מבן עשרים.
בע"ח שכ"ד פי' מארז"ל פ"ט דב"ב: ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה, כי אזי נכנסים בו מקיפי אבא. (ע' מענין מקיפי אבא סד"ה ושאבתם מים בסידור) וע' ד"ה כי תצא: שיש בנקודת הלב שלמעלה מהבינה והדעת ב' בחינות: הא', הארת נקודת הלב. הב', עצמיות נקודת הלב.
וי"ל ע"ד מ"ש בד"ה תקעו בחודש, שהרצון עליון שלמעלה מהשכל יש בו שני בחינות: הא' המלובש בחכמה. והב', גלגלתא דחפיא על מוחא.
וזה ג"כ כענין: מצות וחוקים, בד"ה אם בחקותי.
וזהו ג' המדרגות:
הא': "עשה רצונו כרצונך" - מבינה נעשה כתר לז"א, והוא הרצון שלמטה מהשכל.
הב', "כדי שיעשה רצונך כרצונו" - רצון העליון המלובש בחכמה, שבהשכל יש מלמעלה מהשכל. וזהו נשמת כתר דז"א מת"ת דאבא. וב' בחי' אלו, זהו: בכל לבבך ובכל נפשך.
הג', "בטל רצונך" גלגלתא: "בכל מאדך".
והנה יו"ד במילואו - עשרים. וענין ו"ד שהם מילוי היו"ד, היינו המדות ששרשן מאבא - שי"ב [ששת ימי בראשית]. והדבור ששרשו מאבא יסד ברתא.
ועמ"ש ע"פ כי מראש צורים אראנו - א"נ ו"ד קול ודבור. ועיין מכ"ז בענין מחצית השקל. וגם י"ל תשב"כ ותשבע"פ.
ולכן בן עשרים מאיר בו יו"ד עם המלוי - מוחין דאבא, שלמעלה מבחי' ה"א, נש"ב [נ שערי בינה], שהם שערים הנמשכים מהבינה, שכל המושג למדות - אזי ההעלאה לגלגלתם, רצון העליון מה שאינו מושג כלל בחכמה, ע"ד: ומשה נגש אל הערפל.
כי ב' מקיפים: חיה יחידה. חיה מוחין דאבא - והחכמה תחיה. אח"כ: יחידה - לגלגלתם. ועמ"ש ע"פ ומשה נגש כו'.
וכענין: פתחי לי ואזי אפתח כפתחו של אולם, שהוא למעלה מבחי' עשרים כו'. ועיין בענין חיי שרה: עשרים שנה: או"א, כתר מאה כו'.
וע"כ מבן עשרים שנה ומעלה דוקא יכולים לישא בחי' מוחי' שלו לבחי' הכתר. כי אור החכמה קרוב יותר לכתר ועולה ראשונה. וגם עמו עולה כל המסתעפים ממנו כו'. וכמ"ש: והחכמה מאין תמצא כו'.
משא"כ פחות מבן עשרים, שאין לו מבחי' מוחי' דאבא עדיין רק בחי' מוחי' דאמא - עדיין רחוק הוא מבחי' אור הכתר, ולא יכלו להעלותו לגלגלתם כו':