Short review

ביאור על לויתן זה כו' הנ"ל

הנה ענין שיש יתרון בנשמות שמבחינת "נוני ימא" על נשמות שמבחינת "שור הבר" - פשוט הוא, מאחר שהם מיחוד או"א^[1] והם הנקראים, "אחים וריעים". אך להבין ענין היתרון שיש גם כן בנשמות שמבחינת: "שור הבר" על בחינת "נוני ימא"?

הנה יש להקדים מה שכתוב במקום אחר על פסוק: "והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ כו'"^[2]. והענין, שכל הקללות הם על הרע דנוגה. ופירוש "נבלתך" לשון: "נובלות", היינו מה שנפל בבחינת נובלות ושבירת הכלים ומעורב תוך הרע דנוגה. לו^[3] ישאר בו מאומה לעתיד אלא ילקטוהו "עוף השמים, ובהמת הארץ".

"עוף השמים", היינו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ""ועוף יעופף",^[4] "ועוף זה מיכאל כו'". (ועיין בזוהר חלק א בפרשת בראשית דף י"א סוף עמוד ב' ודף י"ב עמוד א'. ובעץ חיים שער מ"ן ומ"ד^[5] דרוש ד', מענין עופין כו'. ועיין בזהר חלק ג' בפרשת צו דף כ"ו עמוד ב', ובפרשת שמיני דף ל"ט סוף עמוד ב, ובמקדש מלך, ובהרמ"ז). ויש מלאכים שנקראים "בהמת הארץ", והוא ה"מרכבה": "פני אריה, פני שור כו'".

וגם בנשמות בני אדם, יש ב' מדריגות אלו. שיש נשמות שנקראים "עוף". וכמו שכתוב בזוהר חלק ג בפרשת פינחס (דף רי"ז עמוד ב') "אשר שם צפרים יקננו^[6], בטוליהון מקננן נשמתיהון דצדיקייא". וכן הוא בזהר חלק א' בפרשת ויצא (דף קס"ב סוף עמוד ב') ויש נשמות שנקראים "בהמת הארץ". כמו שכתוב "גור אריה יהודה"^[7], יששכר חמור גרם כו'^[8], בכור שורו^[9].

והענין, שבבחינה אחת יש יתרון מעלה בעוף על הבהמה, שהעוף הוא פורח בכנפיו הגבה למעלה באויר, מה שאין כן הבהמה. ובבחינה אחת יש יתרון בבהמה על העוף, דהעוף זוטר חיותיה, ולכן הכשרו בסימן אחד. אבל הבהמה חיותה רב.

ועל דרך זה יובן למעלה. דבחינת המלאכים שנקראים: "עוף השמים", וכן הנשמות שמבחינה זו יש להם יתרון שיוכלו לעוף ולעלות בעילוי עד רום המעלות על ידי הגדפין, אהבה ויראה.

(ועיין מענין העפיפה בהרמ"ז פרשת שמיני ד' ט"ל סוף עמוד ב'. ועיין מה שכתוב עוד מענין בחינת העופות בפרשת בהעלותך, סוף דבור המתחיל אם את כל דגי הים כו') ויש גם כן יתרון מעלה בבחינת המלאכים ונשמות הנקראים "בהמת הארץ" - שכחם רב וגדול. וכמו שכתוב בחיות המרכבה: "והחיות נושאות את הכסא כו'"^[10]הרי שכחם עצום, להיות נושאות את הכסא: "ועל הכסא כמראה אדם כו'"^[11].

והנה ממוצא דבר מבואר, דעם היות שבחי' עוף יש בו יתרון בחי' העפיפה לעלות בעילוי כו, עכ"ז יש ג"כ יתרון עצום לבחי' בהמת הארץ ברוב הכח שבהם. ובמקום אחר נתבאר, דהכח הזה בחיות המרכבה להיות נושאות את הכסא, היינו לפי שהן ממה שנתברר משבירת הכלים שהוא מעולם התהו כו', ששם הי' ריבוי האור כו'.

ועל פי זה יש לומר, דמהאי טעמא אין כן בעופין - לפי שהן נמשכו מזיווג נשיקין, וזיווג דנשיקין הוא אפילו כשאין צריך לברר משבירת הכלים, כמו שכתוב בעץ חיים שם בהדיא. וצריך עיון, דלכאורה משמע שכל המלאכים יצאו מזיווג נשיקין כמו שכתוב בעץ חיים שם? 

