Enjoying this page?

שובה ישראל

Video part 1  Video part 2  Video part 3  

שובה ישראל כו'[1].

הנה יש ב' בחינות: יעקב וישראל. וכתיב: לא יעקב יאמר כו'[2].

והענין, הנה נודע כי תכלית בריאת העולמות להיות לו ית' דירה בתחתונים - דהיינו ע"י אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא כו'.

כי הנה עולם הוא מלשון: העלם, שהוא החשך וההסתר שמעלים ומסתיר אור א"ס ב"ה השוכן בתוכו, ונראה ליש ודבר בפני עצמו. וחשך זה יתהפך לאור לע"ל: כי עין בעין יראו כו'[3]. והיינו על ידי מעשינו ועבודתנו בימי הגלות, בבחי' אתכפיא ואתהפכא של הנפש מזה לעומת זה - בקיום מ"ש: וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים כו'[4] - שעל ידי בחי' ידיעה זו: שבהיום לעשותם[5], שהיא בחי' ידיעה לבדה - זוכה לימות המשיח: למחר לקבל שכרם - בבחינת ראיה ממש: כי עין בעין יראו כו'. ועמ"ש סד"ה: כי תשמע בקול.

וענין: הוי' הוא האלקים - הוא ענין יחודא עילאה ויחודא תתאה (שילוב שם הוי"ה בשם אלקים ואדנ"י, ושילוב שם אלקים ואדני בשם הוי') שבק"ש: אחד[6], וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (ועמ"ש בד"ה: צאינה וראינה בענין שאו ידיכם) שעי"ז יבוא: לואהבת כו'[7], ולהיות בבחי' אתכפיא ואתהפכא כו'.

ולכך קורין ק"ש פעמים בכל יום ערב ובוקר, לפי שצ"ל יחוד זה של: הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ כו'[8]וכנגד ב' בחי' אלו, שהם שמים וארץ - קורין ק"ש פעמיים ערב ובוקר.

(וע' מ"ש מענין: ערב ובוקר, מדת לילה ומדת יום - בד"ה: תחת אשר לא עבדת. והוא ג"כ ענין: כי אל דעות[9] - שיש ב' דעות. שמלמטה למעלה נק': יש מאין, וזהו מדת לילה. ומלמעלה למטה הוא בהפך שלמעלה היש ולמטה כלא חשיב, וזהו מדת יום. ועיין מ"ש סד"ה: והיה מספר בני ישראל).

והנה כמו שיש בעולם שמים וארץ, כך יש בנפש האדם ב' בחינות אלו, כי הנפש כלולה מארבעה בחינות אלו: שכל ומחשבה דבור ומעשה (ועיין זח"ג פנחס ר"כ ע"ב ע"פ: אין מעשה וחשבון כו')

והנה השכל והמחשבה - הם בחינת שמים, והדיבור והמעשה - הם בחי' ארץ. שעם היות שגם המחשבה היא בחינת לבוש אל הנפש כמו הדבור והמעשה - מ"מ הרי המחשבה כלולה ומתאחדת עם הנפש המשכלת, וא"א להיות לה שכל בלי אותיות המחשבה, והרי הוא: כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה[10]

משא"כ הדבור והמעשה הם בחינות נפרדים מן הנפש, ואין הנפש מתלבשת בהם תמיד אלא בעתים שמדבר ועושה כו'. ולכן נקרא בשם: ארץ.

וצ"ל אתכפיא ואתהפכא בנפש מזה לעומת זה, בין בבחי' שמים ובין בבחי' ארץ, שיהיו כל הארבעה בחינות מיוחדים לה' לבדו. דהיינו, שהשכל והדבור יהיו ממולאים מתורה, דאורייתא מחכמה כו': ודברת בם כו'. ובחי' המעשה, מפורש בפרשה שניה: ואספת דגנך - הוא מעשה הצדקה כו'.

והנה יחודא תתאה היא בחי' יעקב - י' עקב. י' בחי' חכמה וביטול הנמשך בבחינת עקב וסוף המדרגה להיות אתכפיא ואתהפכא. והיינו כשעדיין האדם בבחינת מלחמה באתכפיא ואתהפכא זו, שאז מדת אלקים וצמצום להיות עלמא דפרודא היא הגוברת בו והיא עיקרית בנפש האדם, אלא שממשיך בחינת יו"ד - דהיינו שילוב הוי' באלקים ואדנ"י, כי: הוי"ה בחכמה כו'.

אבל: ישראל - כי שרית עם אלקים - שכבר גבר שם הוי' על שם אלקים, דהיינו שילוב שם אלקים ואדנ"י בהוי', והרי הוא למעלה מבחי' אלקים הוא הצמצום כו'. ועם אנשים - הם כחות המתפשטות משם אלקים, שהם שלוחי הדין והקטרוג כו'. (וע' זח"א וישלח קע"ד א'):

ב והנה כתיב: וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו הוי"ה הוא האלקים - ב"פ. (במלכים א' סי' י"ח) (ועיין מזה ברבות בקהלת קרוב לסופו ס"פ: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, וזח"ג (ס"ה א', רס"ד א'), זח"א (מ"ה א') בתד"א פי"ז, ירושלמי פ"ג דתענית ה"ד. וע' בפרש"י (בשופטים סי' ה') בפסוק שמעו מלכים ובכרמל יאמר ב"פ). ולהבין למה כפלו ב"פ.

אך הענין, כי הוי"ה הוא האלקים יש בו ב' פירושים: הא' - שהוי' הוא גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' המשכה והתפשטות, שהיא מבחי' הוי' וחסד: זכר חסדו - להוות כל ההוויות, הוא הוא עצמו האלקים וצמצום - שנתצמצם להיות עולמות נפרדים בעלי גבול ברבוי התחלקות המדרגות מינים ממינים שונים. שהצמצום הזה עם היות שבאמת הוא צמצום גדול לגבי אור א"ס ב"ה שאינו בבחי' גבול - מ"מ הוא הוא הוי"ה. שהרי עי"ז נמשך בחי' הוי' להוות כל ההוויות מאין ליש, שמבלעדי הצמצום לא היו העולמות כלל, שהיו בטלים במקורם והיו כלא היו. וא"כ גם הצמצום הוא הוא הוי' והמשכת החסד, ומיוחדים ביחוד גמור ואמיתי ממש.

(וע' מ"ש מזה בד"ה: וידבר אלקים כו' אני הוי' וארא אל אברהם כו', וסד"ה: וידעת היום)

ופירוש השני - כי בחי' הוי' והמשכת החסד שמהווה כל ההוויות, שעל שם זה נקרא: הוי' לשון הוה, והיו"ד שבראש התיבה להורות שהוא מהוה תמיד, הרי בחינה זו הוא רק בחי' אלקים וצמצום לגבי עצמותו ומהותו יתברך כביכול. וכמ"ש: אני הוי' הוא שמי - שבחינת הוי' אינו אלא בחי' שם. כמו עד"מ שם האדם אברהם שאינו אלא לזולתו לקרוא אותו בשמו, אבל אין להשם ערך ויחוס כלל אל עצמות ומהות האדם, שאינו ממהותו ולא מערכו כלל. כך הנה בחי' המשכה זו של הוי"ה וחסד מאור א"ס ב"ה להחיות העולמות ולהוותם מאין ליש, אין ערוך אליו ית' כלל, וכמשל זיו השמש מהשמש כו'.

כי הנה הוא לבדו ית' קדוש ומובדל מגדר עלמין, וגם שמו נשגב בבחי' לבדו - רק הודו וזיוו של שמו על ארץ וכו', הארה דהארה. ואף גם זאת בבחי': על - דייקא. ולא שייך עליו ית' בחי' הוי'. כי ענין הוי' יו"ד חכמה כו', ולא שייך עליו ית' אפילו אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, אלא לגבי בחי' השתלשלות שנשתשלו בחי' חכמה ובינה, והרי הוא ית' מקור להן כמ"ש: כי עמך מקור חיים - והוא מקור החכמה ומקור הבינה אבל אינו מתלבש ממש בבחי' חכמה. כי החכמה מאין תמצא כתיב - מבחינת אין, דהיינו שאין התהוות החכמה מבחינת השתלשלות והתלבשות אור א"ס ב"ה ממש, אלא מבחי' שהיא אין ואפס, הוא בחי' זיו כו' כמ"ש במ"א. (ועיין בד"ה: לא תהי' משכלה) והרי זיו זה הוא עצמו צמצום רב ועצום לגבי אור א"ס ב"ה עצמו כביכול.

