Enjoying this page?

שחורה אני ונאוה וגו

Video part 1   Video part 2    Video part 3

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה[1].

הנה, בנות ירושלים - נק' הנשמות שעדיין לא ירדו לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, ועודן כלולות במאצילן ב"ה בבחי' אין ממש. ונקרא: טהורה היא[2] - כי: טהורה - פי' שעדיין היא בבחי' אין. ואח"כ: אתה בראתה - יש מאין כו'.

לפי שכל נשמות טרם ירידתם לעוה"ז הן עומדות שם בביטול והתכללות ממש באור א"ס ב"ה. וכמ"ש באליהו: חי ה' אשר עמדתי לפניו[3]. ולא אליהו בלבד, אלא כל נשמות קודם ירידתן והתלבשותן בגוף ונפש הבהמית, ואזי נקראו: בנות ירושלים. 

(בפרדס בערכי הכינויים ערך: בנות ירושלים - הביא בשם הזהר פרשת ויחי שני פירושים בזה. והפי' הראשון הוא כדפי' כאן, ע"ש בפ' ויחי דרמ"ב ע"א) 

שמקבלים עליהם בחי' יראה שלם[4] דהיינו שלימות היראה. כי היראה הוא מבחינת מלכותו ית': מלכות כל עולמים[5] - למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, שהיא בחי' א"ס. ובהשתלשלות המדרגות בנבראים אין בהם כח לקבל יראה זו בשלימות[6].

וכמ"ש: להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו[7] - שכבוד הדר מלכותו - הוא מה שהמלאכים מקבלים עליהם עול מלכות שמים, מחנה מיכאל באהבה ומחנה גבריאל כו', אלף אלפים וריבוא רבבות כו'[8] ולגדודיו אין מספר[9]. שכל זה הוא יקר ותפארת גדולת מלכותו ית'. ולהודיע לבני האדם - אין זה אלא בבחי' גבורותיו, הן בחי' הצמצומים רבים ושונים שבהשתלשלות המדרגות.

משא"כ הנשמה טרם בואה לעוה"ז להתלבש בגוף, שהן בחי' אין ממש - הם מקבלים עליהם עול מלכות שמים בשלימות, כמו שהוא בבחי' א"ס ממש. ונקראו: בנות ירושלים - בבחי': בתולות אחריה רעותיה מובאות לך[10].

(עיין בזח"ב קצ"ז ב', דרל"ה א', רל"ח א', ובמק"מ שם. וצ"ל דהוא לפירוש השני שבפרדס. וממילא מובן דלפי' הראשון, יש לפרש גם זה כמ"ש כאן. ועיין עוד בפ' משפטים דק"ה סע"ב, ובפ' אחרי דס"ז ע"ב)

ונקראו ג"כ: עלמות - כמ"ש: עלמות אהבוך[11]. והנשמות שירדו ונתלבשו בגוף ונפש הבהמי' בעוה"ז היא נקרא: כנסת ישראל,- היא מקור נשמות ישראל - בשם: כלה. כי הקב"ה נקרא אצלם בשם: חתן - מלשון: חות דרגא, הוא בחי' המשכות אור א"ס ב"ה בנשמות. והיינו במ"ת, דכתי': ביום חתונתו - שאז הוא זמן הנשואין.

שכמו הנשואין עד"מ בחי': הזווג והיחוד - הוא המשכת הטפה הנמשכת מן המוח של המשפיע בבחי' המקבל כו'. כך התורה היא בחי' חכמתו ורצונו ית', בבחי' א"ס ב"ה ממש: חכים ולא בחכמה ידיעא כו'. והמשכה זו בבחי' א"ס ממש היא נתפסת ונקלטת בנשמות ישראל, ס"ר אותיות התורה, הן ס"ר המשכות לס"ר נשמות ישראל.

