ביאור ע"פ וספרתם

'

Video part 1   Video part 2 

ביאור על הדרוש וספרתם לכם דחג השבועות ביאור ענין שעורה שעור ה'.

הנה כתיב: אחרי ה' ילכו כאריה כו' שור גועה כו'[1]

[דהיינו כמו בחי': פני אריה שבמרכבה ששואג ואומר קדוש. ושור גועה[2] - היינו בחי' פני שור שבמרכבה[3], שעבודתו ביראה - בחי' מחנה גבריאל, ופני ארי' - הוא בחי' אהבה].

והענין כי הנה המלאכים הם שלוחים [כי מלאך נק' שליח כנודע] כמ"ש: ותקרא שם ה' הדובר אליה[4] וכן שוב אשוב אליך[5]. כי הוא אור א"ס בעצמו המשתלשל ויורד לכל א' לפי מדרגתו מיכאל בחסד כו' ויש מיכאל דעשיה כו'.

[דהיינו כי המלאך הוא כלי אל האור המתפשט בו מאלקות, וכיון שהוא עצמו רק כלי ובטל לגבי האור והאור הוא העיקר לכך יוכל לומר על עצמו לשון אלהות, כי הן אומרים כן ע"י האור המתלבש בהם שהוא אלהות (כמ"ש בפרדס שכ"ד פי"א). והאור היינו מבחי' צירופי אותיות דמדת מל' דאצילות. כמו מיכאל נתהוה מצירופי אותיות דמדת החסד שבמל' דאצי' וגבריאל מצירופי אותיות דבחי' גבורה שבמל'].

ופרטי פרטיות בע"ס: חסד שבחסד חסד שבגבורה כו'. וכל יו"ד כלול מיו"ד חסד שבחסד דחסד, חסד שבחסד דת"ת כו', [וכערך שינוי מזיגת הספי' כן ערך שינוי המלאכים המתהוים מהם] וכמ"ש: היש מספר לגדודיו[6] ורבוא רבבות מלאכים מחנה מיכאל כלולים מחסד בכמה מיני בחי' ומדרגות שונות [ר"ל: חסד שבחסד שבחסד, או חסד שבגבורה שבחסד. וכפי הספי' שמקבל ממנה כך בחי' המלאך - לכן יש כמה רבוא מלאכים במחנה מיכאל לבד אף שכולם מבחי' א' הוא חסד, רק שיש כמה מיני בחי' בחסד כנ"ל. ועיין מ"ש ר"פ שלח בד"ה ענין המרגלים]

והגם שכלולים מכל הע"ס - מ"מ נק' בכלל מחנה מיכאל בחי' חסד, כי התגברות החסד הוא מאד בהם והחסד מתפשט בהם. וכן מחנה גבריאל בכלל מדת היראה, ומזיעתן של חיות יוצא נהר דינור על ראש רשעים יחול[7]. פי': זיעתן - הוא בחי' פסולת היוצא מהאש שהוא ממדת הגבורה שבמלאכים אלו. וכמו הזיעה היא יוצאת מכח החמימות שדוחה את הזיעה לחוץ, כך החמימות של המלאכים למעלה, שעומדים ביראה ורתת כו', ולמטה נעשה זיעה שהוא ענין ארס החום והכעס על ההיפך: ועל ראש רשעים - כי מאחר שמשיגים בגדולת א"ס ב"ה נעשה הרוגז על עוברי רצונו איך מלאו לבם כו'.

וזהו ענין שעורה שעור ה' [שהוא מזון המלאכים הנק' בהמה, אריה ושור כו'] ששיעור ומדה נקצב להם מבחי' ה', היינו ה' מוצאות הפה ונתחלק לד' מחנות: מחנה מיכאל - פני אריה, ומחנה גבריאל - פני שור, ובחי' פני נשר - הוא רחמנות כו'.

והנה למטה באדם הרחמנות הוא, שמעורר רחמים רבים על ריחוקו מה' ונופל במ"ש[8] על ריחוקו. וכמ"ש: בכל עצב יהיה מותר[9]. אך למעלה לא שייך לומר כן, רק מ"מ הרחמנות ג"כ מגדולת א"ס ב"ה ואין ערוך נברא לגבי הבורא ית', לכן גדלה הרחמנות על כל העולמות.

(ועמ"ש בפ' במדבר סד"ה וידבר כו' למשפחותם לבית אבותם, ובפ' ויצא בד"ה וישכם לבן בבקר).

וזהו: ואשא אתכם על כנפי נשרים[10] - שלהיות ישראל היו באותו זמן במצרים בחומר ובלבנים, וכדי לזכות למ"ת: פב"פ דבר ה'[11] - הוא ע"י כנפי נשרים שמגביה למעלה. לכן כל הד' מחנות הם מד' מוצאות הפה אך מוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק בחיך, וכולם בחכמה אתברירו הוא העושה שלום כו'.

וזהו חכו ממתקים[12] ששם גילוי המתיקות, כמו בגשמי: חיך אוכל יטעם[13] - וטעמים הם בחכמה כו' ואותיות גיכ"ק הם ממתיקים את הגבורות של הד' מוצאות.

[וע' בזהר פ' שמיני דף ל"ט ע"ב, ועמ"ש בפ' ויחי ע"פ חכלילי עינים כו' בפי': כל חיך הטועם כו'. וע' בפע"ח בשער השופר פרק א' בענין גיכ"ק מהחיך שהוא החכמה כו', ע"ש ובהרמ"ז ר"פ אחרי, ובזהר ס"פ משפטים דקכ"ג א', ובאדר"ז דרצ"ה ב']

והנה ביאור ענין ה' מוצאות הפה. הענין שאותיות הם המשכות כו' כמו: ויפח באפיו נשמת חיים[14] שמהבל עליון נעשה ונתהווה למטה שכל, דהיינו נשמת אדה"ר כו'. כי ענין ופי' הבל ר"ל התפשטות חיות הנפש, כמו התפשטות הכח שביד לעשות כל מלאכה, שהרי כשישן אינו יכול לעשות מאומה כו'. ובחי' זו הוא התפשטות חיצוניות הנפש דהיינו בחי' כח העשיה. ועד"ז נאמר למעלה ג"כ: עשה את השמים ואת הארץ[15] שהוא התפשטות חיצוניות בעולם העשיה. (וע' מזה בד"ה בחדש השלישי בפ' יתרו בענין על כל שבח מעשה ידיך)

אבל: וברוח פיו כל צבאם[16] - שהם מבחי' התפשטות חיות ההבל שהוא יותר פנימי כו'. ויש בחי' התפשטות המחשבה, ולמעלה מהם מדות, ולמעלה מהם הרצון. וכעד"ז[17] כל הע"ס רק שאינם מתגלים למטה רק ה' בחי' כמ"ש בע"ח. ואותיות מלשון: אתא בוקר[18] ויאמר אלקים יהי אור[19] המשכת החסד כו'. שהכל המשכת אור א"ס ב"ה בנשמות בבחי' פנימי': ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן[20]. ובמלאכים בבחי' חיצונית שבכל עולם, שומרי הגן כו'.

והנה השפעת המלאכים שעור ה' הוא ע"י ישראל במנחת העומר שמניף הכהן כו' ונק': עומר התנופה[21] ופי' בזהר בלק קפ"ח ב': תנו פה[22], תנו כבוד כו' - עליית הנוק' למקורה ושרשה ומשם יורד ההשפעה כו':

ב אך בשבועות קציר חטים הוא המשכה וגילוי ההעלם שלמעלה מן הדעת. כי עה"ד חטה היתה[23] שאין התינוק יודע כו' - הרי ע"י החטה נמשך גילוי בחי' הדעת, והוא גילוי ההעל' שלמעל' מן הדעת כו'. דהיינו בחי': אנכי ה' אלקיך - אנכי מי שאנכי, דלית מחשבה תפיסא ביה בבחי' דעת נגלה ממש רק ע"ד שהתינוק קורא אבא אע"פ שאינו משיג איך הוא אביו. ובחי' גילוי זו הוא מבחי' אנכי מהו"ע ית' למעלה מעלה מן הגלוי דבחינת שעורה מזון המלאכים, שהוא בחי' דבר ה' בחי' חיצוניות בלבד.

וביאור הדבר, הנה כתיב: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וגו'[24] - פי' מוצא פי ה' שנשתלשל בלחם, ממנו יחיה האדם. והגם שבאדם ג"כ נשתלשל ונמשך מוצא פי ה' - אלא שהאדם הוא מעולם התיקון מזיווג זו"נ כו' כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם[25] הכל מעולם התיקון. אבל החטה הוא ממה שנפל בשבירת הכלים בנוגה: ונוגה לו סביב[26] ובחי' נוגה הוא מעולם התהו.

וחטה[27] הוא בלע[28] שהוא הראשון לז' מלכין קדמאין דתהו, בחי' הדעת דתהו, אלא שירד למטה מפני שהוא מחיצוניות העולמות דתהו. אבל מ"מ כיון שהוא מעולם העליון נעשה חיות לאדם. וירידתו למטה הוא כמארז"ל: אין לך כל עשב מלמטה כו' [בב"ר פ' יו"ד] - שההשפעה היא מלמעלה, וגבוה מעל גבוה כו'[29].

והנה התינוק שיודע לקרות אבא אין דעתו דעת הגלוי, שהרי אינו יודע למה הוא אביו, אלא נעשה לו התקשרות לאביו בלי טעם ודעת, והתקשרות זו היא חזקה מאד.

אך היינו גילוי ההעלם עצמו [פי' גילוי הדעת הנעלם שלמעלה מן הדעת המושג, והיינו דעת דתהו שהוא למעלה מהדעת דתיקון שהוא דעת המושג, ולפיכך נולד ע"י החטה ששרשה מדעת דתהו. או י"ל דעת הנעלם היינו דעת העליון שהוא למעלה מדעת המושג שהוא דעת תחתון. ועמ"ש מענין דעת עליון בביאור ע"פ: כה תברכו, וע"פ: החלצו מאתכם. ועמ"ש ע"פ: ואלה המשפטים. ועמ"ש ע"פ: ששת ימים תאכל מצות]

וגם בשעורה יש מוצא פי ה' שמחיה את האדם אלא שאינו משפיע בו גילוי ההעלם שהוא הדעת החזק שמעולם ההעלם כו'.

וגילוי ההעלם הוא: אשר הוצאתיך מארץ מצרים למעלה מעלה מגדר ההשגה [כמ"ש בפנים] מצרים נק' בינה ובינה בגרון שהוא מיצר המפסיק בין מוח ללב, והוא הקול שמעורר הכוונה. וכן פרעה במצרים וג' שריו קנה וושט וורידין. ובגשמיות בין הראש ללב גרון המפסיק, כי להיות לב ומדות נמשך מהמוח צריך שיתקצר כו'. [כמש"ל פ' יתרו ובפ' וארא ע"פ לכן אמור]:

ג והנה חמשים שערי בינה ענפין מתפרדין, אבל במקורם הם כלולים כשהם בא"א - ש"ע נהורין ר"ך וק"ן[30] חשבון גדול תיקון אריך כו'.

[וכמ"ש בע"ח שער א"א פי"ד. וע' בפע"ח שער ספירת העומר פ"ז גבי מורי זלה"ה לא היה מסתפר כו'. ועמ"ש מענין פי' חשבון גדול בביאור ע"פ על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. ועמ"ש באגה"ק ד"ה וילבש צדקה בענין פי' כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול כו'. וע' בע"ח שער א"א ספ"ה שבהיות למעלה הם חשבון גדול כו']

ומשם למל' דאצי' כו' הארת פנים: יאר ה' פניו[31] המשכות הכתר. והוא ענין תורה, שאומרים כ"ד ספרים בליל שבועות. הגם דאורייתא מחכמה נפקת - מקורה תרי"ג ארחין שהוא הלבנונית מגלגלתא דאריך, כתר שבכתר כו'. והוא ענין שתי הלחם שבשבועות: לכו לחמו בלחמי[32] - המשכת מוחין מנו"ה דאבא, ובפסח מצה - לפי שבאצי' אין לעורר הגבורות אבל בשבועות גילוי הכתר שהוא בחי' שלמעלה מאצילות: חמץ תאפינה[33] דייקא, ששם הגבורות נכללים כו' לית שמאלא בהאי עתיקא, חירות ממ"ה[34] וכמארז"ל:[35] בואו ונחזיק טובה לאבותינו כו'.

אך צ"ל ממטה למעלה מעט מעט: היום יום א' שני ימים - פי' מכיון שממשיכים הרי יש כאן שני ימים שאין המשכה זו של יום זה בחי' אחרת משל יום אחר אלא הכל הוא בחי' אחד מעט מעט. ובליל ע"ש אינן אלא מ"ט ימים אבל מכיון שהגיע יום השבועות ממילא נעשו חמשים יום מכיון שהגיעו למקורן כו' ושער החמשים הוא המחבר כו'.

ועי"ז נמשך אור הכתר, והוא הארת הפנים, גילוי הפנימי' דרך הכלי שלא יהיה הכלי מפסיק, וגם דרך: מוצא פי ה' הוא גילוי פנימי, אך הוא דרך נקב וחלון כו'. ולא ראי זה כראי זה שדרך נקב הוא גילוי יותר אבל הארת פנים אינו אלא הארה בעלמא כו' כמו הארת המצחא.

אך הארת פנים מתחלה כד סליק ברעותא כו' [ע' בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ב'] אבל עכשיו באתעדל"ת תליא כמ"ש: יאר פניו אתנו[36] - אתנו דוקא, באתעדל"ת מחמת שמחת העבודה בשמחה וטוב לבב מעוררין שמחה מלמעלה. וגם ענין השמחה הוא התגלות הפנימי' כמו: צהבו פניו של רבי כו'[37]

[ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן]

והנה תחלה אנו ממשיכים לעומר שהיא הנוק' המשכת ש"ע נהורין אר"ך וק"נ[38] ודוקא בזמן שבהמ"ק היה קיים שאז היו מקריבין העומר. משא"כ תפלה ש"י אפי' בח"ל שכמה מיני מדרגות כו'. ע"י הנפת העומר עליות הנוק'.

והנה עכ"ז עליי' זו ע"י המלאכים אריה דאכיל קרבנין כו'. אבל לע"ל ירום ונשא וגבה מאד[39] - אפי' מבחי' משה, ובמשכן של משה לא היה ארי'.

וזהו: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל כו'[40]. ועתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו'[41]. אז: ארי' כבקר יאכל תבן[42] תבן הוא השפעת השעורה.

וזהו שעכשיו המלאכים מעטרין לתפלה גפיף ונשיק ומעטר לה, כי להיות התפלה בקול ודבור גשמי א"א לעלות כ"א ע"י המלאכים הממונים, (שהם הממוצעים: גבוה מעל גבוה, וכמו הנפש מתלבשת בדם ע"י ממוצעים הם האדים כו') שנותן פנימי ומקיף שלו. אבל לע"ל שיתקיים: ומלאה הארץ דעה[43] - יהיו כל הבחי' בישראל עצמן:

 

  1. 1 הושע יא, י - אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם
  2. 2 שמואל א ו, יב - וַיִּשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל־דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא־סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד־גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ
  3. 3 יחזקאל א, י - וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן.
  4. 4 בראשית טז, יג - וַתִּקְרָא שֵׁם יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.
  5. 5 בראשית יח, י
  6. 6 איוב כה, ג - הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ
  7. 7 שנאמר (דניאל ז, י) נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם שנאמר (ירמיהו כג, יט) הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול
  8. 8 =במרה שחורה
  9. 9 משלי יד, כג
  10. 10 שמות יט, ד - אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי:
  11. 11 דברים ה, ד
  12. 12 שיר השירים ה, טז - חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲמַדִּ֑ים זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם:
  13. 13 איוב יב, יא - הֲלֹא־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם־לֽוֹ:
  14. 14 בראשית ב, ז - וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה
  15. 15 שמות כ, י - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ
  16. 16 תהלים לג, ו - בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם
  17. 17 =וכן על דרך זה
  18. 18 ישעיה כא, יב - אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ:
  19. 19 בראשית א, ג
  20. 20 בראשית ב, י - י ונהר יוצא מעדן, להשקות את-הגן; ומשם, ייפרד, והיה, לארבעה ראשים
  21. 21 ויקרא כג, טו - וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
  22. 22 תנופה = תנו פה
  23. 23 סנהדרין ע, ב
  24. 24 דברים ח, ג - וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם:
  25. 25 יחזקאל א, כו - וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה:
  26. 26 יחזקאל א, כז - וָאֵ֣רֶא׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב:
  27. 27 הוא הראשון מן שבעת המינים דברים ח, ח - אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ
  28. 28 דברי הימים א א, מג - וְאֵ֣לֶּה הַמְּלָכִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָֽלְכוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בֶּ֚לַע בֶּן־בְּע֔וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה:
  29. 29 קהלת ה, ז - אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.
  30. 30 220 + 150 = 370 = שע נהורין,ומבואר בקבלה שר"ך מהם באריך, וק"נ בז"א
  31. 31 במדבר ו, כה - יָאֵר יְהוָה ׀ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
  32. 32 משלי ט, ה
  33. 33 ויקרא כג, יז - מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָה
  34. 34 ממלאך המות
  35. 35 ע"ז ה, א - אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו'
  36. 36 תהלים סז, ב - אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה
  37. 37 מנחות סח, ב - שתק רבי טרפון צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה
  38. 38 220 + 150 = 370 = שע נהורין, ומבואר בקבלה שר"ך מהם באריך, וק"נ בז"א
  39. 39 ישעיה נב, יג - הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד
  40. 40 במדבר כג, כג - כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל
  41. 41 בב"ב עה, עב - 'עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה'
  42. 42 ישעיה סה, כה - זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה
  43. 43 ישעיה יא, ט - זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה