122 KSA - Laws for the three weeks סימן קכ"ב דִּינִים מִן שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה

'

דִּינִים מִן שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב

סעיף א 

כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב.

וראוי לכל ירא שמים לעשות תקון חצות בכל יום לאחר חצות היום.

אין נושאין נשים, אפלו מי שעדיין לא קיים מצות פרו ורבו.

אבל לעשות שדוכין, אפלו בסעודה, מותר עד ראש-חדש אב.

ומראש- חדש ואילך, אף-על-גב דמותר גם כן לעשות שדוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכול מיני מרקחת וכדומה.

ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר, מותר לנגן בבית אינו יהודי בכדי פרנסתו עד ראש- חדש.

אבל מראש-חדש עד אחר התענית - אסור.

ויום שבעה עשר בתמוז עצמו גם כן אסור, וכן עשרה בטבת.

ויש נוהגין שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב, אם לא בשבת או סעודת מצוה.

 

סעיף ב 

נוהגין, שאין מברכין שהחינו בימים אלו.

ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש, משום דהיה צריך לברך שהחינו.

ועל פדיון הבן - מברכין: שהחינו, שלא להחמיץ את המצוה.

ועל פרי, יש להקל לברך שהחיינו בשבת, או אפלו בחול, אם לא ימצא פרי זה לאחר תשעה באב.

לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.

 

סעיף ג 

וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שערות הזקן ולא כל שער שבגופו.

ואסור לגדולים לספר את הקטנים.

 

סעיף ד 

השפה העליונה שבזקן, כל שמעכב את האכילה, נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בו תשעה באב.

אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לאסור.

 

סעיף ה קציצת הצפרנים, אין לאסור, רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

ואשה לצרך טבילתה מותרת גם אז.

וכן המוהל יכול לתקן צפרניו לצורך הפריעה.

 

סעיף ו 

בשלשת השבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, מפטירין ג' דפרענותא, שהן: דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו, וסימנם דש"ח.

ואם טעה וקרא בשבת הראשונה את ההפטרה של פרשה דיומא - מפטירין בשבת הבאה, דברי ירמיהו וגם שמעו, מפני שהן סמוכות זו לזו. - (סימן תכ"ח.)

חל ראש-חדש אב להיות בשבת, מפטירין השמים כסאי. ויש מקומות שמפטירין שמעו.

 

סעיף ז 

משנכנס אב, ממעטין בשמחה.

אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה.

ואם קצץ עם אינו יהודי לצייר לו את ביתו, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב - נכון הדבר. ואם לאו - מותר.

ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי - לשתמיט מינה, משום דריע מזליה.

אם אפשר, ישתמט כל החודש, ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב.

אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.

 

סעיף ח 

מנהג בכל ישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת ימים שמן ראש- חודש עד לאחר תשעה באב. ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן.

ואפלו בשר עוף - אסור.

ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו - יכול לאכל בשר עוף.

ולצורך חולה - הכל מותר.

ומכל מקום אם אינו קשה לו - יש לו להפסיק, שלא לאכל מן ז' באב ולהלן.

וכן נוהגות קצת יולדות להמנע מבשר ויין מז' באב ואילך - כי באותו היום נכנסו העובדי כוכבים להיכל, כדלקמן סימן קכ"ד סעיף ב'.

ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא - גם כן מותרין בבשר ויין.

וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שיכות למצוה, יכול להזמין עוד עשרה אנשים לרעות.

אבל רק אותן שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה.

וכל זאת מותר, אפלו בערב תשעה באב קדם חצות היום, אבל לא אחר כך.

והסעדה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה - אינה סעדת מצוה. עיין לקמן סימן קסג. ואסורין בבשר ויין, אלא יש לעשותה במאכלי חלב.

וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רוב הכוס, נותנין לו. ואם לאו, יכול המבדיל בעצמו לשתות.

 

סעיף ט 

וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו.

ואפלו חלוק או בגד שאינו רוצה ללובשו עד אחר התענית.

ואפילו לתתם לכובסת אינו יהודי - אסור.

וישראלית - מותרת לכבס בגדי אינם יהודים.

ומכל מקום בשבוע שחל בה תשעה באב - יש לה להזהר.

וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפלו המכובסין מקודם.

רק לכבוד שבת, מותר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים, ולהחליף מטפחות הידים ומגבות, כדרך שעושין בשאר שבתות.

אבל סדינים לבנים, אסור להציע.

ואשה שצריכה ללבוש לבנים, לספר ז' נקיים - מותרת לכבס וללבוש.

וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות [חתולים], שמלכלכין אותן תדיר - מותר לכבסן.

 

סעיף י 

אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים, או מנעלים חדשים, או לארג אנפלאות - זאקקען שטרומפף, אפלו על ידי אומן אינו יהודי.

ולצורך גדול, כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב - מותר על ידי אומן אינו יהודי, אבל לא על ידי ישראל.

וקודם ראש-חדש - מותר בכל ענין לתתן אפלו לאומן ישראל, ומותר לו לעשותן אפלו אחר כך.

 

סעיף יא 

נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה, משום דזה נקרא שתי, וכיון שבטלה אבן השתיה שהיתה בבית-המקדש, החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן.

 

סעיף יב 

אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפלו בצונן.

אך לרפואה, כגון יולדת או מעוברת שקרובה ללדת, שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שציוה אותו הרופא לרחוץ - מותרין לרחוץ אפלו בחמין.

וכן נדה, רוחצת וטובלת כדרכה.

ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב, ואי אפשר לה לרחוץ אז - יכולה לרחוץ בערב תשעה באב.

וכן כשלובשת לבנים, יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג

 

סעיף יג 

ראש-חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת, מותר גם עתה לרחוץ אפלו בחמין.

אבל בערב-שבת-חזון - אסור לרחוץ בחמין אפלו למי שרגיל בכך, כי אם פניו ידיו ורגליו.

וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת - מותר לו גם עתה, אך לא בבורית [בסבון] - זייף, ולא במי אפר - לויג.

ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת - מותר לו גם עתה לטבול בצונן.

אבל מי שמבטלה לפעמים - אסור לו.

 

סעיף יד 

אבל שחל יום שלשים שלו בי"ח בתמוז או אחר כך עד ערב ראש-חדש אב - מותר לו להסתפר.

אבל מראש-חדש ואילך, גם בכהאי גונא אסור בכבוס ובתספרת. - עיין אליהו רבא סימן תקנ"א סעיף קטן ל"ב.

 

סעיף טו 

מילה שהיא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי-הבן ואמו לובשין בגדי שבת.

אבל המכניס את התינוק - געפאטער, אסור.

אך האשה המכנסת את התינוק, נוהגת ללבוש בגדי שבת, כיון שזוהי כל מצותה.

וגלוח, יש להתיר להם קדם שבת- חזון.

אבל אחר כך אסור

 

סעיף טז 

כבר כתבנו בסעיף ט', כי בשבת-חזון לובשין בגדי פשתן לבן, דהינו הכתונת ופוזמקאות [והגרבים], שאינן אלא מפני הזיעה.

אבל שאר בגדי שבת, תליא במנהג המקומות אם להחליפן או לא.

ובבית- הכנסת מחליפין את הפרוכת והמפות והמעילים בשבת-חזון, אך לא בשבת שחל בו תשעה באב.

 

סעיף יז 

נוהגין בשבת-חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן, ולא יעלה אז לשלישי. - מגן אברהם סימן רפב סעיף קטן יד.