעולם (גם הדומם שבו) איז געוואָרן דורכגענומען מהגילוי דמ"ת, אעפ"כ אין זה שנעשה זיכוך תמידי ועלי' בהעולם, ורק שהאיר בו הגילוי שלמעלה.

Although the revelation at the Giving of the Torah affected the world, even its inanimate matter, so that the world (even its inanimate matter) became permeated with that revelation, it did not bring about a lasting refinement and elevation in the world; only the revelation from Above shone in it³².

ועד"ז גם בישראל, דמה שהגילוי דמ"ת פעל גם בהגוף (שפסקה זוהמתן) הי' זה מצד הנשמה.

Likewise with the Jewish people: the effect of the revelation even on the body (that "their impurity ceased") came from the side of the soul.

דבעת מ"ת הי' אצלם גילוי עצם הנשמה, בחי' יחידה [שאינה מציאות לעצמה וכל מציאותה הוא זה שהיא כלי ומקבלת מבחי' יחיד], ומכיון שגם בחי' יחידה היא קשורה עם הגוף, לכן, הגילוי דבחי' יחידה האיר גם בהגוף, עד בבחי' עקב שבו, וע"ד מ"ש גבי אברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי גו'.

At the Giving of the Torah the very essence of their souls was revealed — the level of yechidah [which has no existence of its own; its whole existence is to be a vessel receiving from the level of Yachid (the singular One)³³]. And since the yechidah too is bound with the body³⁴, the revelation of the yechidah shone in the body as well, down to its "heel," in the spirit of what is written about Avraham³⁵: "Because (eikev) Avraham obeyed My voice…"³⁶.

והטעם לזה הוא לפי שהגילוי דמ"ת הי' בדרך אתערותא דלעילא שלא ע"י אתערותא דלתתא, דהגם שהיתה העבודה דספירת העומר במשך הז' שבועות שבין יצי"מ למ"ת, הרי מובן, שע"י עבודה זו (שבמשך המ"ט יום ונ' יום) לא היו בערך להיות בבחי' כלי להגילוי דמ"ת, כי אם, שהגילוי דמ"ת הי' בדרך אתעדל"ע מצ"ע, ואני המתחיל, ומה שהוצרך להיות העבודה לפני מ"ת הוא רק בדרך הכנה בלבד.

The reason is that the revelation of the Giving of the Torah came as an arousal from Above, not brought about by an arousal from below. Although there was the avodah of Sefiras HaOmer during the seven weeks between the Exodus and the Giving of the Torah, it is understood that through this avodah (of the forty-nine days and the fiftieth day) they were in no way on a level to be a vessel for the revelation of the Giving of the Torah³⁷. Rather, that revelation came as an arousal from Above on its own initiative — "I am the One Who began"³⁸; and the avodah needed before the Giving of the Torah was only a preparation³⁹.

ובדוגמת המבואר בכ"מ בענין ההפרש שבין האתעדל"ע שלפי ערך האתעדל"ת להאתעדל"ע הבאה בדרך מתנה שאין אתעדל"ת מגעת לשם כלל, דהגם שגם האתעדל"ע שבדרך מתנה נמשכת דוקא אחרי קדימת האתעדל"ת (והאתעדל"ע שלפ"ע האתעדל"ת), מ"מ אין זה שהאתעדל"ת ממשיכה אותה, כי המשכת אתעדל"ע זו היא מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת לשם, ומה שנמשכת אחרי קדימת האתעדל"ת (והאתעדל"ע שלפ"ע האתעדל"ת) הוא לפי דקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים.

This is similar to what is explained in several places⁴⁰ about the difference between an arousal from Above that corresponds to the arousal from below, and an arousal from Above that comes as a gift, which the arousal from below cannot reach at all. Although the arousal from Above that comes as a gift is also drawn down only after the arousal from below (and the corresponding arousal from Above) has come first, it is not the arousal from below that draws it down, for this arousal from Above comes from a level the arousal from below cannot reach. It is drawn down only after the arousal from below (and the corresponding arousal from Above) because "the Holy One, blessed be He, dwells only in a complete place"⁴¹.

שעד"ז הוא גם בנוגע להעבודה במשך הז' שבועות לפני מ"ת שהעבודה לא היתה כלי להגילוי דמ"ת (ואין שייך לומר שהעבודה המשיכה את הגילוי דמ"ת), ורק בדרך הכנה בלבד, שע"י עבודתם נעשו מעין כלי (אבל לא כלי ממש) להגילוי דמ"ת.

So too with the avodah during the seven weeks before the Giving of the Torah: that avodah was not a vessel for the revelation (one cannot say that the avodah drew the revelation down); it was only a preparation, through which they became something like a vessel (but not an actual vessel) for the revelation of the Giving of the Torah.

וזה גופא (מה שהיו מעין כלי להגילוי דמ"ת) הוא מצד שרשם ומקורם, מצד האבות והאמהות עד לאחד הי' אברהם, שלכן יש (קס"ד) בכתבי האריז"ל שענין מ"ת הותחל בימי האבות.

And this itself (that they were something like a vessel for the revelation) came from their root and source — from the Patriarchs and Matriarchs, back to "Avraham was one"⁴². This is why there is (an initial supposition) in the writings of the Arizal⁴³ that the Giving of the Torah began in the days of the Patriarchs.

דכ"ז הי' בלוחות הראשונות.

All this was with the first Tablets.

משא"כ נתינת לוחות האחרונות היתה ע"י אתעדל"ת.

The giving of the second Tablets, however, came through an arousal from below.

דעבודת התשובה דבנ"י (על חטא העגל) היתה אתעדל"ת שעוררה והמשיכה הגילוי דלוחות האחרונות.

The teshuvah of the Jewish people (for the sin of the Golden Calf) was an arousal from below that aroused and drew down the revelation of the second Tablets.

וזהו מה שנתינת לוחות האחרונות היתה בחודש תשרי, כי עניני חודש תשרי באים ע"י העבודה דאלול שהיא כלי ואתעדל"ת שמעוררת וממשכת את הענינים דתשרי.

This is why the second Tablets were given in the month of Tishrei: the matters of Tishrei come through the avodah of Elul, which is a vessel and an arousal from below that arouses and draws down the matters of Tishrei.

ולכן עי"ז נעשה זיכוך ועלי' גם בהמטה מצד עצמו (דלא כבלוחות הראשונות).

Therefore, through this, refinement and elevation come about in the lower realm itself, on its own terms (unlike with the first Tablets).

וזהו דלוחות הראשונות ולוחות האחרונות בעבודת האדם הם עבודת הצדיקים ועבודת התשובה, כי עבודת הצדיקים (כולל גם המשכה שע"י העבודה) היא בבחי' אור ישר, מלמעלה למטה, משא"כ ע"י עבודת התשובה נפעל ענין חדש, שגם המטה גופא מזדכך ומתעלה.

This is why, in man's avodah, the first and second Tablets are the avodah of tzaddikim and the avodah of teshuvah. The avodah of tzaddikim (including the drawing down that comes through avodah) is in the mode of "direct light," from above to below, whereas the avodah of teshuvah accomplishes something new — the lower realm itself is refined and elevated.

ד) והענין הוא, דעבודת הצדיקים היא כשהאדם הוא באופן דהאלקים עשה את האדם ישר, דכל אחד מישראל באיזה מצב שהוא רוצה הוא בטבעו למלאות רצון קונו (כפס"ד הידוע) בלימוד התורה ובקיום המצוות ובעבודת התפלה, ולכן ע"י עבודת הצדיקים לא נעשה התחדשות אמיתית, מכיון שהעבודה היא כטבע תולדותם.

4) The explanation: the avodah of tzaddikim is when a person is in the state of "G‑d made man upright"⁴⁴, for every Jew, whatever his state, by nature wants to fulfill his Creator's will (as in the well-known ruling⁴⁵) in Torah study, in the fulfillment of mitzvos and in the avodah of prayer. Therefore the avodah of tzaddikim brings about nothing truly new, since that avodah accords with their innate nature.

וכמו שעבודת הצדיקים אינה חידוש אמיתי בהאדם מכיון שהעבודה היא כטבע תולדתו, עד"ז הוא גם בנוגע להענינים שלמעלה, מכיון שכוונת הבריאה (מלכתחלה) היא בכדי להטיב לברואיו כו' (ע"י עבודתם בתומ"צ) מצד טבע הטוב להטיב.

Just as the avodah of tzaddikim is nothing truly new in the person, since it accords with his innate nature, so too regarding the matters Above: the intent of creation (from the outset) is "to bestow good upon His creatures…"⁴⁶ (through their avodah in Torah and mitzvos), stemming from "the nature⁴⁷ of the Good to do good"⁴⁸.

וכן הוא גם למעלה יותר בבחי' שרש הנשמות כמו שמושרשים בעצמותו ית', כתורת הרב המגיד בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, די"ל שענין זה הוא בעצמותו ית' (למעלה מבחי' טבע הטוב להטיב), דמכיון שגם בתחלה כבר עלה לפניו ית' התענוג שיתענג בעבודת הצדיקים, הרי ע"י עבודת הצדיקים (בפועל) אין זה התחדשות אמיתית.

So it is even higher, at the level of the root of the souls as they are rooted in His Essence, as in the teaching of the Maggid⁴⁹ on "With whom did He consult?⁵⁰ With the souls of the tzaddikim"⁵¹ — which, one may say, refers to His Essence (higher than "the nature of the Good to do good"). Since from the very beginning the delight He would take in the avodah of tzaddikim already arose before Him⁵², the (actual) avodah of tzaddikim is nothing truly new.

דכ"ז הוא בנוגע לעבודת הצדיקים, וכדיוק לשון רז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים.

All this concerns the avodah of tzaddikim, as the Sages' precise wording indicates: "With whom did He consult? With the souls of the tzaddikim."

אמנם הכוונה האמיתית (שלמעלה גם מבחי' במי נמלך) היא כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות, לעשות לתקן, שהאדם ע"י עבודתו יעשה חידוש בהבריאה, שיהי' (לא רק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, תולדות מלא, עולם על מילואו נברא, אלא גם) אלה תולדות פרץ, תולדות מלא, למעלה מאלה תולדות השמים והארץ, פרץ זה משיח שנאמר בו עלה הפורץ לפניהם, שאז יהי' העולם למעלה מכמו שהי' בתחלת הבריאה דעולם על מילואו נברא (כ"א שמים חדשים וארץ חדשה).

But the true intent (higher even than "With whom did He consult") is as it is written⁵³, "which G‑d created to do" — "to do" meaning to perfect⁵⁴: that man, through his avodah, should bring something new into creation, so that there be (not only "These are the generations of heaven and earth when they were created"⁵⁵ — "generations" spelled in full⁵⁶, for "the world was created in its fullness"⁵⁷ — but also) "These are the generations of Peretz"⁵⁸ — "generations" spelled in full⁵⁶ — higher than "These are the generations of heaven and earth." Peretz is Moshiach, of whom it is said⁵⁹, "The breaker (haporetz) has gone up before them"⁶⁰. Then the world will be higher than it was at the beginning of creation, when "the world was created in its fullness" (rather, "new heavens and a new earth"⁶¹).

וכן הוא גם בנוגע לנשמות ישראל שהנשמות דלע"ל יהיו גבוהות יותר גם מאדה"ר כמו שהי' קודם החטא, וכמבואר בלקו"ת בסיומו וחותמו בענין נשמות החדשות שיהיו לע"ל שהם יותר גבוהות מכל הנשמות שנכללו באדה"ר.

So too regarding Jewish souls⁶²: the souls of the Future will be higher even than Adam as he was before the sin, as explained at the very conclusion of Likkutei Torah⁶³ regarding the new souls of the Future, which are higher than all the souls that were included in Adam.

דחידוש זה נעשה ע"י עבודת התשובה דוקא, דזהו מה שמשיח (דוקא) אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא.

This novelty is brought about specifically through the avodah of teshuvah; this is why Moshiach (specifically) "comes to bring the tzaddikim to teshuvah"⁶⁴.

ועי"ז נשלמה הכוונה האמיתית, שלמעלה מענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים.

