כד אייר, לט לעומר
מְבָרְכִים ר"ח סִיוָן.
[4]אֲמִירַת כָּל הַתְּהִלִּים בְּהַשְׁכָּמָה.
יוֹם הִתְוַעֲדוּת.
[1]לִשְׁלִישִׁי עוֹלֶה הַבַּעַל קוֹרֵא, וּמֵעַצְמוֹ.
[2]אוֹמְרִים אָב הָרַחֲמִים.
אִם בְּחוּקֹּתַי תֵּלְכוּ, אִם זֶה הוּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים כמרז"ל, שֶׁכַּוָּונָתוֹ הַלְוַאי בְּחוּקֹּתַי תֵּלֵכוּ.
וְזֶה שהקב"ה כִּבְיָכוֹל, מִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה, זֶה עַצְמוֹ מְסַיֵּיעַ וְנוֹתֵן כֹּחַ לָאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד בִּבְחִירָתוֹ הַטּוֹבָה.
וְעוֹד זֹאת אֲשֶׁר בְּחוּקֹּתַי תֵּלֵכוּ דְּנַעֲשִׂית הַנְּשָׁמָה מְהַלֵּךְ.
[3]בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּלֶּה מַעֲלַת הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בִּתְמִימוּת.
[1][שלישי היינו התוכחה, והוא שלישי כשקורים בחוקותי בנפרד כבשנת הוצאת הלוח, אבל כשבהר ובחוקותי מחוברין, התוכחה היא חמישי. ונראה לכאורה: א', אדמו"ר לא רצה להשתמש אפילו בהמלה "תוכחה", ולכן כתב "לשלישי" ולא "לתוכחה". וב', שהי' בדעתו בעת כתיבת הלוח לשנה ההיא לכתוב עוד לוח לשנים הבאות, ולכן כתב "לשלישי" אף שבשנים אחרות הוא "חמישי".]
[2][בכל שבת אומרים אב הרחמים לפני אשרי בתפלת המוסף לבד כשהוא יום בחודש שלא אומרים בו תחנון. וכשמברכים את החודש ג"כ אין אומרים אב הרחמים. אבל בשבת מברכים חודש סיון אומרים אב הרחמים מטעם שהוא בימי הספירה עדיין, וכמנהגינו שנוהגין מנהגי אבילות אפילו לאחרי ל"ג בעומר. אבל כשמברכים חודש אייר, אף שהוא בימי הספירה, אין אומרין אב הרחמים, כיון שהוא בימי חודש ניסן שאין אומרים תחנון במשך כל החודש]
[3][צריך לעיין מהו הקשר בין קטע זה "בביאת משיח וכו'" להקטע שלפני"ז]
[4][הוראה לאמירת תהילים והתוועדות בשבת מברכים מביא אדמו"ר בשבת מברכים סיון והובא גם לעיל בשבת מברכים אייר. ובחיפוש מהר לא מצאתי את זה בשבת מברכים אחרות. וצריך לעיין טעם הדבר]