Video part 1 Video part 2 Video part 3
ביאור הדברים
בענין:[1] א"ת בניך - שהוא בחי' אהבה שנק': בן' בחי' ז"א רובו מהחסדים: אלא בוניך - בנין הנוק' הוא מהגבורות. כי מלכות יורדת בבי"ע ומחיה גם ק"נ ושלמטה מטה מנוגה.
והנה בקדושה בחינת ביטול, משא"כ בלעומת זה בחי' יש. ואעפ"כ מחמת שקבלת שפעם מבחי' מל' דקדושה, ע"כ: קרו ליה אלקא דאלקייא.
והנה מצד עצמות א"ס אין תופס מקום להפריש שלא יומשך השפע רק במי שבטל דוקא, כי כולא קמיה כלא חשיב, ואם צדקת מה כו'. ולכן: שממית בידים תתפש. וכמ"ש בד"ה: ויאבק, איש ובד"ה: ויהי בשלח פרעה.
אך ע"י בחי' הגבורות שבמל', הוא ענין: שמאל דוחה - שלא יומשך לחיצונים שאין בהם ביטול רק בצמצום, משום דמ"מ קרו לי' אלקא דאלקייא. ועיקר השפע יומשך במי שבטל, דהיינו בקדושה מלאכים ונשמות כו'.
ולכן בנין המל' דוקא צ"ל מהגבורות, לפי שיורדת בבי"ע ששם יש קליפות. אבל באצילות: לא יגורך רע כו'.
(וע' מ"ש בד"ה: להבין ענין הברכות - גבי ברכה אחרונה שכנגד חוה, שהיא המל' חותם בברוך מה"ט, משא"כ בברכה ראשונה שכנגד אדם שהוא ז"א א"צ לחותם מטעם הנ"ל. וזהו: והתקין לו ממנו בנין כו' בוניך כו')
והארה זו במל' באה מחכמה, שהחכמה הוא בחי' ביטול ע"כ משם נמשך בחי' זו שלא יומשך אור א"ס רק במי שבטל כו'. וכמ"ש ע"פ הרע"מ פ' תשא אבנא למשקל בה דא יו"ד כו'. וזהו שהחכמה נק' דין. כמ"ש החייט, כי זהו בחי' גבורות. והיינו בחי' קו המדה, שהוא בחינת גבורה עילאה דע"י המתלבשת בחכמה סתימאה, שמשם שרש מדה זו שלא יומשך גילוי אור א"ס רק לפי ערך הביטול כו'. וזהו: חכמת נשים בנתה ביתה, בחכמה יבנה בית.
והמשכה ובנין זה, ע"י עול תורה ובחי' יראה. דאיתא ברע"מ: דד' מדרגות הן דחילו ורחימו מל' וז"א ואח"כ רחימו ודחילו בינה וחכמה. נמצא בחי' ז"א שנק' בניך בחי' בן אהבה, שרשו מבינ' שהיא ג"כ בחי' רחימו. והיינו אהבה זוטא ששרשה מאהבה רבה.
אכן יראה תתאה מל', שרשה מיראה עילאה, בחי' חכמה שהוא ביטול שלמעלה מבחי' אהבה. ולכן בחי' בוניך דמל' הן נק': תלמידי חכמים - כי בחכמה דוקא יבנה בית. וזהו: בחכמה יסד ארץ, אבל: כונן שמים - שהוא בחי': בניך - הוא בתבונה.
וכמ"ש זה ג"כ ע"פ מאמר הזח"ג בפ' אמור (דף ק') ע"פ וגם אמנה כו', ובפ' וירא. וע' בד"ה: להבין הטעם שנשתנה יצירת האדם כו'. ע"ש.
והנה מבואר במ"א בפי': בונה ירושלים הוי' - שהוא בנין ע"ס דמל' ממלכיות שבע"ס דז"א כו'. אך כח שיהיה בנין זה נמשך דוקא ממקום עליון יותר. ועמ"ש בד"ה: יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. (וע' בזח"א כ"ח א' ע"פ ויבן, קל"ד א', קל"ט א'. ובח"ג פנחס דרכ"א א', ובפי' הרמ"ז שם).
והנה יש ג"כ ירושלים של מעלה, מל' דא"ס יראה עילאה כו'. ובפרדס שער מהות והנהגה פי"ג: דירושלים של מעלה הוא בינה, א"כ י"ל פי': בונה ירושלים - להמשיך תוספת אור מירושלים של מעלה מל' דא"ס בירושלים של מטה מל' דאצילות, להיות: כעיר שחוברה לה יחדיו - היינו התחברות ירושלים של מעלה בירושלים של מטה כו'.
והענין, דהנה מבואר למעלה שיש בחי' קו המדה שעל ידו נמשך כל ההמשכות, והמשכה זו לפי ערך הביטול. ולכן בחכמה דאצילות שורה אור א"ס לפי שהוא בבחי' ביטול. ועד"ז בכל האצי' מאיר בחי' חכמה.
אבל בבי"ע שם אין מאיר הביטול ע"ד שהוא בחכמה דאצי' ביטול אמיתי, רק ביטול היש. ע"כ מתמעט ג"כ גילוי אור א"ס כו'. ולכן בחי' מל' כשמתלבשת בבי"ע אין נמשך שם הגילוי אור א"ס כמו באצי'.
אך הנה הגם שמאמר קו המדה נמדד איך שיהיה הגילוי בכל עולם לפי ערכו כנ"ל - הנה כ"ז היה בתחלת ההשתלשלות. אבל אח"כ מצד מעשה התחתונים יש שינוים בקו המדה, לפעמי' מאיר בתוספת גילוי אור בכל ההשתלשלות דאבי"ע, ע"י התגברות למטה תשובה ומע"ט ותורה ותפלה וצדקה. וכמ"ש סד"ה ראה ריח בני.
ולפעמים מאיר בגרעון יותר כשלא אכשור דרי. וכמ"ש בפע"ח בכוונת שבת, שע"י חטא אדה"ר ירדו העולמות הרבה כו'. ואח"כ ע"י תשובתו ושבת נתקן כו'. וכן בשעת חורבן ירושלים, הסתלקות האור מזו"נ, כמ"ש קוב"ה סליק לעילא לעילא כו'. ועי"ז לא נתמלאה צור אלא כו'.
וזהו פי' בוניך - בנין ירושלים להמשיך תוספת אור בבחי' מל' מקור דבי"ע, עד שיהיה גם למטה גילוי אור א"ס ממש. וכמ"ש לע"ל: ובאו במערות צורים מפני פחד ה' כו'. ובנין זה הוא ע"י עול תורה. ועמ"ש ע"פ: אריתי מורי עם בשמי.
וזהו ג"כ ענין יראה שלם שנמשך ע"י התורה. ועמ"ש ע"פ: שימני כחותם, בענין חותם שוקע ויראה' שממשיך מבחי' גבוה יותר מהמהשכה שעל ידי חותם בולט שמלמטה, בחי' אהבה. וזהו א"ת בניך - בחי' אהבה, אלא בוניך - בחי' יראה שלם' ע"י עסק התורה:
ב והנה ע"י בחי': בוניך - נמשך בחי': ורב שלום - שמבחי' ורב נעשה שלום. וזהו שהנגינה בתיבת ורב הוא: טפחא - שיהיה מפורש ומובן באומרו: ורב - שהוא בהבדל ענין בפ"ע כידוע בטעם נגינת הטפחא שהוא הבדלת וסיום ענין. ואם לא היה נגינת הטפחא מבדלת היה הכונה דקאי ורב אל ענין השלום כפשוטו, דהיינו שלום רב. אבל עכשיו הפי': ורב - הוא ענין בפ"ע, היינו בחי' עשו טורי דפרודא רשות הרבים אלא מבחי' ורב זה נעשה שלום, שיתברר ויוכלל בבחי' היחוד. וזהו: רב להושיע.
והנה ענין: עתיד חזיר ליטהר - דהנה כתיב: יכרסמנה חזיר מיער, והע' תלויה היא, בחי' ז"ת דאימא, ששם היה השבה"כ דהיינו בשם ס"ג שבבינה, ז' מלכין דתהו. משא"כ בחכמה לא היה שבה"כ, כמ"ש: ימותו ולא בחכמה כו'.
וזהו ג"כ ענין ע' רבתי דשמע ישראל - כי בבינה הם אתוון רברבין, והיינו כשנתקן משה"כ. שזהו פי' שם ב"ן ורפ"ח שנכללו בז"ת דאימא ע' רבתי כו'. וגם הע' דיער תלויה לפי שהחיצונים מקבלים בריחוק ע"י בחי' מקיף דלבונה. שלכך יש י"א סממני קטרת ובקדושה עשר ולא תשע. וגם פי' יער היינו עולם המלאכים או עולם העשייה.
והנה לע"ל בקץ הימין בב"א שיקוים: ואת רוח הטומאה אעביר כו'. וזהו: אז אהפוך אל כו' - זהו הפי' שמבחי' ורב נעשה שלום שיוכלל ביעקב גם המקיף הנ"ל.
ומזה יובן עוד דלהיות ורב שלום הוא דוקא ע"י: בוניך - כי בחכמה דוקא אתברירו, לפי שמשם אין להם יניקה, שיניקתם מבחי' יער ז"ת דאימא אבל לא בחכמה כו', לכן ע"י חכמה נעשה התיקון ומבחי' יער נעשה עיר כו'. ועמ"ש ע"פ אסרי לגפן עירה כו'.
ועפ"ז יובן מ"ש ברבות ע"פ: רב לכם כו' פנו לכם צפונה, ואין צפונה אלא דברי תורה. והיינו כי מצפון זהב יאתה בחינת יראה יראו את ה' ראשית חכמה יראת ה' והוא בחי' תורה שנא' בה: הנחמדים מזהב. וכמ"ש ברבות בראשית פי"ו כי אם אין חכמה אין יראה. ועיקר בחינת זהב הוא תשבע"פ שהיא בחי' כמעלת הזהב על הכסף. כמ"ש במ"א בענין: בינה יתירה ניתנה באשה כו', וכענין: ערבים עלי דברי סופרים, בד"ה שחורה אני ונאוה. וסופר הוא בחינת חכמה אשר בחכמה אתברירו ולכן מזה נמשך שיהיה בחי': רב לכם. וע"ד שנזכר למעלה שהתורה נקרא עוז ותושיה כו'.
(ועיין בזח"ב תרומה קמ"ח א' ע"פ: תפוחי זהב במשכיות כסף. וברבות ר"פ ויגש. ובפרש"י במשלי סי' כ"ה י"א. ובשל"ה בתחלתו ד' ג' ע"א)
פי' הוא ענין אורייתא סתים וגליא. והכל אחד כי תשבע"פ נק': ארץ זבת חלב ודבש, וכמש"ל בד"ה: היום הזה בפ' כי תבא.
וז"ש בדוד: אדמוני עם יפה עינים - כי בנין המל' מהגבורה אדמוני, אך מ"מ: עם יפה עינים - כי גבורה זה אמיתית החסד. וע"ד ענין קו המדה גבורה דע"י[2] המתלבשת במו"ס[3] טלא דבדולחא, כעין הבדולח גוון לבן אלא דגווני סומקי אתחזי ביה כו'. (ועיין זח"ג תזריע נ"א א' נ"ו א' פ"ד א' דרס"ב ע"ב)
אך כדי להיות: בוניך - צ"ל תחלה: בניך - שהוא בינה, רצוא ושוב שבתפלה כו', ברכו בתורה - ברוך יסוד אבא שיומשך בתורה ו' ששה מדות ז"א כו':
ג ואח"כ: בצדקה תכונני[4] - כי כ"ז הוא בנין המל' בבחינת א"פ, אבל להיות שמירה: ישמור עיר[5] הוא המשכת מקיפים שנמשכים ע"י הצדקה רחמים כו', והמקיף דוחה יניקת החיצונים.
(ועיין ע"פ: אם ה' לא יבנה כו' ישמר עיר ביומא די"ט סע"ב, וברבות בתחלת פתיחתא דאיכה, זח"ב פ' בא ל"ט א', תרומה קס"ד א', פקודי רכ"ו א', ח"א ויצא קנ"א ב')
וזהו: אני מדבר בצדקה רב להושיע (בישעיה ס"ג[6]) - פי': אני מדבר - זהו ענין התורה, שהיא: ודברי אשר שמתי בפיך[7] וכדי שיבא לבחי' זו זהו ע"י: וכל בניך למודי הוי'. ואח"כ: בצדקה תכונני, ואזי: רב להושיע, והיינו ע"י בחי': ורב שלום כנ"ל. וזהו: זורע צדקות ומצמיח ישועות. ועיין בד"ה: המגביהי לשבת, ועיין זח"ג אמור פ"ט א'.