Through this the true intent is fulfilled — the intent that transcends "With whom did He consult? With the souls of the tzaddikim."

ה) ועד"ז הוא גם בתשובה כפשוטה, דכאשר האדם חטא ופגם והעביר את הדרך (שזהו היפך טבע האדם וטבע דלמעלה) ואח"כ מתקן זה ע"י התשובה, ובפרט כשהתשובה היא באופן דזדונות נעשו לו כזכיות, הנה עי"ז נעשה ענין חדש שלמעלה מטבע האדם ומהטבע שלמעלה (דטבע הטוב להטיב), וגם למעלה משרש הנשמות כמו שהן בבחי' במי נמלך.

5) So too with teshuvah in its plain sense. When a person sinned, did damage and strayed from the path (which is contrary both to man's nature and to the nature Above), and afterwards repairs this through teshuvah — especially when the teshuvah is such that "his willful sins become for him like merits"⁶⁵ — something new comes about, higher than man's nature and higher than the nature Above (the nature of the Good to do good), and higher even than the root of the souls as they are at the level of "With whom did He consult."

והענין הוא, כי עבודת התשובה היא בדרך דילוג מה שהאדם משתנה ונהפך (שלא בסדר והדרגה) ונעשה מציאות חדשה.

The explanation: the avodah of teshuvah is a leap⁶⁶ — a person changes and is transformed (not in an orderly, gradual way) and becomes a new being⁶⁷.

דזהו מה שתשובה היא למעלה מהזמן שלכן גם כמו שהיא נמשכת בבחי' הזמן היא בשעתא חדא וברגעא חדא, לפי שעבודת התשובה היא שלא בהדרגה.

This is why teshuvah transcends time, so that even as it is drawn into time it happens "in one moment and in one instant"⁶⁸, because⁶⁹ the avodah of teshuvah is not gradual.

וזהו גם מה שבבע"ת נאמר והי' טרם יקראו ואני אענה, דענין זה (מענה טרם הקריאה) הוא היפך הטבע וההשתלשלות, כי ע"י הדילוג (דתשובה) שלא בסדר ההשתלשלות שבאדם, עי"ז נעשה גם למעלה שלא בסדר ההשתלשלות, וע"ד מ"ש ממעמקים קראתיך הוי', ממעמקים (לשון רבים) הוא מעומק לעומק, דע"י עבודת התשובה מעומק פנימיות נקודת הלב, עי"ז הוא קורא וממשיך מבחי' עומק ופנימיות א"ס ב"ה [ועד שענין התשובה מגיע בעצמותו ית', כידוע בענין שאלו להקב"ה כו' אמר יעשה תשובה ויתכפר לו].

This is also why it is said of baalei teshuvah, "It shall come to pass that before they call, I will answer"⁷⁰. This (an answer before the call) is contrary to nature and to the order of hishtalshelus (the chain of descending levels): through the leap (of teshuvah), outside the orderly progression within the person, something outside the orderly progression comes about Above as well. It is in the spirit of the verse⁷¹, "From the depths I have called You, O L‑rd" — "depths," in the plural, meaning from depth to depth⁷²: through the avodah of teshuvah from the inner depth of the point of the heart, one calls and draws down from the depth and inwardness of the Ein Sof, blessed be He⁷³ [and teshuvah even reaches His Essence, as is known regarding "They asked the Holy One, blessed be He… He said, 'Let him do teshuvah and he will be atoned'"⁷⁴].

וע"י המשכה זו, זדונות נעשו לו כזכיות.

Through this drawing down, "his willful sins become for him like merits"⁷³.

דכמו שע"י התשובה נעשה ענין חדש באדם שנעשה מציאות חדשה כנ"ל, כמו"כ נעשה עי"ז ענין חדש בעולם שזדונות נהפכים לזכיות.

Just as teshuvah brings about something new in the person, who becomes a new being, as above, so too it brings about something new in the world⁷⁵: willful sins are transformed into merits.

וזכיות אלו (שמהפכים מהזדונות), מכיון שנעשים ע"י הדילוג דתשובה, הם נעלים יותר מהזכיות דצדיקים.

And these merits (transformed from willful sins), since they come about through the leap of teshuvah, are loftier⁷⁶ than the merits of tzaddikim.

ו) וזהו מה שבלוחות האחרונות (שבעבודת האדם הו"ע עבודת התשובה כנ"ל) כתיב כפלים לתושי', שהכוונה בכפלים היא לא רק כפלים במספר כי אם לריבוי גדול יותר ועד באין ערוך [כמובן גם מזה שבלוחות האחרונות נתוספו ריבוי ענינים, הלכות מדרש ואגדות], כי נוסף על זה שבבע"ת יש ב' סוגי זכיות (כפלים במספר) הזכיות דתומ"צ (כמו בצדיקים) והזכיות שנעשו מהפיכת הזדונות, הרי הזכיות שנעשו מהפיכת הזדונות הם נעלים יותר ועד באין ערוך מזכיות הצדיקים.

6) This is why regarding the second Tablets (which in man's avodah are the avodah of teshuvah, as above) it is written "wisdom doubled." "Doubled" means not only double in number⁷⁷ but a far greater abundance, beyond all comparison [as is also understood from the fact that with the second Tablets many matters were added — halachos, Midrash and Aggados⁷⁸]. For besides the fact that a baal teshuvah has two kinds of merits (double in number) — the merits of Torah and mitzvos (as tzaddikim have) and the merits made by transforming willful sins — the merits made by transforming willful sins are loftier, beyond all comparison, than the merits of tzaddikim.

ויתירה מזו, שגם התומ"צ שלאחרי התשובה הם נעלים יותר, בחילא יתיר.

Moreover, even the Torah and mitzvos after teshuvah are loftier — "with greater strength"⁷⁹.

וזהו גם מהביאורים בזה שגאולה העתידה היא ע"י הקדמת עבודת התשובה דוקא, כי גם השגת התורה דלע"ל תהי' כפלים לתושי'.

This is also one of the explanations of why the future Redemption comes specifically through prior avodah of teshuvah⁸⁰: the comprehension of Torah in the Future, too, will be "wisdom doubled."

