Enjoying this page?

ענין ר"ה ויוהכ"פ

ענין ראש השנה ויום הכפורים.[1]

ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויבן ה' אלהים את הצלע וגו'. ואמרו רז"ל: מלמד שנתן בינה יתירה כו'.

הענין. דבר"ה נעשו מוחין לנוק', שלא ע"י ז"א כ"א מבינה עצמה.

וזהו ענין הצמצום: בחי' אור גדול כמו הבינה נמשך בבחי' מלכות. וכמ"ש: "ה' מלך גאות לבש".

ולכן החודש מתכסה בו, שהוא בחי' ביטול רצון. והיינו ביטול מהות הנפש מפני היראה. ולא שייך שם בחי' אהבה.

אבל בעשרת ימי תשובה נק': "מרחוק ה' נראה לי". שנתגלה בחי' אהבה, מחמת ריחוק מקום. שאין האור שם בהתגלות כ"כ - שהרי אינו יו"ט. 

דבכל יו"ט הוא התגלות מוחין דאו"א בנוק', אלא שהם ע"י ז"א, משא"כ בר"ה. (ועיין מ"ש בביאור ע"פ והי' מדי חדש בחדשו) 

ולא משום התגלות הארות המוחין עצמם. דהא כתיב: "בכל קראנו אליו" ולא למדותיו - אלא משום התגלות אור א"ס ב"ה. ולפי שהארת המוחין הוא יותר מעולה, לכן הוא יו"ט.

משא"כ הארת המדות, שהאור מאיר ע"י ריחוק מקום יותר מהמוחין, מחמת שהארה שבו אינו רק לתיקון המדות להחזירם פנים בפנים. וזהו ענין הנסירה.

(עיין בד"ה כי אברהם לא ידענו. ובאדם עצמו ג"כ הנפש החיונית חפצה כו' אבל בשכל כו'. ועיין מענין זה דאב"א ופב"פ ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. אחריך כו'. ע"ש)

וכן למטה בכללות ישראל הוא זמן תשובה. "קראוהו בהיותו קרוב". וז"ש (במלאכי סי' ג') "שובו אלי ואשובה אליכם" - היינו פב"פ, אבל אינה הארת המוחין. ולכן נופל עליו שם יש ודבר, בחי' אהבה כו', שיהא יש מי שאוהב כו'.

אך הנה יש ב' בחינות אהבה. שהם חסדים מגולים וחסדים מכוסים. והמכוסים הם למעלה ביסוד אימא, ששם הם בהתקשרות בעולם התענוג לפי ששם הוא התגלות עתיק.

[ועמ"ש מענין חסדים המכוסים והמגולים בביאור ע"פ אלה מסעי. ובביאור ע"פ והיה מספר בני ישראל].

וזהו ענין יוה"כ: "לפני הויה תטהרו", שהנוקבא מקבלת ה"ג כו'. וכל העליות דרך אימא עד הדיקנא כו'. והוא בחי' רעותא דליבא כו'. משא"כ המגולים, הוא אחר צאתם בהתגלות כו'.

והנה למעלה בחזה יש שם זיווג כו'. לפי ששם יש ג"כ בחי' יסוד כו'. ועמ"ש בד"ה עיני כל. והוא ענין נקודת פנימית הלב והתקשרותו לדבקה בו.

ובהשתלשלות למטה ע"י התלבשותו בחיצוניות - חופף עליו בחי' ערלה: "ערלת לבבכם".

לכן עשי"ת קודם יוהכ"פ, להסיר בחי' ערלה הנ"ל ע"י: "נחפשה דרכינו כו'", ואז יתגלה פנימיות הלב כו'.

וזהו: "בצלמנו כדמותנו". כי צלם ז"א הוא מבחי' החסדים המכוסים והמגולים הנ"ל.

ומקורם הוא מאו"א כו'. דצלם כו' בחי' סתים וגליא כו'. וכן למעלה מעלה עד רום המעלות עד אין קץ כו'. ואפילו למעלה מן הפרסא כו'. ואפילו בא"ק כו'.

ו"כדמותנו", היא בחי' לאה ורחל. לאה היא נפש השכלית מאחוריים דאימא. ורחל היא נפש החיונית מחיה עולמות כו'. שהם הם בחי' דמות ותמונת אותיות כו'. והם מלבישים לז"א.

וזהו: "בכל לבבך", בחי' הצלם הנ"ל. "ובכל נפשך", בחינת הנפשות, כדמותנו הנ"ל. והוא ענין תורה שבעל פה בחי' דבור כו',

וזהו: "את ה' האמרת היום וגו'". כי בעת בריאת העולם: "ואדם אין כו'", "כד סליק ברעותי' כו'". אבל עכשיו - ע"י מעשה התחתונים כו'.

וכפי ערך העלאת מ"ן במעשינו ובעבודתנו בתורה ותפלה של כל השנה, רוח אייתי רוח ואמשיך רוח מלמעלה מההעלם אל הגילוי בדיבור: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". להיות בחי' ר"ה: מלך על כל האדם.

וזהו: "שתמליכוני עליכם". כי הנשמות עלו במחשבה עליונה. וכמו שמוציאים מחשבתם מכח אל הפועל בדיבור תלמוד תורה ותפלה, כך: "את ה' האמרת היום וגו'". ור"ל, שיאמר מאמר זה: "נעשה אדם וגו'". כי בחי' תורה שבע"פ ובחי' ר"ה הוא ענין א', בחי' דיבור, בחי' נוק' כו'.

"וה' האמירך וגו'", כי העלאת מ"נ זו כתיב: (תלים קמ"ז) "לא עשה כן כו'". והנשמות עלו במחשבה, מפני: כי ה' הוא הנותן להם כח בדיבורם, קבעם בפה כו'.

"לתהלה לשם ולתפארת", שיעשו מוחין לנוק' בחי' חב"ד וכו'. וד"ל:

  1. 1 [זהו ביאור על מאמר שלפני"ז ששם נתבאר ענין ראש השנה ויום הכפורים. אבל לקמן בלקו"ת ישנם המאמרים השייכים לראש השנה ויוהכ"פ]