Enjoying this page?

אני ה' אלקיכם

Video

[נמשך לדרוש דלעיל] אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

פי', דהנה ארז"ל בענין קדושים תהיו[1] - יכול כמוני ת"ל כו', קדושתי למעלה מקדושתכם[2].

והפי' בזה הוא, כי הנה יש אתערותא דלעילא, שע"י אתעדל"ת אתערותא דלעילא. וזהו ענין והייתם קדושים לאלקיכם וכנ"ל שישראל ע"י אתעדל"ת ממשיכים אתעדל"ע בחי': ג"פ קדוש כו'.

אכן יש אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא להעלות ממטה למעל'. ואתערותא דלעילא זו גדלה מעלתה מאד מאותה שע"י אתעדל"ת - שאין אתעדל"ת יכולה להגיע אליה.

וכמאמר הבעש"ט ז"ל על הבת קול שמכרזת - שהם הרהורי תשובה, והם באים מלמעלה שאין אדם עושה מאומה מצד עצמו. והיינו כמו תחלת הבריאה: כי חפץ חסד הוא. ועל המשכה זו ארז"ל: קדושתי למעלה מקדושתכם. דאם כפשוטו אינו מובן כלל, מה צריך לומר שקדושתו ית' למעלה כו'?!

ועל המשכה זו נאמר: אני ה' כו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים[3] - שאני הוצאתי להיות אתערותא דלתתא. ואח"כ אני הוי' אלהיכם - אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת - קורא בתורה, שממשיך גילוי א"ס בהתורה.

ודרך כלל כל המצות הם, הם: לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה - "קוב"ה", ז"א מעולמות א"ס, "ושכינתיה", מלכות המקננת בבי"ע שרש ומקור נש"י.

והנה בי"ע הם עולמות הנפרדים ואינו מגיע שם היחוד עליון רק היחוד הוא בבחינת מל', דהיינו בבחי' ביטול שיהא בטול היש כו':

ד והנה מזה יובן גם כן ענין מארז"ל ע"פ: ויקח קרח[4] טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה כו'[5]. והענין מבואר לקמן בביאור על פ' ויקח קרח. דטענת קרח היה דהרי הטלית הוא הא"מ עצמו וחוטי הציצית הם רק המשכה מצומצמת בבחינת שערות שאינו ערוך לגבי עצמיות המקיף. ואם כן איך יתכן שהטלית דתכלת והא"מ עצמו לא יהיה בו המצוה כלל רק ע"י החוטין כו'? וכוונתו היה שבזה יחלוק ג"כ על כהונת אהרן כו'. ובאמת עיקר המצוה הוא על ידי חוט דתכלת דוקא - לפי שעל ידי זה דייקא נמשך בהאדם בחינת א"פ שיהיה לו אהוי"ר כו'. ע"ש.

וע"פ מה שכתוב כאן בענין חוט דתכלת יובן זה בתוספת ביאור. והוא, כי הנה מבואר למעלה שהתכלת הוא מבחי' מוחין דאבא. שהוא להמשיך בחי' הביטול למטה במל' כדי להיות ביטול היש, נהורא תכלא. אך שהתכלת הוא מבחי' גבורות דאבא. שמהם דוקא נמשך כח והמשכה זו להיות ביטול היש. וכמו שכתוב ג"כ בשם הלק"ת בענין: בואו חשבון.

והטעם כי כדי להוריד ולהמשיך להגיע הביטול גם במקום היש, זהו על ידי בחי' הגבורה. והוא כמבואר לעיל בביאור ע"פ קול דודי בשה"ש שמהשפעת הגבורות נמשך בבחינת א"פ גם כן, כמו המשכת החיות בהאבר. וכמו: כי הדם הוא הנפש. מה שאין כן מבחינת חסדים נעשה בחי' מקיף לבד, כמו שכתוב: וימינו תחבקני כו'[6] ע"ש.

ולכן כדי להגיע הביטול במקום היש, שהוא המשכה בבחינת פנימי' גם כן שיגע הביטול בתוכו ממש מקרב איש ולב עמוק, זהו על ידי בחינת גבורות דאבא דייקא. ששרשו מח"ס שבו מלובש גבורה דעתיק. כמ"ש הרמ"ז ר"פ פנחס ע"פ: שמע בני מוסר אביך[7]. ומשם מקור כח הבירורים שהוא ביטול היש.

וכיון שכן, שעיקר כוונה זו להגיע הביטול בבחינת פנימי' ממש, לכך צ"ל ע"י חוט דתכלת. שעל ידי שהוא בבחי' חוט נמשך בבחי' א"פ ממש. ועל דרך זה הוא ענין הקוצי דשערי הנמשכים מא"א כו'. מה שאין כן הטלית עצמו עם היותו כולו תכלת מכל מקום הוא עדיין רק בבחינת מקיף. ולא נגע הביטול עדיין בפנימיותו כ"א על ידי החוטין כו'.

ועיין מ"ש בד"ה והיה לכם לציצית. דהארת אהבה ויראה, שהם בחי' תכלת ולבן שבציצית הן הנקרא תורת האדם. והטלית שהוא הלבוש והמקיף עצמו דתורה ומצות מעשיות הן הנקרא מצות ה'. ולפי שכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו[8] ע"כ צ"ל חוטין דייקא שהן המשכת אהוי"ר כו', וע"י זה יזכור גדולת ומעלת הלבוש עצמו. ועיין מה שכתוב בד"ה קדש ישראל בפי': ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו וגו'[9].

וזהו גם כן ענין מארז"ל (פ"ב דשבת דל"א סע"א) קבעת עתים לתורה כו' פלפלת בחכמה כו' ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעליה הלך והעלה לו אמר ליה עירבת לי בהן קב חומטין אמר ליה לאו. אמר לו מוטב שלא העליתה.

והענין כי חטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא[10]. ולכן מתן תורה בשבועות בכורי קציר חטים וכמו שכתוב במ"א באריכות בד"ה וספרתם לכם כו' ע"ש.

וקב חומטין פרש"י: ארץ מלחה. והנה כתיב: ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך כו'[11]. ומבואר בכהאריז"ל: שהמלח הוא ג' גבורות ממותקות ומלח אותיות לחם וגימ' מזלא. והיינו ששרשו מגבורות דאבא, וכנזכר מזה בקצרה בביאור על פ' וידבר משה אל ראשי המטות ע"ש. ולכן הוא מפליט הדם והפסולת מהבשר, כי בחכמה אתברירו. ולכן צריך לערבו בחטים שהוא התורה. ע"ד הנ"ל שלהיות ביטול היש נמשך מגבורות דאבא כו'. שע"י זה דייקא נמשך הכח להגיע הביטול גם בבחינת היש, וגם משם נמשך בחינת יראה כנ"ל.

וזהו שנזכר: עירבת לי בהן קב חומטין - דתיבת לי מיותר. אלא דרצה לומר שעל ידי שיראת ה' אוצרו אזי התורה והחטים הם לי, ונקרא: תורת ה'. וכמו שכתוב: והייתם לי כו', כי לי בני ישראל כו' מה שאין כן תורה בלא יראה כו'. וכמו שכור חטים עם היותו יקר הערך אינו כלום בלא קב חומטין ומוטב שלא העליתה, כך עד"ז טלית שכולה תכלת בלא חוטי הציצית כו'.

ואין לתמוה שהתכלת הוא מגבורות דאבא ושכמ"כ המלח שרשו משם - כי כמה בחינות ומדרגות יש בגבורות דאבא. וכה"ג תש"י הוא במל' וכן מזבח החיצון כו', והרי המזבח אינו עתה ומצות הנחת תש"י קיימת? א"ו[12] כי כמה בחי' ומדרגות יש בכל ספירה כו'. ומ"מ יש להם קצת שייכות זל"ז.

ולכן נאמר בכהונת אהרן: ברית מלח עולם. שכרת עמו הקב"ה הברית על הכהונה במלח. להיות כמו שבחי' מלח הוא בחכמה אתברירו וכנ"ל בענין קב חומטין כו'. כך כהונת אהרן שזקן אהרן הוא המשכת הביטול לנש"י וענין א' עם חוטי הציצית תכלת ולבן כנ"ל.

ועמ"ש ע"פ בהעלותך את הנרות - חייך שלך גדול כו'. והיינו שהוא הממשיך כח ההעלאה להיות נר הוי' נשמת אדם כו'.

(וע' בזהר ויחי דרמ"א ע"ב מענין מלח ברית אלקיך ובמק"מ שם):

  1. 1 ויקרא יט, ב - דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
  2. 2 ויק"ר פרשתנו פכ"ד, ט. וראה גם ב"ר פ"צ, ב.
  3. 3 אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ (במדבר פרק טו פסוק מא)
  4. 4 וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קֳהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: (במדבר פרק טז פסוק א)
  5. 5 מה עשה? עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות , רובן משבט ראובן שכיניו ― והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו , שנאמר "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם" (להלן , ב) , ולהלן הוא אומר "אלה קרואי העדה" (במ' א , טז) ― והלבישן טליתות שכולן תכלת; באו ועמדו לפני משה , אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת! התחילו לשחק עליו: איפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה , זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה (ראה תנח' קרח ב)?!
  6. 6 שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי: (שיר השירים פרק ח פסוק ג)
  7. 7 שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ: (משלי פרק א פסוק ח)
  8. 8 יבמות קט, ב
  9. 9 וְאָנֹכִ֤י תִרְגַּ֙לְתִּי֙ לְאֶפְרַ֔יִם קָחָ֖ם עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כִּ֥י רְפָאתִֽים: (הושע פרק יא פסוק ג)
  10. 10 חטה גימטראי כב
  11. 11 ויקרא ב, יג - וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.
  12. 12 אלא ודאי