ולא רק כפלים במספר, ההשגה בכל מה שלמדו עכשיו בנגלה דתורה ובפנימיות התורה (ותלמודו בידו) וההשגה בתורתו של משיח, אלא גם לריבוי ביותר ועד לאין ערוך, שהרי בביאת המשיח יהי' ישקני מנשיקות פיהו שיתגלה סוד טעמי' ומסתר צפונותי' (תעלומות חכמה).

And not only double in number — the comprehension of everything learned now in the revealed Torah and in the inner dimension of the Torah (with "his learning in his hand"⁸¹), together with the comprehension of Moshiach's Torah — but a far greater abundance, beyond all comparison. For with the coming of Moshiach there will be "Let Him kiss me with the kisses of His mouth"⁸², when the secret of its reasons and its hidden treasures will be revealed⁸³ ("the hidden things of wisdom").

ויתירה מזו, שעי"ז גם השגת הנגלה דתורה תהי' באופן נעלה יותר.

Moreover, through this even the comprehension of the revealed Torah will be in a loftier manner.

ועד"ז ע"י העבודה דתומ"צ בזמן הגלות, דכללות העבודה שבזמן הגלות (גם העבודה דתומ"צ) היא עבודת התשובה וע"י התשובה כפלים לתושי'.

So too through the avodah of Torah and mitzvos in the time of exile: all avodah in the time of exile (including the avodah of Torah and mitzvos) is the avodah of teshuvah, and through teshuvah there is "wisdom doubled."

ז) ויובן זה על פי הידוע שהחילוק בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי הוא בדוגמת החילוק בין לוחות הראשונות ללוחות האחרונות.

7) This will be understood from the known teaching⁸⁴ that the difference between the Babylonian Talmud and the Jerusalem Talmud resembles the difference between the first and the second Tablets.

דתלמוד ירושלמי הוא בדרך אור ישר (דוגמת עבודת הצדיקים, לוחות הראשונות), ותלמוד בבלי הוא הפלפול בריבוי קושיות והעלמות, במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, ואעפ"כ הלכה כבבלי דוקא, כי ע"י היגיעה בבירור הקושיות וכו' מגיעים לאמיתית הכוונה, לבחי' העלם העצמי שבתורה, בחי' תעלומות חכמה (דוגמת מעלת הזכיות דבע"ת שנעשים מהזדונות, על הזכיות דצדיקים).

The Jerusalem Talmud⁸⁵ is in the mode of direct light (like the avodah of tzaddikim, the first Tablets), while the Babylonian Talmud is analysis amid many questions and concealments — "He has set me in dark places"⁸⁶: this is the Babylonian Talmud⁸⁷. Yet the halachah follows the Babylonian Talmud specifically⁸⁸, for through the toil of resolving the questions and so on, one reaches the true intent — the essential concealment within the Torah, the level of "the hidden things of wisdom" (like the superiority of the merits of baalei teshuvah, made from willful sins, over the merits of tzaddikim).

וזהו מה שבלוחות האחרונות דוקא כתיב ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושי', תעלומות חכמה הוא (עד ל)פנימיות ח"ס, ובשרשה היא פנימיות ועצמות א"ס, וזה מתגלה ע"י הפלפול וכו' דתלמוד בבלי דוקא.

This is why specifically regarding the second Tablets it is written, "He would tell you the hidden things of wisdom, for wisdom is doubled." "The hidden things of wisdom" reach (up to) the inwardness of Chochmah Stima'ah (concealed wisdom), and at its root it is the inwardness and Essence of the Ein Sof⁸⁹; and this is revealed specifically through the analysis and so on of the Babylonian Talmud.

וגילוי זה יהי' בעיקר לע"ל, וכדאיתא בזהר עה"פ עין לא ראתה גו' יעשה למחכה לו מאי למחכה לו כו' אינון דדחקין למלה דחוכמתא ודייקין לי' ומחכאן לי' למנדע ברירא דמלה כו', שע"י ריבוי העיון והיגיעה בריבוי קושיות וכו', יהי' (לע"ל) הגילוי דבחי' עדן שעליו נאמר עין לא ראתה, בחי' העלם העצמי.

This revelation will come mainly in the Future, as the Zohar⁹⁰ says on the verse⁹¹, "No eye has seen… what He will do for one who waits for Him": "What is 'for one who waits for Him'?… Those who press into a matter of wisdom, examine it closely and wait for it, to know the clarity of the matter…." Through much study and toil over many questions and so on, there will be (in the Future) the revelation of the level of "Eden," of which it is said, "No eye has seen"⁹² — the level of essential concealment.

ועי"ז נעשה עילוי ושלימות גם בהתורה שהיא מתקשרת עם העצמות (בדוגמת דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה), דהתורה מצ"ע (כמו שניתנה במ"ת, בלוחות הראשונות) היא בחי' חכמה, דאורייתא מחכמה נפקת, והגם שבמ"ת ניתנה גם התורה שתתגלה לע"ל (שהרי מ"ת הי' רק פעם אחת), הנה בעת מ"ת ניתן זה בבחי' העלם, תעלומות חכמה, ובכדי להמשיך זה בגילוי (באופן דתורה אור), הנה כח זה ניתן בלוחות האחרונות דוקא.

Through this, elevation and perfection come about in the Torah too, which becomes bound with the Essence (like "David would join the Torah above with the Holy One, blessed be He"⁹³). For the Torah in itself (as it was given at Sinai, with the first Tablets) is the level of Chochmah, since "the Torah comes forth from Chochmah"⁹⁴. And although at Sinai the Torah that will be revealed in the Future was also given (for the Giving of the Torah took place only once)⁹⁵, at that time it was given in concealment — "the hidden things of wisdom"; and the power to draw it down into revelation (as "the Torah is light"⁹⁶) was given specifically with the second Tablets.

וזהו מה שע"י עסק התורה בזמן הגלות דוקא (תלמוד בבלי) יהי' הגילוי דלע"ל שאז תושלם הכוונה דדירה בתחתונים, כי בדירה בתחתונים ב' ענינים, דירה לו לעצמותו ודירה בתחתונים, וב' ענינים אלו נעשים ע"י העסק והיגיעה בתלמוד בבלי דוקא.

This is why it is through Torah study specifically in the time of exile (the Babylonian Talmud) that the revelation of the Future will come, when the intent of a dwelling⁹⁷ in the lower realms will be fulfilled. A dwelling in the lower realms has two aspects — a dwelling for Him, for His Essence⁹⁸, and a dwelling in the lower realms; and both are brought about⁹⁹ specifically through study and toil in the Babylonian Talmud.

דע"י היגיעה בבירור הקושיות מגיעים לבחי' העלם העצמי כנ"ל, לו לעצמותו, ועי"ז מגיעים גם לאמיתית הכוונה לפסוק הלכה למעשה כנ"ל, וע"י העשי' בפועל (כפי פסק ההלכה) נעשה דירה לו ית' בתחתונים.

Through the toil of resolving the questions one reaches the level of essential concealment, as above — "for Him, for His Essence"; through this one also reaches the true intent, so as to rule halachah in practice, as above; and through actual deeds (according to the halachic ruling) a dwelling is made for Him in the lower realms.

וזהו במחשכים הושיבני (זה תלמוד בבלי), דע"י במחשכים (היגיעה בריבוי הקושיות וכו') נעשה הושיבני, דירה לו ית' בתחתונים.

This is "He has set me in dark places" (this is the Babylonian Talmud): through "dark places" (the toil over many questions and so on) comes "He has settled me" — a dwelling for Him in the lower realms.

ח) ועד"ז הוא בקיום המצוות בזמן הגלות דוקא, דהגם שהמצוות בזמן הגלות אינם בתכלית השלימות [דנוסף לזה שעיקר השלימות דמעשה המצוות יהי' בימות המשיח כמ"ש ושם (דוקא) נעשה לפניך כו' כמצות רצונך, דשלימות זו לא היתה גם בזמן הבית, הנה בהמצוות דזמן הגלות לא יש גם השלימות שהיתה בזמן הבית], מ"מ ע"י ההתבוננות בזה גופא שבזמן הגלות חסר השלימות, עי"ז עשיית המצוות היא בחילא יתיר.

8) So too with fulfilling mitzvos specifically in the time of exile. Although mitzvos in the time of exile are not in utter perfection [for besides the fact that the main perfection of the performance of mitzvos will be in the days of Moshiach, as we say, "And there (specifically) we will perform before You… according to the command of Your will" — a perfection that did not exist even in the time of the Beis HaMikdash¹⁰⁰ — the mitzvos of the time of exile lack even the perfection that existed in the time of the Beis HaMikdash¹⁰¹], nevertheless, through contemplating this very fact, that in exile perfection is lacking, the mitzvos are performed "with greater strength."

וע"ד המבואר בתניא בענין מעלת הבע"ת על צדיקים, שעי"ז שהי' מרוחק מאלקות לכן הצמאון שלו הוא ביתר עז, באהבה רבה מעומקא דלבא.

This is like what is explained in Tanya¹⁰² about the superiority of baalei teshuvah over tzaddikim: because he was distant from G‑dliness, his thirst is all the more intense, with a great love from the depth of the heart.

ועי"ז גופא (מה שעשיית המצוות בזמן הגלות היא בחילא יתיר) מבררים את חושך הגלות ומהפכים אותו לקדושה, ע"ד המבואר בתניא, שע"י התשובה מאהבה רבה והצמאון מתהפכים הזדונות לזכיות (שבתחלה נעשים זדונות כזכיות בכ"ף הדמיון, ועד שנעשה זכיות ממש).

And through this itself (that the mitzvos in exile are performed "with greater strength") the darkness of exile is refined and transformed into holiness — like what is explained in Tanya¹⁰², that through teshuvah out of great love and thirst, willful sins are transformed into merits (at first willful sins become "like" merits, with the kaf of comparison, until they become actual merits).

וזהו מה שתכלית השלימות דלע"ל נעשה (בעיקר) ע"י קיום המצוות שבזמן הגלות דוקא, ובפרט ע"י עבודת התשובה, כי ב' הענינים שבדירה בתחתונים (שזהו השלימות דלע"ל), דירה לו לעצמותו ודירה בתחתונים, נעשים (בעיקר) ע"י קיום המצוות שבזמן הגלות דוקא, ובפרט ע"י עבודת התשובה.

This is why the ultimate perfection of the Future is brought about (mainly) through fulfilling mitzvos specifically in the time of exile¹⁰³, and especially through the avodah of teshuvah: the two aspects of a dwelling in the lower realms (which is the perfection of the Future) — a dwelling for Him, for His Essence, and a dwelling in the lower realms — are brought about (mainly) through fulfilling mitzvos specifically in the time of exile, and especially through the avodah of teshuvah.

דע"י הצמאון והחילא יתיר שבזמן הגלות, ובפרט ע"י הצעקה דתשובה מעומקא דלבא, ממשיכים מבחי' עומק ופנימיות דלמעלה, לו לעצמותו, וע"י בירור והפיכת חושך הגלות, ובפרט הפיכת הזדונות לזכיות (ע"י התשובה), מבררים ומזככים גם ענינים הכי תחתונים ונעשים דירה לו ית'.

Through the thirst and the "greater strength" of the time of exile, and especially through the cry of teshuvah from the depth of the heart, one draws down from the depth and inwardness Above — "for Him, for His Essence"; and through refining and transforming the darkness of exile, especially transforming willful sins into merits (through teshuvah), even the very lowest matters are refined and purified and become a dwelling for Him.

ט) וזהו מה שתכלית השלימות דעולם יהי' לע"ל דוקא, אלה תולדות פרץ, דשלימות זו היא למעלה יותר מהשלימות שהיתה בתחלת הבריאה עולם על מילואו נברא, ולמעלה יותר גם מהשלימות דעולם שהיתה במ"ת, הגם שגם במ"ת האָט די וועלט אויסגעשריען אנכי, לא יהי' לך (שהם כללות כל התורה כולה), כי במ"ת הי' זה בעיקר מצד הגילוי שמלמעלה (שהדברות אנכי ולא יהי' לך הם היו יוצאים ונשמעים מכל ו"ק העולם), כנ"ל, משא"כ לע"ל יהי' זה בהעולם מצ"ע, כמרז"ל לע"ל אם אדם הולך ללקט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום כו' האבן זועקת ואומרת כו' (שזה יהי' מצד התאנה והאבן).

9) This is why the ultimate perfection of the world will come specifically in the Future — "These are the generations of Peretz." This perfection is higher than the perfection at the beginning of creation, when "the world was created in its fullness," and higher even than the world's perfection at the Giving of the Torah. For although at the Giving of the Torah, too, the world cried out "I am…," "You shall have no…" (which comprise the whole Torah¹⁰⁴), at the Giving of the Torah this came mainly from the revelation from Above (the commandments "I am" and "You shall have no" went forth and were heard from all six directions of the world), as above; whereas in the Future it will be in the world on its own¹⁰⁵, as our Sages said¹⁰⁶: "In the Future, if a person goes to pick a fig on Shabbos, it will cry out and say, 'It is Shabbos today!'… the stone will cry out and say…" (and this will come from the fig and the stone themselves).

ויתירה מזו, שע"י מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות בעסק התורה ובקיום המצוות שעי"ז מבררים גם את חושך הגלות, ובפרט ע"י תשובה דזדונות נעשו לו כזכיות, עי"ז יהי' זיכוך העולם לע"ל גם בענינים הכי תחתונים, ועד שגם החושך יהפך לאור.

Moreover, through our deeds and avodah in the time of exile — in Torah study and the fulfillment of mitzvos, through which the darkness of exile too is refined, and especially through teshuvah by which "willful sins become like merits" — the world will be refined in the Future even in its very lowest matters, until the darkness itself will be transformed into light.

וזהו אלה תולדות פרץ זה משיח שנאמר בו עלה הפורץ לפניהם, שיפרוץ כל הגדרים, היינו שגם הגדרים (מצד הקדושה) יופרצו.

This is "These are the generations of Peretz" — this is Moshiach, of whom it is said, "The breaker has gone up before them": he will break through all bounds, meaning that even the bounds (set by holiness¹⁰⁷) will be broken through.

יו"ד) והנה מכיון שבעבודת האדם צריך להיות סדר, לכן, גם עבודת התשובה, עם היותה למעלה מסדר והדרגה, יש לה זמן מיוחד, בהארבעים יום שבין ראש חודש אלול ליום הכפורים, שהם הד' יודי"ן דס"ת אני לדודי ודודי לי.

10) Now, since man's avodah must have order, the avodah of teshuvah too, though it transcends order and gradation, has a special time: the forty days between Rosh Chodesh Elul and Yom Kippur, which are the four yuds at the ends of the words "Ani ledodi vedodi li" ("I am my Beloved's and my Beloved is mine")¹⁰⁸.

דעבודת התשובה היא מלמטה למעלה, בתחלה אני לדודי ואח"כ ודודי לי.

The avodah of teshuvah is from below upward — first "I am my Beloved's," and afterwards "my Beloved is mine."

והגם שיו"ד ימים האחרונים דמ' ימים אלו (עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים) הם בדרך המשכה וגילוי מלמעלה למטה כמרז"ל עה"פ דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים (דבהמצאו ובהיותו קרוב הוא גילוי מלמעלה למטה), וכידוע שבימים אלו הוא קירוב המאור אל הניצוץ, מ"מ שייכים גם ימים אלו לעבודת התשובה שמצד המטה, כי ההמשכה והגילוי מלמעלה שבימים אלו נעשית ע"י העבודה והאתעדל"ת שבחודש אלול, שע"י העבודה בג' יודי"ן הראשונים (אני לדודי ודודי) נעשה היו"ד דתיבת לי, קירוב המאור אל הניצוץ.

The last ten of these forty days (the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur) are a drawing down and revelation from above to below, as our Sages said¹⁰⁹ on the verse¹¹⁰, "Seek the L‑rd when He can be found, call upon Him when He is near": "These are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur" ("when He can be found" and "when He is near" being a revelation from above to below); and, as is known¹¹¹, in these days the Source of light draws near to the spark. Nevertheless, these days too belong to the avodah of teshuvah from below, because the drawing down and revelation from Above in these days come through the avodah and the arousal from below of the month of Elul: through the avodah of the first three yuds ("Ani ledodi vedodi") comes the yud of the word "li" — the Source of light drawing near to the spark.

ובעשרה ימים אלו יש כו"כ עליות, עד לתכלית העלי' דיום הכפורים, וביום הכפורים עצמו תכלית העלי' הוא בתפלת נעילה (בסיומו וחותמו של היום), וי"ל דבנעילה גופא – באמירת שמע ישראל (שהוא בסיומה וחותמה), וכדאיתא בשל"ה שצריך לכוין אז למסור נפשו על קידוש השם ונחשב לו הכוונה כאילו עשה בפועל [ואולי י"ל שהוא ע"ד מאמר הבעש"ט במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא].

In these ten days there are many ascents, up to the ultimate ascent of Yom Kippur; on Yom Kippur itself the ultimate ascent is in the Ne'ilah prayer (at the very close of the day); and one may say that within Ne'ilah itself it is in the recitation of Shema Yisrael (at its very close), as the Shelah states that one must then intend to give up one's life for the sanctification of G‑d's Name, and the intention is counted as if one had actually done so [and perhaps one may say this is in the spirit of the Baal Shem Tov's saying¹¹², "Where a person's thought is, there he is"].

דכל זה הוא עליות מלמטה למעלה.

All these are ascents from below upward.

ולאח"ז מתחיל ענין ההמשכה מלמעלה למטה (שעי"ז נשלמת הכוונה דלשבת יצרה), דתחלת ההמשכה היא בד' הימים שבין יום הכפורים לסוכות שאז כל ישראל עסוקין במצוות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, ולאח"ז בימי הסוכות עצמם ע"י קיום מצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים בפועל, דע"י קיום מצות סוכה ההמשכה היא בבחי' מקיף, וע"י נטילת ד' מינים נמשך בפנימיות ולקחתם לכם.

