מעט תוס' ביאור על ענין וספרתם לכם כו' חמשים יום.
הנה עפמש"ל כי ענין ספירת העומר הכל הוא המשכת בחי' ומדריגת שער החמשים הכולל ומיוחד במקורו, רק שנמשך מעט מעט כו' עד כדי לחבר ולקשר ענפין דמתפרדין כו' ע"ש - עפ"ז מדויק מאד מ"ש: תספרו חמשים יום. לומר שספירה זו היא המשכת שער החמשים ממש. אך במ"א נת' פי': תספרו חמשים יום בע"א, דהיינו שיום החמשים שהוא שער החמשים אין בנו כח להמשיך, לכן אין בו ספירה, רק מ"מ הוא נמשך מאיליו וממילא, והיינו דוקא ע"י שכבר נעשה שלימות ההמשכה במ"ט ימים - ולכן נאמר: תספרו חמשים יום. וקרוב לזה פי' הרמ"ז בפ' בראשית (דף ח' ע"א) ד"ה אזדמנת למהוי?
וי"ל דמה שנת' שם הוא ע"ד שכתב הרמ"ז שם ובפ' אמור דצ"ו: שחג שבועות נק' ע"ש שבו מתגלים המ"ט בחי' הכלולים בשער הנ'. אבל השבעה שבועות דספירת העומר הם מ"ט שע"ב ממש ולא בחי' שער החמשים. (וכ"מ בזח"ב תצוה קפ"ג א'. ובפרדס שער השערים פ"ה. וכ"מ ממש"ל פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם).
אמנם לפמש"כ משמע לכאורה: דבספה"ע שבע שבתות, לבד מה שממשיכים בחי' מ"ט שערי בינה עוד ממשיכים ג"כ עליהם הארת שער החמשים ג"כ, וזהו ענין: וספרתם לכם ממחרת השבת - דהיינו מבחי' שלמעלה מהשבת שהוא הבינה, כמ"ש לעיל בפ' אמור: בד"ה וספרתם לכם, ובד"ה והניף הכהן את העומר.
ולדברי הפרדס שער השערים פ"ה: שער החמשים היא בינה בעצמה ומ"ט שערי בינה הם בשבעת ימי הבנין. וע"ש בעה"כ ערך יובל וערך שבת. וכיון שבספה"ע ממשיכים ז"ת דאימא ה"ז הארת שער החמשים, ובשבועות נמשך ומתגלה עצמיות שער החמשים. וגם עפמ"ש בפע"ח שכ"ב רפ"א שבספה"ע ממשיכים ג"כ המוחין דגדלות דאו"א. וגם עפמ"ש במ"א בענין ברכת הזימון גבי יין המשומר בענביו משי"ב[1] - שבספה"ע ממשיכים ו"ק דאבא שמתלבשים בו"ק דבינה. א"כ עפ"ז אפשר לומר שזהו ג"כ הארת שער החמשים. ומ"מ צ"ע.
והנה אם נאמר כן יהיה מדויק יותר ענין: תספרו חמשים יום, וכן מה שאומרים: היום שני ימים שלשה ימים ולא יום שני יום שלישי כו' וכנ"ל. ואין זה סותר למ"ש במ"א ששער החמשים אין בנו כח להמשיך אלא שנמשך ממילא בחג השבועות כו'.
ויש להקדים מה שארז"ל ספ"ק דסוטה ע"פ: ולא ידע איש את קבורתו[2] לאותם שעמדו למעלה נדמה להם למטה ולאותם שעמדו למטה נדמה להם למעלה. וביאר זה המגיד נ"ע. כי הנה מרע"ה השיג בחייו מ"ט שע"ב אבל שער החמשים לא אתייהב למשה כמ"ש בגמ' ובתיקונים (סוף תיקון כ"ב) וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, שאז השיג שער החמשים. וזהו ענין: ולא ידע איש את קבורתו, וכמ"ש בזהר פ' יתרו: (דפ"ט ע"א) מה ע"ק טמירא מכל טמירין כו' ע"ש.
