אם בחקותי תלכו. וגו'.

הנה אמרו רז"ל: (ע"ז ה', א') "אין אם אלא לשון תחנונים שנאמר: "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו"".

וצריך להבין ענין תחנונים האלו מה הם?

[What is Hashem pleading with us? And what is his hope?

That we journey and travel the בחוקותי Path.

What is the בחוקותי path?

When a person prays and he allows for the verses of the prayers and song to fire up his heart he can travel and reach up all the way to the level of חוקותי which is חקיקה. That level is the level of our forefathers אברהם יצחק and יעקב. Using specifically the measure of Yakov which is רחמנות we can really raise ourselves and reach the greatest levels.

It says הלוך ילך ובכה in order to be going you need ובכה which is רחמנות you cry out of pity for your distance from Hashem. If you do this then you will be able to נושא משך העשרה.

Then this that must be followed by בא יבא ברנה which is שמחה

Since we are physical by nature we cannot sustain this level of connection through prayer as the verse continues ואת מצותי תשמורו The Mitzvos help us continue on this pass

That is why Hashem say אם בחוקותוי תלכו if you could only have the level of connection through חוקותי than there would not be necessary ואת מצותי תשמרו].]

וגם צריך להבין לשון: "בחקותי" אשר פירשו חז"ל (בקדושין דל"ט) על פסוק: "את חקותי תשמרו", "חוקות שחקקתי לכם וכו'"?

[What is the level of חקיקה?

There is the תורה שבכתב and the תורה שבעל פה.

תורה שבל פה is transited through speech orally.

In the written Torah there are two formats.

A. The words written on the לוחות. The letters are engraved and are part of the לוחות not an ad-on.

B. The way a Torah, Teffilin and Mezuzos are written. You use ink to write on the parchment. The letters formed by the ink are on top of the parchment not part of the parchment.

By a human there are letters he uses to form his speech, these letters leave the person and they separate themselves from the person. They are more noticeable to an outside person. Another person can hear these letters.

There are also letters in one's thoughts, one thinks by using language and letters in his thought. Those letters however are still very much connected with the person and have not been separated and left the person. That is why one does not know what the other is thinking. The letters have not yet become independent and stand alone.

Within taught there is 2 levels the level of thought which is called engraved חקיקה that is the higher level where the letters are totally non existent independently but are part of the soul.

in the level of the בני ישראל שעלו במחשבה they can reach the higher level of מחשבה which is the level of חקיקה. This is the level from which the בני ישראל originate]

וגם להבין לשון "תלכו" הנאמר כאן?

[what does it mean to go?

A Jew has the power to grow and increase his level of knowledge and love and fear of Hashem as opposed to מלאכים who are on the same level they were created and never change. That is why humans are called מהלכים and מלאכים are called עומדים]

הנה ידוע כי בתורה שבכתב יש ב' מיני כתיבה.

כי בלוחות נאמר: "והמכתב מכתב אלהים חרות על הלוחות'', שהכתב הוא מעצמן של הלוחות אשר נחקק מהם ובהם ולא היו האותיות ענין ומהות בפני עצמן. אבל שאר תורה שבכתב, דיו כתובה על הקלף, אשר האותיות הם מהות בפני עצמן, ולא מעצמיות הקלף הם. ונקרא: "תורה שבכתב" כי התורה מלובשת בכתב, וד"ל.

[The 2 levels of מחשבה, so to speak, of הקב"ה, come down to the 2 levels in the written Torah. These 2 levels also come down to every soul of the בני ישראל]

והנה תלת קשרין אינון: קוב"ה ואורייתא וישראל. וישראל, מתקשראן וכו'. על כן בכל ניצוץ ונפש אלקית מישראל, ישנן ג"כ ב' בחי' אלו, אותיות החקוקים, ואותיות הכתובים.

דהנה כתיב: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג, ז). והנה העומדים הן המלאכים, ומהלכים הם נשמות כללות ישראל. ולהבין זה למה נקראו המלאכים עומדים?

הנה כתיב, "בדבר ה' וכו' וברוח פיו כל צבאם" (תהילים לג, ו). דהיינו שהמלאכים מקום מקור חוצבן ובריאתן הוא מדיבורו של הקב"ה כביכול. הגם שאין לו דמות הגוף, ולא נערוך אליו קדושתו? - אעפ"כ דברה תורה כלשון בנ"א להקראות התגלות אורו לבחי' נבראים בשם "דבור".