After this begins the drawing down from above to below (through which the intent of "He formed it to be inhabited"¹¹³ is fulfilled). The drawing down begins in the four days between Yom Kippur and Sukkos, when "all Israel are occupied with mitzvos — one with his sukkah, another with his lulav"¹¹⁴; and then in the days of Sukkos themselves, through actually fulfilling the mitzvah of dwelling in the sukkah and taking the four kinds. Through the mitzvah of sukkah the drawing down is in an encompassing manner (makif), and through taking the four kinds it is drawn inward — "You shall take for yourselves"¹¹⁵.

וצ"ל כ"ז בבחי' קליטה, שזה (הקליטה) נעשה בשמיני עצרת, עצרת מלשון קליטה.

All this must then be absorbed, and this (absorption) takes place on Shemini Atzeres, "Atzeres" connoting absorption.

[דזהו גם מ"ש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, וידוע הפירוש בזה, דמה שבראש השנה ויום הכפורים הוא באופן דבכסה (מכוסה ונעלם) מתגלה ליום חגינו בחג הסוכות, ואעפ"כ נאמר ליום חגינו לשון יחיד (ולא לימי חגינו לשון רבים), כי עיקר הגילוי (של הענינים דראש השנה ויום הכפורים) באופן דקליטה הוא בשמיני עצרת, ליום חגינו לשון יחיד].

[This is also the meaning of the verse¹¹⁶, "Blow the shofar on the New Moon, at the time when it is concealed (bakeseh), for our festive day." The known explanation is that what is on Rosh Hashanah and Yom Kippur in the manner of "bakeseh" (covered and concealed) is revealed "for our festive day," on the festival of Sukkos¹¹⁷. Yet it says "for our festive day" in the singular (and not "for our festive days" in the plural), because the main revelation (of the matters of Rosh Hashanah and Yom Kippur) in the manner of absorption is on Shemini Atzeres — "our festive day," in the singular¹¹⁸.]

וכידוע שבשמיני עצרת הוא הזיווג, ועד לאופן דוהיו לבשר אחד, שמזה נעשה ההולדה דתומ"צ (תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים) במשך כל השנה, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

As is known, on Shemini Atzeres there is the union¹¹⁹, to the point of "they shall become one flesh"¹²⁰, from which comes the "birth" of Torah and mitzvos ("the offspring of tzaddikim are good deeds"¹²¹) throughout the year, to make a dwelling for Him in the lower realms.

וזהו ג"כ שעצרת הוא מלשון מלוכה (כמו זה יעצור בעמי), דבשמיני עצרת ווערט אַ איד אַ מלך און אַ בעה"ב על כל סדר ההשתלשלות, לעשות ממנו דירה לו ית'.

This is also why "Atzeres" connotes kingship (as in "this one¹²² shall rule over My people")¹²³: on Shemini Atzeres a Jew becomes a king and master over the entire seder hishtalshelus (the chain of worlds), to make of it a dwelling for Him.

יא) וזהו ביום השמיני עצרת תהי' לכם, דזה שנקרא בשם שמיני עצרת שמורה ע"ז שבא בהמשך לז' ימי הסוכות דוקא, אף שבשמיני עצרת נעצרים ונקלטים גם הענינים דראש השנה ויום הכפורים, כי בראש השנה ויום הכפורים הוא ענין העלי' מלמטה למעלה, ומכיון שהכוונה היא לשבת יצרה, המשכה מלמעלה למטה, לכן נקרא בשם שמיני עצרת, שבו נעצרים ונקלטים כל הענינים שנמשכו מלמעלה למטה בז' ימי הסוכות, שלכן נקרא בשם שמיני דוקא [נוסף לזה ששמיני הוא מלשון שומן ודשן].

11) This is "On the eighth day you shall have an assembly." It is called "Shemini Atzeres," a name showing that it follows specifically the seven days of Sukkos — even though on Shemini Atzeres the matters of Rosh Hashanah and Yom Kippur are also gathered in and absorbed — because Rosh Hashanah and Yom Kippur are a matter of ascent from below upward, and since the intent is "He formed it to be inhabited," a drawing down from above to below, it is called "Shemini Atzeres": on it all the matters drawn down from above to below during the seven days of Sukkos are gathered in and absorbed. That is why it is called specifically "Shemini" [besides the fact that "Shemini" connotes richness and abundance¹²⁴].

אלא שאעפ"כ שמיני עצרת הוא רגל בפ"ע, כי עי"ז גופא מה שבשמיני עצרת נעצרים ונקלטים הענינים דז' ימי הסוכות, נעשה בו ענין חדש, רגל בפ"ע.

Nevertheless, Shemini Atzeres is a festival in its own right, because through the very fact that on Shemini Atzeres the matters of the seven days of Sukkos are gathered in and absorbed, something new comes about in it — a festival in its own right.

כי בז' ימי הסוכות נמשכים (בבחי' מקיף) הענינים דראש השנה ויום הכפורים ודכללות עשי"ת עד לשלימות התשובה דיום הכפורים, וע"י המשכת ענין זה בפנימיות ובקליטה בשמיני עצרת, ליום חגינו לשון יחיד, מתגלה (ובאופן דקליטה) ההתקשרות והתאחדות דבחי' יחידה שבנפש עם בחי' יחיד, שלשם מגיע ענין התשובה, פר אחד איל אחד.

During the seven days of Sukkos there are drawn down (in an encompassing manner) the matters of Rosh Hashanah, Yom Kippur and the Ten Days of Teshuvah as a whole, up to the perfect teshuvah of Yom Kippur; and through drawing this inward and absorbing it on Shemini Atzeres — "our festive day," in the singular — there is revealed (in the manner of absorption) the bond and union of the yechidah of the soul with the Yachid, which is where teshuvah reaches: "one bull, one ram"¹²⁵.

וזהו ג"כ עצרת תהי' לכם ואיתא במדרש הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, דזה שצריך לשלול ולומר אין לזרים אתך הוא לפי שבע"ת שסורו רע צריך לזהירות יתירה, ולכן צריך לשלול הענין דזרים (ענינים הבלתי רצויים).

This is also "you shall have an assembly," on which the Midrash says, "This is what is written, 'They shall be yours alone, and not for strangers with you.'" The verse must exclude, "and not for strangers with you," because a baal teshuvah, whose past was evil, needs extra caution¹²⁶; therefore "strangers" (undesirable matters) must be excluded.

אבל עי"ז גופא (הזהירות יתירה דהבע"ת) נעשה יהיו לך לבדך, כי עי"ז שהתשובה מגעת בעצמותו ית', הרי לא שייך שם שום נתינת מקום לזרים, ישראל ומלכא בלחודוהי.

But through this very thing (the extra caution of the baal teshuvah) comes "They shall be yours alone": since teshuvah reaches His Essence, there is no room there at all for strangers — "Israel and the King alone."

ואדרבה, מצד המשכת העצמות (ע"י עבודת התשובה) מתגלה פנימית ואמיתית הכוונה דעשיית הענינים הבלתי רצויים, שזה הי' בכוונה תחלה (כידוע בענין נורא עלילה על בני אדם) בכדי שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא, הפיכת הזדונות לזכיות.

On the contrary, through drawing down the Essence (through the avodah of teshuvah), the inner and true intent behind the making of undesirable matters is revealed: this was intended from the outset (as is known¹²⁷ regarding "awesome in His plot against mankind"¹²⁸), so that darkness be transformed into light — the transformation of willful sins into merits.

יב) וזהו ג"כ מה שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת על לוחות האחרונות דוקא [שהגלוי דלוחות האחרונות (ענין התשובה דיום הכפורים) בפנימיות ובקליטה הוא בשמיני עצרת, כנ"ל], כי השמחה דשמחת תורה היא (בעיקר) מצד זה שהתורה פועלת גם בענינים התחתונים שבעולם, דזהו מה שהשמחה דשמחת תורה היא בריקודים ברגלים ובהם גופא בהעקב שבהם, ולכן השמחה היא על לוחות האחרונות דוקא, ענין התשובה, כי עי"ז מתברר גם הכי תחתון שבעולם, עד שגם הזדונות נהפכים לזכיות.

12) This is also why Simchas Torah was set on Shemini Atzeres, for the second Tablets specifically [since the revelation of the second Tablets (the teshuvah of Yom Kippur) is internalized and absorbed on Shemini Atzeres, as above]. The rejoicing of Simchas Torah is (mainly) because the Torah affects even the lowest matters in the world, which is why the rejoicing of Simchas Torah is with dancing with the feet, and within them with the heel. Therefore the rejoicing is for the second Tablets specifically — teshuvah — for through it even the lowest thing in the world is refined, until even willful sins are transformed into merits.

וכמו שבריקוד (בגשמיות), ע"י שהרגלים והעקביים מתנשאים (הויבן זיך) ומרקדים, הם מנשאים גם את הראש (וכח השכל שבו) שגם הוא מרקד בשמחה גדולה למעלה ממדידה והגבלה, עד"ז הוא גם ברוחניות הענינים, שע"י השמחה והריקודים דשמחת תורה נעשה עלי' והתנשאות גם בבחי' הראש דנשמה.

Just as in physical dancing, when the feet and heels lift themselves up and dance, they lift the head too (with its intellect), and it too dances with great joy beyond measure and limit — so too spiritually: through the rejoicing and dancing of Simchas Torah, elevation and uplifting come about in the "head" of the soul as well.

ומכיון שאדם הוא אדמה לעליון הנה עי"ז נעשה עלי' והתנשאות כביכול גם בחכמתו ית' שהיא התורה [וכמובן גם מזה שבהריקודים דהקפות גם התורה היא שמחה ורוקדת, כמאמר הידוע דרבינו נשיאינו], ושמחה פורצת גדר, שהשמחה דשמחת תורה פורצת גם הגדר דתורה כביכול, דהתורה מצ"ע היא במדידה והגבלה וע"י השמחה והריקודים דשמחת תורה ממשיכים בה מעצמותו ית', וכנ"ל ע"ד מרז"ל דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה.

And since man (adam) is "like (adameh) the One Above"¹²⁹, through this an elevation and uplifting comes about, as it were, even in His wisdom, which is the Torah [as is also understood from the fact that in the dancing of the hakafos the Torah too rejoices and dances, as in the well-known saying of the Previous Rebbe]. And "joy breaks through barriers"¹³⁰: the rejoicing of Simchas Torah breaks through even the boundary of the Torah, as it were. For the Torah in itself is in measure and limit, and through the rejoicing and dancing of Simchas Torah, His Essence is drawn into it — as above, in the spirit of the Sages' saying, "David would join the Torah above with the Holy One, blessed be He."

וכמו שהוא בתורה עד"ז הוא בנשמות ישראל, שע"י השמחה והריקודים דשמחת תורה נעשה עלי' והתנשאות בבחי' הראש דנשמה (כנ"ל), שמתקשרת ונעשית חד ממש עם העצמות, שאו את ראש גו' לגולגלותם, שעיקר ענין זה יהי' במנין העשירי עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה.

As with the Torah, so with Jewish souls: through the rejoicing and dancing of Simchas Torah, elevation and uplifting come about in the "head" of the soul (as above), which becomes bound with and truly one with the Essence — "Lift up the head… by their heads"¹³¹. The main fulfillment of this will be in the tenth census: "The flocks shall yet pass under the hands of the one who counts them"¹³².

וכל זה נעשה (כנ"ל) ע"י מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות, ובמיוחד לאחר גילוי תורת הרשב"י ובאופן דיתפרנסון ע"י תורת הבעש"ט וע"י תורת חסידות חב"ד, ויפקון בי' מן גלותא ברחמי, ושמחת עולם על ראשם, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא.

All this is brought about (as above) through our deeds and avodah in the time of exile, especially after the revelation of the teachings of Rabbi Shimon bar Yochai, and in the manner of "they will be sustained"¹³³ through the teachings of the Baal Shem Tov and the teachings of Chabad Chassidus — "and through it they will go out of exile with mercy"¹³⁴, "and everlasting joy shall be upon their heads"¹³⁵ — in the true and complete Redemption, very soon indeed, with the coming of our righteous Moshiach, David the King Moshiach.