Enjoying this page?

והיה לכם לציצית

Video part 1  Video part 2  

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם וגו' למען תזכרו ועשיתם וגו'[1].

הנה כנסת ישראל נק' כלה* והקב"ה נקרא בשם חתן, כמ"ש: ביום חתונתו[2] זה מתן תורה[3] וכתיב ביום ההוא תקראי אישי וגו'[4].

והענין, כי הנה כתיב: לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת[5] - שכנסת ישראל נק' בשם אשה ע"ש: אש ה' - כי בה' בראם[6], ה' מוצאות הפה, וברוח פיו כל צבאם[7] שהוא מקור ומוצא הע"מ שנברא בהם העולם, דהיינו המאמר א' שיכול* להבראות כו'[8].

וענין הה' הוא, לפי שהוא: אתא קלילא דלית ביה מששא[9] - שהוא הארה בעלמא היוצאת מהבל הלב לפה להיות מקור הדבור, שההארה ההיא אינה נוגעת לעצמיות ומהות הנפש רק כח ההתפשטות ממנה שנמשך מבחי' חיצוניות בלבד שאין זו המשכת פנימי' הנפש.

וכך עד"מ החיות הנמשך להיות בריאות והתהוות העולמות מאין ליש, ולהיות ממכ"ע וסובב כל עלמין, אינו אלא זיו והארה מבחי' חיצוניות, דהיינו מבחי' מלכותו ית', שאינה אלא התפשטות לזולתו כו' שאין מלך בלא עם כו', כמ"ש במ"א.

והארה והמשכה זו בכנס"י, מקור נשמות, להיות להם אש והתלהבות להתלהב ולהתלהט ברשפי אש ותשוקה ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה, נקרא: אשה - אש ה'. וכמ"ש ואל אישך תשוקתך[10].

וכתיב: נר הוי' נשמת אדם[11] - שהנשמה קרויה נר, כנר הדולק ממטה למעלה בטבע תולדתה וכשלהבת העולה מאליה קודם בואה לעוה"ז להתלבש בגוף הגשמי. וגם אח"כ, כל הבא למלא את ידו ולבו לה', הרי בכח נפשו לעורר את האהבה כו' כמ"ש בסש"ב*:

אך להבין מאחר שהחיות נמשך להיות נבראים מאין ליש, שהם בחי': עם - עוממות נפרדים, מאין יהי' להם הכח להיות להם בחי' ביטול והתכללות בבחי' א"ס כו' - הנה ע"ז אמר הכתוב: כי מאיש לוקחה זאת[12] - איש אש יו"ד*.

כי יו"ד הוא בחי' חכמה עילאה, שהיו"ד היא נקודה קטנה, וכך החכמה היא רק בחי' ברק המבריק במוח קודם שבאה לידי בינה והשגה בהתגלות המוח. שהבינה הוא הרחבת הדעת והתרחבות המוח בדרך ארוכה ורחבה.

וכך עד"מ בינה עלאה, הוא עולם התענוג לנשמות שמתענגין ונהנין בהשכלתם והשגתם באור א"ס ב"ה, והשגה זו נקרא בשם: יש, כמ"ש: להנחיל אוהבי יש[13] - ונק' ג"ע.

אבל: החכמה מאין כו'[14] הוא בחי' עדן* מקור התענוג. כמו שאין תענוג נגלה בחכמה כשעדיין מבריק במוח קודם שמתגלה בבינה והשגה שאז מתגלה התענוג, משא"כ בחכמה עדיין התענוג הוא במקורו בהעלם* - כי החכמה מאין כו', הוא בחי' ביטול ממש באור א"ס ב"ה.

ובחכמה יסד ארץ - להיות נמשך בחי' ביטול במקור ושרש נש"י. ומשם יפרד* ומתחלק לס"ר נש"י, שהם שרשי הנשמות ובהם ענפים כו', להמשיך בהם ג"כ בחי' ביטול* ולהיות להם ביטול היש בבחי': אשה ונר. וזהו: "נר הוי'" - פי' שנמשך מבחי' הוי' להיות הנשמה בבחי' נר*.

אך כיצד תהיה המשכת חכמה עילאה בבחי' גילוי למטה - הנה הוא עד"מ כמו טפה ממוח הזכר שמוכרחת להתפשט תחלה בכל האברים כו'. כך צ"ל התפשטות והמשכת החכמה ע"י רמ"ח אברין דמלכא שהם רמ"ח מצות, שהמצות הם כלים לאור א"ס ב"ה המלובש בהם. כמו האברים שהם כלים לנשמה ורוח החיים המתפשט בהם.

והמצות הן הן שממשיכות בחי' חכמה עילאה בחי' ביטול לכללות נש"י, שתהיינה בבחי' אשה ונר בגימ' ר"ן. והיינו כמ"ש בזהר פ' תרומה דקס"ו ע"ב - כי בחי' רמ"ח מצות הנמשכות למטה הן נמשכות ע"י ב' בחי' ימין ושמאל: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני[15] - כי ההשפעה והמשכת אור א"ס ב"ה שנמשך למטה, הוא בחי' חסד ומים שיורדים ממקום גבוה כו'.

אך אם היתה ההמשכה נמשכת להיות למטה כמו שהיא למעלה לא היו העולמות בבחי' יש ודבר נפרד כלל. וצ"ל בחי' צמצום שיהיה בבחי' יש ואעפ"כ יהיה נמשך להם ביטול, דהיינו שהביטול יהיה מן היש ודבר נפרד דייקא כו'. וכמ"ש במ"א.

[ועיין מ"ש בפ' מקץ סד"ה: המגביהי לשבת - פי' המגביה י' הוא יו"ד שבה"א, שהדל"ת הוא בחי' דלית ליה מגרמיה כלום, נעשה ה' ע"י היו"ד שבתוכה. והיינו בחי' המצוה. שמצדק נעשה צדקה כו' ע"ש. נמצא ע"י המצוה נמשך היו"ד בתוך הדל"ת להיות נעשה ה'.

וזהו ממש כענין המבואר כאן שהמצות הן הן שממשיכות בחי' חכמה עילאה בחי' אש יו"ד לכנ"י שתהיינה בבחי' אש ה' כו'.

וז"ש במדרש שיר השירים ע"פ: סמכוני באשישות[16] בשתי אשות. ובת"ז פי': תרין אשין אשא חיוורא ואשא סומקא. ובתיקון ס"ד פי' באשישות: איש ואשה. והכוונה הכל א' דהיינו בחי' אש יו"ד ואש ה' הנ"ל]:

ב אך הנה הארה והמשכה זו אשר בבחי' חכמה עילאה, להמשיך בבחי' ביטול למטה בעולמות הנבראים, הוא מאיר ונמשך מלמעלה מאור א"ס ב"ה, שלמעלה מעלה מן החכמה.

כי הנה להיות גילוי אור א"ס ב"ה בחכמה, הגם דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא כו' - מ"מ להיות גילוי אפי' בבחי' זו שיהא שייך לקרוא בשם חכים כלל, הרי א"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוף ואין לו כו' והוא רם ונשא כו'.

אלא המשכה זו להיות גילוי זה הוא נקרא עד"מ בשם שערות, שכמו למשל שערות הראש שהן ממותרי מוחין שיניקתם ואחיזתן במוחין שבראש, ואעפ"כ אין עיקר החיות שבמוחין נמשך בהן, שהרי אם חותכין אותן לא יכאב כלל. אלא המשכה זו ממותרי המוחין שאינו נוגע לעצמיות ומהות החיות. ואף גם זאת אינה אלא הארה מועטת ומצומצמת דרך חלל השערה כו'. כך הארה והמשכה זו להיות גילוי אור א"ס ב"ה בחכמה הוא בבחי' שערות שאין לה ערך ויחוס לעצמיות ומהות אור א"ס ב"ה.

וזו היא הסיבה הגורמת להתחלקות ההשפעה וההמשכה בריבוי התחלקות לעולמות אין מספר. וכולם אין דומין זה לזה, שכל אחד ואחד מובדל מחבירו. והיינו מפני הבדל השגתם באור א"ס ב"ה הנמשך להם, שאין השגת א' דומה לחבירו. ולכן נק': שכליים נבדלים שאין הבדלם והתחלקותם אלא בבחי' שכלם והשגתם. [דבלא"ה לא שייך בהם פירוד, שאינו אלא בגשמיות שתופס מקום] שאין א' דומה לחבירו. וכן בכל העולמות מעולם ועד עולם כו'. ומשם נמשך בחי' ביטול שהוא המשכת השגת אור א"ס ב"ה גם בעולמות הנבראים, לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה:

וזהו: והיה לכם לציצית וראיתם אותו - דקאי על פתיל תכלת דלעיל מיניה בפסוק הקודם. ותכלת עמרא, הוא בחי': ושער רישיה כעמר נקא - שהם בחי' שערות הנ"ל אלא שנצבע בגוון תכלת. שכאשר נמשך למטה נעשה בחי' תכלת. שהגוון ההוא הוא מנהורא תתאה הנאחזת בפתילה שכאשר מכלה איזה דבר גשמי הנאחז בו כמו פתילה או עצים משתנה הגוון לתכלת.

וכך עד"מ אמרו: תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד - בחי' מלכותו ית', שנק': ארץ אוכלת יושביה - שמה שהעולמות מקבלים חיותם ממנה, הוא ע"י ביטול והתכללות שמקבלים עליהם עול מלכות שמים ליבטל וליכלל במקורם. משא"כ בחי' נפרד וסט"א אין נמשך לו חיות משם.

(ועיין ברבות נשא פי"ד. בנשיא השביעי, דרנ"ז ע"ב. וחלק ליראיו תכלת שהוא מעין כבודו כו' ע"ש).

ומאחר שהעולמות הן נבראים בבחי' יש, ה"ז כמשל האור שנאחז בדבר גשמי.

וע"כ נקרא המשכה זו של התפשטות החיות מבחי' מלכותו ית' להחיות העולמות הנבראים מאין ליש בשם: תכלת שהוא המשכת הביטול להיות היש בטל. (וזהו: דומה לכסא הכבוד  - כי כסא בחי' ביטול כמו שהכסא בטל לגבי היושב עליה). וכ"ז נמשך מבחי' שערות, בחי' עמרא ושער רישיה כעמר נקא, שהוא המשכת אור א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מהחכמה כו' כנ"ל:

ג אך המשכה זו היא תלויה בעבודת ישראל למטה, שהם הם הממשיכים באתערותא דלתתא ע"י מעשה המצות שעושין למטה מחמת שצווי המלך הוא, כך עי"ז מעוררים אתערותא דלעילא שתהיה המשכת אור א"ס ב"ה בבחי' שערות נמשך בבחי' חכמה, לרמ"ח אברין דמלכא הן המצות, שתהיינה כלים ואברים להתפשט ולהתלבש בהן בחי' חכמה עילאה, כדי שבהן וע"י יומשך הגילוי למטה ותהיינה המצות משפיעות בחי' גילוי החכמה.

וזהו: וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם - כלומר שתעשו את המצות להיותן בבחי' זכרים המשפיעים, גילוי החכמה ובחי' הביטול להיות למטה ביטול היש כנ"ל.

אך: ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים כו' - זנות נק' בחי' התלהבות ורשפי אש זרה. כמו זונה הלהוטה אחרי זרים וסרה מאחרי בעלה. שכל הנאות הצריכות לאדם ליהנות מעוה"ז תהיינה בקרירות וכאלו כפאו כו'.

וכמארז"ל: תורתן קבע ומלאכתן עראי - פי' עראי, דרך עראי בעלמא בלי התלהטות והתלהבות וחמימות הלב כלל שלא לעשותו עיקר כו'.

וכשם שהזונה אסורה לבעלה, כמ"ש: איש כי תשטה כו' והיא נטמאה כו', כך מי שנמשך אחרי אש זרה אשר לא לה', בהבלי העולם ותענוגות בני אדם לא יכול להיות בחי' אשה, אש ה' לקבל מאיש א"ש יו"ד.

וכמ"ש ברבות בקהלת (דפ"ז ע"א) ע"פ: דברתי אני עם לבי[17] - הלב סוטה שנאמר: אל ישט אל דרכיה לבך (במשלי סי' ז' כ"ה[18]) - הלב זונה. שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם כו' אשר אתם זונים אחריהם[19].

וע"ז נאמר: סור מרע ועשה טוב[20] טוב זה האור, כלומר שכדי שיהיו מעשיו מאירים מאור א"ס ב"ה, צ"ל תחלה סור מרע: ולא תתורו אחרי לבבכם - לבבכם דייקא שהלב הוא מיסוד האש. ועי"ז למען תזכרו שנהיה אנחנו בחי' זכרים המשפיעים.

[ובבחי' זו אמרו: א"ת מורשה אלא מאורסה - שהתורה היא בחי' כלה ומאורסה לנש"י שהם בחי' דכר ומשפיע. וכן נאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה[21] - שישראל הוא ראשית ומקור התורה. וכמ"ש ע"פ יונתי כו'].

דהיינו שבכם ועל ידכם, תהיינה המצות נקראים בשם כלים ואברים דמלכא להיות נמשך בהם אור א"ס ב"ה, כי באתעדל"ת תליא אתערותא דלעילא.

וזהו: ועשיתם אתם - מעלה אני עליכם כאלו עשאוני. והיינו ע"י: ולא תתורו. כי בעולמות הנפרדים מי שחושק לדבר א' ומתאוה אליו נעשה בחי' נוק', שהוא מקבל לפי שהוא מקבל תענוג מאותו דבר שחושק. משא"כ בעולם היחוד, ע"י שהוא בחי' אשה אש ה', נעשה בחי' דכר כי נעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה במחשבה תחלה.

וכמארז"ל ע"פ: אחור וקדם צרתני[22] -אחור למעשה בראשית. שבמע"ב הנה אדה"ר (שהיה כלול מכל הנשמות) נברא במאמר אחרון מכל הנבראים, שהוא מאמר: נעשה אדם - ואעפ"כ הוא בחי': קדם - כי נש"י עלו במחשבה. וכמ"ש: בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית.

והייתם קדושים לאלקיכם. הנה קדוש בוי"ו היינו המשכת קדש העליון, וג"פ קדוש עד שהוי' צבאות. והמשכת קדושה זו היא בחי' שערות כנ"ל, שזהו ענין קדושה כמ"ש גבי נזיר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. והמשכת בחי' שערות הנ"ל הוא ע"י אתעדל"ת כנ"ל.

וזהו: והייתם קדושים - שאתם תהיו ממשיכים קדושה זו לאלקיכם - פי' לבחי' אלקות השורה בכם שהוא בחי' מלכותו ית'. וכמ"ש: שום תשים עליך מלך כו' - שהוא בחי' יחודא תתאה בחי' ביטול היש. כמו: ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים. וכמו: וצבא השמים לך משתחוים, שאפילו בחי' ביטול שלהם נק' יש מי שבטל כו'. משא"כ יחודא עילאה בחי' ביטול חכמה עילאה: והחכמה מאין כו' - ביטול ממש באור א"ס ב"ה, שאינו תופס מקום כלל באמת לאמיתו. וכענין ונחנו מה כו'*:

  1. 1 במדבר טו, לט --מ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.
  2. 2 שיר השירים ג, יא
  3. 3 משנה תענית ד, ח - (שיר השירים ג) צאינה לה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן.
  4. 4 הושע ב, יח - וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.
  5. 5 בראשית ב, כג - וַיֹּ֘אמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקְחָה־זֹּֽאת׃
  6. 6 רש"י ב, ד - דבר אחר: בהבראם – בה"א בראם, שנאמר (ישעיהו כו ד): "בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים"; בשתי אותיות הללו של השם, יצר שני עולמים. ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א
  7. 7 תהלים לו, ג - בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.
  8. 8 משנה אבות ה, א - בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת! אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת; וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת
  9. 9 פיוט אקדמות.
  10. 10 בראשית ג, טז - אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.
  11. 11 משלי כ, כז - נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.
  12. 12 בראשית ב, כג - וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת.
  13. 13 משלי ח, כא - לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.
  14. 14 איות כח, יב - וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
  15. 15 שיר השירים ב, ד
  16. 16 שיר השירים ב, ה - סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת-- רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים: כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי.
  17. 17 דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת: (קהלת פרק א פסוק טז)
  18. 18 אַל־יֵ֣שְׂטְ אֶל־דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל־תֵּ֝תַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ: (משלי פרק ז פסוק כה)
  19. 19 וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: (במדבר פרק טו פסוק לט)
  20. 20 ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ: (תהלים פרק לד פסוק טו)
  21. 21 קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה: פ (ירמיהו פרק ב פסוק ג)
  22. 22 אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה: (תהלים פרק קלט פסוק ה)