והנה אותיות הדבור הם עד"מ גופים מחולקים ועומדים כל א' לבדו, אשר מדבור זה לא יתהוה דבור אחר לעולם. ועל כן המלאכים אשר עבודתם בבחי' אהבה כמו מחנה מיכאל, או אשר עבודתם בבחי' יראה כמו מחנה גבריאל, הם עומדים ברום עולם במדרגה אחת.

והאהבה והיראה אשר ניתנה בהם מששת ימי בראשית לא ישנו את תפקידם להיות הולך וגדל מיום ליום. וכמאמר הכתוב: "שרפים עומדים" (ישעיהו ו, ב) במדרגה אחת. אבל נשמות ישראל עליהם אמרו: "ישראל עלו במחשבה תחלה" (בראשית רבה א,ד). אשר מקור חוצבן מאותיות המחשבה, הנקראת מחשבה עילאה. אשר הם כמעין הנובע תמיד. כמאמר רז"ל: "מבין דבר מתוך דבר". ומיד בנפול דבר אחד במחשבה הקשורה במקור השכל, אזי יתהלך ברחבה להיות מתרחב ומתפשט יותר ויותר.

[The source of the מלאכים is דבור in דבור there is no growth, speech always remains what it is. The source of ישראל is מחשבה which flows continuously]

אשר ע"ז נאמר, "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" (בראשית ב, י). ונהר זה הוא הנמשך ויוצא תמיד מעדן הוא מקור החכמה והולך ומתרחב עד שבא להשקות ג"ן סדרים דאורייתא, הנק' תורה שבכתב כנ"ל. ועל כן נאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כו'" (יהושע כד, ב) למעלה מבחי' נהר.

[עבר הנהר means on the other side of the river, from where the river comes from, the source of the river. That place is also ישבו אבותיכם as he will explain further that the אבות are routed there and bring us there]

ומחשבה זו יש בה ג"כ ב' בחי', כמאמר הכתוב, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיהו נה, ח) לשון רבים. כי מחשבה תתאה היא המחיה את הדבור, כי בלתי מחשבה א"א לדבר. כמאמר רז"ל, "השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך".

[השמע לאזנך, in this context, means that you should pay attention to what you say, which is the thought that leads to the words]

ועל בחי' זו [מחשבה תתאה] אמרו רז"ל: "בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות?". והמאמר אחד הוא בחי' מחשבה זו, המלובשת ומחיה את כל כללות הדבור. [ואינה מחולקת לדבור] וכמאמר הכתוב: "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם". אשר כולם נסקרים בסקירה אחת. אבל בחי' השנית, היא בחינת "מחשבה עלאה" הדבוקה בעצם השכל אשר אותיות ההם הם הנקראים חקוקים ואינם מהות בפני עצמם כנ"ל.

וע"כ הנשמות נקראו: "מהלכים" -  כי יכול להתהלך בהרחבה להרחיב אהבתו ויראתו לה' ית' מיום ליום יותר ויותר עד בואו למקור חוצבה תחלת המחשבה הנק': עבר הנהר. אשר גם שם לא ישקוט ולא ינוח, כי הולך ואור.כמאמר הכתוב, "ונהר יוצא". [לשון הווה שיוצא תמיד]

(ועמ"ש ע"פ ונתתי לך מהלכים בפ' וישב. ובפ' שלח, ע"פ ועתה יגדל. ועיין ע"פ יונתי בחגוי הסלע בפי' קומי לך כו' ולכי לך. וע"פ אלה מסעי בפי' ואלה מסעיהם למוצאיהם):

ב והנה מקום ההילוך ועת ההילוך לכל אדם להיות מרחיב ומגדיל אהבתו לה' הוא בעת התפלה. וקודם התפלה פסוקי דזמרה, וברכות אשר תיקנו לנו אנשי כנה"ג ע"י אבות העולם. כמארז"ל: "תפלות אבות תקנום". אברהם יצחק ויעקב. והם, מדת גדולה גבורה ורחמים, כאשר כללו לנו חז"ל [בתפלה] פסוקים המבארים גדולת הבורא ית'. "ולגדולתו אין חקר". אשר אין לו תחלה ואין לו תכלה.

אשר ע"י התבוננות זו יגדיל אהבתו לה' ית' [מדת הגדולה והחסד, היא מדת אברהם]. וכן פסוקים המבארים גבורתו ויראתו יתברך, היא מדת יצחק. וכן יש פסוקים המבארים רחמנותו ית' אשר היא נקראת "נחלת יעקב" - נחלה בלי מצרים, בלי גבול. כי הרחמנות שורה ושייך על כל העולמות: "מבריח מן הקצה אל הקצה" עד רום המעלות.

כי כולם אינם עצמיותו ית' כ"א בחי' הארה. כמאמר הכתוב: "הודו על ארץ ושמים" - "ארץ" הוא בחי' ממלא "ושמים" הוא בחי' סובב אינם אלא הארה דהארה. והוא בחי' שם, כמאמר: "ישתבח שמך לעד מלכנו", על כן שייך עליהם רחמנות אשר רחוקים הם מעצמותו ית'.

והנה בהתבונן האדם בהתבוננות רחמנות זו, יגדיל מדותיו הטובות לה' וישא אותם לה'. כמאמר הכתוב: "אליך ה' נפשי אשא". כי האבות הם הנקראים רועים, מהשבעה רועים המפרנסין ונותנים כח וחיות להצאן קדשים להיות יכולים להלוך ולהתגדל מיום ליום.

[א"כ המדות גדולה, גבורה, ורחמנות, שע"ש האבות, רועים ומביאים ההילוך והגידול בהאדם.

ועכשיו יסביר שמהמדות עצמן, הרחמנות, מדתו של יעקב, היא עיקרית. כמו שבפועל עיקר הצער מהבנים, הי' לו ליעקב, ממכירת יוסף, א"כ הצער של יעקב, מדת הרחמנות, הוא מגדל את הבנים האהבה ויראה של האדם, ע"י מדת הרחמנות]

ועיקר צער גידול בנים היה לו ליעקב, מדת רחמנות הוא המגדל את המדות לה' ית'. ועל כן נאמר, (ישעיה מ', י"א) "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא, עלות ינהל". [היינו שהרועה, האבות, מדת הרחמנות מרומם, ונושא] והנה "בחיקו ישא" כתיב [לא כתב "ובחיקו ישים", אלא בחיקו ישא" היינו] ישאום לה'. כמאמר הכתוב, "אליך ה' נפשי אשא" (תהילים כה, א).

ועל כן אמרו חז"ל: "אם לשון תחנונים" - פי' הלואי שיהיה הליכת האדם בתפלה הניתקנה לנו מאנשי כנה"ג, ואין צריך לחפש הליכות אחרות כי היא טובה שבכולן והלוואי שיוספק להם. והיינו: "בחקותי תלכו", הם בחי' אבות אשר בעבר הנהר ישבו, בחינת מחשבה* עילאה, אותיות חקוקים והיו לאחדים ממש במקורן ומקומן החקוקים שם. ועל כן בהם יכול האדם לבא לבחי' הילוך כו', כי שם הוא מקום ההילוך למעלה מעלה.

אבל מחמת גשמיות הגוף לא תעמוד ולא תקום החקיקה וההילוך הזה בלתי שמירת כלי, אשר ע"י כלי זו תכון לעד. ע"כ נאמר אחר זה: "ואת מצותי תשמרו". 

דהנה המצות הן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת. והנה השס"ה ל"ת הן להפריד את הרע אבל רמ"ח מ"ע הן הנק' אברין דמלכא. כמו למשל אבר הוא כלי אשר בו נמשך חיות ממקור החיות אשר שורה במוח. כן הוא כאן, כי המצוה היא כלי לאורו יתברך הנמשך מסתימא דכל סתימין, למטה להשגת האדם השפל. 

ואורו יתברך המלובש בה, הוא הנקרא "יין מלכות רב כיד המלך" (אסתר א, ז) אין סוף לאורו ית'. [since the level of בחוקותי can not be sustained, the verse continues ואת מצותי תשמרו because everyone of the 248 מצות are called אברין דמלכא since they are vehicles and in them dwells Hashmes light. the light is called the יין מלכות רב and the מצות are the vessels in which that wine is stored. There are many diferent kind and types of vessels that contain this wine] והוא כוונת המצוה, שהוא להמשיך אורו ית' למטה ע"י כלי המצוה והתורה הלזו. [היינו שבכדי להמשיך האור, לא די בקיום המצוות עצמם, אלא צריך הכוונה של המצוות שהיא להמשיך האור, ועי"ז ממשיך את האור] והוא [המצוה] לשון צוותא, לשון חיבור.

אך הם נחלקים לכללים ופרטים רבים הן בתורה והן במצות. כי המשכת המקרא אינו דומה להמשכת לימוד משנה או גמרא הלכות ואגדות. וכן במצות. ועל כן נאמר: "וכלים מכלים שונים" (שם) בהמשכותיהם. וכלל הכל הוא אורו ית' הנק': "יין" - אשר בהכנס היין יצא הסוד.

והיין הוא התלהבות אורו ית' הנשמר בלבו של אדם ע"י התורה והמצוה "יצא" מעצמו סוד. הוא אהבה מסותרת, אשר תבוא לבחי' גילוי, להיות בבחי' "מהלך" הנ"ל, לשוב למקורו, הגבוה מבחי' סובב וממלא.

ותכלית ירידת אורו ית' הוא בכדי להשיב נפש ונצוץ כל אדם למעלה בבחי' רצוא ושוב. [היינו הרצוא ליכלל, ואח"כ השוב שהכוונה דוקא למטה, ושוב רצוא וכו'. ולכן אחרי שהפסוק אומר, "אם בחוקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו" (ובסוף המאמר יבאר גם "ועשיתם אותם") ממשיך בהפסוק ש"והתהלכתי בתוככם", היינו הרצוא והשוב של השם בעצמו, כיון שהוא כבר נתעלה במדרגת החקיקה, מחשבה] והיינו: "והתהלכתי בתוככם", שאני בעצמי אהיה המהלך בתוככם, בבחי' רצוא ושוב. ועי"ז: "והייתי לכם לאלהים".

והנה זהו מאמר הכתוב: "ואת מצותי תשמרו" (ויקרא כו, ג), דהיינו ע"י המצות תשמרו את היין הטוב הנמשך למטה ללב האדם להיות יוצא סוד אהבה מסותרת, להיות בבחינת מהלך מיום ליום למעלה מעלה. ובלעדי זה נק' "עומד", וטוב וישר הוא בעיניו ולא יבא לבחי' בכייה - כמאמר הכתוב: "הלוך ילך ובכה". כי בבחי' הליכה, יבא לבחי' רחמים רבים, לבכות בחדרי לבו על ריחוקו מאורו ית'.

[ואף שע"י הבכי' הלוך ילך מ"מ] ואח"כ יבא לבחינת "בוא יבוא ברנה". [ומוכרח לבא ליד "רנה"] כמאמר הכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". ועי"ז "נושא משך הזרע", כמאמר הכתוב "ובחיקו ישא"(ישעיה מ, יא). ויבא לבחי' "עבר הנהר" מחשבה עילאה המיוחד במהותו ועצמותו ית', הנק' קדוש ומובדל. כן סוף דבר הנשמות, יוכללו ויתאחדו שם. כמאמר הכתוב: "קדושים תהיו", סופכם להיות קדושים בודאי.

ואל יקל אדם לעצמו אם זך ואם ישר פעלו, להיות מספיק א"ע בעבודתו תמה בבחי' עמידה במדרגה א' ח"ו. כי לא תקום ולא תהיה כזאת. כמאמר הכתוב: "קדושים תהיו, כי קדוש אני". [היינו אפילו חושב שלא יהי' בבחינת הליכה, זה אי אפשר כיון שהוא בא מקדוש אני, א"כ הפסוק אומר שקדושים תהיו, שיגיע למדרגת קדוש] ואתם עם בני ישראל ממקום קדוש יהלכו וחוצבו, ע"כ מוכרח כל א' לבוא לבחי' קדוש, אשר שם הוא בבחי' הולך ואור בלי גבול למעלה מעלה.

וכל זה על ידי המצות, שהם הכלים שומרי היין הטוב כנ"ל, בכדי להוציא הסוד.

ואחר כ"ז נאמר: "ועשיתם אותם", דהיינו, "ועשיתם אתם".

(עיין בזהר בחקותי דקי"ג סע"א ובמק"מ שם. ובהרמ"ז שם בעמוד ב' ובזהר נשא קכ"ב א').

"ונתנה הארץ יבולה", ממטה למעלה.  "ועץ השדה יתן פריו", מלמעלה למטה. "וצויתי את ברכתי בשנה הששית", היינו כוונת כל ברכה. "ברוך אתה ה' אלקינו". 

(וע' בזהר תרומה קס"ב ב', ובמק"מ שם, מענין אם בחקתי. וברבות שמות פ' ב'. ועמ"ש ע"פ זאת חקת התורה):