002 —שבת שבתון

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו'.

This maamar explores the deeper meaning of Yom Kippur as "Shabbos Shabboson," explaining the ascent of the soul through mitzvos and the unique atonement of Yom Kippur. The Alter Rebbe teaches how fasting and teshuvah elevate the soul beyond its source, drawing down supernal holiness and rectifying all spiritual blemishes.

[1]  [2]  [3]   [4] [5]

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו'[6].

להבין מהו: בתשעה, בתשיעי מבע"ל.

וגם מ"ש: שבת שבתון הוא - ל' זכר, ובפ' אחרי כתיב: שבת שבתון היא[7].

ושם נאמ': ועניתם את נפשותיכם חקת עולם, ולא נאמר בתשעה לחדש כמ"ש כאן בפ' אמור' וצ"ל טעם השינוי?

וגם לכאורה כאן היה ראוי יותר לומר: חקת עולם? דהא בפ' אחרי מבואר כל סדר עבודת כה"ג ביוהכ"פ, ואיננה רק בפני הבית, משא"כ כאן בפ' אמור דעיקר הפרשה הוא סדר המועדות, שזה נוהג גם עכשיו שאין בית המקדש קיים. אם כן כאן דייקא היה ראוי לומר: חקת עולם. ומדוע שינה הכתוב לכתוב שם דייקא חקת עולם ולא כאן?

והנה כתיב: וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל[8]. וצ"ל מהו ענין הכפרה על הקדש, וכי חטא חטא שצריך כפרה? ועיין מזה בספר ע"מ[9] (מאמר חיקור דין ח"א פי"ג).

וגם מ"ש בסוף הפרשה: וכפר את מקדש הקדש. מדוע שינה הכתוב אח"כ לאמר: מקדש הקדש?

והנה מתחלה יש להקדים כללות ענין המצות. דהנה נודע דתכלית ירידת הנשמה לעוה"ז היא משום דהיום לעשותם במעשה המצות. וכמ"ש בזהר ע"פ: ואברהם זקן בא בימים[10] - שהימים הן הלבושים הנעשים מן המצות אשר האדם עושה בהם. וכמ"ש: ימים יוצרו כו'[11]. ולכן צריך כל אדם לקיים כל התרי"ג מצות, ואפי' מצות כהנים וכה"ג ע"י עיבור או גלגול - משום דאי חסרא חדא חסרא לבושא חדא כו'. וכמ"ש במ"א בד"ה: הבאים ישרש כו'.

ולהבין מהו ענין הלבושים הללו - צ"ל תחלה פי' מאמר: נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו'. פי' מקור הנשמה בעודנה במקור חוצבה נקרא: טהורה - כי טהור הוא לשון הארה ובהירות, כענין: כעצם השמים לטוהר.[12] והיינו לפי שאז היא בחי' אלקות ממש.

ואח"כ: אתה בראתה - הוא כשיורדת משם להתלבש בגוף. שמתחלה נמשכת בעולם הבריאה, ואז היא בחי' נברא יש מאין. וכמ"ש: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו'.[13]

ואח"כ: אתה יצרתה - בעולם המלאכים.

והן הן בחי' השתלשלות וירידת הנשמה ממדרגה למדרגה כשלשלת האחוזה זו בזו כו'.

עד שנפחתה בי - בעולם העשיה, ונתלבשה בעולם הזה בגוף החומרי. (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: ושמתי כדכד).

ואמנם הנה נודע: דירידה צורך עליה היא, והיינו למעלה ממקור חוצבה בבחי' טהור הנ"ל, והוא על ידי מעשה המצות.

כי הנה בברכת המצות אנו אומרים; אשר קדשנו במצותיו. ופי' שע"י המצות אנחנו מתעלים בבחי' קדש העליון, שהיא למעלה מבחי' טהרה. כנודע שקדושה היא בכהנים, כמ"ש: וקדשתו כו'.[14] וטהרה היא בלוים, כמ"ש: וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם כו'[15]. וכמו שמעלת הכהנים הגבה מאד נעלה על מדרגת הלוים, כך בחי' קדש גבוה מאד נעלה מבחי' טהור.

וביאור ענין זה, יובן בהקדים ביאור ענין סובב כ"ע וממכ"ע. כי הנה המחשבה והדבור שלמעלה הן בחי' ממכ"ע. והוא עד"מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר, שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת ממנו. (ועיין בסש"ב ח"א פ"ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו'.

כך כביכול החיות שבע"מ: יהי אור יהי רקיע כו' - הוא מתלבש ונתפס ממש בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם. וכן בחי' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה, שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ג"כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות. שהרי: כולם בחכמה עשית[16] כתיב. ופי' בזהר תזריע (דמ"ג רע"א) כולם בחכמה עשית בבינה. פי', כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה, אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין.

(כי בינה מקננא בכורסייא שהיא הבריאה, וז"א ביצירה, ומל' בעשיה. והיינו שלשים כלים דאצילות שנעשים נשמה לבי"ע - יו"ד כלים הפנימים בבריאה, והתיכונים ביצירה, והחיצונים נעשים נשמה לעשייה. וע' מזה באגה"ק ע"פ: ויעש דוד שם)

והגם: כי לא מחשבותי מחשבותיכם[17] כתיב, והיינו שהמחשבה אצלו ית' אינה מלבשת מהותו ועצמותו ית', ולכן: אני ה' לא שניתי.[18] ולא כמו באדם שמהותו ועצמותו ממש מלובש בהמחשבה וכמ"ש במ"א.

אך מ"מ הרי: דברה תורה כלשון בני אדם, כמו בגשמיות שמה שמוציא מפיו להיות נשמע ונתגלה לזולתו נקרא בשם דבור, שהבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו, משא"כ האותיות המחשבה אע"פ שהן ג"כ רק לבושי הנפש - מ"מ לא ירדו להיות נראה דבר נפרד.

כך למעלה, אע"פ שבאמת אין לך דבר שחוץ ממנו. מ"מ מצד הסתר האור דרך ירידות וצמצומים להחיות עולמות נפרדים, שהם נראים יש ודבר נפרד - נקרא החיות הזה השופע בתוכם להחליותם ע"ד שיהיו דבר נפרד בשם אותיות הדבור, עד"מ דבור האדם כו'.

אבל עלמין סתימין שהם בבחי' ביטול יותר (וע"ד המבואר במ"א בענין ב' הבחינות דים ויבשה, שזהו ענין עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא) - נקרא החיות המתלבש בתוכם להחיותם בשם אותיות המחשבה.

והנה המלאכים הם מבחי' עלמין דאתגליין, וכמ"ש: ויעף אלי אחד מן השרפים[19] ומתהוים מבחי' דבור, כמ"ש: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כו'[20]. אבל ישראל עלו במחשבה בחי' עלמין סתימין. ולכן נקרא הנשמה: טהורה היא - כי עלמין סתימין היינו בחינת טהורה.

כי ענין ההעלם הוא שמחמת תוקף אורו וגודל בהירתו א"א לו לבא לידי התגלות. וכענין: יוצר אור ובורא חושך - שהחשך למעלה מהאור, ורומז לתש"ר[21] (שהיא בחינת חב"ד, מה שאין כן יוצר אור רומז לתש"י[22]).

וכמו עד"מ אור גדול שמעוצם תוקפו מחשיך הראות וא"א להסתכל בו. וכענין שנאמר: ישת חשך סתרו כו'.[23]

וכמ"כ כאן שלפי ששרש נש"י מאור הבהיר ונעלה מאד הנקרא בשם טהו"ר על כן אי אפשר לו להתגלות ונקרא עלמין סתימין בחינת מחשבה כנ"ל:

ב והנה משם ירדה הנשמה בבי"ע עד שנשפלה בעולם השפל ונתלבשה בגוף חומרי. וירידה זו צורך עליה היא, למעלה מבחי' המחשבה, שהיא בחי' ממכ"ע כנ"ל רק שהוא[24] החיות דעלמין סתימין כו'[25]. אבל ע"י הירידה זאת היא עולה למעלה מעלה, בבחי' סובב כולא עלמין. (ועמ"ש בד"ה: מי מנה, בענין: ומספר את רובע ישראל)

ופי': סובב - היינו שמקיף מלמעלה ואינו נתפס ומתלבש בתוך העלמין. כי כל העולמות כאין נגדו, וכטפה מים אוקינוס שהטפה בטלה לגבי הים הגדול ויתר מכן. כי לא נערוך אליו קדושתו[26] וכמ"ש במ"א, ואינן יכולים להכילו בתוכם כלל.

ומ"ש: ואתה מחיה את כולם[27] שנמשך חיות ממנו בתוך העולמות ממש - היא רק זיו והארה לבד. אבל אור א"ס ב"ה בעצמו אינו נתפס בגדר עלמין כלל. ולכך כתיב: אני ה' לא שניתי[28] ואתה הוא קודם שנברא כו'[29] בלי שום שינוי כלל.

וז"ש המלאכים: קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות[30] - כי צבאות הם הנשמות והמלאכים שבעלמין סתימין ועלמין דאתגליין, ואומרים תחלה ג"פ קדוש עד שיהיה הוי' צבאות, כי קדוש הוא לשון הבדלה שהוא מובדל בכמה מיני הבדלות עד שמתהוים צבאות גדודי הנבראים כו'.

ואמנם קדוש בוי"ו מורה ג"כ על המשכה והוא המשכה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע וג"פ קדוש הם ג' מיני המשכות לג' עולמות בי"ע.

והענין, כי כל נברא יש לו ב' מיני חיות: הא', החיות המתלבש בתוכיותו כנשמה לגוף שממלא את הגוף והוא חי ממנה, והוא מבחי' ממכ"ע שהוא החיות המתלבש בעלמין כנ"ל. והב' הוא חיות הסובב ומקיף עליו מלמעלה ששורה עליו ואינו נתפס בו. וכענין שארז"ל: דאכל בי עשרה שכינתא שריא[31] - שאין זה גילוי השכינה אליהם ממש אלא השראה ששורה מלמעלה בבחי' סובב.

(ואעפ"כ הוא פועל פעולה בהם, שהרי על ידי זה תפלתם מכוונת יותר כנודע כמ"ש במ"א כו') 

וזהו שאומרים ג"פ: קדוש קדוש קדוש לפני: ה' צבאות - שהם ג' המשכות אור וחיות המקיף מבחי' סוכ"ע לג' עולמות דבי"ע כנ"ל.

ואמנם גם אור זה המקיף הוא רק המשכת הארה בלבד מסוכ"ע בעצמו, וזהו קדוש בוא"ו. אבל סוכ"ע בעצמו למעלה מעלה מערך זה והוא בחי' קדש בלא וא"ו שהוא ל' הבדלה שהוא מובדל בערך. וכענין: הגבל את ההר וקדשתו[32]. ושם הוא עליית הנשמה ע"י מעשה המצות כמאמר: אשר קדשנו במצותיו - בקדש העליון ממש.

(והיינו לפי שהמצות הם רצון העליון ב"ה חכמתו ורצונו ממש, ע"כ בהם ועל ידם מתעלים הנשמות לבחי' קדש העליון ממש. ועמ"ש מזה בד"ה: מי מנה הנ"ל).

וזהו הירידה צורך עליה ששרשה הוא בבחי' טהורה היא. מבחי' ממכ"ע. וע"י ירידתה בגוף נאמר: ואנשי קדש תהיון לי[33] - שיתעלו בבחי' קדש העליון ממש שהוא סוכ"ע. וע' בזהר פ' משפטים (דקכ"א סע"א).

ולכן ארז"ל: עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש[34] להמשיך מבחי' קדש העליון, ששם יתעלו הצדיקים להיות המשכה בהעולמות, שהמשכה זו נקרא קדוש כנ"ל.

וזהו שנק' המצות לבושים. פי' כמו הלבוש שהוא מקיף וסובב על האדם ואינו מתלבש בתוכו, וכך ע"י המצות נמשך גילוי אור א"ס ב"ה הסוכ"ע, ומאיר על נפשו להיות בטלה ומתכללת בו, והוא למעלה מבחי' ההארה המתלבשת בתוכיות כנ"ל.

ולכן ימי האדם קצובים לו במספר כך וכך, היינו לפי ערך ההמשכות שצריך להיות לו, להעלות נפשו ולקשרה באור א"ס ב"ה:

ג ואמנם הכח הזה במצות הוא, כי הנה ארז"ל: מצות צריכות כוונה. וענין הכוונה היא - לקיים מצות המלך הקב"ה. דהיינו שבכל המצות שעושה יהיה כוונתו שעושה כדי לקיים מצות בוראו. וכנזכר בכהאריז"ל שאפילו קודם ק"ש: אחד, ואהבת, צ"ל: הריני מקבל עלי עול מ"ע של ק"ש כו' - הגם שהדברים מתיישבים על הלב מצד עצמם, שהרי כשמתבונן בגדולת ה' אחד ממילא יבא לבחי' ואהבת - מ"מ צריך לכוין שעושה הכל לשם מצוה בלבד מפני שכך נצטווה להתבונן בגדולתו ולעורר את האהבה.

והטעם הוא, מפני כי מדת מלכותו יתברך היא למעלה מבחי' התלבשות החיות שבתוך הנבראים. וכמשל המלך שאין עצמיותו מתפשט תוך כל המדינה רק שמו בלבד נקרא עליהם שהוא בחי' הארה ממנו. וכשמקבל עליו מצות המלך שהיא למעלה מהתלבשות והתפשטות החיות שבנבראים, עי"ז דוקא תתעלה נפשו בקדש העליון שהוא למעלה מגדר השתלשלות החיות שבתוך העולמות כנ"ל - כי נעוץ תחלתן בסופן דייקא.

(כי: אבא יסד ברתא - שהמל' שרשה מחכמה עילאה קדש העליון ממש. ולכן גם היא' נק': קדש. וכמ"ש בזהר פ' פינחס (דרנ"ד ע"ב) דכתיב: כי קדש היא לכם' ע"ש. וגם שרשה בבחי' כתר, שלכן נק': כ"ע דאיהי כתר מל' כו'. וע' מ"ש מזה בד"ה: מי מנה הנ"ל' גבי: אף עשיתיו. וע' מ"ש במ"א בענין מאמר שמואל לשאול: כי שמוע מזבח טוב כו'. ומ"ש בד"ה: ועתה יגדל נא כח אד')

וזהו ענין: זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא[35]. דאי' בת"ז שמדת מלכותו יתברך נק': זרקא, דאזדריקת למעלה מעלה והולכת עמה סגולתא - היא בחינת ישראל עם סגולתו, להיות גם הם נזרקים בקדש העליון שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל, והוא בחי' הסובב כולא עלמין כנ"ל.

(ועיין מ"ש מענין סגול וסגולה בד"ה: נאוו לחייך בתורים, ובד"ה: אסרי לגפן. והיינו ע"ש האהבה הטבעית שירושה לנו מאבותינו כו'. וזהו כענין טהורה היא, וע"י המצות מתעלים למעלה יותר בבחי' קדש העליון כנ"ל. ועמ"ש בד"ה: וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' ושמי כו', ע"ש)

והיינו הא דכתיב: אני כברוש רענן[36]. ברוש הוא עץ ארז הגבוה, ורענן הוא כשעדיין רך שיכולים לכפוף ראשו עד למטה מאד, וכשיעמידו עליו איזה דבר אח"כ כשיגביה מאליו ויעמיד על עמדו יזרק ויגביה אותו דבר למעלה גם מראשו כנודע. כך: אני - היא מדת מל' ית', היא: כברוש רענן - שירדה ונתלבשה במצות גשמיים, אבל אח"כ היא מתרוממת עד רום המעלות ומעלית ג"כ את האדם המקיים המצות להיות עולה גם למעלה מבחי' המל', גם בעודנה למעלה טרם ירידתה, והיא בחי': קדש העליון - הסוכ"ע כנ"ל.

וע"ז נאמר: וצדקה תרומם גוי[37]. שכל המצות נק' בשם צדקה, כמ"ש: וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת[38] - שהמצות מרוממי' ומגביהים את נש"י למעלה מעלה. ועמ"ש מזה בד"ה: השמים כסאי, גבי: והארץ הדום רגלי.

וביותר מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם. כי אותיות התורה נקראו סוסים כמו: סוס ורוכבו רמה[39] שהסוס מגביה ונושא את הרוכב למקום שאינו יכול להגיע שם בעצמו. ואפשר שזהו ג"כ ענין: זרקא[40] כאבנא בקירטא[41] אשר אבנים הם אותיות כו'.

והנה כתיב: ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם[42]. כי הנה עיקר עליית נש"י שמתעלים מבחינת ומדרגת טהרה לבחי' ומדרגת: ואנשי קדש תהיון לי[43] קדש ישראל לה'[44]. הנה עלייה זו היא בשבת. כי הגם דעלייה זו הוא ע"י התומ"צ: אשר קדשנו במצותיו. אך גם עליית התומ"צ של כל ששת ימי המעשה הוא ע"י השבת.

והיינו כי יש קדש תתאה שהיא בחי' מל' עצמה, וקדש עליון הוא חכמה עילאה, והמצות הם נק' מצות המלך. אך בשבת הוא עליית המל' בבחי' קדש העליון ממש.

וזהו: כי קדש היא לכם - היינו עליית בחי' מלכותו ית' למקורה ושרשה בחי' קדש העליון שמשם חוצבה, דאבא יסד ברתא.

(ועי"ז יש למצוא סמך למנהג המבואר בפע"ח לטבול א"ע במקוה בערב שבת, כי בחי' שבת נקרא: קדש היא לכם, ולכן צ"ל תחלה בחינת טהרה כו')

והנה הטעם שעלייה זו היא בשבת כי הנה נודע ענין השבת שהוא לשון שביתה ונייחא דרוחא. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ,[45] ע"י ע"מ: יהי אור - שהוא בחי' ירידת הדבור ובתוכו המחשבה כו' להיות נמשך ומתפשט ומלובש בתוך הנבראים. ובשבת הוא עליית הדבור בחכמה עילאה. ועמ"ש מזה בד"ה: שובה ישראל עד. והוא בחי' עליית מדת מל' בבחי': קדש העליון. כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כנ"ל. וכמשל אדם השובת ונח ממלאכת עבודה ששכלו ומחשבתו המלובשת בתוך המעשה חוזרות ומתעלות למקורן.

וזהו: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. תבואתה, נק': דגנך ותירושך ויצהרך. דגנך - זה התלמוד בהלכות הנגלות לנו. ותירושך - נכנס יין יצא סוד - הם פנימית התורה הנקרא רזין דאורייתא. ויצהרך - שמן שצף ע"ג יין הוא רזא דרזין. שכל אלה נק' תבואות. כי יש תבואות שדה ותבואת הכרם, וכמשארז"ל: זית נמי תבואה איקרי כו'. וישראל יתעלו בבחי' קדש שהוא ראשית להתורה.

והענין ע"ד הנ"ל, כי מתחלה ישראל הם למטה מן התורה כמאמר: תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא כו' - שישראל הם מקבלים מהתורה, אבל אח"כ הם מתעלים למעלה ממנה. וכענין שנאמר: ועשיתם אתם, וכן: אשר יעשה אותם האדם - שישראל הם הממשיכים אור א"ס לבחינת התורה, להיות אא"ס מתלבש בחכמה, שזהו פי': עוסק בתורה לשמה - לשמ"ה ממש, וכמ"ש במ"א. וזהו שאמרו רז"ל[46]: שמתחלה יהיה בתורת ה' חפצו[47] ואחר כך ובתורתו יהגה שנקראת על שמו וד"ל:

ד אך כל זה הוא בקיום התורה והמצות, אבל בהיפוך, העובר ופוגם אפילו בביטול מ"ע, ואפילו מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הרי עושה חסרון בהמשכת בחי' קדש העליון. וכ"ש בעברו על מל"ת דאורייתא או דרבנן, הרי עי"ז מטמא נפשו שהיא בחי' טהורה וכו'.

וכמו שע"י המצות היא מתעלית מבחי' טהרה לבחי' קדושה, וזהו ענין: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור כו'[48] - כמו הזורק אבן ע"י הצרור שמגביהו למעלה מטבעו, כך הוא העלייה ע"י המצות. וכך לעומת זה על ידי העוונות כתיב: ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע - שנזרקת למרחוק מאד בסטרא דמסאבא, מה שהוא רחוק מאד מאד מבחי' טהורה היא וכו'. וכמ"ש במ"א בד"ה כי ביום הזה יכפר.

והתיקון לזה הוא לדלג שור ע"י התשובה, להמשיך מבחי' היותר גבוה גם מבחי' הקדש עליון, שבזה ימולאו כל הפגמים והחסרונות שנעשו בקדש. והיינו ע"י כה"ג שנכנס ביוה"כ לבית קדש הקדשים, אשר בחי' קדש הקדשים הוא למעלה מעלה גם מבחי' קדש העליון. וכמ"ש בזהר ס"פ משפטים (דקכ"א סע"א) שהחכמה שהיא בחי' קדש העליון נפקא מאתר דאקרי קדש הקדשים. וזהו ענין: והחכמה מאין תמצא[49].

ועיין עוד בזהר בראשית (דמ"ה סע"א וע"ב). ובפ' פקודי (דרס"א). וע' עוד בפ' יתרו (דס"ז ע"ב) גבי אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים, ותחותיה אית כהן כו' דאקרי גדול כו', ובפי' הרמ"ז שם. וזהו ענין: המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת.

וביאור הענין, היינו כי: קדש העליון - זהו בחי' סוכ"ע שאינו מתלבש בבחי' עלמין כ"א סובב ומקיף עליהם שלכן נקרא קדש כנ"ל. אך באמת גם בחי' סוכ"ע אינו ערוך למהותו ועצמותו ית' שאינו בגדר עלמין כלל לא בבחי' סובב ולא בבחי' ממלא. וזהו פי': ולא נערוך אליו קדושתו. שאפי' בחי' קדש העליון אינו ערוך אליו כלל.

ועמ"ש בד"ה: ועשית ציץ זהב בענין: קדש למד מלמטה, הוי' מלמעלה[50] - שבחינת קדש למד הוא עדיין מלמטה לגבי שם הוי' דלעילא כו', ע"ש.

ולכן נקרא: קדש הקדשים - שהוא מובדל ומרומם גם מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' קדשים. וכמ"ש: והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים.[51] וע"י שממשיכים מבחי' קדש הקדשים עי"ז מתמלאים כל החסרונות. כי בחי' קדה"ק הוא הממלא כל שמהן ונקרא שלימו דכולהון. וכמשל המעיין שנסתם ונהר שנחרב ויבש - שחופרין בעומק יותר כו', וכמ"ש במ"א. וזהו: וכפר על הקדש מטומאות בנ"י[52] - שימשיך וימלא כל הפגמים שנעשו בבחי' קודש העליון ע"י טומאות בנ"י כנ"ל. ועיין בזהר ח"ב (דקפ"ה ע"ב, ודרי"ט ע"ב).

והנה באמת גם עכשיו התשובה מועלת לזה. וכמארז"ל: יש קונה עולמו בשעה א'[53] והיינו מפני שהעוה"ז הוא עולם התמורה, שבו האדם יכול לשנות את טעמו מרע לטוב מיד כרגע. שהרי ארז"ל: ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה - שבודאי עשה תשובה.[54]

ואינו כמו העוה"ב ששם הכל בהדרגה כפי הראוי ע"פ הדין, וצ"ל כף הקלע תחלה, ואח"כ גיהנם, ואח"כ ג"ע התחתון, ואח"כ ג"ע העליון, משום שעוה"ב הוא בחי' זיו השכינה וא"א לקבל האור והזיו אלא בהדרגה. אבל בעוה"ז נמשך מבחי' שלמעלה מכל ההשתלשלות והוא השוה ומשוה קטן וגדול משום דקמיה כחשכה כאורה וגם חשך לא יחשיך[55] כנודע. וכמ"ש במ"א בד"ה: צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי כו'.

והטעם משום שעוה"ב נק': עולם ברור - שכבר נברר כל דבר ובא על מקומו וא"א להיות שינוי מזו לזו, משא"כ בעוה"ז שהוא קודם גמר הבירור עדיין, ושורה בו בחי' המברר שהוא הוא כל יכול לשנות מרע לטוב כו'.

ולכן כתיב: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ[56] - שמים וארץ הם ג"ע עליון ותחתון, וכן: ועמך - הוא כענין מ"ש: כי עמך מקור חיים - שמקור חיים הוא זיו השכינה המאיר בג"ע נקרא: עמך - שהוא טפל ובטל אצלו ית'. ובכולן אין לי חפץ זולת בעצמותו ית' דוקא, שהוא הכל יכול כנ"ל.

אך הנה עכ"ז, הרי ארז"ל: עבר אדם על ל"ת ושב תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר - כי להיות המשכה זו מבחי' קדש הקדשים - זהו בחי' יוהכ"פ שבו נכנס כה"ג בבית קדש הקדשים.

והנה סדר עבודת כה"ג הוא שלוקח דם הפר ודם השעיר ומזה נגד הארון בין הבדים - שבארון מונחים הלוחות שכתוב בהן: אנכי, ולא יהיה לך. אנכי - כולל כל המ"ע, ולא יהי' - כולל כל מל"ת. ובהעלאת דם לשם יכופרו כל הפגמים שנעשו בקדש.

כי הנפש אלקית שבאדם מצד עצמה אינה חוטאת כלל רק נפש הבהמית היא הנפש החוטאת, ומתכפרים עוונותיה ע"י הקרבת דם הקרבנות. כי הבהמות בשרשן הם למעלה מבחי' האדם, וכמארז"ל: אחור וקדם צרתני[57] - אחור למע"ב[58] - שהרי תחלה נאמר: תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש כו'[59]. ואח"כ מאמר: נעשה אדם כו'[60]

וכנודע גם ממה שאנו רואים בגשמיות שהאדם ניזון ומקבל חיות מדצ"ח - שהרי ארץ שהיא בחי' הדומם היותר אחרונה במדרגה - הנה ממנה יצא לחם והיתה לראש פנה לצח"מ. וכן הצומח וחי נגד המדבר שהוא מקבל חיות מהם.

וגם מוסיפים דעת באדם, כמו שמצינו בר"נ כששאלו ממנו בענין ה' בקר וה' חצאי בקר[61] אמר עדיין לא אכילנא בישרא דתורא כו'.[62] חמרא וריחי פיקחני[63] - הרי קיבל ענין גדול שבתורה שוא אותו הדין הנ"ל מאכילת בישרא דתורא. והיינו לפי ששרשן ממקום גבוה מאד נעלה רק שנפלו וירדו למטה מטה עד שהם למטה מהדעת, כי הבהמה אין לה שכל. אבל שרשה למעלה מהדעת, וכאשר היא מתבררת מוספת כח וחיות באדם ונותנת לו דעת כו'.

וכמ"כ הוא ענין ההזאה שמוציא דם הפר והשעיר שהוא עיקר פנימית החיות שלהם ומעלה אותם עד מקום הלוחות והארון, ואז הוא ממשיך ממקום גבוה מאד נעלה ומכפר וממלא כל הפגמים שנעשו בקדש כו'.

(וענין ההזאה זהו ענין תשובה בחילא יתיר. וזהו ע"ד הנזכר לעיל בענין: זרקא. וכמ"ש במ"א בענין מדלג כו'. ועי"ז נמשך גם כן מלמעלה בחי': וזרקתי עליכם מים טהורים[64] שהוא מלמעלה מסדר השתלשלות כנודע):

ה והנה עם כל הנ"ל יובן ענין: שבת שבתון. והוא כענין מ"ש: עולת שבת בשבתו[65]. שכמו ששבת לגבי ששת ימי המעשה הוא עליית העולמות, שמתעלים מאד נעלה. כך הוא בחי' שבת שבתון לגבי שבת, שהוא בחי' שבת של השבתות של כל השנה. ועיין בזהר ס"פ אחרי (דע"ט ע"ב).

והוא בחי': קדש הקדשים, שזהו בחי' יוהכ"פ. כי שבת נקרא: קדש, אבל ביוה"כ נכנס הכ"ג לקדש הקדשים, שהוא מקור כל בחי' הקדשים, והוא שלימו דכולהו וממלא כל שמהן כנ"ל. והיינו בחי': י"ג מדה"ר המתגלים ביוכ"פ, שהן עליונות מאד ומהם מקור הסליחה והמחילה כנודע.

והנה כאן כתיב: שבת שבתון הוא - לשון דכר. וגם כתיב: ועניתם בתשעה. ובפ' אחרי כתיב: היא[66] - לשון נוקבא, ולא נזכר בתשעה אלא ועניתם סתם.

והענין כי הא בהא תליא, כי פי' הוא לשון דכר - היינו שישראל הם במדרגת דכר, והם המשפיעים וממשיכים גילוי הארה זו בכחם, וע"ד שנז' למעלה בפ': קדש ישראל לה' ראשית תבואתה - שישראל הם ראש ומקור להתורה, וכמ"ש: ועשיתם אתם כנ"ל. והיינו ע"י: ועניתם את נפשתיכם בתשעה.

ופי': בתשעה, ולכאורה בתשיעי מבע"ל? אבל הענין דקאי על כל הט' מדות שבנפש, שכולם יהיו בבחי' אתכפייא ואתהפכא. ולכן מצוה להתענות בכל הט' ימים שהם כנגד ט' מדות כידוע. והוא ענין: הנסירה - שבכל יום ננסר מדה א'. ופי': נסירה - היינו להפריד מדות הנה"א מהנה"ב, שלא תהיינה דבוקות ונמשכות אחר מדות הנה"ב.

וזהו ענין: התענית - כי המזון והשובע מחבר הנה"ב עם הנה"א, כמ"ש: וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כו'[67]. משא"כ התענית מחליש כח הנה"ב ויבא לידי הכנעה ולהפרד ממדות נה"ב.

ועי"ז מעורר כן למעלה שינסרו הגבורות וישארו חסדים טובים כו'. ואח"כ עי"ז יומקתו גם הגבורות. ועמ"ש ע"פ: כי אברהם לא ידענו - קצתו מענין זה, ובביאור ע"פ: אני ישנה - גבי אחותי.

ועוד זאת ענין התענית, שהוא מרצה, ונק': יום רצון - כידוע. היינו לפי שע"י התענית דוקא נמשך הארה מלמעלה למטה. כי ענין האכילה הוא העלאת החיות ממטה למעלה, שהמאכל נכנס לאצטומכא ומתברר ונעשה דם כו' עד שנעשה חיות למוח, והכל העלאה ממטה למעלה. ולמעלה ג"כ הוא בחינת בירורים והעלאת הניצוצות ממטה למעלה כידוע.

אבל התענית שאינו אוכל כלום, ואזי התפשטות חיותו הוא בהיפוך ממעלה למטה, שהמוח בעצמו משפיע חיות לכל האברים ממעלה למטה. וגם למעלה מתעורר עי"ז גילוי אור וחיות ממעלה למטה, והיינו מבחי' י"ג מדה"ר שהם מקור החיים שלימו דכולהן וממלא כל שמהן כנ"ל. וביוהכ"פ הוא התגלות רעוא דכל רעוין.

והנה כשישראל הם במעלה עליונה להיות: ועניתם בתשעה בחינות הנ"ל שבנפש - שכולם יפרדו ממדות הגשמיים דנה"ב, אזי בחי': שבת שבתון המתגלה ביוהכ"פ, נקרא: שבת שבתון הוא - לשון דכר. משא"כ כשאינם עושים תשובה מעומקא דליבא כ"כ להיות בבחי': ועניתם בתשעה כו', רק עכ"ז נמשך בחי' שבת שבתון באתעדל"ע - נאמר: שבת שבתון היא לשון נקבה. ע"ד איש מזריע תחלה יולדת נקבה. ועמ"ש מזה סד"ה והיה מספר בנ"י.

ולכן בפ' אחרי שלא נאמר: ועניתם בתשעה נאמר: שבת שבתון היא. וע"כ נאמר שם: חקת עולם - כי בחינה זו היא ודאי חקת עולם. אלא שכשישראל הם במעלה עליונה להיות: ועניתם בתשעה - נמשך: שבת שבתון הוא - ע"ד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והיינו שאז נמשך הגילוי ממדרגה עליונה יותר.

וזהו דכתיב: וכפר על הקדש[68]. ובסוף הפרשה כתיב: וכפר את מקדש הקדש[69]. וזהו כנגד ב' המדרגות: דשבת שבתון הוא ושבת שבתון היא. דהיינו, שכשההמשכה בחי' הוא לשון דכר אזי כח המשכה זו יפה לכפר גם על הפגמים שבקדש עצמו שהוא חכמה עילאה ממש. אבל כשההמשכה בבחי' היא, אינה מכפרת על הפגם שנוגע כביכול בבחי' קדש עצמו שהיא חכמה עילאה, כ"א על מקדש הקדש, שהוא בחי' בינה המקבלת מחכמה

  1. 1 Video part 1
  2. 2 Video part 2
  3. 3 Video part 3
  4. 4 Video 4
  5. 5 Video part 5
  6. 6 שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו' (ויקרא כג, לב).
  7. 7 שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם: (ויקרא פרק טז פסוק לא)
  8. 8 וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַֽעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם: (ויקרא פרק טז פסוק טז)
  9. 9 עשרה מאמרות
  10. 10 בראשית כד, א - וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
  11. 11 גָּלְמִ֤י׀ רָ֮א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ וְלֹ֖א וְל֖וֹ אֶחָ֣ד בָּהֶֽם: (תהלים פרק קלט פסוק טז)
  12. 12 וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (שמות פרק כד פסוק י)
  13. 13 ישעיה מג, ז - כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.
  14. 14 ”ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם וכהנו לי“ (שמות, כ"ח, מ"א)
  15. 15 וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ: (במדבר פרק ח פסוק ז)
  16. 16 מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ: (תהלים פרק קד פסוק כד)
  17. 17 כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהוָֽה: (ישעיהו פרק נה פסוק ח)
  18. 18 כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם: (מלאכי פרק ג פסוק ו)
  19. 19 וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ: (ישעיהו פרק ו פסוק ו)
  20. 20 בִּדְבַ֣ר יְ֭הוָה שָׁמַ֣יִם נַעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֝יו כָּל־צְבָאָֽם: (תהלים פרק לג פסוק ו)
  21. 21 לתפלין של ראש
  22. 22 לתפלין של יד
  23. 23 יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ׀ סִתְר֗וֹ סְבִיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים: (תהלים פרק יח פסוק יב)
  24. 24 בחי' המחשבה
  25. 25 והדיבור הוא החיות דעלמין דאתגליין
  26. 26 פתגם יגדל אל חי - לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
  27. 27 נחמיה ט, ו - אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ את [אַתָּה] עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים.
  28. 28 מלאכי ג, ו - כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם
  29. 29 תפלת שחרית - אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא
  30. 30 ישעיה ו, ג - וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
  31. 31 סנהדרין לט, א.
  32. 32 שמות יט, כג - וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ.
  33. 33 שמות כב, ל - וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.
  34. 34 בבא בתרא עה, ב
  35. 35 פרדס רמונים שער הטעמים. - זהו שמות הטעמים בשמם וצורתם
  36. 36 הושע יד, ט - אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא.
  37. 37 משלי יד, לד - צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת.
  38. 38 דברים ו, כה - וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.
  39. 39 שמות טו, א - אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
  40. 40 שנזכר לעיל מהפרדס רמונים
  41. 41 זהר פרשת ואתחנן
  42. 42 שמות לא, יד - וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.
  43. 43 שמות כב, ל - וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.
  44. 44 ירמיה ב, ג - קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה.
  45. 45 שמות לא, יז - בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.
  46. 46 ע"ז יט, א
  47. 47 תהלים א, ב - כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
  48. 48 שמואל א כה, כט - וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.
  49. 49 איוב כח, יב - וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
  50. 50 סוכה ה
  51. 51 שמות כו, לג - וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
  52. 52 ויקרא טו, טז - וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
  53. 53 ע"ז י,ב. יז, א.
  54. 54 ברכות יט, א
  55. 55 תהלים קלט, יב - גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה.
  56. 56 תהלים עג, כה - מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.
  57. 57 תהלים קלט, ה - אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.
  58. 58 ברכות סא, א
  59. 59 בראשית א, כד - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן.
  60. 60 בראשית א, כו - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
  61. 61 ב"ק עז,ב בעא מיניה רבא מרב נחמן גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן מהו (שמות כא) חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר .. לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא
  62. 62 ראה ב"ק עב, א. עירובין סד, א.
  63. 63 יומא עו, ב
  64. 64 יחזקאל לו, כה - וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
  65. 65 במדבר כח, י - עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃
  66. 66 ויקרא טז, לא - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
  67. 67 דברים לב, טו - וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.
  68. 68 ויקרא טז, טז - וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
  69. 69 ויקרא טז, לג - וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.
שבת שבתון
Shabbos Shabboson.

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו'.

Shabbos Shabboson, it shall be for you, and you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening, etc.1

להבין מהו: בתשעה, בתשיעי מבע"ל.

To understand what is meant by: 'on the ninth,' and why it says 'on the ninth' from the evening before.

וגם מ"ש: שבת שבתון הוא - ל' זכר, ובפ' אחרי כתיב: שבת שבתון היא.

Also, why does it say: 'Shabbos Shabboson hu'—in the masculine form, whereas in Parshas Acharei it says: 'Shabbos Shabboson hi'—in the feminine form?2

ושם נאמ': ועניתם את נפשותיכם חקת עולם, ולא נאמר בתשעה לחדש כמ"ש כאן בפ' אמור' וצ"ל טעם השינוי?

And there it says: 'And you shall afflict your souls, an everlasting statute,' but it does not say 'on the ninth of the month' as it does here in Parshas Emor; so we must understand the reason for this change.

וגם לכאורה כאן היה ראוי יותר לומר: חקת עולם?

Also, seemingly, here it would have been more appropriate to say: 'an everlasting statute.'

דהא בפ' אחרי מבואר כל סדר עבודת כה"ג ביוהכ"פ, ואיננה רק בפני הבית, משא"כ כאן בפ' אמור דעיקר הפרשה הוא סדר המועדות, שזה נוהג גם עכשיו שאין בית המקדש קיים.

For in Parshas Acharei, the entire order of the service of the Kohen Gadol on Yom Kippur is explained, and it only applies when the Temple stands, whereas here in Parshas Emor, the main subject is the order of the festivals, which applies even now when the Beis Hamikdash does not exist.

אם כן כאן דייקא היה ראוי לומר: חקת עולם.

If so, it would have been especially fitting to say here: 'an everlasting statute.'

ומדוע שינה הכתוב לכתוב שם דייקא חקת עולם ולא כאן?

So why did the Torah specifically write 'an everlasting statute' there and not here?

והנה כתיב: וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל.

And behold, it is written: 'And he shall atone for the Sanctuary from the impurity of the children of Israel.'3

וצ"ל מהו ענין הכפרה על הקדש, וכי חטא חטא שצריך כפרה?

And we must understand: what is the concept of atonement for the Sanctuary—did it sin that it requires atonement?

ועיין מזה בספר ע"מ (מאמר חיקור דין ח"א פי"ג).

See more on this in the sefer Amudei Mayim (Maamar Chikur Din, part 1, chapter 13).4

וגם מ"ש בסוף הפרשה: וכפר את מקדש הקדש.

Also, at the end of the parsha it says: 'And he shall atone for the Holy of Holies.'

מדוע שינה הכתוב אח"כ לאמר: מקדש הקדש?

Why did the Torah later change to say: 'the Holy of Holies'?

והנה מתחלה יש להקדים כללות ענין המצות.

Now, at the outset, we must preface with the general concept of mitzvos.

דהנה נודע דתכלית ירידת הנשמה לעוה"ז היא משום דהיום לעשותם במעשה המצות.

For it is known that the purpose of the soul's descent into this world is because 'today is for doing'—for the fulfillment of mitzvos in action.

וכמ"ש בזהר ע"פ: ואברהם זקן בא בימים - שהימים הן הלבושים הנעשים מן המצות אשר האדם עושה בהם.

As it is written in the Zohar on the verse: 'And Avraham was old, advanced in days'—that the days are the garments made from the mitzvos that a person performs in them.5

וכמ"ש: ימים יוצרו כו'. ולכן צריך כל אדם לקיים כל התרי"ג מצות, ואפי' מצות כהנים וכה"ג ע"י עיבור או גלגול - משום דאי חסרא חדא חסרא לבושא חדא כו'. וכמ"ש במ"א בד"ה: הבאים ישרש כו'.

And as it is written: 'Days were formed, etc.' Therefore, every person must fulfill all 613 mitzvos, even the mitzvos of the Kohanim and the Kohen Gadol, through ibur (soul impregnation) or gilgul (reincarnation)—because if one is missing, one garment is missing, etc., as explained elsewhere in the discourse beginning 'Haba'im Yishrash,' etc.6

ולהבין מהו ענין הלבושים הללו - צ"ל תחלה פי' מאמר: נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו'. פי' מקור הנשמה בעודנה במקור חוצבה נקרא: טהורה - כי טהור הוא לשון הארה ובהירות,

And to understand what these garments are, we must first explain the statement: 'The soul You have given me is pure; You created it, etc.' The meaning is that the source of the soul, while it is still in its source from which it was hewn, is called 'pure'—for 'pure' denotes illumination and clarity,

כענין: כעצם השמים לטוהר. והיינו לפי שאז היא בחי' אלקות ממש.

as in the phrase: 'like the essence of the heavens for purity.' And this is because at that stage it is truly a level of G‑dliness.7

ואח"כ: אתה בראתה - הוא כשיורדת משם להתלבש בגוף.

Afterwards: 'You created it'—this refers to when it descends from there to be clothed in a body.

שמתחלה נמשכת בעולם הבריאה, ואז היא בחי' נברא יש מאין.

At first, it is drawn into the World of Beriah, and then it is in the state of a created being, something from nothing.

וכמ"ש: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו'.

As it is written: 'Everyone who is called by My Name and for My glory I created him, etc.'8

ואח"כ: אתה יצרתה - בעולם המלאכים.

Afterwards: 'You formed it'—in the world of the angels.

והן הן בחי' השתלשלות וירידת הנשמה ממדרגה למדרגה כשלשלת האחוזה זו בזו כו'.

And these are the stages of the soul's descent and progression from level to level, like a chain linked one to another.

עד שנפחתה בי - בעולם העשיה, ונתלבשה בעולם הזה בגוף החומרי.

Until it is 'breathed into me'—in the World of Asiyah, and it is clothed in this physical world in a material body.

(ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: ושמתי כדכד).

(See more on this in the explanation on the verse: 'And I will make your windows of rubies.').

ואמנם הנה נודע: דירידה צורך עליה היא, והיינו למעלה ממקור חוצבה בבחי' טהור הנ"ל, והוא על ידי מעשה המצות.

However, it is known that descent is for the sake of ascent, and this refers to a level higher than its original source in the aforementioned state of 'pure,' and this is achieved through the performance of mitzvos.

כי הנה בברכת המצות אנו אומרים; אשר קדשנו במצותיו.

For in the blessing over mitzvos we say: 'Who has sanctified us with His commandments.'

ופי' שע"י המצות אנחנו מתעלים בבחי' קדש העליון, שהיא למעלה מבחי' טהרה.

The meaning is that through mitzvos we are elevated to the level of the supernal holiness, which is higher than the level of purity.

כנודע שקדושה היא בכהנים, כמ"ש: וקדשתו כו'. וטהרה היא בלוים, כמ"ש: וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם כו'. וכמו שמעלת הכהנים הגבה מאד נעלה על מדרגת הלוים, כך בחי' קדש גבוה מאד נעלה מבחי' טהור.

As is known, holiness is associated with the Kohanim, as it is written: 'And you shall sanctify him, etc.' And purity is with the Leviim, as it is written: 'And thus you shall do to them to purify them, sprinkle upon them, etc.' And just as the level of the Kohanim is exceedingly higher than that of the Leviim, so too the level of holiness is exceedingly higher than that of purity.910

וביאור ענין זה, יובן בהקדים ביאור ענין סובב כ"ע וממכ"ע. כי הנה המחשבה והדבור שלמעלה הן בחי' ממכ"ע. והוא עד"מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר, שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת ממנו.

And to explain this concept, it will be understood by first explaining the idea of Sovev Kol Almin and Memale Kol Almin. For thought and speech above are in the category of Memale Kol Almin. This is analogous to a person who thinks and contemplates something, whose thought is invested and absorbed in that thing and is surrounded by it.

(ועיין בסש"ב ח"א פ"ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו'.

(See Tanya, part 1, chapter 5.) Similarly, when one speaks about something, etc.

כך כביכול החיות שבע"מ: יהי אור יהי רקיע כו' - הוא מתלבש ונתפס ממש בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם.

So too, so to speak, the vitality in the utterances: 'Let there be light,' 'Let there be a firmament,' etc., is actually clothed and grasped within the worlds to give them life and is surrounded by them.

וכן בחי' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה, שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ג"כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות.

Likewise, the vitality and letters that extend from thought—since with one thought Hashem created the world—are also grasped and clothed within the worlds.

שהרי: כולם בחכמה עשית כתיב.

For it is written: 'You made them all with wisdom.'11

ופי' בזהר תזריע (דמ"ג רע"א) כולם בחכמה עשית בבינה.

And the Zohar on Parshas Tazria (43a) explains: 'You made them all with wisdom'—in Binah.

פי', כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה, אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין.

That is, Binah is the level of supernal thought, but thought gives life to hidden worlds that are not revealed, while speech gives life and brings into being the revealed worlds.

(כי בינה מקננא בכורסייא שהיא הבריאה, וז"א ביצירה, ומל' בעשיה.

(For Binah nests in the Throne, which is Beriah, Zeir Anpin is in Yetzirah, and Malchus is in Asiyah.

והיינו שלשים כלים דאצילות שנעשים נשמה לבי"ע - יו"ד כלים הפנימים בבריאה, והתיכונים ביצירה, והחיצונים נעשים נשמה לעשייה.

And these are the thirty vessels of Atzilus that become the soul for Beriah, Yetzirah, and Asiyah—ten inner vessels for Beriah, the intermediate ones for Yetzirah, and the outer ones become the soul for Asiyah.

וע' מזה באגה"ק ע"פ: ויעש דוד שם)

See more on this in Iggeres HaKodesh on the verse: 'And David made a name.' )

והגם: כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב, והיינו שהמחשבה אצלו ית' אינה מלבשת מהותו ועצמותו ית', ולכן: אני ה' לא שניתי. ולא כמו באדם שמהותו ועצמותו ממש מלובש בהמחשבה וכמ"ש במ"א.

And even though it is written: 'My thoughts are not your thoughts,' meaning that His thought does not clothe His essence and being, and therefore: 'I, Hashem, have not changed.' Not like in a person, whose very essence and being is clothed in his thought, as explained elsewhere.1213

אך מ"מ הרי: דברה תורה כלשון בני אדם, כמו בגשמיות שמה שמוציא מפיו להיות נשמע ונתגלה לזולתו נקרא בשם דבור,

Nevertheless, the Torah speaks in the language of man: just as in the physical, what a person utters from his mouth to be heard and revealed to others is called speech,

שהבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו, משא"כ האותיות המחשבה אע"פ שהן ג"כ רק לבושי הנפש - מ"מ לא ירדו להיות נראה דבר נפרד.

the breath of speech in his mouth is felt and appears as a separate entity, distinct from its source, whereas the letters of thought, although they are also only garments of the soul, nevertheless have not descended to appear as a separate entity.

כך למעלה, אע"פ שבאמת אין לך דבר שחוץ ממנו.

So too above, even though in truth there is nothing outside of Him.

מ"מ מצד הסתר האור דרך ירידות וצמצומים להחיות עולמות נפרדים, שהם נראים יש ודבר נפרד - נקרא החיות הזה השופע בתוכם להחליותם ע"ד שיהיו דבר נפרד בשם אותיות הדבור, עד"מ דבור האדם כו'.

Nevertheless, due to the concealment of the light through descents and contractions to give life to separate worlds, which appear as something and a separate entity, this vitality that flows into them to enliven them is called, in the manner of something separate, 'letters of speech,' analogous to human speech, etc.

אבל עלמין סתימין שהם בבחי' ביטול יותר (וע"ד המבואר במ"א בענין ב' הבחינות דים ויבשה, שזהו ענין עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא) - נקרא החיות המתלבש בתוכם להחיותם בשם אותיות המחשבה.

But the hidden worlds, which are in a greater state of bittul (self-nullification)—as explained elsewhere regarding the two levels of sea and dry land, which is the concept of the concealed world and the revealed world—the vitality that is clothed within them to give them life is called 'letters of thought.'

והנה המלאכים הם מבחי' עלמין דאתגליין, וכמ"ש: ויעף אלי אחד מן השרפים ומתהוים מבחי' דבור, כמ"ש: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כו'. אבל ישראל עלו במחשבה בחי' עלמין סתימין.

Now, the angels are from the category of revealed worlds, as it is written: 'And one of the seraphim flew to me,' and they are brought into being from speech, as it is written: 'By the word of Hashem the heavens were made, and by the breath of His mouth all their host.' But Israel arose in thought, in the category of hidden worlds.1415

ולכן נקרא הנשמה: טהורה היא - כי עלמין סתימין היינו בחינת טהורה.

Therefore, the soul is called: 'It is pure'—because hidden worlds are the level of purity.

כי ענין ההעלם הוא שמחמת תוקף אורו וגודל בהירתו א"א לו לבא לידי התגלות.

For the concept of concealment is that, due to the intensity of its light and the greatness of its clarity, it cannot come to revelation.

וכענין: יוצר אור ובורא חושך - שהחשך למעלה מהאור, ורומז לתש"ר (שהיא בחינת חב"ד, מה שאין כן יוצר אור רומז לתש"י).

As in the concept: 'He forms light and creates darkness'—that darkness is higher than light, and this alludes to the tefillin shel rosh (which is the level of Chabad, whereas 'He forms light' alludes to the tefillin shel yad).1617

וכמו עד"מ אור גדול שמעוצם תוקפו מחשיך הראות וא"א להסתכל בו.

Just as, by way of example, a great light, due to its intensity, darkens vision and it is impossible to look at it.

וכענין שנאמר: ישת חשך סתרו כו'.

As it is said: 'He made darkness His hiding place,' etc.18

וכמ"כ כאן שלפי ששרש נש"י מאור הבהיר ונעלה מאד הנקרא בשם טהו"ר על כן אי אפשר לו להתגלות ונקרא עלמין סתימין בחינת מחשבה כנ"ל:

So too here, since the root of the souls of Israel is from the exceedingly bright and lofty light called 'pure,' it therefore cannot be revealed and is called hidden worlds, the level of thought, as explained above.

ב והנה משם ירדה הנשמה בבי"ע עד שנשפלה בעולם השפל ונתלבשה בגוף חומרי.

2) And from there the soul descended through Beriah, Yetzirah, and Asiyah, until it fell into this lowly world and was clothed in a physical body.

וירידה זו צורך עליה היא, למעלה מבחי' המחשבה, שהיא בחי' ממכ"ע כנ"ל רק שהוא החיות דעלמין סתימין כו'. אבל ע"י הירידה זאת היא עולה למעלה מעלה, בבחי' סובב כולא עלמין.

And this descent is for the sake of ascent, to a level higher than thought, which is the level of Memale Kol Almin as explained above, except that it is the vitality of the hidden worlds, etc. But through this descent, it rises even higher, to the level of Sovev Kol Almin.1920

(ועמ"ש בד"ה: מי מנה, בענין: ומספר את רובע ישראל)

(See more on this in the discourse: 'Mi Mana,' regarding: 'And counts the fourth part of Israel.')

ופי': סובב - היינו שמקיף מלמעלה ואינו נתפס ומתלבש בתוך העלמין.

And the meaning of Sovev is that it surrounds from above and is not grasped or clothed within the worlds.

כי כל העולמות כאין נגדו, וכטפה מים אוקינוס שהטפה בטלה לגבי הים הגדול ויתר מכן.

For all the worlds are as nothing before Him, like a drop of water in the ocean, where the drop is nullified to the great sea—and even more so.

כי לא נערוך אליו קדושתו וכמ"ש במ"א, ואינן יכולים להכילו בתוכם כלל.

For His holiness cannot be compared to anything, as explained elsewhere, and they cannot contain Him within themselves at all.21

ומ"ש: ואתה מחיה את כולם שנמשך חיות ממנו בתוך העולמות ממש - היא רק זיו והארה לבד.

And what is written: 'And You give life to them all,' that vitality is drawn from Him into the worlds themselves—this is only a radiance and illumination alone.22

אבל אור א"ס ב"ה בעצמו אינו נתפס בגדר עלמין כלל.

But the infinite light of the Holy One, blessed be He, Himself is not grasped within the worlds at all.

ולכך כתיב: אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא כו' בלי שום שינוי כלל.

Therefore it is written: 'I, Hashem, have not changed,' and 'You are He before the world was created,' etc., without any change at all.2324

וז"ש המלאכים: קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות - כי צבאות הם הנשמות והמלאכים שבעלמין סתימין ועלמין דאתגליין,

And this is what the angels say: 'Kadosh, Kadosh, Kadosh, Hashem Tzevaos'—for Tzevaos refers to the souls and angels in the hidden and revealed worlds.25

ואומרים תחלה ג"פ קדוש עד שיהיה הוי' צבאות, כי קדוש הוא לשון הבדלה שהוא מובדל בכמה מיני הבדלות עד שמתהוים צבאות גדודי הנבראים כו'.

And they first say 'Kadosh' three times until it becomes 'Hashem Tzevaos,' for 'Kadosh' means separation, that He is separated by many levels of separation until the hosts of created beings come into being, etc.

ואמנם קדוש בוי"ו מורה ג"כ על המשכה והוא המשכה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע וג"פ קדוש הם ג' מיני המשכות לג' עולמות בי"ע.

But 'Kadosh' with a vav also indicates drawing down, and it is the drawing down from the level of Sovev Kol Almin into Memale Kol Almin, and the three times 'Kadosh' are three types of drawing down to the three worlds of Beriah, Yetzirah, and Asiyah.

והענין, כי כל נברא יש לו ב' מיני חיות: הא', החיות המתלבש בתוכיותו כנשמה לגוף שממלא את הגוף והוא חי ממנה,

The idea is that every created being has two types of vitality: the first is the vitality that is clothed within it, like a soul to a body, which fills the body and gives it life,

והוא מבחי' ממכ"ע שהוא החיות המתלבש בעלמין כנ"ל. והב' הוא חיות הסובב ומקיף עליו מלמעלה ששורה עליו ואינו נתפס בו.

and this is from the level of Memale Kol Almin, which is the vitality that is clothed within the worlds, as explained above. The second is the encompassing vitality that surrounds and hovers above it from above, which rests upon it and is not grasped within it.

וכענין שארז"ל: דאכל בי עשרה שכינתא שריא - שאין זה גילוי השכינה אליהם ממש אלא השראה ששורה מלמעלה בבחי' סובב.

As our Sages said: 'Wherever ten gather, the Shechinah rests'—this is not a revelation of the Shechinah to them directly, but rather a presence that rests from above in the manner of Sovev.26

(ואעפ"כ הוא פועל פעולה בהם, שהרי על ידי זה תפלתם מכוונת יותר כנודע כמ"ש במ"א כו') 

(Nevertheless, it has an effect on them, for through this their prayer is more focused, as is known and explained elsewhere, etc.)

וזהו שאומרים ג"פ: קדוש קדוש קדוש לפני: ה' צבאות - שהם ג' המשכות אור וחיות המקיף מבחי' סוכ"ע לג' עולמות דבי"ע כנ"ל.

And this is why we say three times: 'Kadosh, Kadosh, Kadosh' before 'Hashem Tzevaos'—these are the three draw-downs of light and encompassing vitality from the level of Sovev Kol Almin to the three worlds of Beriah, Yetzirah, and Asiyah, as explained above.

ואמנם גם אור זה המקיף הוא רק המשכת הארה בלבד מסוכ"ע בעצמו, וזהו קדוש בוא"ו. אבל סוכ"ע בעצמו למעלה מעלה מערך זה והוא בחי' קדש בלא וא"ו שהוא ל' הבדלה שהוא מובדל בערך.

However, even this encompassing light is only a radiance drawn from Sovev Kol Almin itself, and this is 'Kadosh' with a vav. But Sovev Kol Almin itself is far, far beyond even this, and it is the level of 'Kodesh' without a vav, which is a term of separation, for it is separated in essence.

וכענין: הגבל את ההר וקדשתו.

As in the verse: 'Set bounds for the mountain and sanctify it.'27

ושם הוא עליית הנשמה ע"י מעשה המצות כמאמר: אשר קדשנו במצותיו - בקדש העליון ממש.

And there, the ascent of the soul is through the performance of mitzvos, as in the statement: 'Who has sanctified us with His commandments'—in the very supernal holiness.

(והיינו לפי שהמצות הם רצון העליון ב"ה חכמתו ורצונו ממש, ע"כ בהם ועל ידם מתעלים הנשמות לבחי' קדש העליון ממש.

(This is because the mitzvos are the supernal will of the Holy One, blessed be He—His wisdom and will itself. Therefore, through them and by means of them, souls are elevated to the very level of supernal holiness.

ועמ"ש מזה בד"ה: מי מנה הנ"ל).

See more on this in the discourse: 'Mi Mana,' as mentioned above.)

וזהו הירידה צורך עליה ששרשה הוא בבחי' טהורה היא.

And this is the meaning of 'descent for the sake of ascent,' that its root is in the level of 'it is pure.'

מבחי' ממכ"ע. וע"י ירידתה בגוף נאמר: ואנשי קדש תהיון לי - שיתעלו בבחי' קדש העליון ממש שהוא סוכ"ע. וע' בזהר פ' משפטים (דקכ"א סע"א).

From the level of Memale Kol Almin. And through its descent into a body it is said: 'And you shall be holy people to Me'—that they will be elevated to the very level of supernal holiness, which is Sovev Kol Almin. See Zohar Parshas Mishpatim (121a).28

ולכן ארז"ל: עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש להמשיך מבחי' קדש העליון, ששם יתעלו הצדיקים להיות המשכה בהעולמות, שהמשכה זו נקרא קדוש כנ"ל.

Therefore, our Sages said: 'In the future, the righteous will be called “holy” before them,' to draw down from the level of supernal holiness, where the righteous will be elevated to be a source of influence in the worlds; this drawing down is called 'Kadosh,' as explained above.29

וזהו שנק' המצות לבושים.

And this is why mitzvos are called garments.

פי' כמו הלבוש שהוא מקיף וסובב על האדם ואינו מתלבש בתוכו, וכך ע"י המצות נמשך גילוי אור א"ס ב"ה הסוכ"ע, ומאיר על נפשו להיות בטלה ומתכללת בו, והוא למעלה מבחי' ההארה המתלבשת בתוכיות כנ"ל.

That is, just as a garment surrounds and encompasses a person and does not become clothed within him, so too, through mitzvos, the revelation of the infinite light of the Holy One, blessed be He, which is Sovev Kol Almin, is drawn down and shines upon his soul, causing it to be nullified and included within Him, and this is higher than the illumination that is clothed within, as explained above.

ולכן ימי האדם קצובים לו במספר כך וכך, היינו לפי ערך ההמשכות שצריך להיות לו, להעלות נפשו ולקשרה באור א"ס ב"ה:

Therefore, a person's days are numbered for him according to the measure of the draw-downs he needs, to elevate his soul and bind it to the infinite light of the Holy One, blessed be He.

ג ואמנם הכח הזה במצות הוא, כי הנה ארז"ל: מצות צריכות כוונה.

3) Now, this power in mitzvos is because our Sages said: 'Mitzvos require intention.'

וענין הכוונה היא - לקיים מצות המלך הקב"ה. דהיינו שבכל המצות שעושה יהיה כוונתו שעושה כדי לקיים מצות בוראו.

And the idea of intention is—to fulfill the command of the King, the Holy One, blessed be He. That is, in all mitzvos one performs, his intention should be that he is doing so in order to fulfill the command of his Creator.

וכנזכר בכהאריז"ל שאפילו קודם ק"ש: אחד, ואהבת, צ"ל: הריני מקבל עלי עול מ"ע של ק"ש כו' - הגם שהדברים מתיישבים על הלב מצד עצמם,

As is mentioned in the teachings of the Arizal, that even before reciting Shema: 'Echad, Ve'ahavta,' one must say: 'I hereby accept upon myself the yoke of the positive commandment of Shema,' etc.—even though these things settle upon the heart on their own,

שהרי כשמתבונן בגדולת ה' אחד ממילא יבא לבחי' ואהבת - מ"מ צריך לכוין שעושה הכל לשם מצוה בלבד מפני שכך נצטווה להתבונן בגדולתו ולעורר את האהבה.

for when one contemplates the greatness of Hashem, the One, he will naturally come to the level of 'And you shall love,' nevertheless, one must intend to do everything for the sake of the mitzvah alone, because he was thus commanded to contemplate His greatness and to arouse love.

והטעם הוא, מפני כי מדת מלכותו יתברך היא למעלה מבחי' התלבשות החיות שבתוך הנבראים.

And the reason is because the attribute of His kingship is above the level of the vitality that is clothed within created beings.

וכמשל המלך שאין עצמיותו מתפשט תוך כל המדינה רק שמו בלבד נקרא עליהם שהוא בחי' הארה ממנו.

Like the analogy of a king, whose essence does not extend throughout the entire country, but only his name is called upon them, which is a mere radiance from him.

וכשמקבל עליו מצות המלך שהיא למעלה מהתלבשות והתפשטות החיות שבנבראים, עי"ז דוקא תתעלה נפשו בקדש העליון שהוא למעלה מגדר השתלשלות החיות שבתוך העולמות כנ"ל - כי נעוץ תחלתן בסופן דייקא.

And when one accepts upon himself the command of the king, which is above the clothing and extension of the vitality within created beings, it is specifically through this that his soul is elevated to the supernal holiness, which is above the order of the vitality within the worlds, as explained above—for the beginning is wedged in the end specifically.

(כי: אבא יסד ברתא - שהמל' שרשה מחכמה עילאה קדש העליון ממש.

(For 'the father founded the daughter'—that Malchus has its root in supernal Chochmah, the very supernal holiness.

ולכן גם היא' נק': קדש.

Therefore, the yud is also called 'Kodesh.'

וכמ"ש בזהר פ' פינחס (דרנ"ד ע"ב) דכתיב: כי קדש היא לכם' ע"ש. וגם שרשה בבחי' כתר, שלכן נק': כ"ע דאיהי כתר מל' כו'. וע' מ"ש מזה בד"ה: מי מנה הנ"ל' גבי: אף עשיתיו.

As it is written in the Zohar, Parshas Pinchas (254b): 'For it is holy to you,' etc. And its root is also in the level of Kesser, and therefore it is called 'the supernal crown, which is the crown of Malchus,' etc. See more on this in the discourse: 'Mi Mana,' as mentioned above, regarding: 'Even I have made it.'

וע' מ"ש במ"א בענין מאמר שמואל לשאול: כי שמוע מזבח טוב כו'. ומ"ש בד"ה: ועתה יגדל נא כח אד')

And see what is explained elsewhere regarding the statement of Shmuel to Shaul: 'For obedience is better than sacrifice,' etc., and what is written in the discourse: 'And now, let the power of Hashem be great.' )

וזהו ענין: זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא.

And this is the concept of: Zarka, Makaf, Shofar Holech, Segolta.30

דאי' בת"ז שמדת מלכותו יתברך נק': זרקא, דאזדריקת למעלה מעלה והולכת עמה סגולתא - היא בחינת ישראל עם סגולתו, להיות גם הם נזרקים בקדש העליון שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל, והוא בחי' הסובב כולא עלמין כנ"ל.

For it is stated in Tikkunei Zohar that the attribute of His kingship is called Zarka, for it is cast upward and goes together with Segolta—which is the level of Israel, His treasured people—so that they too are cast into the supernal holiness that is above the order of Hishtalshelus, as explained above, and this is the level of Sovev Kol Almin, as explained above.

(ועיין מ"ש מענין סגול וסגולה בד"ה: נאוו לחייך בתורים, ובד"ה: אסרי לגפן.

(See what is explained about Segol and Segula in the discourse: 'Na'vu Lachayich Batorim,' and in the discourse: 'Asrei Lagafen.'

והיינו ע"ש האהבה הטבעית שירושה לנו מאבותינו כו'. וזהו כענין טהורה היא, וע"י המצות מתעלים למעלה יותר בבחי' קדש העליון כנ"ל. ועמ"ש בד"ה: וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' ושמי כו', ע"ש)

And this refers to the natural love that we inherit from our forefathers, etc. And this is similar to the concept of 'it is pure,' and through mitzvos we are elevated even higher to the level of supernal holiness, as explained above. See what is written in the discourse: 'Vayedaber Elokim,' etc., 'Va'era El Avraham,' etc., 'Ushmi,' etc.)

והיינו הא דכתיב: אני כברוש רענן.

And this is the meaning of the verse: 'I am like a fresh cypress.'31

ברוש הוא עץ ארז הגבוה, ורענן הוא כשעדיין רך שיכולים לכפוף ראשו עד למטה מאד, וכשיעמידו עליו איזה דבר אח"כ כשיגביה מאליו ויעמיד על עמדו יזרק ויגביה אותו דבר למעלה גם מראשו כנודע.

A cypress is a tall cedar tree, and 'fresh' means that it is still soft so that its top can be bent down very low, and when something is placed upon it, afterwards, when it straightens itself and stands upright, it will fling and lift that object even higher than its own top, as is known.

כך: אני - היא מדת מל' ית', היא: כברוש רענן - שירדה ונתלבשה במצות גשמיים,

So too: 'I'—which is the attribute of His kingship—is like a fresh cypress, which descended and was clothed in physical mitzvos,

אבל אח"כ היא מתרוממת עד רום המעלות ומעלית ג"כ את האדם המקיים המצות להיות עולה גם למעלה מבחי' המל', גם בעודנה למעלה טרם ירידתה, והיא בחי': קדש העליון - הסוכ"ע כנ"ל.

but afterwards it is elevated to the highest heights and also elevates the person who fulfills the mitzvos, so that he too ascends even higher than the level of Malchus, even while it is still above before its descent, and this is the level of supernal holiness—Sovev Kol Almin, as explained above.

וע"ז נאמר: וצדקה תרומם גוי.

And regarding this it is said: 'And charity will exalt a nation.'32

שכל המצות נק' בשם צדקה, כמ"ש: וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת - שהמצות מרוממי' ומגביהים את נש"י למעלה מעלה.

For all mitzvos are called 'charity,' as it is written: 'And it will be charity for us if we are careful to perform all this commandment'—for mitzvos elevate and raise the souls of Israel higher and higher.33

ועמ"ש מזה בד"ה: השמים כסאי, גבי: והארץ הדום רגלי.

See more on this in the discourse: 'The heavens are My throne,' regarding: 'And the earth is My footstool.'

וביותר מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם.

And especially the mitzvah of Torah study, which is equal to them all.

כי אותיות התורה נקראו סוסים כמו: סוס ורוכבו רמה שהסוס מגביה ונושא את הרוכב למקום שאינו יכול להגיע שם בעצמו. ואפשר שזהו ג"כ ענין: זרקא כאבנא בקירטא אשר אבנים הם אותיות כו'.

For the letters of Torah are called horses, as in: 'Horse and its rider He cast into the sea,' for the horse lifts and carries the rider to a place he could not reach on his own. And perhaps this is also the meaning of: Zarka ke'avna bekirta—that stones are letters, etc.343536

והנה כתיב: ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם.

And it is written: 'And you shall keep the Shabbos, for it is holy to you.'37

כי הנה עיקר עליית נש"י שמתעלים מבחינת ומדרגת טהרה לבחי' ומדרגת: ואנשי קדש תהיון לי קדש ישראל לה'. הנה עלייה זו היא בשבת.

For the main ascent of the souls of Israel, as they are elevated from the level and state of purity to the level and state of: 'And you shall be holy people to Me,' 'Holy Israel to Hashem,'—this ascent takes place on Shabbos.3839

כי הגם דעלייה זו הוא ע"י התומ"צ: אשר קדשנו במצותיו.

For although this ascent is through Torah and mitzvos—'Who has sanctified us with His commandments'—

אך גם עליית התומ"צ של כל ששת ימי המעשה הוא ע"י השבת.

still, even the ascent of Torah and mitzvos of all six weekdays is through Shabbos.

והיינו כי יש קדש תתאה שהיא בחי' מל' עצמה, וקדש עליון הוא חכמה עילאה, והמצות הם נק' מצות המלך.

That is, there is a lower holiness, which is the level of Malchus itself, and a supernal holiness, which is supernal Chochmah, and the mitzvos are called the commandments of the King.

אך בשבת הוא עליית המל' בבחי' קדש העליון ממש.

But on Shabbos, it is the ascent of Malchus to the very level of supernal holiness.

וזהו: כי קדש היא לכם - היינו עליית בחי' מלכותו ית' למקורה ושרשה בחי' קדש העליון שמשם חוצבה, דאבא יסד ברתא.

And this is: 'For it is holy to you'—that is, the ascent of His kingship to its source and root in the level of supernal holiness from which it was hewn, for 'the father founded the daughter.'

(ועי"ז יש למצוא סמך למנהג המבואר בפע"ח לטבול א"ע במקוה בערב שבת, כי בחי' שבת נקרא: קדש היא לכם, ולכן צ"ל תחלה בחינת טהרה כו')

(And through this, there is support for the custom explained in Pri Etz Chaim to immerse oneself in the mikveh on Erev Shabbos, for the level of Shabbos is called: 'It is holy to you,' and therefore there must first be a state of purity, etc.)

והנה הטעם שעלייה זו היא בשבת כי הנה נודע ענין השבת שהוא לשון שביתה ונייחא דרוחא.

And the reason this ascent takes place on Shabbos is because it is known that Shabbos means cessation and rest of spirit.

כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ע"י ע"מ: יהי אור - שהוא בחי' ירידת הדבור ובתוכו המחשבה כו' להיות נמשך ומתפשט ומלובש בתוך הנבראים.

For six days Hashem made the heavens and the earth, through the utterance: 'Let there be light,' which is the descent of speech, and within it, thought, etc., so that it is drawn down, extended, and clothed within created beings.40

ובשבת הוא עליית הדבור בחכמה עילאה.

But on Shabbos, it is the ascent of speech into supernal Chochmah.

ועמ"ש מזה בד"ה: שובה ישראל עד.

See more on this in the discourse: 'Shuvah Yisrael ad.'

והוא בחי' עליית מדת מל' בבחי': קדש העליון.

And this is the ascent of the attribute of Malchus to the level of supernal holiness.

כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כנ"ל. וכמשל אדם השובת ונח ממלאכת עבודה ששכלו ומחשבתו המלובשת בתוך המעשה חוזרות ומתעלות למקורן.

For the beginning is wedged in the end, and the end in the beginning, as explained above. And just as a person who ceases and rests from labor, his intellect and thought, which were invested in the action, return and ascend to their source.

וזהו: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

And this is: 'Holy is Israel to Hashem, the first of His produce.'

תבואתה, נק': דגנך ותירושך ויצהרך.

'His produce' refers to your grain, your wine, and your oil.

דגנך - זה התלמוד בהלכות הנגלות לנו.

'Your grain'—this is the Talmud, in the revealed laws to us.

ותירושך - נכנס יין יצא סוד - הם פנימית התורה הנקרא רזין דאורייתא.

'Your wine'—'when wine enters, secrets emerge'—this is the inner dimension of Torah, called the secrets of Torah.

ויצהרך - שמן שצף ע"ג יין הוא רזא דרזין.

'Your oil'—oil that floats on top of wine is the secret of secrets.

שכל אלה נק' תבואות. כי יש תבואות שדה ותבואת הכרם, וכמשארז"ל: זית נמי תבואה איקרי כו'. וישראל יתעלו בבחי' קדש שהוא ראשית להתורה.

All these are called produce. For there is produce of the field and produce of the vineyard, and as our Sages said: 'Olives are also called produce,' etc. And Israel is elevated to the level of holiness, which is the beginning relative to Torah.

והענין ע"ד הנ"ל, כי מתחלה ישראל הם למטה מן התורה כמאמר: תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא כו' - שישראל הם מקבלים מהתורה, אבל אח"כ הם מתעלים למעלה ממנה.

And the idea is as explained above, that at first Israel is below the Torah, as in the statement: 'Three knots are bound one to another—Israel, Torah, etc.'—that Israel receives from the Torah, but afterwards they are elevated above it.

וכענין שנאמר: ועשיתם אתם, וכן: אשר יעשה אותם האדם - שישראל הם הממשיכים אור א"ס לבחינת התורה, להיות אא"ס מתלבש בחכמה,

As in the verse: 'And you shall make them,' and likewise: 'Which a person shall do them'—that Israel draws down the infinite light into the Torah, so that the infinite light is clothed in wisdom,

שזהו פי': עוסק בתורה לשמה - לשמ"ה ממש, וכמ"ש במ"א. וזהו שאמרו רז"ל: שמתחלה יהיה בתורת ה' חפצו ואחר כך ובתורתו יהגה שנקראת על שמו וד"ל:

which is the meaning of: 'Engaged in Torah for its own sake'—for its very sake, as explained elsewhere. And this is what our Sages said: that at first, 'his desire is in the Torah of Hashem,' and afterwards, 'and in his Torah he meditates,' meaning it is called by his name, and this suffices.4142

ד אך כל זה הוא בקיום התורה והמצות, אבל בהיפוך, העובר ופוגם אפילו בביטול מ"ע, ואפילו מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הרי עושה חסרון בהמשכת בחי' קדש העליון.

4) But all this is in the fulfillment of Torah and mitzvos, but on the contrary, one who transgresses and causes a blemish, even by neglecting a positive commandment, and even one who could engage in Torah study and does not, thereby causes a deficiency in the drawing down of the supernal holiness.

וכ"ש בעברו על מל"ת דאורייתא או דרבנן, הרי עי"ז מטמא נפשו שהיא בחי' טהורה וכו'.

All the more so if he transgresses a negative commandment from the Torah or the Rabbis, for through this he defiles his soul, which is the level of purity, etc.

וכמו שע"י המצות היא מתעלית מבחי' טהרה לבחי' קדושה, וזהו ענין: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור כו' - כמו הזורק אבן ע"י הצרור שמגביהו למעלה מטבעו, כך הוא העלייה ע"י המצות.

And just as through mitzvos the soul is elevated from the level of purity to holiness, this is the meaning of: 'And the soul of my master shall be bound in the bundle of life,'—like one who throws a stone with a sling, which lifts it higher than its natural state; so too is the elevation through mitzvos.43

וכך לעומת זה על ידי העוונות כתיב: ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע - שנזרקת למרחוק מאד בסטרא דמסאבא, מה שהוא רחוק מאד מאד מבחי' טהורה היא וכו'. וכמ"ש במ"א בד"ה כי ביום הזה יכפר.

And conversely, through sins it is written: 'And the soul of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling'—it is cast very far away, to the side of impurity, which is exceedingly distant from the level of 'it is pure,' etc., as explained elsewhere in the discourse: 'For on this day He will atone.'

והתיקון לזה הוא לדלג שור ע"י התשובה, להמשיך מבחי' היותר גבוה גם מבחי' הקדש עליון, שבזה ימולאו כל הפגמים והחסרונות שנעשו בקדש.

And the rectification for this is to leap over the ox through teshuvah, to draw down from an even higher level than the supernal holiness, and through this all the blemishes and deficiencies that occurred in holiness will be filled.

והיינו ע"י כה"ג שנכנס ביוה"כ לבית קדש הקדשים, אשר בחי' קדש הקדשים הוא למעלה מעלה גם מבחי' קדש העליון.

And this is through the Kohen Gadol who enters the Holy of Holies on Yom Kippur, for the level of the Holy of Holies is far higher even than the level of supernal holiness.

וכמ"ש בזהר ס"פ משפטים (דקכ"א סע"א) שהחכמה שהיא בחי' קדש העליון נפקא מאתר דאקרי קדש הקדשים.

As it is written in the Zohar at the end of Parshas Mishpatim (121a), that Chochmah, which is the level of supernal holiness, emerges from the place called the Holy of Holies.

וזהו ענין: והחכמה מאין תמצא.

And this is the meaning of: 'And wisdom, from where is it found.'44

ועיין עוד בזהר בראשית (דמ"ה סע"א וע"ב). ובפ' פקודי (דרס"א). וע' עוד בפ' יתרו (דס"ז ע"ב) גבי אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים,

See also Zohar Bereishis (45a–b), and in Parshas Pekudei (261a). And see also in Parshas Yisro (67b) regarding: 'There is a king above, who is the secret of the Holy of Holies,'

ותחותיה אית כהן כו' דאקרי גדול כו', ובפי' הרמ"ז שם. וזהו ענין: המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת.

and beneath Him is the Kohen, etc., who is called 'great,' etc., and in the commentary of the Ramaz there. And this is the concept of: 'The holy King,' which we say during the Ten Days of Repentance.

וביאור הענין, היינו כי: קדש העליון - זהו בחי' סוכ"ע שאינו מתלבש בבחי' עלמין כ"א סובב ומקיף עליהם שלכן נקרא קדש כנ"ל. אך באמת גם בחי' סוכ"ע אינו ערוך למהותו ועצמותו ית' שאינו בגדר עלמין כלל לא בבחי' סובב ולא בבחי' ממלא.

And to explain the matter: the supernal holiness is the level of Sovev Kol Almin, which does not clothe itself within the worlds, but rather surrounds and encompasses them, and therefore it is called 'Kodesh,' as explained above. But in truth, even the level of Sovev Kol Almin is incomparable to His essence and being, which is not within the category of worlds at all—not in the manner of Sovev nor Memale.

וזהו פי': ולא נערוך אליו קדושתו.

And this is the meaning of: 'And His holiness cannot be compared to anything.'

שאפי' בחי' קדש העליון אינו ערוך אליו כלל.

For even the level of supernal holiness is not comparable to Him at all.

ועמ"ש בד"ה: ועשית ציץ זהב בענין: קדש למד מלמטה, הוי' מלמעלה - שבחינת קדש למד הוא עדיין מלמטה לגבי שם הוי' דלעילא כו', ע"ש.

See what is written in the discourse: 'And you shall make a plate of pure gold,' regarding: 'Kodesh' with a lamed below, and 'Havayah' above—that the level of 'Kodesh' with a lamed is still below relative to the Name Havayah above, etc., as explained there.45

ולכן נקרא: קדש הקדשים - שהוא מובדל ומרומם גם מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' קדשים.

Therefore it is called: 'Holy of Holies'—for it is separated and exalted even above the level of Sovev Kol Almin, which is the level of 'holiness.'

וכמ"ש: והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. וע"י שממשיכים מבחי' קדש הקדשים עי"ז מתמלאים כל החסרונות.

As it is written: 'And the curtain shall separate for you between the holy and the Holy of Holies.' And by drawing down from the level of the Holy of Holies, all deficiencies are filled.46

כי בחי' קדה"ק הוא הממלא כל שמהן ונקרא שלימו דכולהון.

For the level of the Holy of Holies is what fills all their names and is called the completeness of them all.

וכמשל המעיין שנסתם ונהר שנחרב ויבש - שחופרין בעומק יותר כו',

Like the analogy of a spring that has become blocked and a river that has dried up—so one digs deeper, etc.

וכמ"ש במ"א. וזהו: וכפר על הקדש מטומאות בנ"י - שימשיך וימלא כל הפגמים שנעשו בבחי' קודש העליון ע"י טומאות בנ"י כנ"ל. ועיין בזהר ח"ב (דקפ"ה ע"ב, ודרי"ט ע"ב).

As explained elsewhere. And this is: 'And he shall atone for the Sanctuary from the impurities of the children of Israel'—that he draws down and fills all the blemishes that occurred in the level of supernal holiness through the impurities of the children of Israel, as explained above. See Zohar, volume 2 (185b, and 219b).47

והנה באמת גם עכשיו התשובה מועלת לזה.

And in truth, even now, teshuvah is effective for this.

וכמארז"ל: יש קונה עולמו בשעה א' והיינו מפני שהעוה"ז הוא עולם התמורה, שבו האדם יכול לשנות את טעמו מרע לטוב מיד כרגע.

As our Sages said: 'There is one who acquires his world in a single hour,' and this is because this world is a world of change, in which a person can change his nature from bad to good immediately, in an instant.48

שהרי ארז"ל: ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה - שבודאי עשה תשובה.

For our Sages said: 'If a Torah scholar sinned during the day, do not suspect him at night'—for he has surely repented.49

ואינו כמו העוה"ב ששם הכל בהדרגה כפי הראוי ע"פ הדין, וצ"ל כף הקלע תחלה, ואח"כ גיהנם, ואח"כ ג"ע התחתון, ואח"כ ג"ע העליון, משום שעוה"ב הוא בחי' זיו השכינה וא"א לקבל האור והזיו אלא בהדרגה.

But it is not like the World to Come, where everything is in order, according to what is fitting by law, and first there must be the hollow of a sling, then Gehenna, then the lower Garden of Eden, and then the upper Garden of Eden, because the World to Come is the radiance of the Shechinah, and it is impossible to receive the light and radiance except in stages.

אבל בעוה"ז נמשך מבחי' שלמעלה מכל ההשתלשלות והוא השוה ומשוה קטן וגדול משום דקמיה כחשכה כאורה וגם חשך לא יחשיך כנודע.

But in this world, it is drawn from a level above all the order of Hishtalshelus, and it is equal for small and great, for before Him darkness is as light, and even darkness does not darken, as is known.50

וכמ"ש במ"א בד"ה: צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי כו'.

As explained elsewhere in the discourse: 'Command the children of Israel, etc., My offering, My bread, etc.'

והטעם משום שעוה"ב נק': עולם ברור - שכבר נברר כל דבר ובא על מקומו וא"א להיות שינוי מזו לזו, משא"כ בעוה"ז שהוא קודם גמר הבירור עדיין, ושורה בו בחי' המברר שהוא הוא כל יכול לשנות מרע לטוב כו'.

And the reason is because the World to Come is called 'the clarified world'—where everything has already been clarified and come to its place, and it is impossible to change from one to another, whereas in this world, which is before the completion of the clarification, the attribute of the one who clarifies rests within it, and he is able to change from bad to good, etc.

ולכן כתיב: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ - שמים וארץ הם ג"ע עליון ותחתון,

Therefore it is written: 'Whom have I in heaven? And with You I desire nothing on earth'—heaven and earth are the upper and lower Garden of Eden.51

וכן: ועמך - הוא כענין מ"ש: כי עמך מקור חיים - שמקור חיים הוא זיו השכינה המאיר בג"ע נקרא: עמך - שהוא טפל ובטל אצלו ית'. ובכולן אין לי חפץ זולת בעצמותו ית' דוקא, שהוא הכל יכול כנ"ל.

And likewise: 'And with You'—this is as in the verse: 'For with You is the source of life'—the source of life is the radiance of the Shechinah that shines in the Garden of Eden, called 'with You,' which is secondary and nullified to Him. And in all of them, I have no desire except in His very essence, for He alone is all-powerful, as explained above.

אך הנה עכ"ז, הרי ארז"ל: עבר אדם על ל"ת ושב תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר - כי להיות המשכה זו מבחי' קדש הקדשים - זהו בחי' יוהכ"פ שבו נכנס כה"ג בבית קדש הקדשים.

However, even so, our Sages said: 'If a person transgressed a negative commandment and repented, repentance suspends and Yom Kippur atones'—for since this drawing down is from the level of the Holy of Holies, this is the level of Yom Kippur, when the Kohen Gadol enters the Holy of Holies.

והנה סדר עבודת כה"ג הוא שלוקח דם הפר ודם השעיר ומזה נגד הארון בין הבדים - שבארון מונחים הלוחות שכתוב בהן: אנכי, ולא יהיה לך.

And the order of the Kohen Gadol's service is that he takes the blood of the bull and the goat and sprinkles it opposite the Ark, between the poles—inside the Ark are the Tablets, on which are written: 'I am [Hashem],' and 'You shall have no other gods before Me.'

אנכי - כולל כל המ"ע, ולא יהי' - כולל כל מל"ת. ובהעלאת דם לשם יכופרו כל הפגמים שנעשו בקדש.

'I am'—includes all the positive commandments, and 'You shall not have'—includes all the negative commandments. And by bringing up the blood there, all the blemishes that occurred in holiness are atoned for.

כי הנפש אלקית שבאדם מצד עצמה אינה חוטאת כלל רק נפש הבהמית היא הנפש החוטאת, ומתכפרים עוונותיה ע"י הקרבת דם הקרבנות.

For the G‑dly soul in a person, by its very nature, does not sin at all; only the animal soul is the soul that sins, and its sins are atoned for through the offering of the blood of the sacrifices.

כי הבהמות בשרשן הם למעלה מבחי' האדם, וכמארז"ל: אחור וקדם צרתני - אחור למע"ב - שהרי תחלה נאמר: תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש כו'. ואח"כ מאמר: נעשה אדם כו'

For animals, in their root, are higher than the level of man, as our Sages said: 'Back and front You have formed me'—back refers to the act of creation—for first it says: 'Let the earth bring forth living creatures after their kind, cattle and creeping things, etc.' And only afterwards: 'Let us make man,' etc.52535455

וכנודע גם ממה שאנו רואים בגשמיות שהאדם ניזון ומקבל חיות מדצ"ח - שהרי ארץ שהיא בחי' הדומם היותר אחרונה במדרגה - הנה ממנה יצא לחם והיתה לראש פנה לצח"מ. וכן הצומח וחי נגד המדבר שהוא מקבל חיות מהם.

And as is also known from what we see physically, that a person is nourished and receives vitality from the mineral, vegetable, and animal kingdoms—for the earth, which is the lowest level of the inanimate, from it comes bread, and it becomes the chief of the mineral, vegetable, and animal. Likewise, the vegetable and animal are above the human, for he receives vitality from them.

וגם מוסיפים דעת באדם, כמו שמצינו בר"נ כששאלו ממנו בענין ה' בקר וה' חצאי בקר אמר עדיין לא אכילנא בישרא דתורא כו'. חמרא וריחי פיקחני - הרי קיבל ענין גדול שבתורה שוא אותו הדין הנ"ל מאכילת בישרא דתורא.

And they also add knowledge to a person, as we find regarding Rabbi Nachman, when he was asked about five cattle and five half-cattle, he said: 'I have not yet eaten ox meat,' etc. 'Wine and aroma make me wise'—for he received a great matter in Torah, the same law as above, from eating ox meat.565758

והיינו לפי ששרשן ממקום גבוה מאד נעלה רק שנפלו וירדו למטה מטה עד שהם למטה מהדעת, כי הבהמה אין לה שכל.

And this is because their root is from a very lofty place, but they fell and descended very low, so that they are below knowledge, for an animal has no intellect.

אבל שרשה למעלה מהדעת, וכאשר היא מתבררת מוספת כח וחיות באדם ונותנת לו דעת כו'.

But their root is higher than intellect, and when they are refined, they add strength and vitality to a person and give him knowledge, etc.

וכמ"כ הוא ענין ההזאה שמוציא דם הפר והשעיר שהוא עיקר פנימית החיות שלהם ומעלה אותם עד מקום הלוחות והארון, ואז הוא ממשיך ממקום גבוה מאד נעלה ומכפר וממלא כל הפגמים שנעשו בקדש כו'.

And similarly, the concept of the sprinkling, which extracts the blood of the bull and the goat—which is their essential inner vitality—and elevates them to the place of the Tablets and the Ark, then it draws down from a very lofty place and atones and fills all the blemishes that occurred in holiness, etc.

(וענין ההזאה זהו ענין תשובה בחילא יתיר.

(And the concept of the sprinkling is the idea of teshuvah with extra strength.

וזהו ע"ד הנזכר לעיל בענין: זרקא.

And this is similar to what was mentioned above regarding: Zarka.

וכמ"ש במ"א בענין מדלג כו'. ועי"ז נמשך גם כן מלמעלה בחי': וזרקתי עליכם מים טהורים שהוא מלמעלה מסדר השתלשלות כנודע):

And as explained elsewhere regarding 'He skips,' etc. And through this, it is also drawn down from above in the level of: 'And I will sprinkle upon you pure water,' which is above the order of Hishtalshelus, as is known.)59

ה והנה עם כל הנ"ל יובן ענין: שבת שבתון.

5) And with all the above, we can understand the concept of: Shabbos Shabboson.

והוא כענין מ"ש: עולת שבת בשבתו.

And it is like what is said: 'The burnt offering of Shabbos on its Shabbos.'60

שכמו ששבת לגבי ששת ימי המעשה הוא עליית העולמות, שמתעלים מאד נעלה.

Just as Shabbos, relative to the six weekdays, is the ascent of the worlds, in which they are elevated very greatly,

כך הוא בחי' שבת שבתון לגבי שבת, שהוא בחי' שבת של השבתות של כל השנה.

so too, Shabbos Shabboson, relative to Shabbos, is the Shabbos of all the Shabbosos of the year.

ועיין בזהר ס"פ אחרי (דע"ט ע"ב).

See Zohar at the end of Parshas Acharei (79b).

והוא בחי': קדש הקדשים, שזהו בחי' יוהכ"פ. כי שבת נקרא: קדש, אבל ביוה"כ נכנס הכ"ג לקדש הקדשים, שהוא מקור כל בחי' הקדשים,

And this is the level of the Holy of Holies, which is the level of Yom Kippur. For Shabbos is called 'Kodesh,' but on Yom Kippur the Kohen Gadol enters the Holy of Holies, which is the source of all levels of holiness,

והוא שלימו דכולהו וממלא כל שמהן כנ"ל. והיינו בחי': י"ג מדה"ר המתגלים ביוכ"פ, שהן עליונות מאד ומהם מקור הסליחה והמחילה כנודע.

and it is the completeness of them all and fills all their names, as explained above. And this is the level of the thirteen attributes of mercy that are revealed on Yom Kippur, which are exceedingly lofty, and from them is the source of forgiveness and pardon, as is known.

והנה כאן כתיב: שבת שבתון הוא - לשון דכר.

And here it is written: 'Shabbos Shabboson hu'—in the masculine form.

וגם כתיב: ועניתם בתשעה.

And it also says: 'And you shall afflict [your souls] on the ninth.'

ובפ' אחרי כתיב: היא - לשון נוקבא, ולא נזכר בתשעה אלא ועניתם סתם.

But in Parshas Acharei it says: 'hi'—in the feminine form, and it does not mention 'on the ninth,' but simply 'and you shall afflict [your souls].'61

והענין כי הא בהא תליא, כי פי' הוא לשון דכר - היינו שישראל הם במדרגת דכר, והם המשפיעים וממשיכים גילוי הארה זו בכחם,

The matter is that one depends on the other, for 'hu'—the masculine form—means that Israel is in the masculine state, and they are the ones who influence and draw down this illumination through their own power,

וע"ד שנז' למעלה בפ': קדש ישראל לה' ראשית תבואתה - שישראל הם ראש ומקור להתורה, וכמ"ש: ועשיתם אתם כנ"ל. והיינו ע"י: ועניתם את נפשתיכם בתשעה.

as mentioned above regarding: 'Holy is Israel to Hashem, the first of His produce'—that Israel is the head and source for Torah, as it is written: 'And you shall make them,' as explained above. And this is through: 'And you shall afflict your souls on the ninth.'

ופי': בתשעה, ולכאורה בתשיעי מבע"ל? אבל הענין דקאי על כל הט' מדות שבנפש, שכולם יהיו בבחי' אתכפייא ואתהפכא.

And the meaning of 'on the ninth'—but isn't it on the tenth, from the evening before? But the matter is that it refers to all the nine attributes in the soul, that they should all be in a state of subjugation and transformation.

ולכן מצוה להתענות בכל הט' ימים שהם כנגד ט' מדות כידוע.

Therefore, there is a mitzvah to fast on all nine days, which correspond to the nine attributes, as is known.

והוא ענין: הנסירה - שבכל יום ננסר מדה א'. ופי': נסירה - היינו להפריד מדות הנה"א מהנה"ב, שלא תהיינה דבוקות ונמשכות אחר מדות הנה"ב.

And this is the concept of 'the separation'—that each day, one attribute is separated. The meaning of separation is to separate the attributes of the divine soul from those of the animal soul, so that they are not attached and drawn after the attributes of the animal soul.

וזהו ענין: התענית - כי המזון והשובע מחבר הנה"ב עם הנה"א, כמ"ש: וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כו'. משא"כ התענית מחליש כח הנה"ב ויבא לידי הכנעה ולהפרד ממדות נה"ב.

And this is the concept of fasting—for food and satiety connect the animal soul with the divine soul, as it is written: 'And Yeshurun grew fat and kicked,' 'You have grown fat, thick,' etc. Whereas fasting weakens the power of the animal soul, leading to humility and separation from the attributes of the animal soul.62

ועי"ז מעורר כן למעלה שינסרו הגבורות וישארו חסדים טובים כו'. ואח"כ עי"ז יומקתו גם הגבורות.

And through this, it arouses above as well that the severities are separated and only good kindnesses remain, etc. And afterwards, through this, even the severities are sweetened.

ועמ"ש ע"פ: כי אברהם לא ידענו - קצתו מענין זה, ובביאור ע"פ: אני ישנה - גבי אחותי.

See what is written on the verse: 'For Avraham did not know us'—part of this concept, and in the explanation on the verse: 'I am asleep'—regarding 'my sister.'

ועוד זאת ענין התענית, שהוא מרצה, ונק': יום רצון - כידוע.

Another aspect of fasting is that it brings favor, and it is called 'a day of favor,' as is known.

היינו לפי שע"י התענית דוקא נמשך הארה מלמעלה למטה.

This is because specifically through fasting, illumination is drawn from above downward.

כי ענין האכילה הוא העלאת החיות ממטה למעלה, שהמאכל נכנס לאצטומכא ומתברר ונעשה דם כו' עד שנעשה חיות למוח, והכל העלאה ממטה למעלה.

For the concept of eating is the elevation of vitality from below upward—the food enters the stomach, is refined, becomes blood, etc., until it becomes vitality for the brain, and all of this is an elevation from below upward.

ולמעלה ג"כ הוא בחינת בירורים והעלאת הניצוצות ממטה למעלה כידוע.

And above, too, this is the concept of birurim (refinements) and the elevation of sparks from below upward, as is known.

אבל התענית שאינו אוכל כלום, ואזי התפשטות חיותו הוא בהיפוך ממעלה למטה, שהמוח בעצמו משפיע חיות לכל האברים ממעלה למטה.

But fasting, when one does not eat at all, then the extension of his vitality is the opposite—from above downward, for the brain itself imparts vitality to all the limbs from above downward.

וגם למעלה מתעורר עי"ז גילוי אור וחיות ממעלה למטה, והיינו מבחי' י"ג מדה"ר שהם מקור החיים שלימו דכולהן וממלא כל שמהן כנ"ל. וביוהכ"פ הוא התגלות רעוא דכל רעוין.

And likewise, above, this arouses a revelation of light and vitality from above downward, and this is from the level of the thirteen attributes of mercy, which are the source of life, the completeness of them all, and fill all their names, as explained above. And on Yom Kippur, it is the revelation of 'the will of all wills.'

והנה כשישראל הם במעלה עליונה להיות: ועניתם בתשעה בחינות הנ"ל שבנפש - שכולם יפרדו ממדות הגשמיים דנה"ב, אזי בחי': שבת שבתון המתגלה ביוהכ"פ, נקרא: שבת שבתון הוא - לשון דכר.

And when Israel is on a high level, being: 'And you shall afflict [your souls] on the ninth,' in all the above-mentioned attributes of the soul—so that they all separate from the physical attributes of the animal soul—then the level of Shabbos Shabboson that is revealed on Yom Kippur is called: 'Shabbos Shabboson hu'—in the masculine form.

משא"כ כשאינם עושים תשובה מעומקא דליבא כ"כ להיות בבחי': ועניתם בתשעה כו', רק עכ"ז נמשך בחי' שבת שבתון באתעדל"ע - נאמר: שבת שבתון היא לשון נקבה.

But when they do not do teshuvah from the depths of the heart to such an extent, to be in the state of: 'And you shall afflict [your souls] on the ninth,' nevertheless, the level of Shabbos Shabboson is still drawn down through an arousal from above, and it is called: 'Shabbos Shabboson hi'—in the feminine form.

ע"ד איש מזריע תחלה יולדת נקבה. ועמ"ש מזה סד"ה והיה מספר בנ"י.

As in the analogy: 'If a man emits seed first, she gives birth to a female.' See more on this in the discourse: 'And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea.'

ולכן בפ' אחרי שלא נאמר: ועניתם בתשעה נאמר: שבת שבתון היא.

Therefore, in Parshas Acharei, where it does not say: 'And you shall afflict [your souls] on the ninth,' it says: 'Shabbos Shabboson hi.'

וע"כ נאמר שם: חקת עולם - כי בחינה זו היא ודאי חקת עולם.

And therefore it says there: 'an everlasting statute'—for this level is certainly an everlasting statute.

אלא שכשישראל הם במעלה עליונה להיות: ועניתם בתשעה - נמשך: שבת שבתון הוא - ע"ד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.

But when Israel is on a high level, being: 'And you shall afflict [your souls] on the ninth,' then it is drawn down: 'Shabbos Shabboson hu'—as in the analogy: 'If a woman emits seed first, she gives birth to a male.'

והיינו שאז נמשך הגילוי ממדרגה עליונה יותר.

And this means that then the revelation is drawn from an even higher level.

וזהו דכתיב: וכפר על הקדש.

And this is what is written: 'And he shall atone for the Sanctuary.'63

ובסוף הפרשה כתיב: וכפר את מקדש הקדש.

And at the end of the parsha it is written: 'And he shall atone for the Holy of Holies.'64

וזהו כנגד ב' המדרגות: דשבת שבתון הוא ושבת שבתון היא.

And this corresponds to the two levels: of 'Shabbos Shabboson hu' and 'Shabbos Shabboson hi.'

דהיינו, שכשההמשכה בחי' הוא לשון דכר אזי כח המשכה זו יפה לכפר גם על הפגמים שבקדש עצמו שהוא חכמה עילאה ממש.

That is, when the drawing down is in the masculine form ('hu'), then the power of this drawing down is effective to atone even for blemishes in the very holiness itself, which is the supernal Chochmah.

אבל כשההמשכה בבחי' היא, אינה מכפרת על הפגם שנוגע כביכול בבחי' קדש עצמו שהיא חכמה עילאה, כ"א על מקדש הקדש, שהוא בחי' בינה המקבלת מחכמה: 

But when the drawing down is in the feminine form ('hi'), it does not atone for the blemish that, so to speak, affects the very holiness itself, which is supernal Chochmah, but only for the Holy of Holies, which is the level of Binah that receives from Chochmah.

Leave Feedback