ולכן ארז"ל: שמלמדין את התינוק בבטן אמו את כל התורה כו' - כדי להיות נתפס ונקלט בנשמתו אור וחיות מאותיות התורה, שהן הארת אור א"ס ב"ה: חכים ולא בחכמה ידיעא כו', ואזי נקרא נשמות ישראל בשם כלה שמקבלת הטפה כו'. ועיין באדרא זוטא (דף ר"צ ע"ב):

ב והנה בחי': כלה זו, שהיא בחי' מקור לנשמות שירדו ונתלבשו בגוף, אומרת לבנות ירושלים, הן הנשמות שלא ירדו, שעדיין הן בבחינת: טהורה היא, שהן כלולות במאצילן בבחי' אין ממש. עם היות כי: שחורה אני - מחמת ירידתי לעוה"ז והתלבשותי בגוף הגשמי  -הריני: נאוה - יותר מבנות ירושלים.

כי הנה ענין: שחורה אני בבחי' כלה, הוא כמ"ש: קוצותיו תלתלים שחורות כעורב. תלתלים[12] - תלי תלים של הלכות[13] שהן קוצותיו בחי' שערות ונימין הנמשכות מן המוח בריבוי התחלקות. וכך הן תלי תלים של הלכות המשכות מחכמה עילאה: חכים ולא בחכמה ידיעא כו'. הן בבחי' שחורות.

והענין יובן בהקדים לבאר, כי הנה כתיב: ושער רישי' כעמר נקא[14] שהשערות הן בבחי' לבנונית, וכתיב: קוצותיו תלתלים שחורות כו'?

אך הענין, כי הנה בחי' השערות הן המשכות שהן מבחי': חסד, ורב חסד - שנמשך ונתפשט עד למטה. כמשל השערות, שנמשכות באורך רב, והן תלי תלים של הלכות ודקדוקי סופרים שבכל מצוה. כמ"ש (משלי ד', ח[15]) סלסלה ותרוממך. פי': סלסלה כמארז"ל (ר"ה כ"ו ב') קא מהפך בשעריה כו'.

אך יש שערות שנמשכות ומתלבשות בבחי' לבנונית, הוא בחי' חסד - שהן ההלכות רבות שבמ"ע: בקרבנות, ותרומות, ומעשרות, וציצית, ותפילין, ושבת כו'. איך תהי' המצות נעשית בקרבן להיות עולה לרצון לפני הוי', וריח ניחוח כו'. וכן בשאר כל המצות שהן המשכות חכמה עילאה בבחי' חסד, להעלות הדברים הגשמיי' בעשייתן כמצותן ולקשרם באור ה' וקדושתו. והן השערות הנמשכות מבחי': שער רישיה כעמר נקא, שהוא לובן העליון וחסד עליון, דאקרי: רב חסד כו'. אבל השערות השחורות הן הלכות שנמשכו ונתפשטו במצות ל"ת, להפריד הרע מן הטוב ולדחותו מן הקדושה, שאינו עולה ונכלל באור ה' וקדושתו.

וע"ז נאמר: שחורות כעורב. פי': כעורב שהוא אכזרי כך יש בבחי' שערות הללו בחי' אכזריות, שהרי גם בדבר האסור ופסול כו' נמשך נצוץ וחיות אלקי המחיה ומהווה אותו, שבלעדי ניצוץ וחיות אלקי לא יתקיים כלל. ועכ"ז לא יעלה הניצוץ אלקי שבו לרצון לפני הוי' להתכלל באורו וקדושתו ית', רק נדחה לחוץ. והרי זה כמו אכזריות על הניצוץ אלקי שבו.

גם צריך האדם להתנהג בנפשו במדת אכזריות, להיות סר מרע בבחינת אתכפייא כו' בכמה גדרים וסייגים, דקדוקי סופרים: קדש א"ע במותר לך כו'. ולכן נקרא בבחי': שחורות כעורב. (וע' בזהר ח"ג קל"ב א', ק"מ ע"א, ע"ט ב', קכ"ז ב'. ח"ב קי"ו א')

וע"ז נאמר: שחורה אני - שמקבלת בחי', הטפה, היא בחי' ח"ע, בבחי': שחורה, דהיינו בבחי' ההלכות ודקדוקי סופרים, שהן: קוצותיו תלתלים שחורות כעורב - כנ"ל.

וגם: שחורה אני - בבחי' קיום המצות מעשיות שהן בדברים המלובשים בגשמיות ממש. וכללותן היא צדקה, שהיא בגשמיות ממש. וחיובה הוא ע"י עסק האדם בעוה"ז, שעוסק בפרקמטיא ומרויח בה, שעי"ז נתחייב בצדקה. ובשעה שהוא עוסק בפרקמטיא נמצא שהוא מלובש בעניני עוה"ז ממש.

עכ"ז: ונאוה - שבצדקה כתיב: וצדקה תרומם גוי - שע"י שנותן צדקה לעני מעמלו ויגיעו חיי נפשו - הוא מעלה ומרומם את כל נפש הבהמית וחיותה:

וזהו: ונתתם חמישית לפרעה - שע"י הצדקה שנותן חומש מיגיעו נעשה בחי': פרעה - הוא בחי' גילוי, מלשון: כי פרעה אהרן - שנמשך גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו.

לכן אומרים קודם כל מצוה: ברוך אתה הוי' אלקינו - שברוך ונמשך אור א"ס ב"ה מעולם ועד עולם בבחי': אתה - דהיינו בבחי' גילוי, כאלו הוא לנוכח, להיות: הוי' אלקינו - ממש להיות נתפס ונקלט אלקותו ית' בנפש ממש.

ועל זה אמרו רז"ל: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דהיינו שיהא נתפס ונקלט בו בחי' תלמודו, שהוא בחי' חכמה עילאה, כמו האשה שקולטת הטפה עד"מ. שאם אינו נתפס ונקלט בבחי' נשמתו אור התורה, הרי זה כמו האשה הפולטת כו'.

(עמ"ש מענין קליטה גבי שמיני עצרת בד"ה: ה' לי בעוזרי, ובד"ה: טוב לחסות וגם בשאר דרושים שם)

וזהו: ונתתם חמישית לפרעה - שנעשה בחי' פרעה וגילוי בנפשו ממש (עמ"ש על פסוק זה בע"ח (שער ל"א פ"ז) ובלק"ת פ' ויגש) ומזה נמשך להיות: וארבע הידות יהי' לכם.

כי הנה בחי' ארבע הידות הן: יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה, וזרוע הנטויה.

יד הגדולה - הוא מ"ש: וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. פי', שאפילו בבחינת מצרים יש בחי' המשכת והתפשטות בחי': היד הגדולה - שנמשכה ונתפשטה עד למטה מאד אפילו בבחינת מצרים. דהיינו שנמשך חסד עליון כ"כ, שאפילו בבחינת נפש השפלה ממדרגות תחתונות שבעשיה ומלובשת בגשמיות ממש - נופלין הרהורי תשובה. וזהו ענין: יד הגדולה.

אך הנה נודע: שלאום מלאום יאמץ, וזה לעומת זה עשה אלקים. ואלמלא הקב"ה עוזרו כו' - ועזר זה וסיוע זה נקרא: יד החזקה - לנצח ולכבוש כו'.

ויד רמה - היינו לרומם ולקשר נפשו בקיום: ואהבת בכל לבבך כו'.

וזרוע הנטויה - הוא ג"כ בחי' יד. שביד יש ג' פירקין העליונה נקרא זרוע היא בבחי' נטויה שהיא פשוטה למטה מטה, בבחי': וימינו תחבקני - כאדם החובק כו', שלא להיות בבחי' נפרד ח"ו כו'.

וכ"ז הוא נמשך ע"י הצדקה. שע"י זה: וארבע הידות יהי' לכם לזרע השדה - שבזמן הגלות הכל הוא רק בבחינת זריעה: אור זרוע לצדיק כו', כמ"ש במדרש:

ג ובבחי' התורה שהיא בבחי' שחורה והלכות ודקדוקי סופרים שבמצו' ל"ת, שהן בבחינת שחורות כעורב הנ"ל - הנה אמרו ז"ל: ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה.

והענין, כי הנה: בשלשה דברים ברא הקב"ה את עולמו בספר וסופר וסיפור. ספר - זו תורה שבכתב, וסופר - למעלה מבחי' ספר, היא בחי' תורה שבעל פה. כי לכן נקרא דברי חכמים: דברי סופרים - שהן למעלה מבחי' ספר. (ועמ"ש מזה בד"ה: זה שמי, וד"ה לבך יהגה אימה איה סופר, ובמ"א על פסוק: ושאבתם מים בששון) הוא בחי' תורה שבכתב שמח"ע, שהוא בחי': נר מצוה ותורה אור.

והנה אור הנר המאיר הוא מגוון הסמוך לפתילה, אבל הגוון לבן המקיף עליו, הוא אינו מאיר בעצמו אלא הוא מקור האור. שממנו נמשך ומתפשט האור המאיר.

וכך הם דברי חכמים נק': דברי סופרים - שמהם נמשך להיות בחי' הספר היא בחי': תורה אור. והם הם בבחי' מקור האור בחי' המקיף. שהוא בחי': ישת חשך סתרו.

ולכן רוב דקדוקי סופרים הם במצות לא תעשה, ששם הרבה גדרים וסייגים לתורה יותר מבמצות עשה, כי בחי' מצות ל"ת יש בהן יתרון ומעלה יתירה מבמצות עשה. כמארז"ל: זכרי עם ו"ה רמ"ח, שמי עם י"ה - שס"ה. שהל"ת הם בבחינת י"ה שהוא למעלה מו"ה.

כי המ"ע הם בבחי' שם ו"ה - עלמא דאתגליא, כי רמ"ח פיקודין רמ"ח אברים דמלכא, שהן כלים ומשכן להחיות הנמשך ומתפשט בהם מעצם הנפש, שהחיות מתלבש בהם ממש להיות האברים נשמעים לרצונו כו'.

אבל הל"ת הם בבחינת י"ה שהוא בבחי' עלמא דאתכסייא שאין החיות ואור א"ס מבחי' זו מתלבש בגילוי הנפש אלא בבחי' העלם בבחי': ואתה משמרה בקרבי - לפי שאין בנפש כלי ומשכן להשראת אור א"ס ב"ה בבחי' זו, להיות בבחי' גילוי בהתלבשות ממש, אלא בבחי' שלילה בחי' לא, כמ"ש: בארץ לא זרועה - שהוא זרועה בבחי' לא כו'. וכמ"ש במ"א שזהו ענין דביקת הנפש באלקות למעלה בשרשה בבחינת סובב: ישת חושך סתרו כו' - בחי' חושך ולא אור נגלה כו' שא"א להגיע לבחי' זו בבחי' מעשה המצות אשר יעשה אותם האדם, אלא בבחי' ל"ת, שהוא בחי' שלילה ולא כו'.

ועי"ז יערה עליו רוח ממרום[16] השראת אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין בנפשו. ובזה תתעלה גם נפשו הבהמית.

כי הנה הנפש הבהמית שרשה מבחי': פני אריה פני שור שבמרכבה כו', משמרי אופנים, שהן למטה מהשרפים כו'. אך הנה כתיב: והאופנים ינשאו לעומתם[17] והאופנים ברעש גדול כו'. 

כי הנה השרפים אומרים: קדוש ומובדל כו' הוי' צבאות - אות היא בצבא דילי'. אלף אלפים ורבוא רבבן מספר גדוד אחד, ולגדודיו אין מספר - כולם אין מקבלים חיות רק מבחינת אות א', מלא כל הארץ כבודו. כבודו הוא ל"ב נתיבות החכמה[18] כי: אין כבוד אלא תורה. והיא המתלבשת להיות מלא כל הארץ הלזו התחתונה בבחי' כבודו, היינו בבחינת זיו והארה בעלמא[19]. והאופנים המקבלים מהם, ינשאו לעומתם ומרעישים ברעש גדול מחמת עוצם קדושת אור א"ס, שכשמו כן הוא אין לו סוף כו'.

והנה: לא ברעש ה', ואחר הרעש אש - בבחינת צמאון ותשוקה בכלות הנפש ממש, בבחי' ביטול והתכללות באור א"ס ב"ה למעלה מכדי שתוכל נפשם שאת. וצמאון ותשוקה זו אינה בבחי' כבודו, היא בחי' זיו והארה בלבד, אלא בבחי': את השמים ואת הארץ אני מלא - בחינת אני ממש, דהיינו השראת א"ס ב"ה הסוכ"ע ממש.

וזהו: והאופנים ינשאו - שמתנשאים לעומת השרפים למעלה מהם. ומבחינת צמאון זה ותשוקה זו נמשך להיות כמ"ש: צמאה לך נפשי כו' כן בקדש חזיתיך - קדש מלה בגרמי', בחי': קדש ומובדל חזיתיך - להיות גילוי אלקות.

וכמו שיהיה לעתיד: ונגולו כספר השמים. וכתיב: השמים החדשים והארץ החדשה - שלא יהיו שמים וארץ גשמיים המעלימים ומסתירים כבוד ה' להיות יש ודבר בפני עצמו. שהרי בכל דבר נמשך אור א"ס ב"ה. כמ"ש: והר סיני עשן כולו - עולם שנה נפש[20]

עולם - בחינת מקום ששם נמשך בחי' א"ס כמ"ש: הנה מקום אתי.

וכן בבחינת שנה בבחי' זמן - מלך מלך וימלוך, עבר עתיד הוה - הכל הוא בבחי' א"ס כו'.

וכן בנפש - יש הארת אור א"ס: וכל החיים יודוך סלה. וגן עדן העליון ותחתון, ויש גן עדן למעלה מגן עדן עד אין קץ ותכלית בעילוי אחר עילוי כו'. ולעתיד כשיזדכך העולם וחומריות וגסות שבו, אזי: עין בעין יראו כו'.

וזהו: שחורה אני ונאוה - שעל ידי בחי' שחורה, היא בחי' דביקת הנפש בקיום ושמירת מצות לא תעשה, שהן בבחי' שחורות כעורב - על ידי זה יהיה לעתיד גילוי אור א"ס ב"ה הסוכ"ע, שהוא למעלה מגדר עלמין, שהוא למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, אלא בבחינת שלילה: ארץ לא זרועה. ובבחי' זו נאוה יותר מבנות ירושלים כו'.

(ועמ"ש מענין: שחורה אני ונאוה בד"ה: קול דודי. דקאי על תשבע"פ כו'. והוא ע"ד שנתבאר למעלה בענין דברי סופרים כו'. וע' בפ' בראשית דמ"ט סע"א, ובסה"מ סי' קל"ז, וסוף ח"א סי' ה', ובפ' שמות י"ד א', ובפ' אחרי דנ"ט ב', בלק קצ"א א'):

  1. 1 שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה: (שיר השירים פרק א פסוק ה)
  2. 2 מברכות השחר - אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
  3. 3 וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֘ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי: ס (מלכים א פרק יז פסוק א)
  4. 4 בראשית רבה נו, י = דבר אחר: ה' יראה -- אברהם קרא אותו יראה, שנאמר: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קרא אותו שלם, שנאמר (בראשית יז): ומלכי צדק מלך שלם. אמר הקב"ה: אם קורא אני אותו יראה, כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם. ואם קורא אני אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם, יראה שלם ירושלים.
  5. 5 מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר: (תהלים פרק קמה פסוק יג)
  6. 6 ולכן רק כשעומדות בבחי' ביטול והתכללות נקראים בנות ירושלים
  7. 7 תהלים קמד, יב - {יב}לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ׃
  8. 8 דניאל ז, י
  9. 9 איוב כה, ג חגיגה יג, סע"ב
  10. 10 לִרְקָמוֹת֮ תּוּבַ֪ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַ֭חֲרֶיהָ רֵעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ: (תהלים פרק מה פסוק טו)
  11. 11 שיר השירים א, ג - לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
  12. 12 שיר השירים ה, יא - רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב.
  13. 13 עירובין כא, ב
  14. 14 חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק: (דניאל פרק ז פסוק ט)
  15. 15 סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה.
  16. 16 עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וֲכַּרְמֶ֖ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב: (ישעיהו פרק לב פסוק טו)
  17. 17 וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל: (יחזקאל פרק ג פסוק יג)
  18. 18 כבוד בגימטריא 32
  19. 19 היינו לא הוא בעצמו אלא רק כבודו
  20. 20 עש"ן ראשי תבות עולם שנה נפש