ומכל מקום על כל פנים יש יתרון לבחינת בהמה על בחי' עוף בענין הכח והגבורה כו', הגם שיש יתרון לעוף בענין העפיפה כו'.

(ואפשר לומר, דזהו כענין בחי' ב' שמות: מ"ב וע"ב שבשמע והיה אם שמוע. אשר שם מ"ב הוא בחי' העלאות: "ובשתים יעופף כו'", והוא בחינת: "ובכל מאדך" שבפ' "שמע". ובחי' זו הוא נעלה יותר משם ע"ב, כמ"ש בפ' תרומה דקל"ב ב'. אך להיות המשכת אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה ומצות מעשיות, זהו בחי' שם ע"ב: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ע"ב שי"ן (כמ"ש בת"ז)).

וא"כ עד"ז י"ל ג"כ בענין נשמות הנק' נוני ימא ונשמות הנק' בהמת הארץ - שעם היות יתרון מעלת נוני ימא שהם שטים בעליות ולייחד יחודים כו', ה"ז כעין בחי' העפיפה של העופין כו'. אך שנוני ימא הם בים, עלמא דאתכסיא. ומ"מ יש ג"כ יתרון בבחי' הנשמות הנק': "בהמת הארץ" ע"ש: "ורב תבואות בכח שור".

והנה (בתהלים סי' נ'^[12]) ע"פ: "בהמות בהררי אלף", תרגם יונתן: "ותור בר דרעי בכל יומא בטורין אלפא"^[13]. (ומבואר ענין זה בזח"ג בפ' פנחס דרי"ז א', ובח"א בפ' בראשית י"ח ב') והיינו בחי' מל' שנק': "בהמה רבה", שם ב"ן^[14], שהיא מבררת הניצוצים שנפלו בשבה"כ בבי"ע, ואלף טורין - היינו בעולם הבריאה כו'.

וגם י"ל, לכן נק' "תור בר" - כי בר היינו תרגום חוץ. והוא שהמל' נק' עלמא דאתגלייא בחינת הדיבור כו', משא"כ בחי' ים עלמא דאתכסיא מחשבה כו'. (ועמ"ש בד"ה: מי יתנך כאח בענין אמצאך בחוץ).

והנה כתיב: "יודע צדיק נפש בהמתו"^[15], והוא יסוד ז"א, וכדאיתא בפ' פנחס שם במק"מ. וזהו ענין, "עמוד אחד וצדיק שמו, שעליו העולם עומד". וז"ש בזהר: "ההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא כו'." וזהו שאמרה אשת ר' עקיבא על ר' עקיבא, "יודע צדיק נפש בהמתו" (בכתובות דס"ג^[16]).

והנשמות הנמשכים מיחוד זו"נ, נקראים ג"כ בהמת הארץ, שור הבר. ועיקרם הם נשמות דבריאה, הנולדים ונמשכים ממל' דאצילות. והיינו כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי: "בריאת הנשמות ממנה, להיות יש ודבר נפרד בפ"ע, בעולם הבריאה כו'" - לידת הנוק' הנשמות והמלאכים לעולם הבריאה כו'. משא"כ נר"ן דאצי' ממש, כ' לעיל מיני': "אפשר לא נשתנה מהותן, להיות דבר נפרד מאלקות כו'". וזהו כענין נוני ימא שהם בתוך הים והים מכסה עליהם וא"א להם להיות נפרד מהים. (וכמ"ש בפ' בשלח, בד"ה וירא ישראל, וע"פ מאמר הזהר פ' בשלח דמ"ח ע"ב).

אבל הנשמות שנבראו ממל' דאצי' בבריאה, להיות יש ודבר נפרד נק': "בהמת הארץ". וכמו ברואים שביבשה: נפש חיה למינה^[17]. הגם שממנה הם חיים, ואוכלים מצמח הארץ, עכ"ז הם יש ודבר בפ"ע, ולא כמו נוני ימא, שהים מכסה עליהם וא"א להם להפרד מהים כו' כנ"ל.

ועיין בע"ח שער סדר אבי"ע שמ"ז פ"ד, שזיווג זו"נ דבריאה הוא להוליד למלאכים דיצירה, הנשמות שלהן כו' - ולא נשמות בנ"א דבריאה כו'. א"כ כמו כן מש"ש זיווג זו"נ דאצי' שמולידים נשמות הצדיקים, היינו ג"כ נשמות דבריאה כו', ע"ש ובפרק ה'.

וכ"כ במ"ח מסכת זיווג או"א פ"ג: נותנים כח בזו"נ דאצילות להזדווג ולהוליד נשמות הצדיקים אל עולם הבריאה כו', בזו"נ דבריאה להזדווג ולהוליד נשמות המלאכים אל עולם היצירה. וכ"מ בהדיא בזהר ויצא דקנ"ה ע"א. ועיין בפרדס שט"ו פ"ד.

אמנם בזהר ויקרא דכ"ד סע"ב משמע בהדיא, שיש נשמות נמשכו מזיווג זו"נ דאצילות, ונק' הנפש ההיא נפש דאצי' ממש. (וכ"מ עוד בכמה מקומות בזהר, בפי' "בנים אתם לה' אלקיכם". ועיין בזהר יתרו דפ"ז ע"ב, ופ' ויקרא ד"ז ע"ב, ור"פ משפטים דצ"ד ע"ב, לפי' הע"ח של"ח דרוש ד', וכפשט ל' הזהר שם. ובספר הגלגולים פ"א ופ"ך. ועיין מ"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה. וע' בזהר משפטים דצ"ו ע"א.ואין כאן מקומו).

אך עכ"פ מובן, שסתם נשמות שנמשכו מיחוד זו"נ דאצי' בעולם הבריאה, הם נעשו בחי' בריאה ע"י לידתן מהנוק' דאצי' כו'. וזהו ענין שנק' בזהר הי"ב שבטים שבבריאה: י"ב בקר כו'^[18]. והנה פי' י"ב בקר היינו שכחם רב בבחי' מרכבה להיות נושאות את הכסא, ובחי' אדם דאצי' שעל הכסא. והיינו בכח הבירורים מעולם התהו כו', דוגמת שנת"ל בענין והחיות נושאות כו'.

והנה מבואר במ"א ע"פ: "רני ושמחי בת"^[19]שבחי' בת, שהיא בחי' מל' דאצי' היורדת בבריאה תעלה ביתר שאת ולהיות: "אשת חיל עטרת בעלה"^[20]כי יהיה גדול כח המתברר שהוא משם ס"ג כו'. והיינו שתעלה אפילו למעלה מבחי' אימא. וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א, ע"פ: "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים"^[21] שהיא בחי' מל', "חצים אל הים הקדמוני", שהיא בינה כו'. והטעם מצד הבירורים דניצוצים דכח"ב^[22] דתהו, שהמל' מבררת בבי"ע כו'. ועוד, כי נעוץ סופן כו' וסוף מעשה כו'^[23].

ולכן המל' היא בחי' כתר כו' בע"ס דאו"ח. וכמבואר במ"א ע"פ: "הראיני את מראיך כו'"^[24]ולכן מה"ט, יש יתרון ג"כ לנשמות הנולדים ממל' דאצילות, היינו מזיווג זו"נ, על נשמות שמבחי' אימא, הנק' נוני ימא, שהם הנשמות היוצאים מיחוד או"א.

ועוד זאת, גם מצד ז"א דאצילות, (ואפילו בנשמות דאצילות ממש שמבחינת זו"נ, שייך יתרון זה כמובן) עפמ"ש באדר"ז דרצ"ב: "או"א מהאי מוחא נפקי כו' ז"א בעתיקא קדישא תלייא ואחיד" - שהז"א שהוא מדות דאצי' הוא בשרשו למעלה משרש או"א אלא שנמשך למטה. וכמו עד"מ המדות באדם, אף שנולדו ונתגלו מן השכל כו' - מ"מ עיקר המדות בשרשן נלקחו מלמעלה מן השכל. ולכן יש במדות התגברות יותר ממה שהי' בשכל המולידן. וכמשנ"ת בביאור ע"פ: "שימני כחותם"^[25], בענין הרצועות שבתפילין כו'. ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי. וע"פ התוספתא שבזהר בפ' בשלח ד"נ ע"א, גבי תלת רוחין דכלילן בתלת כו'.

ולכן ארז"ל: האבות הן הן המרכבה^[26], והאבות הן חג"ת דאצילות הם בחי' מרכבה להעלות את האדם הוא בחי' חכמה דאצי', ע"ד הנ"ל במרכבתא דבריאה לגבי אצילות כו'. וכמבואר ענין זה באריכות בד"ה להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה בפ' יתרו. ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' חיי שרה דקכ"ג ע"א בענין מאה שנה כו', ג"כ ענין יתרון שיש לז"א על או"א כו' ע"ש.

ולכן גם מהאי טעמא הנשמות שמבחינת: "שור הבר", מעלים את "לויתן", הנשמות דאו"א, על דרך שחג"ת דאצילות מעלים החכמה באור א"ס שלמעלה מהחכמה כו'. והמדות דאצילות לגבי החכמה נמשל עד"מ כמו הבהמה יש לה גבורה יותר מהאדם משום שבשרשה נלקחה ממקום עליון כו'. כי בהמה היינו בחי' מדות, ואדם בחי' חכמה כו'.

ועיין במק"מ בפי' הזהר פ' שמיני דל"ח ע"ב, ע"פ: ושור ואיל כו', דפי': שור ביסוד ז"א, כמ"ש ביוסף: "בכור שורו הדר לו". וכ"ש דשייך כ"ז מצד שרש הנשמות שמהנוק', מל' שמבררת מבי"ע מעולם התהו כו'. ועיין מ"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה: שבחי' זו של המל' שיורדת לבי"ע, עי"ז דוקא נעשה העלייה הגבה מאד נעלה. וכ"ז שייך כאן לבחי' הנשמות שנק': "שור הבר." וכמובן.

וזהו ענין שארז"ל: "בהמות נותץ ללויתן בקרניו". כי הנה איתא בגמ': "רגלי החיות כנגד כולן כו'"^[27], עד הבחי' היותר גבוה הוא "קרני החיות כנגד כולן"^[28] - כי רגלי החיות - הוא בחי' נה"י, וקרני החיות - הן בבחי' כתר, שהן צומחי' מהגלגולת כו'. וזהו ענין הנ"ל שהמל' שנק' "בהמה רבה", היא בחי' כתר ממטה למעלה. ועי"ז יגביהו את לויתן שמבחי' חו"ב באור הכתר שלמעלה מהחכמה כו'. והיינו כענין מ"ש במ"א, בפי': "רמה קרני כו', דוד שנמשח בקרן כו'"^[29], בד"ה הנה להבין שרש ענין מתן תורה בפ' יתרו. ועיין מזה בספרא דצניעותא ספ"ה. בזהר ס"פ תרומה דקע"ט סע"א.

וזהו: "פזר נתן לאביונים כו' קרנו תרום בכבוד"^[30]שע"י קיום המצות מעשיות יהיה בחי': "תרום קרנו"^[31]. וכמ"ש בזהר בפ' בהעלותך דקנ"ג סע"ב, קנ"ד א'. וע' בזהר בפ' וירא דצ"ו א', ובפ' צו ל"ד א', מענין "בקרן בן שמן כו'"^[32]. וזהו "בכור שורו כו' וקרני ראם קרניו"^[33]. וכמ"ש: "ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן"^[34]. וע' בזהר ס"פ במדבר דק"ך ע"א, בענין: ובא לו לקרן כו'^[35].

ועוד יובן ענין העלאה זו, דשור הבר יעלה ג"כ את הלויתן, אע"ג שדרך כלל: "נוני ימא", הם נשמות היותר עליונים מבחי' נשמות הנק' ע"ש ארץ: "בהמת הארץ" - דכה"ג הוא ג"כ בענין ים ויבשה עצמן, ד"ים" הוא עלמא דאתכסיא שלמעלה מבחי': "יבשה" שהוא עלמא דאתגלייא.

אך כ"ז היא מצד סדר ההשתלשלות. אבל ע"י גילוי הארה רבה ועצומה מלמעלה מסדר ההשתלשלות, עי"ז: "הפך ים ליבשה", כי שם, ים ויבשה שוין. ואדרבה, שם במחשבה הקדומה: "ארץ קדמה". וכמש"ל סד"ה ששת ימים תאכל מצות כו'. ועד"ז ג"כ בענין הנשמות הנמשכים מב' הבחי' דים ויבשה.

ולכן מצד סדר ההשתלשלות שמלמעלה למטה - יעלה הלויתן את שור הבר. ומצד בחי' שמלמטה למעלה, שבמחשבה: "ארץ קדמה" כו' - יעלה שור הבר ללויתן כו'. ועמ"ש ג"כ בד"ה והיה מספר בני ישראל - שלעתיד יהיה ארץ למעלה מבחי' מים. וזהו: "לרוקע הארץ על המים כו'"^[36]. (ועמ"ש קרוב לזה, בד"ה קול דודי, בענין האבות ואמהות שנק' הרים וגבעות כו'):

ועוי"ל בענין לויתן ושור הבר. דהנה מבואר במ"א, ע"פ: "ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו'"^[37] דמזה משמע שהנשמות גבוהים מהתורה. שהרי: "ששים מלכות", ארז"ל "אלו ששים מסכתות כו'"^[38]. "אחת היא יונתי - זו כנס"י"^[39]. ולפעמים משמע להפך: כי הנשמות מתקשראן באורייתא ואורייתא בקב"ה? (וכ"מ ברבות ר"פ ויקהל ע"פ "מי ברא אלה", ע"ש).

אך הענין, שזהו משארז"ל: "לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו', לא זז מחבבה עד שקראה אמי"^[40]. כי בת, היינו בחי' מקבל. והיינו שהם בחי' מקבלים מהתורה. אכן כשקראה: "אמי", היינו אדרבה, שהם בחי' משפיעים להתורה כו'. (ועמ"ש מזה בת"א פ' מקץ, בד"ה רני ושמחי בת).

וזהו ענין ב' הבחינות דשור הבר ולויתן - כי השור שכחו חזק לעול, והיינו עול מצות - "עול" דוקא, בבחי' עבד. כמ"ש "ולעבדו"^[41]. וכמ"ש מזה בד"ה: "ועתה יגדל נא כח אדני"^[42], בענין פי': "אדון עוזנו צור משגבנו כו'". - שע"י ביטול ועול זה, נמשך בחי' מקיף ולבוש להנשמה להעלותה למעלה, ולהיות בבחי' מהלכים. וע' ברבות וארא פ"ח: ומהו לבושו של הקב"ה - עוז כו': "ה' עוז לעמו יתן כו'", ע"ש^[43]. ומשם שרש הלבושים הנמשכים ע"י המצות, להיות: "וכבוד ה' יאספך"^[44].

ונמצא בבחי' זו, הוא מקבל מהמצות דוקא, שעי"ז דוקא יבא להיות בבחי' "מהלכים בין העומדים כו'"^[45], ע"י הלבושים הנ"ל. והלבושים אלו הם הנקראים ג"כ: "ארבין ואניות", שבהם ועל ידם יוכנו לילך בים, שהוא עלמא דאתכסיא. (וכמו שנתבאר לעיל סוף דבור המתחיל "ולא תשבית מלח").

אכן יש נשמות גבוהות מאד, שיש בהם בחינת רעותא דלבא בחי': "בכל מאדך", בלי גבול. ע"ד חסידים הראשונים. (הנזכר ריש פרק ה' דברכות דף ל"ב ע"ב) שבחי' זו, זהו למעלה מהתורה, כמרומז בגמרא שם.

ועל כיוצא בזה אמרו: "יש קונה עולמו בשעה אחת כו'"^[46]. - כי בחינת רעותא דלבא זו, זהו מבחינת כתר, שהוא רצון שלמעלה מהשכל כו'. והוא מקור התורה, דמחכמה נפקת כו'. וע"ז אמרו, "לא זז מחבבה עד שקראה אמי כו'". וזהו ענין: "אחת היא יונתי כו'", כמו שנתבאר על פסוק זה.

וזהו ענין לויתן ששט בים ומקיפו כרגע - היינו, שהוא למעלה ממדרגת הארבין והאניות, שהם הלבושים שממעשה המצות, שבהם ועל ידם יתעלו הנשמות בבחינת סובב כל עלמין, ים החכמה. כי אם אדרבה הוא מקיף את הים ומשפיע וממשיך בים החכמה מלמעלה מהחכמה כו'. כי "לויתן" ל' חיבור, ע"ד: "דוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה", כמו שנתבאר לעיל.

ועם היות כי באמת בחינה זו ד"לא זז מחבבה עד שקראה אמי", שהוא בחינת לויתן, גבוה מבחינת שור הבר, שהוא בחינת "לא זז מחבבה עד שקראה בתי" - אף על פי כן, לעתיד לבא כתיב: "רני ושמחי בת כו' ושכנתי בתוכך" דוקא. כמו שכתוב במקום אחר, שזהו על דרך: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו'", בחינת עבד הנזכר לעיל. ד"לעבדו", בבחינת כשור לעול, יש בו מעלה ומדרגה יתירה כו'. ונעוץ סופן בתחלתן כו':