אמנם פי': לעליונים נדמה להם למטה כו' - היינו כי שער החמשים דבינה הוא הממוצע בין חכמה לבינה, כי חכמה היא בחי' אין ובינה נק' יש והממוצע ביניהם המחברם הוא שער החמשים. ולכן לעליונים היינו לגבי בחי' אין ממש נדמה למטה, כי השער החמשים כיון שהוא הממוצע בין אין ליש א"כ הוא למטה מבחי' אין, ולגבי תחתונים בחי' יש והשגה: נדמה שהוא למעלה - דהיינו שהוא בחי' אין ממש. ועכ"פ לפ"ז מבואר ששער החמשים הוא בחי' ממוצע בין אין ויש*.
וכן לפמ"ש בת"ז ובע"ח שם דשער החמשים הוא כתר עליון - הרי נודע ג"כ דהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים, כמ"ש בע"ח (שמ"א פ"ג) ועמ"ש בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בפי' היש הוי' בקרבנו אם אין (וע' באדר"ז דף רפ"ח ע"ב).
והנה מבואר בע"ח שם: שהממוצע כלול מב' הבחינות שהוא ממוצע ביניהם, דהיינו שיש בכתר ב' בחי' הבחי': הא' הוא בחי' תחתונה שבמאציל, והבחי' הב' הוא שרש כל הנאצלים דהיינו שכולל כולם כאחד כו'. ועד"ז ג"כ בכל בחי' כתר יש ב' בחי' אלו: כמו בכתר דז"א שנעשה מת"ת דאימא יש ג"כ ב' בחי' אלו: הא' הוא נק' בחי' תחתונה שבעליון, הב' נק' שרש וראש התחתון. וזהו ענין ג' שלישים שיש בת"ת דאימא כו.' וע' במ"ח בתחלתו מענין זה.
וכך ג"כ בענין שער החמשים שהוא הממוצע בין מ"ט שערי בינה ובין מה שלמעלה מהבינה. וכמבואר שבו ועל ידו יתייחדו המ"ט שערי' במאצילן ב"ה, שהוא גילוי: אנכי מי שאנכי - א"כ יש בו ב' הבחי' - היינו הבחי' תחתונה שבו הוא הכולל כל המ"ט שערים כא'. כענין מ"ש בע"ח דהבחי' שבכתר הנק' שורש הנאצלים יש בו שרש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול שא"א לנאצל להיות יותר דקות ממנו. ולמעלה מעלה ממהות המ"ט שערים שנמשכו אח"כ ממנו שהוא כענין המשכת הע"ס משרש הנאצלים.
אמנם הבחי' העליונה שבשער החמשים דבינה אין שייך לומר בו שהוא שרש המ"ט שערים כי הוא למעלה לגמרי מגדר שערי בינה כי אינו בגדר הבנה והשגה. וזהו ענין שיש בכתר בחי' תחתונה שבמאציל דלית מחשבה תפיסא ביה כלל הוא בחי': אנכי מי שאנכי.
ומעתה יבואר ג"כ הא דלפעמים נזכר ששער החמשים אין בנו כח להמשיך כלל אלא שנמשך מאליו וממילא בחג השבועות. וכאן נתבאר דספירת העומר הוא המשכת בחי' ומדרגת שער החמשים כו'. והיינו כמשנ"ת במ"א בענין פי': קדושתי למעלה מקדושתכם - שמה שיש בכחנו להמשיך ע"י אתעדל"ת בקיום המצות - זהו מבחי' התחתונה שבכתר הנק' שורש הנאצלים, וזהו ענין: קדושתכם: אשר קדשנו במצותיו. אבל הבחי' שבכתר שהוא בחי' תחתונה שבמאציל זה א"א לנו להמשיך. וזהו ענין קדושתי למעלה מקדושתכם - כלומר שזה נמשך אח"כ מלמעלה בתורת מתנה כו'. ואפשר שעד"ז ג"כ יש לפרש מה שאומרים בשבת ויו"ט: קדשנו במצותיך אע"פ שאומרים: אשר קדשנו במצותיו - שכבר קדשנו כו'.
וכמ"כ בענין ספה"ע וחג השבועות, דאף לפמ"ש כאן דאפשר שע"י ספירת העומר אנו ממשיכים ג"כ גם מבחי' שער החמשים, אכן זהו רק הבחינה תחתונה שבו, היינו הבחי' שבו הכולל המ"ט שערים, וזה ממשיכים מעט מעט בימי ספה"ע, וזהו ענין: היום שני ימים היום שלשה ימים כו', אבל הבחי' העליונה שבו, שלמעלה משרש המ"ט שערים זה אין בכחנו להמשיך כלל, אלא שלאחר שסופרין וממשיכין הבחינה הכוללת המ"ט שערים. וזהו ענין היום מ"ט ימים כו' אזי ממילא ומאיליו מתגלה אח"כ בחג השבועות הבחינה העליונה שבו כו' שהוא ענין התגלות בחינה תחתונה שבמאציל.
אמנם להבין איך שייך לומר דשער החמשים הוא הממוצע בין חכמה לבינה, ולעליונים דהיינו לגבי חכמה עילאה נדמה שהוא למטה - והלא בתיקונים וע"ח אומר דשער החמשים הוא כתר עליון.
אך כי בלא"ה צ"ל איך שייך לומר שהוא כתר עליון וגם הוא שער הנ' דבינה. ובהרמ"ז בפ' בראשית שם ובפ' פנחס דרנ"ג משמע דמ"ש שהוא כתר עליון - ר"ל כתר דז"א שנמשך לו מבחי' שער הנ' דבינה ממש. וא"כ לפ"ז שייך ג"כ לומר ששער זה החמשים הוא ממוצע בין חו"ב.
אמנם גם לפי פשט לשון התיקונים דר"ל כתר עליון ממש - עכ"ז יתכן לומר שהוא ממוצע בין חכמה שהיא בחי' אין לבחי' בינה ע"פ מ"ש בספר עמק המלך שער ט': דבחי' אין הוא חכמה והוא למעלה מבחי' אריך שהיא בחי' בינה כו', וכן הוא בביאור האדרא מהאריז"ל גבי ההוא ארחא אתפרשא לתרי"ג אורחין דאורייתא. (באדרא דקכ"ט א') וז"ל: ודע שגלגלתא זאת המקיף את המוח הוא בינה שהוא היכל לחכמה כו'. א"כ שפיר י"ל דשער החמשים דבינה הוא הממוצע בין אין לבחי' בינה. ועמ"ש עוד בענין אין בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו.
(עוד יש לתרץ מ"ש בתיקונים: דכתר עליון איהו שלימו דחמשים שערי בינה, והוא ע"פ משנ"ת בפ' לך לך שהתגלות עתיק הוא בבינה דוקא. וזהו ענין ה' שנתוסף לאברהם להיות מאב רם שהוא ח"ע אברהם כו'. וקרוב לזה תירץ בפרדס שם פ"ז).
והנה ע"פ משנ"ת בשם המגיד נ"ע דשער החמשים הוא הממוצע בין בינה שהיא בחי' יש לחכמה שהיא בחי' אין, יובן ענין ספה"ע שהוא מקציר שעורים עד קציר חטים. כי הנה ענין שעורה שעור ה', שהוא ענין השגת הנפש לכל חד לפום שיעורא דיליה - הנה שורש המשכה זו מבחי' בינה. אבל חטה שהוא ענין המשכת הדעת הנעלם שלמעלה מן הדעת המושג ומובן - זהו בחי' חכמה, וכמבואר במ"א (בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו) ענין מוחין דאבא שהוא למעלה מעלה ממוחין דאימא. והממוצע ביניהם הוא שער החמשים דבינה. וזהו ענין ספירת העומר שהוא המשכת שער החמשים לבחי' שעורה כו' ע"ד הנ"ל.
והנה ע"פ האמור שבספה"ע ממשיכים ג"כ משער החמשים והמשכה זו היא למ"ט שערי בינה ממש לקשרם ולחברם לשער החמשים הממוצע כו'. עפ"ז י"ל דזהו ענין מ"ט תיבות שבמזמור אלקים יחננו ומ"ט אותיות שבפסוק ישמחו. היינו שרומזים למ"ט שערי בינה ולמ"ט בחי' אלו הכלולים בשער החמשים שממשיכים ע"י ספה"ע ממ"ט בחי' שבשער הנ' אל מ"ט שע"ב כדי להעלותן למקורן ושרשן ולייחדן במאצילן ב"ה.
(בספר ע"ה[3] ש"ז פ"ה איתא דחטה הוא בחכמה דעולם התהו ושעורה בבינה. ומחו"ב הנז' נעשה אח"כ בעולם התיקון בחי' אין ואריך אנפין כו'):