001 —לבאר ענין יו"כ

Review of Mamer

Review of the Maamar.

דרושים ליוה"כ

Discourses for Yom Kippur.

לבאר ענין יו"כ.

To explain the concept of Yom Kippur.

כתוב אחד אומר, "שבת שבתון, הוא לכם".

One verse says, "Shabbos Shabboson, it is for you."

וכתוב אחד אומר, "שבת שבתון, היא לכם".

And another verse says, "Shabbos Shabboson, she is for you."

הנה ארז"ל, "עבר על מ"ע ושב, לא זז משם עד שמוחלין לו.

Our Sages said, "If one transgressed a positive commandment and repented, he does not move from there until he is forgiven.

עבר על מל"ת, תשובה תולה, ויו"כ מכפר".

If one transgressed a negative commandment, repentance suspends, and Yom Kippur atones."

ולהבין זה.

And to understand this.

דהא מ"ע עדיפא, שדוחה את ל"ת?

For a positive commandment is superior, as it overrides a negative commandment?

הנה כתיב, "שובו אלי, ואשובה אליכם". (במלאכי סי'

Behold, it is written, "Return to Me, and I will return to you." (Malachi, chapter

ג')

3)

וכתיב, "השיבנו ה' אליך, ונשובה".

And it is written, "Return us, Hashem, to You, and we shall return."

שהוא ענין עד"מ, החזרת פנים בפנים.

This is, by way of analogy, the restoration of face-to-face connection.

כי הנה כתיב, "כי פנו אלי עורף, ולא פנים".

For it is written, "For they turned to Me the back, and not the face."

שאפילו בשעת החטא, לא שייך לומר עליו ית', שריחק ה' את האדם, בריחוק מקום ממש.

Even at the time of sin, it cannot be said of Him, blessed be He, that Hashem distanced the person with actual spatial distance.

שהרי, "מלא כל הארץ כבודו". ו"לית אתר פנוי מיני'". והוא, הוא הנותן לאדם, כח וחיות, לחיות.

For, "The whole earth is filled with His glory," and "there is no place devoid of Him." And He is the One who gives a person strength and vitality to live.

אפילו בשעת החטא ממש!

Even at the very moment of sin!

אלא שהוא עד"מ, כמו שני בנ"א שעומדים זה אצל זה בקירוב מקום, רק שזה מחזיר פניו לכאן, וזה מחזיר פניו לכאן.

Rather, it is by way of analogy, like two people standing next to each other in close proximity, but one turns his face this way and the other turns his face that way.

לפי שאין ביניהם קירוב הלבבות.

Because there is no closeness of hearts between them.

וע"י התשובה, חוזר להיות פנים בפנים.

And through teshuvah, they return to being face-to-face.

[ועמ"ש מזה בד"ה שובה ישראל]

[See also what is written about this in the discourse that begins "Shuvah Yisrael"]

וביאור ענין זה, יובן במ"ש, "ושמרו בני ישראל את השבת".

And the explanation of this matter can be understood from what is written, "And the children of Israel shall keep the Shabbos."

כי הנה ענין השבת, שבו שבת ה'.

For the concept of Shabbos is that Hashem rested on it.

"כי ששת ימים, עשה ה', את השמים ואת הארץ" כו'.

"For six days Hashem made the heavens and the earth," etc.

דהיינו, שהשפיל את עצמו כביכול, וצמצם בעשרה מאמרות, "יהי רקיע" כו', בששת ימי המעשה, לברוא, ולהוות, ולהחיות רוח שפלים, בבחינת חיצוניות מלכותו ית' לבד.

That is, He lowered Himself, so to speak, and contracted Himself through the ten utterances—"Let there be a firmament," etc.—during the six days of creation, to create, bring into being, and give life to the spirit of the lowly, only through the external aspect of His Kingship.

כדכתיב, "מלכותך, מלכות כל עולמים".

As it is written, "Your Kingship is the kingship of all worlds."

שהתהוות כל עולמים, וחיותם, אינו אלא מבחי' מלכותו ית'.

The existence and vitality of all worlds is only from the aspect of His Kingship.

ואינו כדמיון הנשמה המחיה את הגוף, שמתלבשת בתוכו להחיותו.

And it is not like the soul that gives life to the body, which is invested within it to give it life.

ויש לה התפעלות ממקרי ושנוי הגוף כו'.

And the soul is affected by the experiences and changes of the body, etc.

משא"כ, "אני הוי' לא שניתי" כתיב.

Whereas, "I, Hashem, have not changed" is written.

שאין בו שום שינוי ח"ו, מצד רבוי הנבראים.

There is no change in Him, God forbid, due to the multitude of creations.

וכמאמר, "אתה הוא עד שלא נברא העולם" כו'.

As it is said, "You are He before the world was created," etc.

לפי שאינו מתלבש בתוך העולמות, להחיותם בבחי' פנימיות מהותו ועצמותו ית'.

Because He does not become invested within the worlds to give them life from the inner aspect of His essence and being.

אלא רק התפשטות זיו והארה ממנו ית'.

Rather, it is only an extension of radiance and illumination from Him.

שעלה ברצונו להיות מלך עליהם.

It arose in His will to be King over them.

והוא חיותם וקיומם, מה שנקרא שמו עליהם.

And this is their vitality and existence, that His Name is called upon them.

וכמ"ש, "הודו על ארץ ושמים" כו'.

As it is written, "Give thanks upon the earth and the heavens," etc.

והתפשטות זו, נחשבת ירידה והשפלה גדולה לגבי הקב"ה, בבחי' פנימיותו.

And this extension is considered a great descent and lowering relative to the inner aspect of the Holy One, blessed be He.

וביום השבת, נתעלה בבחי' פנימית א"ס ב"ה.

And on Shabbos, He is elevated to the inner aspect of the Infinite One, blessed be He.

וה"ז נק', בחי' שביתה אצלו.

And this is called, for Him, a state of rest.

עד"מ, כאדם המדבר, שבשעה שהוא מדבר, מצמצם שכלו ומורידו בהדבורים, וכאשר אינו רוצה לדבר, פוסק, ושובת.

By way of analogy, like a person who speaks: when he is speaking, he contracts his intellect and brings it down into words, but when he does not wish to speak, he stops and rests.

והרי אז, עלה שכלו למקורו.

And then, his intellect returns to its source.

אשר שם משכן החכמה.

Where the seat of wisdom resides.

כן, ויותר מכן, לאין קץ ותכלית, מתעלה ביום השבת למעלה ממדרגת החכמה, שנחשבת כעשי' גופני'.

So too, and even more so, without end or limit, on Shabbos there is an elevation above the level of wisdom, which is considered like physical action.

כמ"ש, "כולם בחכמה עשית".

As it is written, "You made them all with wisdom."

אלא כמאמר, "אנת חכים ולא בחכמה ידיעא" כו'.

But as it is said, "You are wise, but not with a knowable wisdom," etc.

ולפי ש"ישראל עלו במחשבה", וכמאמר, "ואתה נפחת

And since "Israel arose in [Divine] thought," as it is said, "And You breathed

סה ב

it into me

בי". "ומאן דנפח" כו'.

by." "And one who blows..." etc.

וארז"ל, "מאין באת" כו'.

And our Sages said, "From where did you come?" etc.

[פי', מבחינת אין.

[Meaning, from the aspect of Ayin (Nothingness).

שהוא מקור החכמה.

Which is the source of wisdom.

כמ"ש, "והחכמה מאין תמצא".

As it is written, "And wisdom is found from Ayin (Nothingness)."

וכמ"ש בפ' במדבר.

And as is written in Parshas Bamidbar.

ועמ"ש, ע"פ האזינו השמים]

And see what is written on the verse "Haazinu Hashamayim"]

שבחי' ומדרגת ישראל, גבוה מאד נעלה, מבחי' התפשטות חיצונית מלכותו ית'.

That the level and status of Israel is exceedingly higher than the extension of the external aspect of His Kingship.

ולכן נאמר, "ושמרו בנ"י את השבת".

Therefore it is said, "And the children of Israel shall keep the Shabbos."

להתקדש בקדושתו ית', להיות, "שבת לה' אלקיך" כו'.

To sanctify themselves with His holiness, to be "a Shabbos to Hashem your G‑d," etc.

וכתיב, "ביני ובין בני ישראל, אות היא" כו'.

And it is written, "Between Me and the children of Israel, it is a sign," etc.

כלומר, כמוני, כמוהם, כביכול.

That is to say, as it is with Me, so it is with them, so to speak.

וזהו, "ששת ימים תעבוד" כו'.

And this is, "Six days you shall labor," etc.

בבחי' חיצוני' עשי', כדי פרנסתו.

In the aspect of external action, for the sake of one's livelihood.

"וביום השביעי, שבת לה'".

"And on the seventh day, it is a Shabbos to Hashem."

להיות מתעלה במקורא דכולא.

To be elevated to the source of all.

להבטל אליו.

To nullify oneself to Him.

ולדבקה בו ית'.

And to cleave to Him, blessed be He.

(ועמ"ש מענין זה בפ' שמות, ע"פ, "כי טובים דודיך" כו'.

(And see what is written about this in Parshas Shemos, on the verse, "For Your love is better," etc.

וזהו ענין החזרת פנים בפנים.

And this is the concept of restoring face-to-face connection.

דהיינו גילוי פנימית הנשמה, ורעותא דליבא, ליבטל אליו ית', בבחי' פנימיות א"ס ב"ה):

That is, the revelation of the inner soul and the will of the heart, to be nullified to Him, blessed be He, in the inner aspect of the Infinite One, blessed be He.

ב

2)

אך הנה ארז"ל, "מי שטרח בע"ש, יאכל" כו'.

But our Sages said, "Whoever toiled on the eve of Shabbos will eat [on Shabbos]," etc.

לכך כתיב, "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות" כו'.

Therefore it is written, "And the children of Israel shall keep the Shabbos, to make [the Shabbos]," etc.

כלומר, שישמור מחול לשבת.

That is, one should guard from weekday to Shabbos.

גם לתקן בעצמו, ולעשות בנפשו את השבת.

Also, to rectify within himself and to make Shabbos in his soul.

שיהיה באמת כך.

That it should truly be so.

והשמירה הזאת, "לעשות את השבת" בנפשו, בימות החול, הוא על ידי התפלה.

And this guarding, "to make the Shabbos" in one's soul during the weekdays, is through prayer.

כי הנה בתקונים אמרו, כי התפלה, היא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

For in the Tikunei Zohar it is said that prayer is "a ladder set on the earth, and its top reaches the heavens."

ומלאכי אלהים, עולים ויורדים בו".

And the angels of G‑d ascend and descend on it."

"מלאכי אלהים", הם המצות.

"The angels of G‑d"—these are the mitzvos.

שהם מלאכים, שלוחי דמלכא.

They are angels, messengers of the King.

וכמ"ש בתנחומא פ' ויגש, "היו מכבדין את המצות, שהן שלוחי". ו"שלוחו של אדם, כמותו".

As it is written in Midrash Tanchuma, Parshas Vayigash: "They would honor the mitzvos, for they are His messengers." And "a person's messenger is like himself."

(ועמ"ש מזה ג"כ, בד"ה ויקרא אל משה).

(See also what is written about this in the discourse that begins "Vayikra el Moshe").

ובמקורם, הם אברים דמלכא.

And in their source, they are the limbs of the King.

והיינו עד"מ, כמו שע"י אברי הגוף, מתפשט הנשמה לפעול פעולתה.

And this is by way of analogy, just as through the limbs of the body, the soul is extended to carry out its function.

כך ע"י המצות, נמשך, ומתפשט, גילוי אלהותו ית'.

So too, through the mitzvos, the revelation of His G‑dliness is drawn down and extended.

ועלייתן למעלה למקורן, הוא ע"י התפלה.

And their ascent upward to their source is through prayer.

(ועמ"ש בפ' שלח, בפי', וזכרתם את כל מצות

(See what is written in Parshas Shelach, on the verse, "And you shall remember all the mitzvos

ה')

of Hashem")

ולבאר ענין זה.

And to explain this matter.

הנה, חז"ל תקנו לומר, קודם כל מצוה, "אשר קדשנו במצותיו".

Behold, our Sages instituted that before every mitzvah, we say, "Who has sanctified us with His commandments."

שעל ידי המצות, מתעלים בקדש העליון.

That through the mitzvos, we are elevated in the supernal holiness.

והענין הוא.

And the idea is as follows.

דהנה כתיב, "אני כברוש רענן" כו'.

For it is written, "I am like a fresh cypress," etc.

פי', "ברוש", הוא מין ארז, שעדיין לא הזקין.

That is, a "cypress" is a type of cedar that has not yet aged.

והוא רך ורענן כשהוא בלחותו, שאז יכולים לכופפו למטה.

And it is soft and fresh when it is moist, so that it can be bent downward.

ובשביל שהוא גבוה שבאילנות,

And because it is the tallest of the trees,

וכשמניחין עליו איזה דבר כשנכפף למטה.

when something is placed upon it while it is bent down,

הנה כשחוזר לאיתנו.

when it returns to its upright position,

מגביה את הדבר ההוא למקום גבוה מאד.

it lifts that object to a very high place.

וכך הוא עד"מ בחינת "אני".

And so it is, by way of analogy, with the aspect of "Ani"—"I."

כי יש בחי', "אנכי", ובחי' "אני".

For there is the level of "Anochi" and the level of "Ani."

בחי', "אנכי מי שאנכי". דהיינו בחי' עלמא דאתכסיא.

The level of "Anochi mi sheAnochi"—that is, the concealed world.

ובחי' "אני הוא", בחי' תומ"צ, בבחי' למטה.

And the level of "Ani Hu"—the aspect of Torah and mitzvos, in the lower realm.

כשמתלבשים בענינים גשמיים.

When they are clothed in physical matters.

ומגבילים הענינים, לתת שיעור וקצבה, לענייני המצות גשמיים.

And the matters are limited, giving measure and boundary to the physical aspects of the mitzvos.

כמו, "מי רביעית נוטלין לידים" כו'.

Such as, "A quarter-log is taken for washing hands," etc.

(חולין קז

(Chullin 107

א)

a)

(ועמ"ש בד"ה, כי המצוה הזאת, מענין אנכי, ואני)

(See also what is written in the discourse that begins "Ki hamitzvah hazos" regarding Anochi and Ani)

והוא כמשל הברוש רענן, שנכפף למטה, וחוזר למעלה למקורא עילאה דכולא.

And it is like the analogy of the fresh cypress, which is bent downward and then returns upward to the supernal source of all.

וכן בזה לעו"ז, נאמר, "ולא נאמר עוד אלהינו, למעשה ידינו".

And so, in the opposite direction, it is said, "And we will no longer say to the work of our hands, 'You are our gods.'"

כי כמו שהמצות מתעלים, ע"י העלאות פנימיות לבבות כללות נשמות ישראל.

For just as the mitzvos are elevated through the inner arousal of the hearts of the collective souls of Israel,

כמאמר, "על(ו)ה במחשבה" כו'.

as it is said, "They arose in [Divine] thought," etc.

ולכן אומרים, "אלקינו". פי', שהוא כח חיותנו.

Therefore we say, "Our G‑d"—meaning, He is the power of our vitality.

ושאליו, אנחנו משתחוים ומודים, בבחי' ביטול.

And to Him we bow and give thanks, in a state of nullification.

והנה ארז"ל, פרק לפני אידיהן, (דף ח' סע"א) "ישראל שבחו"ל, עובדי כוכבים בטהרה הם".

And our Sages said, in the chapter "Lifnei Ideihen" (Avodah Zarah 8a), "Jews in the Diaspora are idolaters in purity."

כי ההשתחואה לעבודת כוכבים, הוא שמשתחוה וכופף ראשו לכוכבים ומזלות.

For bowing to idolatry is when one bows and lowers his head to the stars and constellations.

והנה כתי', "וממגד תבואות שמש".

And it is written, "And from the precious yield of the sun."

(דברים לג, יד)

(Devarim 33:14)

שהתבואות גדלים מן השמש.

That the produce grows from the sun.

וכן שאר כל עניני עולם הזה.

And so it is with all other matters of this world.

"אין לך עשב מלמטה, שאין לו כוכב מלמעלה", שהוא המזל שממנו נשפע הדבר.

"There is no blade of grass below that does not have a star above," which is the mazal from which the thing is drawn.

וכשאדם מטריד מחשבתו ולבו רק בעניני עולם הזה כל הימים, הוא מוריד שכלו שבראשו, לדבר הנשפע מכוכבים ומזלות, ונעשה גם הם, בחי', "אלהינו למעשה ידינו".

And when a person occupies his thoughts and heart only with worldly matters all his days, he brings down his intellect in his head to something that is drawn from the stars and constellations, and they too become, in a sense, "our gods, the work of our hands."

כי, "מעשה ידינו", שהוא עסק הפרנסה, נעשה מזה, בחי' אלהים אחרים.

For "the work of our hands," which is one's occupation and livelihood, becomes from this a form of other gods.

וזהו, "ואת נפש אויבך, יקלענה בתוך כף הקלע".

And this is, "And the soul of your enemy, He will sling away in the midst of the sling."

שאע"פ שהדבר שהוא מלובש בו בענינים גשמיים, נראה לעין, שהוא מן העבירות, שאדם דש בעקביו.

Even though the thing in which he is involved in physical matters appears to the eye to be among the sins that a person tramples with his heels,

הנה הוא דומה למשל קליעת האבן.

it is like the analogy of slinging a stone.

שמקלעין אותו ע"י כף הקלע, למקום רחוק מאד.

For it is slung by means of the sling to a very distant place.

עד שנעשה כאלו עובד כוכבים.

Until it is as if he is an idolater.

והנה עליית המצות, העיקר הוא ע"י התפלה.

And the main elevation of the mitzvos is through prayer.

לפי, שאז הוא שעת הכושר.

For then is the auspicious time.

ומתגלה ומתעלה בחי' פנימית נקודת הלב בכללות נש"י, בחשיקה ודביקה, באלהים חיים.

And the inner point of the heart is revealed and elevated in the entirety of the souls of Israel, with longing and attachment to the living G‑d.

וזהו מארז"ל, "תפלות במקום קרבנות תקנום".

And this is what our Sages said, "Prayers were instituted in place of the sacrifices."

כי כמו הקרבן, שהיו מקריבין הבהמה, שתהא נשרפת באש שע"ג המזבח.

For just as with the sacrifice, they would offer the animal to be burned in fire upon the altar,

וכך צריך לעורר את האהבה בתפלה ברשפי אש שלהבת מתלהבת בלבו.

so too, one must arouse love in prayer with fiery sparks of a flame that blazes in his heart.

כי יסוד האש הוא בלב.

For the element of fire is in the heart.

ולשרוף ולכלות את נה"ב שבו כו':

And to burn and consume the animal soul within him, etc.

ג

3)

והנה כתיב, "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח". וארז"ל, "אע"פ שאש יורד מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט".

And it is written, "And the sons of Aaron the Kohen shall place fire upon the altar." And our Sages said, "Even though fire descends from heaven, it is a mitzvah to bring from the ordinary."

כי גם למעלה יש בחי' אהרן, שנותן בחי' אש בכנס"י.

For above as well, there is the aspect of Aaron, who gives the aspect of fire into the congregation of Israel.

כי אהרן, הוא שושבינא דמטרוניתא.

For Aaron is the escort of the bride.

והוא מז' הרועים המשפיעים גילוי אלהותו ית', במקור נשמות ישראל.

And he is one of the seven shepherds who bestow the revelation of His G‑dliness into the source of the souls of Israel.

ובחי' אש שלמעלה, היא אהבה הטבעית, אהבה רבה שבנפש האלהית, הכלולה בחכמה שבנפשו.

And the aspect of fire from above is the natural love, the great love in the G‑dly soul, which is included in the wisdom within his soul.

(עיין בסש"ב פי"ח, י"ט.

(See Tanya, chapters 18 and 19,

ומ"ש באגה"ק, בד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה.

and what is written in Iggeres HaKodesh, in the discourse that begins "Ein Yisrael Nigalin Ela B'tzedakah."

ועמ"ש בפ' עקב, בד"ה ולהבין שרש טעם קישור וחיבור ושייכות ברית ותורה.

And see what is written in Parshas Eikev, in the discourse that begins "V'lehavin Shoresh Taam Keshur V'chibur V'shaychus Bris V'Torah."

ועמ"ש בד"ה שחורה אני כו' ששזפתני השמש כו' ע"ש)

And see what is written in the discourse that begins "Shchorah Ani"—"SheShzafasani HaShemesh," etc.)

אשר איננה מתלבשת כלל בלבושי הנפש החיונית.

Which is not at all clothed in the garments of the animal soul.

והיא מתלהבת ומתלהטת במסירת נפש על קידוש השם ממש, וליפרד מן הפתילה, הוא הגוף, שנאחזת בו.

And it is inflamed and ignited with self-sacrifice for the sanctification of the Name in the most literal sense, to separate from the wick—that is, the body—to which it is attached.

כשלהבת העולה מאליה.

Like a flame that rises on its own.

לדבקה בו ית'.

To cleave to Him, blessed be He.

ומצוה להביא מן ההדיוט.

And it is a mitzvah to bring from the ordinary.

אש שלמטה.

The fire from below.

ע"י התבוננות בגדולת ה', כל חד לפום שיעורא דיליה, ולהלהיב לבו ונפשו, לעבודת ה'.

Through contemplation of the greatness of Hashem, each person according to his measure, to ignite his heart and soul in the service of Hashem.

וההתבוננות המוליד אהבה עזה שהיא כרשפי אש, הוא כאשר מתבונן בדבר חדש.

And the contemplation that gives birth to strong love, like fiery sparks, is when one reflects on something new.

כמו שאנו רואים בחוש, שכאשר רואה דבר חידוש, מתפעל מאד.

As we see in practice, when a person sees something novel, he is greatly moved.

וכך ארז"ל, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

And so our Sages said, "Every day they should be in your eyes as new."

והוא כאשר יתבונן המשכיל, כי באמת "חדשים לבקרים" כו'. ו"מחדש בכל יום תמיד מע"ב", מאין ליש.

And this is when the contemplative person reflects that truly "they are new every morning," etc., and "He renews each day, continually, the work of creation," from nothing to something.

ובהתחשך החשך של לילה ויסתלק, ונעשה אור של יום.

And when the darkness of night is removed and departs, and it becomes the light of day.

וכך יראה האדם בעצמו, שבלילה ישן, וחיותו מסתלק ממנו, ובקומו נעשה בריה חדשה.

So too, a person sees in himself that at night he sleeps and his vitality departs from him, and when he rises, he becomes a new being.

ומזה יבין על כל יצורי עולם.

And from this he can understand about all creatures of the world.

שכן הוא.

That so it is.

וחיותם, רצוא ושוב.

And their vitality is a constant ebb and flow.

וכאשר יראה בעיניו, ולבבו יבין, כי ראה זה חדש הוא, ע"כ ילהיב לבו, וישים אליו לבו ונשמתו.

And when he sees with his eyes and his heart understands that this is a new sight, therefore it will ignite his heart, and he will set his heart and soul to it.

וכמ"ש, "צעק לבם".

As it is written, "Their heart cried out."

וזהו ענין החזרת פנים.

And this is the concept of restoring face-to-face connection.

כי כמו שיש עורף ופנים בגוף, כן יש בנשמה.

For just as there is a back and a face in the body, so too there is in the soul.

והוא כמו ענין הנ"ל.

And it is like the aforementioned concept.

שגם קודם שישים האדם הדברים האלה אל לבו, הנה באמת כך הוא, שמחיה ומהווה מאין ליש, ו"מחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב".

That even before a person sets these matters to his heart, in truth it is so—that He gives life and brings into being from nothing to something, and "He renews in His goodness each day, continually, the work of creation."

ולא שייך לומר, שהוא רחוק מה' ח"ו. אלא שהוא כמשל, אדם ההופך ערפו לחבירו, ומחזיר פניו ממנו.

And it cannot be said that he is distant from Hashem, God forbid. Rather, it is like a person who turns his back to his friend and turns his face away from him.

ואח"כ אם ישים ללבו הדברים הנ"ל, הרי הוא כמו שמחזיר פניו לחבירו.

And afterwards, if he sets these matters to his heart, it is as if he turns his face back to his friend.

ועד"ז תקנו נוסח התפלה, "ברוך אתה מלך העולם".

And similarly, the wording of the prayer was instituted: "Blessed are You, King of the universe."

פי', כי כל העולמות נמשכו מבחי' מלך.

That is, all the worlds are drawn from the aspect of King.

כמ"ש, "מלכותך מלכות כל עולמים".

As it is written, "Your Kingship is the kingship of all worlds."

והוא בחינת חיצוניות לבד.

And this is only the external aspect.

להיות נק' עליהם שמו ומלכותו לבד.

That His Name and Kingship are called upon them alone.

ומבקשים שיהיה, "ברוך אתה", והיינו כמ"ש, "ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם".

And we ask that it should be, "Blessed are You," and this is as it is written, "Blessed is Hashem, the G‑d of Israel, from world to world."

(עיין בזהר ר"פ תרומה, דקכ"ו ע"ב.

(See Zohar, beginning of Parshas Terumah, 126b,

ובפ' אמור דף ק' ע"ב, בגין דתרין נהורין כו'.

and in Parshas Emor, 100b, regarding the two lights, etc.

ודצ"ט ע"א, גבי מעולם)

and 99a, regarding 'from world')

דהיינו, שיתברך ויומשך ממקורא עילאה, ראשיתה דכולא, מהעלם אל הגילוי.

That is, that blessing and drawing down should come from the supernal source, the beginning of all, from concealment to revelation.

"אשר יאמר עליו, כי הוא זה". "אתה", בלשון נוכח.

"Of whom it is said, 'This is it.' 'You'—in the second person.

דהיינו שישוב אלינו בבחי' פנים, על ידי שובנו פנינו אליו כנ"ל:

That is, that He should return to us in the aspect of face, through our turning our faces to Him, as explained above:

ד

4)

והנה כתיב, "זה שמי לעולם". שמי עם י"ה, שס"ה. כו'.

And it is written, "This is My Name forever." My Name with Yud-Heh is 365, etc.

כי מ"ע נמשכים מבחי' ו"ה, שהוא בחי' עלמא דאתגליא.

For positive commandments are drawn from the aspect of Vav-Heh, which is the revealed world.

ומל"ת נמשכים מבחינת י"ה, שהוא בחי' עלמא דאתכסיא.

And negative commandments are drawn from the aspect of Yud-Heh, which is the concealed world.

[וזהו ענין, מ"העולם ועד העולם".

[And this is the concept of 'from world to world.'

ועמ"ש מענין מ"ע ומל"ת, בביאור ע"פ שימני כחותם]

And see what is written regarding positive and negative commandments in the explanation on the verse 'Set me as a seal']

והנה בעברו על א' ממ"ע דאורייתא, וענפיה דרבנן, פוגם בו"ה.

And when one transgresses a positive commandment from the Torah, or its Rabbinic branches, he causes a blemish in Vav-Heh.

משא"כ בעבור על ל"ת וענפיהן, פוגם בי"ה.

Whereas, when one transgresses a negative commandment and its branches, he causes a blemish in Yud-Heh.

(ועיין מ"ש בד"ה ראה אנכי בענין בחי' י"ה ובחי' ו"ה שיש בנפש.

(See what is written in the discourse that begins 'Re'eh Anochi' regarding the aspect of Yud-Heh and Vav-Heh in the soul.

ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם)

And see also what is written in the discourse that begins 'V'lo Avah Hashem Elokecha Lishmoa El Bilam')

וביאור ענין זה.

And the explanation of this matter.

כי לשון פגם, הוא נקב, שיש בו חסרון.

For the term 'blemish' means a hole, which is a deficiency.

וכאשר מבטל מ"ע, הוא עושה חסרון ומניעה, שאינו מאיר עליו אור עלמא דאתגלייא.

And when one neglects a positive commandment, he creates a deficiency and obstruction, so that the light of the revealed world does not shine upon him.

דהיינו, בחי' אתערותא דלתתא.

That is, the aspect of isarusa d'letata.

(והיא הנקרא ג"כ אהבה זוטא, כמ"ש בפ' עקב שם)

(Which is also called 'small love,' as is written in Parshas Eikev there)

בחינת אש שלמטה.

The aspect of the fire from below.

שהוא ע"י התבוננות

Which is through contemplation

סח ד

as explained above.

הנ"ל.

as above.

וכאשר עובר על מל"ת, הנה הוא מונע ומחסר אור העליון שלא יוכל האש שלמעלה, שהוא אהבה הטבעית, להתחזק בנפשו, ולהוסיף אומץ אהבתו, בסיוע של מעלה על אהבה דלתתא.

But when one transgresses a negative commandment, he withholds and diminishes the supernal light, so that the fire from above—which is the natural love—cannot be strengthened in his soul, nor can it add power to his love, with the help from above upon the lower love.

כי, "לא יגורך רע" כתיב.

For it is written, "No evil will dwell with You."

ו"עונותיכם מבדילים" כו'.

And "your sins separate," etc.

כי כבר נקלע למרחוק.

For he has already been cast far away.

כמו עד"מ הכף הקלע הנ"ל. ולכן לא יכול להמשיך אש האהבה.

Like the analogy of the sling mentioned above. Therefore, he cannot draw down the fire of love.

וע"כ, אם "עבר על מ"ע ושב, לא זז משם עד שמוחלין לו".

Therefore, if "one transgressed a positive commandment and repented, he does not move from there until he is forgiven."

כי בעשותו תשובה, התעוררות התשובה, מועיל להלהיב אל נפשו אתעדל"ת, שאבד בעונו.

For when he does teshuvah, the arousal of teshuvah helps to ignite within his soul the isarusa d'letata that was lost through his sin.

וזהו, "לא זז משם", פי' שנשאר על עמדו, ותיקן מה שעוות.

And this is, "he does not move from there"—meaning, he remains in his place and has rectified what he corrupted.

[וכנזכר לעיל, שהתפלה בכל יום, נק' סולם.

[And as mentioned above, that prayer each day is called a ladder,

כו'.

etc.

ובו "מלאכי אלקים", שהם מעשה המצות, "עולים" כו'.

And on it "the angels of G‑d," which are the actions of the mitzvos, "ascend," etc.

ולכן על ידי התפלה בכוונה, בבחינת תשובה, מתקן מה שעוות בביטול מ"ע]

Therefore, through prayer with intention, in a manner of teshuvah, one rectifies what was corrupted by neglecting a positive commandment]

משא"כ כשעבר על ל"ת, שפגם ומנע את אור העליון, אתערותא דלעילא.

But when one transgresses a negative commandment, which causes a blemish and withholds the supernal light, the isarusa d'le'eila,

שאף אם יעורר באתערותא דלתתא, "לא תוסיף תת כח" האהבה עליונה.

even if he arouses an isarusa d'letata, "it will not add strength" to the supernal love.

כי מנע אורה.

For he has withheld its light.

ולזאת, "תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר".

Therefore, "repentance suspends, and Yom Kippur atones."

כי, "ביום הזה יכפר עליכם לפני ה'".

For "on this day He will atone for you before Hashem."

שמתעורר בחינת פנימיות רצונו ית'.

For then the aspect of His innermost will is aroused.

(שלמעלה מבחי' י"ה ומבחי' ו"ה.

(Which is above the level of Yud-Heh and above the level of Vav-Heh.

ועמ"ש מזה סד"ה חייב אינש כו' עד דלא ידעי כו')

And see what is written about this in the discourse that begins 'Chayav Inish...' until 'Ad D'lo Yada,' etc.)

שאז נושא עון, ועובר על פשע, ונקה.

Then He bears sin, passes over transgression, and cleanses.

שאין העון תופס מקום כלל, ונק' "כארז בלבנון" כו'.

So that the sin has no place at all, and it is called "like a cedar in Lebanon," etc.

(שהוא מדרגה עליונה יותר מבחי' ברוש רענן, שע"י מעשה המצות.

(Which is a higher level than the fresh cypress, which is through the performance of mitzvos.

וע' בזהר ויקרא, (די"ו ע"א).

And see Zohar, Vayikra (16a).

ובפ' לך לך (דפ"ב סע"א).

And in Parshas Lech Lecha (82a).

ועמ"ש בפ' אחרי, בענין בגדי לבן דכה"ג ביום הכפורים)

And see what is written in Parshas Acharei, regarding the white garments of the Kohen Gadol on Yom Kippur)

שמלבין עונותיהם של ישראל.

Which whitens the sins of Israel.

ולזאת אנו מבקשים, "סלח לנו, מחל לנו".

And for this we ask, "Forgive us, pardon us."

דהיינו שהוא כמו עד"מ, אדם המבקש מחבירו שלא ירגוז עליו עוד.

That is, it is like a person who asks his friend not to be angry with him anymore.

וישים אהבתו אליו.

And that he should restore his love to him.

דהיינו, על ידי שאומרים, "אשמנו", "חטאנו", ו"על חטא" כו'.

That is, by saying, "We have been guilty," "We have sinned," and "For the sin..." etc.

ומשפילים א"ע. ומפרסמים החטא.

And by humbling oneself and publicizing the sin.

ומודים שהוא שיקוץ ותיעוב.

And admitting that it is abominable and detestable.

ועי"ז אתכפיא סט"א. וממילא אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא.

And through this, the Sitra Achra is subdued, and automatically the glory of the Holy One, blessed be He, is elevated above.

וישוב ירחמנו.

And He will return and have mercy on us.

וכששב אהבתו אלינו מפנימיות רצונו ית', אזי אין חטא ועון מבדילים עוד.

And when His love returns to us from His innermost will, then sin and iniquity no longer separate.

כי אין העונות מבדילים, אלא "ביניכם לבין אלהיכם". דהיינו בבחי' אלהים שלכם.

For sins only separate "between you and your G‑d"—that is, in the aspect of your G‑d.

אבל בבחי' פנימי' רצונו ית', הרי לפניו, "כחשיכה כאורה".

But in the aspect of His innermost will, before Him, "darkness is as light."

(ועמ"ש סד"ה ולא אבה הנ"ל, בענין ויהפוך כו' ע"ש).

(And see what is written in the discourse that begins 'V'lo Avah' mentioned above, regarding 'Vayehafoch,' etc.)

וזהו, "שבת שבתון". דאפי' לגבי שבת, שהוא ענין החזרת פנים בפנים הוא, "שבתון". דהיינו שיש לו עילוי אחר עילוי ביתר שאת.

And this is, "Shabbos Shabboson." For even relative to Shabbos, which is the concept of restoring face-to-face connection, it is "Shabboson"—meaning, there is a higher and higher elevation, with even greater intensity.

(ועמ"ש מענין זה, סד"ה האזינו השמים.

(And see what is written about this in the discourse that begins 'Haazinu Hashamayim.'

ובד"ה שובה ישראל עד.

And in the discourse that begins 'Shuvah Yisrael Ad.'

ועיין מ"ש הרמ"ז בפי' הזהר פ' אמור (דף צ"ג ע"ב) בענין את פניך הוי' אבקש.

And see what the Ramaz writes in his commentary on the Zohar, Parshas Emor (93b), regarding 'Your face, Hashem, I seek.'

בקשו פני תמיד)

Seek My face always)

והגם שגם שבת נק' "שבת שבתון"?

And although Shabbos itself is also called "Shabbos Shabboson"?

מפני שיש שבת תתאה ושבת עילאה.

Because there is a lower Shabbos and a higher Shabbos.

(ועמ"ש בפ' בהר ע"פ את שבתותי תשמרו.

(And see what is written in Parshas Behar on the verse 'You shall keep My Shabbosos.'

ובפ' שלח סד"ה מקושש עצים כו')

And in Parshas Shelach, in the discourse that begins 'The gatherer of sticks,' etc.)

אך דשם כתיב, "מקרא קדש". כלומר, שנשאר בקודש העליון.

But there it is written, "a holy convocation"—meaning, it remains in the supernal holiness.

אבל כאן נאמר, לכם.

But here it says, 'for you.'

דהיינו, שיורד ומתגלה ההארה הגדולה ההיא למטה במקור נשמות ישראל כו':

That is, that this great illumination descends and is revealed below, in the source of the souls of Israel, etc.