וזהו שאמר יעקב בתפלתו: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ושבתי בשלום אל בית אבי אזי והיה הוי' לי לאלקים - פי' כי אחר שיהיה אלקים עמדי בבחינת אתכפיא ואתהפכא, ואחר כל המדרגות עד: ושבתי בשלום כו' - אזי יבא ויגיע למדרגה גדולה ונפלאה היא ביטול והתכללות באור א"ס ב"ה ממש, שלמעלה מעלה מבחי' הוי' עד שבחי' הוי' בבחי' אלקים תחשב.

(ועמ"ש מזה סד"ה: אני הוי' אלקיכם דפ' ציצית, וסד"ה: ושבתי בשלום. וע' ברבות ויצא פרשה ע' גבי נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. ועמ"ש מזה סד"ה: וכל בניך):

ג והנה יעקב אמר כסדר המדרגה ממטה למעלה, והיינו מדרגת הצדיקים ההולכים לפני ה' ממדרגה למדרגה. אך מי שהעביר את הדרך וחטא על הנפש שפגם באיזה ל"ת או בביטול מ"ע, הרי א"א לו להמשיך בחי' הוי' בבחי' אלקים ביחודא עילאה ותתאה להיות אתכפיא ואתהפכא, מאחר שפגם בשם הוי'. כי המצות נקראו: מצות הוי' - כמ"ש בזה"ק: דתליין בשמיה כענבין באתכלא מימינא ומשמאלא - מימינא מ"ע ומשמאלא מל"ת.

והנה אומרים בתיקון ק"ש שעל המטה: אם פגמתי באות יו"ד ונתחייבתי סקילה, וכן בוידוי על חטא ביוהכ"פ מזכירין סקילה שריפה כו' - לא דברו בעבירות חמורות דוקא שחייב עליהם סקילה ממש. (כגון עובד עבודת כוכבים שהוא מהנסקלין) שהרי התורה היא בבחינת השתלשלות שיש בה גשמיות ורוחניות. וכשם שיש סקילה גשמיות על עבירות החמורות בגשמיות, כן יש סקילה רוחניות על עון ששקלוהו חז"ל בעבירות חמורות. ע"ד מארז"ל בפרק לפני אידיהן: ישראל שבחו"ל כו'[11]

כי ענין עבודת כוכבים בגשמיות, הוא המשתחוה לשמש וירח מפני שמהם תצא השפעת המזון. וכמ"ש: ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים - הגם שבאמת נמשך ההשפעה על ידם - הרי הם שלוחי ההשפעה בלבד, והמשתחוה להם מחשיב אותם ליש ודבר נפרד כאלו הם משפיעים מצד עצמם.

והנה ההשתחואה בגשמיות, היינו שכופף ראשו וקומתו הגשמיים. ויש השתחואה ברוחנית שכופף ומבטל שכלו לדבר הנשפע מן השמש והירח שהם מגד תבואות כו', בדאגת הפרנסה ע"י איזו תחבולה, כאלו התחבולה ההיא היא עיקרית בהשפעה זו.

הגם שנאמר: וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה - הרי: ה' אלקיך - כתיב - שלא יהיה נפרד מאלקותו ית' כו'. משא"כ כשמחשיב את התחבולה עיקר ההשפעה שהוא בבחי' נפרד כו'. וע"ז הרי הוא חייב סקילה רוחנית. כי סקילה היא באבנים, והיינו שעי"ז גורם להיות לו לב אבן, שלא יוכל לפתוח לבו בהתבוננות בחי' הוי' כו'.

וכן כל הכועס כו' וגסות הרוח כו' שהם כאלו עובד עבודת כוכבים - לפי שהם היפך הביטול. והרי פוגם באות יו"ד, שהוא ענין הביטול בחינת חכמה כו'. וכה"ג בביטול מ"ע התלויות באות יו"ד - ביטול תורה דאורייתא מחכמה כו'. (וע' בר"מ ר"פ כי תשא, ופ' שופטים רע"ד ב')

והה' של השם, הוא בחי' התבוננות באורך ורוחב בגדולת א"ס ב"ה להלהיב לבו כו'. דהיינו כמו אות ה' שיש לה אורך ורוחב עד"מ, וכנגד זה שריפה שישרוף לבו באש זרה ותאות חומריו' כו', וכיוצא בזה הרבה פרטי עבירות, וביטול מצות - שהם פוגמים את השם הוי' כל חד לפום מאי דידע בנפשי'. אשר ע"כ לא יוכל להמשיך שם הוי' בבחי' אלקים הוא הצמצום ביחודא תתאה ועילאה להיות אתכפיא ואתהפכא.

והעצה היעוצה לזה: ויצעקו אל הוי' - שכדי להיות המשכות הוי' צריך להקדים בחי' צעקה בלב מקרב איש ולב עמוק, מעומקא דלבא ולהיות בטל ונכלל באור א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' הוי': כי אני הוי' הוא שמי כו' כנ"ל, אלא מצד עצמותו ומהותו ית' נק' בשם: אנכי - מי שאנכי, שאינו נתפס בשם.

וע"ז נאמר: אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. וכתיב: לפני הוי' תטהרו - למעלה מבחי' הוי'. ששם הוא עליות כללות נשמות ישראל ביום הכפורים. והיינו על ידי בחי' רחמנות, מדתו של יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן הקצה התחתון שירד מטה מטה אל הקצה העליון, שמראש כל דרגין בחי' אנכי שלמעלה מבחינת הוי'.

ובחי' רחמנות זו, הוא שיעורר רחמים על ניצוץ אלקות שבנפשו, אחרי שישים אל לבו רוממות א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו, שהוא רם ונשא מבחי' הוי': כי הוי' בחכמה. וכולם בחכמה עשית - כתיב, שהוא כעשיה גשמיות. ואי לזאת הרחמנות גדולה על ניצוץ אלקות שבנפשו איך שירד פלאים מאיגרא רמה כו'.

ובחינת רחמנות זו אותה אנו מבקשים: אלקי עולם ברחמיך הרבים כו' - ברחמיך דייקא. כלומר שאתה יודע הרחמנות כמה גדלה בלי שיעור, ואין ביכולת השגת נשמותינו לשער גודל עוצם הרחמנות על הירידה הגדולה הזאת מאור א"ס ב"ה, מאחר שנשמותינו הן בבחי' גבול ונברא יש מאין אין להם הרגשה זו על הירידה הזאת שמאור א"ס ב"ה. (ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר).

וזהו: ותתפלל חנה על הוי' ובכה תבכה - שעל ידי בחינת בכיה, היא בחי' ומדת התעוררות הרחמנות, תתפלל: על ה' - על דייקא למעלה מבחי' הוי'. ועמ"ש מזה בפ' משפטים ע"פ: לא תהיה משכלה ועקרה כו'.

וזהו: שובה ישראל עד הוי' אלקיך - פירוש עד שהוי' יהיה בבחינת אלקים וצמצום על ידי התשובה הוא התעוררות הרחמנות. כי עיקר התשובה בלב שתהיה התשובה גדולה כל כך בפנימית הלב מעומקא דלבא עד כי ישוב ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחינת הוי', רק: לפני הוי' תטהרו, ואנכי אנכי הוא מוחה כו'. ועמ"ש ע"פ כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו' בפ' נצבים:

ד והנה סדר התשובה הוא שלא כסדר והשתלשלות המדרגה ממטה למעלה כנ"ל, רק הוא בבחינת דילוג למעלה מבחי' השתלשלות. והטעם ביאר הכתוב: כי כשלת בעונך. והיינו כמ"ש: כשל בעוני כחי - היינו הנשמה. וכמ"ש: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך כו'[12]. (ע' זח"ג פנחס ר"כ ע"א) שהנשמה קרויה: נר, כמ"ש: נר הוי' נשמת אדם - ועבירה מכבה כו' - כלומר שמכבה את הנר כו'. (כמ"ש בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו). לכך אין כח בנשמה לעמוד בקשרי המלחמה בבחי' אתכפיא ואתהפכא, ולהמשיך הוי' בבחי' אלקים ביחודא עילאה ותתאה, אחר שנתחלשה וכשל כחה מפני העבירה שכבתה נרה. וע"כ צריכה לדלג שור אל רום המעלות.

וזהו: כי תצא למלחמה על אויביך - על דייקא. ולכן מתחלה: שובה ישראל עד שהוי' יהיה בבחי' אלקיך, ואח"כ: קחו עמכם דברים - הם התורה והמצות. וכמ"ש ברבות פ' תצוה פל"ח. ושובו אל הוי' - להמשיך בחי' הוי' בבחי' אלקים ביחודא עילאה ותתאה ע"י אתכפייא ואתהפכא. כי זהו תכלית בריאת האדם בעוה"ז לשמור ולעשות כסדר המדרגה. (ולכן ארז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים. ועיין זח"ג אמור (ד"ק ע"ב) ע"פ: בת אבי היא כו' ובחי' בת אבי היא כמ"ש סד"ה יהודה אתה בפי' בני אביך) ולילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה.

רק התשובה הוא לפי שעה, שהנשמה צריכה לכך לדלג שור שלא כסדר ודרך ההשתלשלות. אבל אח"כ שישוב אל ה' וירחמהו הנה מזה נמשך שם הוי' בחי' התהוות כל ההוויות בהתחדשות החיות כו' ולתקן כל הפגמים ולמלאות כל החסרונות, שחיסר מ"ע או שפגם במל"ת אזי יהיה נמשך שם הוי' בבחי' אלקים ביחודא עילאה ותתאה להיות אתכפיא ואתהפכא.

וזהו שנאמר ביג"מ רחמים: ויקרא הוי' הוי' - כלומר שהוי' קורא וממשיך בחי' הוי'. דהיינו שע"י בחי': הוי' אלקיך - שהוי' הוא בבחי' אלקים, ממשיך להיות הוי' נמשך בבחי' אלקים, ביחודא עילאה ותתאה.

וב' הוויות אלו הם כתובים בשני מקראות, דכתיב: הוי' רחום וחנון, וכתיב: חנון ורחום הוי'.

פי': הוי' רחום וחנון - שמבחינת הוי' נמשך בחי' רחמנות וחסד להוות עולמות יש מאין ולהתצמצם במדת אלקים שהיא ג"כ מדת החסד כנ"ל.

וחנון ורחום ה' - פי' שהתהוות והמשכות החסד, שהרי אין זה אלא בחי' צמצום לגבי אור א"ס ב"ה עצמו כביכול, הגורם להיות צמצום זה הוא: חנון ורחום. שמבחי': אנכי מי שאנכי - נמשכים יג"מ רחמים שבהם ועל ידם קורא וממשיך הוי' הוי' כו' כנ"ל. (ועמ"ש מזה סד"ה ואתחנן אל הוי')

וזהו: כי עמך הסליחה למען תורא - כי בבחי' סליחה ביום הכפורים שהוא גילוי רצון העליון: לפני הוי' תטהרו - נמשך יג"מ רחמים להיות גילוי בחי' יראה, הוא יו"ד של שם הוי'. כמ"ש בזה"ק: יו"ד על רישי' דביה שריא דחילו. והה' - הוא בחי' אהבה. והם: הנסתרות לה' אלקינו - שהנסתרות הם אהוי"ר: והנגלות, ו"ה נגלות - הן התורה והמצות. תורה - וי"ו המשכה הקול קול יעקב. ה' - בחי' מצות מעשיות שבעשייה כו'. והיינו גילוי של שם הוי' להיות התחדשות ההתהוות כו' כנ"ל.

ועמ"ש עוד מענין: כי עמך הסליחה למען תורא ע"פ: שובה ישראל עד כו', וע"פ: תקעו בחדש. וע' בזהר אמור דק"א א'.

וזהו: הלך ילך ובכה כו' - כי הנה ישראל נקראו בשרשם למעלה: זרע קדש מצבתה (בישעיה סס"י ו'[13]) שיסודתה בהררי קדש עליון. (עיין זח"א ט"ו א' ובזהר הרקיע ר"פ בראשית ע"פ: הנצנים נראו כו') ומשך הזרע - היינו ההמשכה וירידה שירדו ונשתלשלו נשמותיהם למטה.

(ועיין ברבות ר"פ ויגש גבי במושך הזרע זה יוסף. ועמ"ש מענין יוסף סד"ה ושמתי כדכד. וע' עוד ברבות וישלח פע"ט דקאי על יעקב. והכל ענין אחד וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף. ועמ"ש מזה סד"ה ויקחו אליך פרה גבי עץ ארז ואזוב)

ולהיותם חוזרים ועולים בקדש העליון ממטה למעלה הלך ילך ממדרגה למדרגה בהליכה שאין לה שיעור והפסק הגבה למעלה מאד, ע"י בחי': ובכה - היא התעוררות הרחמנות. ובכה תבכה שעי"ז יהיו בבחי' על ה' כו' כנ"ל.

ואח"כ: בא יבא ברנה נושא אלומותיו - שחוזר וממשיך מלמעלה למטה תוספת וריבוי אור בהתחדשות ההתהוות להמשיך בחינת שם הוי' בבחי' אלקים, להיות אתכפיא ואתהפכא בכל הדברים הן בסור מרע הן בועשה טוב, שע"ז נאמר: קחו עמככם דברים ושובו אל ה' - שהם דברים הרבה שיהיה בהם המשכת הוי'. וזהו: נושא אלומותיו - שהוא עד"מ כמו אלומות ועומרים שהם ממין הגרעין שנעשו בתוספת וריבוי כך יהיה גדול כח התשובה.

(ועמ"ש ע"פ בשלח פרעה בענין: וזרעתיה לי בארץ כו' נטעתיך שורק כו', ע"ש מה שכתבתי ע"פ: והנה אנחנו מאלמים אלומים. ומענין פי': ברנה, בד"ה: ושבתי בשלום כו' והיה כו'. ובזה מובן המדרש אגדה שהביא רש"י (בשופטים רס"י ה'): נאמר בסיני אנכי הוי' אלקיך, בכרמל יאמר כפול ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים בימי אליהו עכ"ל. והיינו כי בסיני היו נש"י צדיקים וע"י התומ"צ ממשיכים שם הוי' בבחי' אלקים כנ"ל. אבל בהר הכרמל ע"י התשובה הגיעו עד הוי' אלקיך. דהיינו ע"י ששבו ליבטל בעצמות אור א"ס ב"ה שלמעלה משם הוי' כנ"ל. ולכן כפלו לומר ב"פ הוי' הוא האלקים שזהו ענין ב' הפירושים הנ"ל.

וז"ש במדרש בקהלת שם: ד"א זבובי מות יבאיש כו'[14] - מדבר בדורו של אליהו אתמול מבאישין דברים כנגדו כו' והיום מביעים דברים ואומרים ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים עכ"ל. שנק' זה יביע שמן רוקח שהוא השמן המעורב בבשמים שיש בו ריח טוב והוא כענין מארז"ל ע"פ ריח בגדיו ריח בוגדיו כמו שכתוב ברבות תולדות ס"פ ס"ה. והוא גם כן ההמשכה מי"ג מדה"ר בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו'. ועמ"ש סד"ה מי יתנך כאח לי וסד"ה זאת חנוכת המזבח, ומענין יביע בד"ה להבין ענין הברכות. וזהו ג"כ ענין שבסיני נאמר אנכי ובתבור נאמר ב"פ אנכי[15] ע"ש ברש"י. והיינו כי ע"י המצות ממשיך בחינת הוי' מבחי' אנכי והוא להיות אלקיך אבל בתשובה נאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך ב' פעמים אנכי כנגד ב' ממעמקי הלב ממעמקים קראתיך כמ"ש בד"ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום כו' ע"ש והוא למעלה מההמשכה שע"י המצות.

וזהו שבהר תבור זכו לבחי' זו דהיינו ע"י תשובה ומזה נמשך ג"כ ענין הכפל ב' פעמים הוי' הוא האלהים דהא בהא תליא.

וע' מענין תבור וכרמל ברבות ויחי ר"פ צ"ט ובת"י (בשופטים סי' ה' ובתהלים סי' ס"ח ט"ז) ובגמרא פ"ד דמגילה (דכ"ט ע"א) והוא כענין הנזכר בזח"א ויצא (דקנ"ח ע"א) בענין הרי בתר שהם טורי דפרודא בחי' ומשם יפרד והיו לארבעה ראשים. ועיין ברבות בראשית פי"ו ובשה"ש ע"פ עד שיפוח היום כו'.

והנה העלייה מטורי דפרודא להתכלל באחד זהו ענין בחי' תשובה. וזהו ענין המבואר במ"א ע"פ ורב שלום ורב להושיע, ולכן מזה נמשך העלייה אח"כ שלא בהדרגה והוא ענין מ"ש בסוף שיר השירים ברח דודי כו' על הרי בשמים בחי' ריח והריחו ביראת ה'. וזהו ג"כ ענין יביע שמן רוקח כנ"ל.

ואעפ"כ ניתנה התורה בסיני דוקא שרומז לבחינת צדיקים וכמ"ש בת"י (בשופטים שם) דהוא חליש וזעיר מכל טורייא שהוא ענין השפלות והביטול בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה ועי"ז דוקא פתח לבי בתורתך משא"כ הרי תבור וכרמל טורי דפרודא נקרא הרים גבנונים מלשון או גבן או דק[16] שהחוטא פוגם במצוה אחת הרי נעשה מחוסר אבר כו' כמש"ש בד"ה כי המצוה הזאת בענין תמים תהיה כו' אלא שעל ידי התשובה הנה במקום שבעלי תשובה עומדין כו' לכן נאמר בהם אח"כ ב' פעמים אנכי כו' וכנ"ל.

אבל עכ"ז הרי מבואר לעיל שהתשובה הוא לפי שעה לדלג שור כו' אבל אח"כ צריך להמשיך על ידי התורה ומצות. וזהו ענין סיני. שזהו בחי' הקביעות של סדר ההמשכה. וברבות פ' ויצא פס"ח ע"פ והנה סולם מוצב ארצה כו' זה סיני. שהוא ג"כ בחינת וראשו מגיע השמימה. והיינו כמ"ש יעקב אם יהיה אלקים עמדי כו' והיה הוי' לי לאלקים. והוא מדרגת הצדיקים כנ"ל שעי"ז ג"כ יוכל להגיע לבחינה זו ע"ד מ"ש גבי מצות תשובה מי יעלה לנו השמימה כו'. ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי הסלע.

והענין כי התשובה אינה על עבירות דוקא אלא על הריחוק מה' וכמ"ש בד"ה האזינו השמים בפי' כל ימיו בתשובה וכל הקרב אל ה' ביתר שאת צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה בבחינת ותתצב אחותו מרחוק ה' נראה לי.

וכמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות בענין מה שתקנו בתפלת שמונה עשרה סלח לנו כי חטאנו אחר קריאת שמע שמקבל עליו עול מלכות שמים ומצות ואהבת כי היא הנותנת דדוקא לאחר שקיבל עליו עול מלכות שמים ומאריך באחד אזי יבין שיש חטא ופשע ואזי יאמר סלח לנו כו' ע"ש ועמ"ש ע"פ מה טובו בענין ג' תשובות דנר"נ שנמצא כולם צריכים לתשובה וע' זח"ג פ' אחרי (דע"ג ע"א) גבי תלת דרגין מתקשרין דא בדא כו' ע' מ"ש מזה בביאור ע"פ ולא תשבית מלח והנה אורייתא סתים וגליא ולכן עם היות שבסיני נאמר רק פעם אחת אנכי הוי' אלקיך מכל מקום אורייתא סתים ומרומז בזה ג"כ הבחינה הב' שבפי' הוי' הוא האלקים והיינו על ידי התשובה ולכן נאמר שובה ישראל דוקא שהוא בחי' הפנימית דיעקב והיינו שבקריאת שמע אומר שמע ישראל ואזי דוקא אח"כ אומר בשמו"ע סלח לנו כי חטאנו כו' כנ"ל שהוא ענין שובה ישראל וגם י"ל פי' שובה ישראל דרצה לומר שובה להיות בבחינת ישראל שלמעלה מבחינת יעקב וכל כך תשוב עד אשר הוי"ה יהיה בבחי' אלקיך כנ"ל):

  1. 1 הושע יד, ב - שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ.
  2. 2 בראשית לב, כט - וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
  3. 3 ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן: (ישעיהו פרק נב פסוק ח)
  4. 4 וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד: (דברים פרק ד פסוק לט)
  5. 5 דברים ז, יא, ע"פ בבלי עירובין כב - מאי דכתיב (דברים ז יא) [ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים] אשר אנכי מצוך היום לעשותם – 'היום לעשותם' - ולא למחר לעשותם, 'היום לעשותם', למחר לקבל שכרם.
  6. 6 דברים ו, ד - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד.
  7. 7 וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: (דברים פרק ו פסוק ה)
  8. 8 וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד: (דברים פרק ד פסוק לט)
  9. 9 אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה וְלֹ֥א וְל֥וֹ נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת: (שמואל א פרק ב פסוק ג)
  10. 10 בראשית רבה כא, ה
  11. 11 עבודה זרה דף ח עמוד א,ב גמ’: רבי ישמעאל אומר, ישראל שבחו”ל עובדי ע”ז בטהרה הן וכו’ שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו
  12. 12 כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. קהלת ט, י
  13. 13 ישעיה ו, יג - וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ׃
  14. 14 זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט: (קהלת פרק י פסוק א)
  15. 15 ועל תבור נאמר פעמים אנכי לה' אנכי אשירה ועל כרמל נאמר פעמים ה' הוא האלקים
  16. 16 ויקרא כא, כ - אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