וז"ש: לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא כו' - כי דוד וירושלים בחינה א' כמ"ש לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד (במלכים א' סי' ח') וכתיב ואבחר בירושלים כו' ואבחר בדוד (בד"ה ב' סי' ו')
והנה ה' אורי היינו מה שנמשך בבחי' אור וגילוי ממש הוא בחי' א"פ, וישעי הוא המשכת או"מ ועי"ז ורב להושיע. (וע' מזה בזח"ג במדבר קי"ט א'' וברבות אמור פכ"א).
והנה בר"ה הוא בנין עולם הדבור. ועיין ברבות כי תשא פמ"ו, וס"פ עקב ע"פ: ועת כנוס אבנים. והוא בחי' בוניך: בחכמה יבנה בית, ויבן את הצלע.
וגם כי פי': יראה שלם, ושלום. הנה יראה - הוא בחי' ר"ה. וע' זח"ג תרומה (קל"ה א') ע"פ וזאת התרומה כו': זהב ברזא דיומא דראש השנה כו' מצפון זהב יאתה כו'. והוא בחי' יראה כנ"ל.
ושלם - בחי' יוהכ"פ, שאזי מתמלאים כל הפגמים ע"י ההמשכה עליונה ממקורא דכולא אנת הוא שלימותא דכולהו. וגם: שלום לרחוק שנעשה קרוב - דהיינו בחי' תשובה. וכן מלמעלה למטה ארז"ל ע"פ: קראוהו בהיותו קרוב - אלו עשי"ת.
וגם מזה נמשך בחי' סוכות, שנק': סוכת שלומך. ולכן מקריבים בסוכות ע' פרים שהוא ע"ד בחי': ורב שלום. וע' בהרמ"ז ס"פ פינחס: גבי להשתחוות לה' בחג הסוכות. וגם מרבים אז בצדקה. עמ"ש בד"ה: ושמתי כדכד, וסד"ה ציון כו' בצדקה, והיינו כדי להיות בצדקה תכונני.
והנה כללות ג' בחינות אלו: בניך, בוניך, בצדקה תכונני - הם ג' בחי' כח"ב כסדרן מלמטה למעלה: בניך - בינה, בן י"ה והוא עסק התפלה. בוניך - חכמה עסק התורה, והם בחי' או"פ. ואח"כ: בצדקה תכונני - בחי' כתר - כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שמבחי' כתר. והוא או"מ, מלשון כותרת. ונודע דכללות המצות נקרא צדקה. ועמ"ש בד"ה: כה תברכו בענין ג' הברכות: יברכך יאר ישא והם ג"כ כענין ג' בחינות אלו.
ועיין בהרמ"ז פ' שלח (דקנ"ט א') גבי: ויברא אלקים את האדם בצלמו - תלת עלמין אית ליה לקוב"ה דאיהו גניז בגווייהו שהם ג"כ שלשה בחינות הנ"ל, שכנגדם נאמר: קדוש קדוש קדוש יעו"ש.
ועפ"ז אפשר להבין המשל הנזכר ברבות בשה"ש ס"פ נגילה ונשמחה בך: למטרונה כו' אמרו לה באו בניך אמרה מאי איכפת לי תשמחנה כלותי כו' ע"ש[8].
והענין דהנה כתיב: כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. פי', שהנשמות נקראו בנות ירושלים או בנות ציון. וכמ"ש בד"ה שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, וסד"ה צאינה וראינה בנות ציון. אך רעיתי הוא כנס"י מקור הנשמות. ועמ"ש ע"פ אחת היא כו'.
וביאור הדבר הוא - כי ידוע שיש ג' אהבות: בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. וכמ"ש ביאור ענינם בד"ה שמאלו תחת לראשי. כי תשא את ראש בני ישראל. ובד"ה השמים כסאי.
והנה בחי': בכל לבבך הוא בחי': כלה שארי ולבבי, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. וזהו הנק' כלותי ע"ש בחי' כלה: כלתה נפשי. ועמ"ש מזה בד"ה וארשתיך לי.
ומדרגת: בכל נפשך - בחי' אליך: ה' נפשי אשא, וגם התקשרות כחות הנפש השכל ומדות ומחדומ"ע, בתורה ומצות ובעיון תפלה - שהוא ההתקשרות בחכמתו ורצונו ית'. והוא בחי' עליונה יותר מבחי': לחצרות ה'.
כי אורייתא היא היכלא עילאה דקוב"ה, בחי': בית המלכות - שהמלך דר בו בקביעות, היינו השראת אור א"ס ב"ה בחכמה עילאה, מה שלמעלה מבחי' חצרות ה' שהמלך נכנס שם לפרקים לבד. כענין: רוכב על כרוב קל שלו ושאט בח"י אלפים עולמות.
אך בחי': בכל מאדך - היא בחינת מס"נ ורעותא דלבא שלמעלה מהשכל, שע"ז אמרו: יש קונה עולמו בשעה א'. ועמ"ש בד"ה היום הזה כו' מצוך.
וע"ז נאמר: כן רעיתי בין הבנות[9] יפה את כתרצה[10] הוא בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה. וע"ז אמרו: לא זז מחבבה עד שקראה אמי: בעטרה שעטרה לו אמו, שכינתא עילאה.
וזהו ענין המשל למטרונה וכלותי ובנותי. ואמרו: באו בניך - היינו בחי' ירידות והמשכות נשמות דאצילות, וכל בניך למודי הוי', ששרש גילוי זה היא מבחי' בינה דאצילות: תשמחנה כלותי היינו בחינת הנשמות דבי"ע שאהבתן בבחי': כלתה נפשי לחצרות ה', ע"כ תשמחנה ותתרווה צמאונן בגילוי זה שמבחי' וכל בניך, אשר בינה נקראת: חצר הפנימית הפונה קדים.
ואח"כ אמרו לה: באו חתנך - לכאורה בניך עדיפי וא"כ מה מוסיף - אלא כי חתנך זהו מארי דאורייתא, בחי' בוניך וכענין ביום חתונתו זה מתן תורה, והוא ההמשכה מחכמה עילאה. והוא אצילות בכלל ולמעלה מהבינה שהוא בחי' מקור הבריאה. וגם חכמה היא היכלא עילאה דקוב"ה שלמעלה גם מחצר הפנימית כנ"ל.
ומ"מ השיבה: תשמחנה בנותי - היינו נפש דאצילות, כנזכר בד"ה כי תצא בענין יהבין ליה ברתא דמלכא. וע"ז אמרו: לא זז מחבבה עד שקראה בתי. והנה אבא יסד ברתא וע"כ תשמחנה בגילוי זה שמבחי' חכמה הנמשך ע"י התורה.
אבל בחי' ציון עצמה, היא בחי' שכינתא עילאה: לא זז מחבבה עד שקראה אמי, אחת היא יונתי והוא רעותא דלבא בכל מאדך בחי' יחידה המקבלת מבחי' יחיד, שלמעלה מבחינת בניך ובוניך. וכנזכר במ"א בענין חסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם תשעה שעות ביום כו' ע"ש. (ועיין זח"ב ר"פ משפטים צ"ד ב', קכ"ב א')
ולכן לא נתרווה צמאונה בגילוי זה של הנשמות שמבחי' חכמה, וכמ"ש במ"א סד"ה מים רבים. שע"ז נאמר: אם יתן איש זה הקב"ה את כל הון ביתו באהבה, והוא חכמה עילאה שנק': הון ביתו - בוז יבוזו לו. והיינו אהבה רבה דבכל מאדך למהותו ועצמותו ית' דוקא, אשר גם החכמה עצמה כעשי' נחשבת לגבי אור א"ס ב"ה ממש.
בשגם שבחי' ביום חתונתו זה מ"ת - הרי ארז"ל: נובלות חכמה שלמעלה תורה. אלא ע"י: הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, הוא בחי': הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, הוא ההמשכה מבחי' אנכי מי שאנכי דהיינו ההמשכה מאור א"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחי' אצילות להיות דירה בתחתונים מה שלמעלה מעלה מבחינת הנשמות. כי הוא גילוי אור א"ס ב"ה ממש, שאין לנשמות ערוך אליו כלל, והיינו ע"י הכתר עליון מל' דא"ס המחבר גילוי אור א"ס ב"ה ממש אל הנאצלים.
וע"ז נאמר: הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (בשמואל א' סי' א') - פי' אנכי מי שאנכי סתימו דכל סתימין, הרי המשכה זו טוב לך מההמשכה שמבחי' חו"ב ע"י: בניך ובוניך.
וכמ"ש בפסיקתא ע"פ הלא אנכי טוב לך: אני אין כתיב כאן אלא אנכי כו', כמד"א: אנכי הוי' אלקיך עכ"ל. וכן הוא בשוחר טוב (בשמואל ספ"א ובילקוט) ועמ"ש בד"ה: טוב לחסות בהוי' מבטוח באדם.
והנה על ענין גילוי זה השיבה: הא חדותא שלימא כו' - שיהיה דירה בתחתוני'. וזהו: שוש אשיש בה' ותגל נפשי כו' ע"ש.
וזהו ע"י: בצדקה תכונני - שעי"ז נמשך בחי' צדיק ונושע. ועמ"ש סד"ה מים רבים הנ"ל, ובד"ה והנה מנורת זהב בענין זה איך שהמצות בשרשן הם למעלה מהתורה. ומ"ש מזה סד"ה וה' הולך לפניהם יומם - שע"ז נאמר שם נשמחה בו ממש.
וע' מענין צדיק ונושע ברבות משפטים ספ"ל. ועמ"ש בד"ה בכ"ה בכסליו בענין וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. וסד"ה וילבש צדקה.
וזהו: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. פי' כענין: אכלתי יערי עם דבשי - שבחי' יערי - זהו ענין יוצר אור, ששם מבואר מענין המלאכים וכולם עומדים ברום עולם. ודבשי - הוא ק"ש: שמע ישראל. כי האהוי"ר של נש"י נק' דבשי שהוא מבחי' פנימיות ויש בו מתיקות. ועמ"ש מזה בד"ה באתי לגני ובד"ה אני ישנה גבי רעיתי. ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר קנו בענין עליות המלאכים ע"י נש"י לאשתאבא בגופא דמלכא.
וזהו ענין: כתפוח בעצי היער. וגם כי תפוח יש בו תלת גוונין שהם ג' מדות אהוי"ר ורחמים שמבחי' ג' אבות. וג"כ ג' קווין תורה ועבודה וגמ"ח. ופי' בעצי היער היינו שעי"ז נתקן ג"כ בחי' יער הנ"ל כמשנ"ת למעלה בענין: שמע שם ע'.
והנה כמו שתפוח גבהה מעלתו מעצי היער ורשום וניכר בהם. כי הנה איתא תפוח גימ' צבאות. והוא ענין שהמלאכים אומרים: קדוש קדוש קדוש הוי' - צבאות אות הוא בצבא שלו. והיינו המשכת והתגלות הארת האצילות בבי"ע שהוא עצום מאד לכל צבא בי"ע. וזהו ענין: כתפוח בעצי היער.
כמו כן ויתר מכן לאין קץ הוא בחי': דודי בין הבנים, פי': הבנים - היינו בחי' בניך ובוניך שהוא ההמשכה מחו"ב דאצילות. אבל בחי' דודי היא ההמשכה שלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות.
וכמ"ש: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ כו' - דהיינו הדילוג מלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות. וכמש"ל בשה"ש ע"פ קול דודי ע"ש בענין מדלג ומקפץ כו'. דהיינו המשכת הארת המאציל א"ס ב"ה כשנמשך באצילות כי יתר משאין ערוך בי"ע לאצילות יותר מזה לאין קץ אין ערוך האצילות לגבי א"ס ב"ה. ולכן בהתגלות הארה זו הוא עצום מאד לכל האצילות.
ועמ"ש סד"ה: ואתה מרבבות גבי אות הוא ברבבה שלו. ועיין בזח"ג האזינו (רפ"ו ב') כתפוח כו' כך כו' אות הוא בכל חילא דלעילא.
- אך עכ"ז כתיב כן דודי בין הבנים שצריך להיות בתחלה וכל בניך למודי הוי' כנ"ל. ואח"כ בחי' א"ת בניך אלא בוניך, ואזי אח"כ :בצדקה תכונני להיות קול דודי כו' מדלג כו' כנ"ל: