Short review
לויתן* זה יצרת לשחק בו[1].
איתא במדרש רבה פרשת שמיני פרשה י"ג: "בהמות ולויתן הם קניגון[2] של צדיקים לעתיד לבא כו'. בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו כו'. ולא כך תנינן 'הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו'?' עד חדוש תורה מאתי תצא". - שהקדוש ברוך הוא יתיר אז שחיטה זו, שישחוט הלויתן את הבהמה בסנפיריו. ו"בהמות" אלו, זהו ענין "שור הבר". (וכמו שכתוב בתרגום יונתן בתהלים סימן נ' על פסוק "בהמות בהררי אלף", (תהילים סי' נ'[3]), "ותור בר כו'". ועיין בבבא בתרא דף ע"ד ב', ע"ה א').
ולהבין ענין קניגי זו דלויתן עם שור הבר. הענין כי יש ב' מיני צדיקים: הא' אותן שהם בסתר, שעבודתם ברוחניות. פירוש בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחינת עליות. וכגון רבי שמעון בר יוחאי כשהיה במערה י"ג שנה, שבודאי לא היה יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות, שהרי לא היו ניזונים רק מחרובא ועינא דמיא דאיברי להו, אם כן לא קיים אכילת מצה בפסח, וקדוש על היין, ואתרוג, וסוכה כו'. וכן האר"י זכרונו לברכה היה גם כן, גם בבחינה זו.
(צונו לומר על דרך מה שכתוב בזהר חלק ג (דף קפ"ז עמוד ב') על פסוק "וידגו לרוב בקרב הארץ"[4]. מה שאין כן שאר נוני ימא, שאינן בארץ רק בים, זהו ענין המלאכים כו').
והב', הם אותן צדיקים שהן בגילוי - שעבודתם בגשמיות בקיום המצות מעשיות, "ושמחת בחגך"[5] שהוא גם כן המשכת אורות עליונים, "מועדי הוי'"[6]. והשמחה הוא הגילוי אור אין סוף ברוך הוא שנמשך ומתגלה (וכמו שנתבאר לעיל בפרשת צו).
והמשכה זו הוא על ידי המצוות בעובדא דוקא. כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, שבזמן הבית "אין שמחה אלא בבשר"[7], דהיינו מצות שלמי שמחה שהיו מביאים בכל יו"ט כו'. ועכשיו, "אין שמחה אלא ביין"[8], וכדלקמן. ועיקר ההמשכות בפסח על ידי מצה, ובשבועות על ידי מתן תורה[9]. ובסוכות על ידי סוכה ולולב ומיניו - ובלעדי זה אי אפשר להמשיך כלל.
(אבל רבי שמעון בר יוחאי שהיה מבחינת לויתן ונוני ימא דאזלין ביבשתא, כנזכר לעיל, המשיך ההמשכות כשהיה במערה על ידי יחודים ועליות כו' כנזכר לעיל).
והנה באמת אי אפשר להגיע (אן רירען בלשון אידיש) אלקותו יתברך על ידי עבודה הגשמיות אלא על ידי עבודה רוחניות של הצדיקים הנזכרים לעיל, והם נקראים "נוני ימא" - כדגים אלו שהים מכסה עליהם, כך הם מבחינת עלמא דאתכסיא. וישנם בכל דור ודור, שהם צדיקים שבסתר כו', והם המחברים העולמות לאין סוף ברוך הוא. (ועל דרך שאמרו, דוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקדוש ברוך הוא) וזהו ענין לויתן, שהוא לשון התחברות, כמו "הפעם ילוה אישי אלי כו'"[10].
(הג"ה (עיין פרק קמא דעבודה זרה דף ג' ע"ב, "רביעית יושב ומשחק עם לויתן, 'שנאמר לויתן זה יצרת' כו'". ועיין בשמות רבה פרשה ט"ו דף קל"ב ב' מענין "לויתן זה כו'". ובזהר חלק א' ויחי דף רמ"ז א', שמות י"א ע"ב, בשלח דף נ' ע"ב, אחרי דף נ"ח עמוד א', שלח קע"ד א'. ועיין בעמה"מ[11] שער י"ד פרק י"ד דף פ"ד ע"ג).
והנה בג' שעות רביעיות[12] הוא נקרא סמוך למנחה, כדאיתא בגמרא ריש פרק ערבי פסחים[13]. ויצחק תיקן תפלת המנחה, וידוע דיצחק הוא לשון: צחוק ושחוק. כמו שכתוב, "צחוק עשה לי אלקים"[14]. וכמו שכתוב מזה בדבור המתחיל, "ושבתי בשלום"[15]. ולכן אז יושב ומשחק עם לויתן כו'. ועיין מה שכתוב בפירוש: "מנחה", בדבור המתחיל, "ויקח מן הבא בידו מנחה כו'"[16]. גם כי יצחק חפר בארות, שהוא ענין העלאת מיין נוקבין. ועיין בפרשת תולדות (דף קמ"א סוף עמוד א').
והנה מבואר במקום אחר ענין הנזכר בגמרא (ראש פרק ו' דברכות) דפרשת "והיה אם שמוע"[17], לא נקרא עדיין עושים רצונו של מקום כדבעי. (עיין שם בתוספות) והיינו לפי שלא נאמר בה "בכל מאדך" כמו בפרשת "שמע"[18]. דהיינו שלהיות ההמשכה והגילוי מסובב כל עלמין בממלא כל עלמין, שזהו הנקרא: "עושין רצונו של מקום" - זהו דוקא על ידי "בכל מאדך" בלי גבול כו'.
וזהו הבחינה הנזכר כאן, שלהגיע ולהמשיך בחינת: "הפעם ילוה כו'" - זהו ע"י העבודה הרוחניות של הצדיקים הנקראים נוני ימא, מה שאין כן בלא בחינת "בכל מאדך", אף שנאמר "והיה אם שמוע תשמעו כו'", כנזכר לעיל.
ועל דרך זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה פרק קמא דעבודה זרה (שם) "משחרב בית המקדש, אין שחוק כו'". וכמו שכתוב בפרשת תרומה (קס"ו ב) בענין "ונהר יחרב ויבש"[19]. ובבראשית (דף ו' עמוד ב'). ומה שכתב הרמ"ז[20] שם (דף ו' א') גבי "לרחוק - דא יעקב".
ועוד יש לומר בזה על פי מה שכתב* בכתבי האר"י זכרונו לברכה של ידי תורה ומצוות ממשיכים יחוד זו"נ[21] אבל להמשיך יחוד או"א[22] שהוא המשכת אור חדש מאין סוף ברוך הוא על ידי מסירת נפש דייקא. וזהו ענין קריאת שמע - למסור נפשו באחד.
ועיין מה שכתוב מזה בביאור על פסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" בפ' אמור[23]. וזהו הפירוש מה שכתוב כאן שהמשכה זו הוא דוקא על ידי עבודה רוחניות שמבחינת לויתן, דהיינו חיבור היש לאין כו' בבחינת מסירת נפש באחד, ועל ידי זה ממשיכים להיות "ילוה אישי אלי"*
(ועיין מה שכתוב סוף דבור המחיל "וללבן שתי בנות"[24] בענין ילוה אישי. ובדבור המתחיל "נשא את ראש בני גרשון"[25]).
גם יש לומר פירוש עבודה רוחניות דנשמות שמבחינת לויתן על דרך מה שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים (סימן צ"ח סעיף א') שהתפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה כו'. וכענין המבואר בפרי עץ חיים שער ט"ז פרק א' על האר"י זכרונו לברכה: "אם הייתי דורש שמונים שנים כו'".
והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, "משחרב בית המקדש אין שחוק כו'. ברביעיות מאי עביד? -יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה"[26].
(ועיין מה שכתוב במקום אחר על פסוק "וכל בניך למודי הוי'"[27]. ועיין בפרדס בערכי הכינויים, ערך כרובים, "וכרוב היינו כרביא". ועיין מה שכתוב בדבור המתחיל: "מי יתנך כאח לי"[28]. ועיין מה שכתוב בפרשת ויצא קנ"ו, ובמקדש מלך שם) עד כאן הג"ה).
אך להיות כי העולם הזה הוא גשמי, לכן צריך לצדיקים שעבודתם בגשמיות, לקיים מצות מעשיות. והוא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "עמוד אחד וצדיק שמו" שעליו העולם עומד[29].
(ועיין מה שכתוב בדבור המתחיל "אשירה להוי'"[30]. ועיין מה שכתוב בביאור על פסוק "וקבל היהודים"*[31], ועל פסוק "טובה הארץ מאד מאד"[32]).
וכל מה שיש ביבשה יש בים, כי באמת צריך להיות הא והא. כי הנה הילוך הצדיקים הנקראים נוני ימא היא נפלאה וגבוה מאד, כמו על דרך משל הדגים ששטים בים, כך הם שטים, ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה. וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות, שמחה בבשר כו', שהכל למטה במדרגה. מה שאין כן הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו, כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת. (מיט איין שו"פ בלשון אידיש) עולים ומגיעים למעלה מעלה.
ואין זה כלל בבחינת התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנזכרים לעיל שבגשמיות, שמחה בבשר שמחה ביין, בחינת רשפי אש ושלהבת כו', אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת. (ועיין מה שכתוב בביאורי הזהר וירא (קי"ב א') על פסוק "וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו'"[33]. ומה שכתוב בדבור המתחיל "בהעלותך את הנרות"[34] בענין, "חייך, שלך גדול משלהם") ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו' כנזכר לעיל. ואי אפשר לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא.
ולכן לא קיים רבי שמעון בר יוחאי בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנזכר לעיל, אלא הכל ברוחניות למעלה מבחינת שמחה בבשר כו'. וזהו ענין סנפיריו של הלויתן (הנק' פלו"ש פעדר"ן) שבהם הוא שט מן הקצה כו'.
ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ולעתיד הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו[35].
כי הנה עבודת הצדיקים שבבחינת השנית נקרא "שור הבר", "פני שור מהשמאל"[36], אלא שהוא בר וזך כו'. כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות, כמו "ושמחת בחגך" דיום טוב, ו"אין שמחה אלא בבשר כו'" - אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו חס ושלום וישיש בו. אלא בחינת העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי שהיה בזמן בית המקדש שהיו ריח ניחוח ממש לה'. ועל דרך זה הוא שמחה בבשר יום טוב. וכמו שכתוב: וישמחו בך כו'"[37] "בך" דייקא, אלא שהוא לשון בקשה, מפני שחרב בית מקדשנו כו'. וזה נקרא "שור הבר" מלשון "בר לבב"[38]פירוש, בשר זך ובר, דהיינו שמחה לה' הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות כו'.
אלא שאף על פי כן, מילתא זוטרתא היא לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנקראים: "לויתן", לפי שבא מדבר גשמי ובעל גבול כו'.
מה שאין כן ההילוך שלהם, שבטיסה אחת, בקרירות ובנחת, מגיעים למעלה מעלה, שהיא גדולה יותר לאין קץ. ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר - פירוש שיעלה אותו על ידי הטיסה שלו. וזהו "בסנפיריו", שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו', שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנקראים "שור הבר". (ועיין בפרדס בערך הכינויים, ערך לויתן מענין הסנפירים).
אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן, כי בבחינה אחת עבודתם נעלית יותר, אף שהיא בבחינת עבודה גשמיית - הרי כן צריך להיות על פי התורה: "ושמחת בחגך" - ואין שמחה אלא בבשר ויין כו', ומצד זה יעלה הוא אותו. וזה יראה הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא לצדיקים, כללות עבודתם בהאי עלמא, ששניהם כאחד טובים - בהא האי עדיף, ובהא האי עדיף.
(הג"ה. עוד יש לומר שנקרא: "שור הבר", על דרך "ורב תבואות בכח שור"[39]. "ומימי לא קראתי לשורי שורי אלא לשורי שדי"[40] והתורה נקראת "ראשית תבואתה"[41]. וכל זה נמשך בכח שור. על כן נקראים צדיקים אלו על שם "שור הבר.
ועוד יש לומר, דהנה מבואר לעיל דבחינת צדיקים אלו זהו ענין: "עמוד א' וצדיק שמו כו'". וזהו בחי' יוסף הצדיק, והוא נקרא: שור. כמו שכתוב "בכור שורו הדר לו"[42]. (וכמו שכתוב בזוהר פרשת שמיני דף ל"ח ב' ובמקדש מלך, שם) עד כאן הג"ה).
והנה הלויתן ישחוט את שור הבר בסנפיריו, אף שכהיום שחיטה כזו פגומה גמורה היא מחמת ההפסק כו', אבל לעתיד צריך להיות כן דוקא - כי ענין השחיטה זו היא בחינת עליות שור הבר למעלה מעלה על ידי הלויתן המעלהו בסנפיריו, ולכן צריך להיות הפסק בינתיים, שהרי אי אפשר להיות כל העליית בבת אחת. כנודע שיש כמה היכלות: היכל הזכות, היכל הרצון כו', ואי אפשר להיות כל העליות בפעם א' אלא הפסק בין היכל להיכל, ולכן יתיר הקדוש ברוך הוא פגימה זו.
(ועיין מה שכתוב במקום אחר, בענין עליית התפלה דרך ההיכלות עליונים כו' בביאור ענין "מזוזה מימין". וממה שנתבאר שם יובן גם כאן).
והנה שור הבר יעלה את הלויתן על ידי שידקרנו בקרניו: