רבי חנינא בן דוסא

'

תענית כד, ב

ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, אתא מיטרא.

רבי חנינא בן דוסא - תנא הוא:

אמר לפניו: רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער - פסק מיטרא.

כל העולם כולו בצער - שמבקשין מים לשדותיהן:

כי מטא לביתיה אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת - אתא מיטרא.

בנחת - שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:

אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא.

מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר: אל יכנס לפניך תפלת  עוברי דרכים, דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול, שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:

דתנן: היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.

מאי מצלי?

רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה.

שחונה - חמה. כמו: "חמותי ראיתי אור" (ישעיהו מד) תירגם יונתן בן עוזיאל: שחינת:

שחונה מעלייתא היא! אדרבה גריעותא היא?

אלא אם שחונה - תהא גשומה וטלולה.

אם שחונה תהא גשומה - כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:

ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.

רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא לעם אחר.

אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש.

בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ולא גרסי' מהר חורב:

קב חרובים מערב שבת לערב שבת - כל השבת היה ניזון בכך. חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:

הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא, ושדייא אקטרתא.

אקטרתא - דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן:

משום כיסופא.

משום כיסופא - שהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת והיא אינה עושה כלום:

הוה לה הך שיבבתא בישתא, אמרה: מכדי ידענא דלית להו ולא מידי - מאי כולי האי?

אזלא וטרפא אבבא.

איכספא, ועיילא לאינדרונא.

איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא.

אגנא - עריבה:

אמרה לה: פלניתא פלניתא - אייתי מסא דקא חריך לחמיך.

מסא - עתר, שמוציאין בו הלחם. מרדה, פאלי"א בלע"ז. ומרדה ומסא חדא מילתא היא:

אמרה לה: אף אנא להכי עיילי.

תנא: אף היא להביא מרדה נכנסה - מפני שמלומדת בנסים.

תנא אף היא להביא מרדה נכנסה - פל"א בלע"ז על שם שרודין בה פת מן התנור. שלא היתה שואלת מפני שרגילה בניסין:

אמרה ליה דביתהו: עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי?

אמר לה: מאי נעביד?

בעי רחמי דניתבו לך מידי.

בעא רחמי, יצתה כמין פיסת יד, ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא.

[חזיא] בחלמא

חזיא - דביתהו בחלמא:

עתידי צדיקי דאכלי אפתורא [שולחן] דדהבא, דאית ליה תלת כרעי, [ואיהו] אפתורא דתרי כרעי.

[אמר לה]: ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם, ואנן אפתורא דמחסר.

אמרה ליה: ומאי נעביד?

בעי רחמי דנשקלינהו מינך.

בעי רחמי, ושקלוהו.

תנא: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון. דגמירי: דמיהב יהבי מישקל לא שקלי.

מישקל לא שקלי - בתר דיהבי:

חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא.

כל היכא דתני בי שמשי היינו ערב שבת לא שמעתי טעם:

אמר לה בתי: [במאי] עציבת?

אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת.

במנא דחלא - בכלי שיש בו החומץ ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר:

אמר לה: בתי, מאי איכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק.

תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

עד שנטלו ממנו אור להבדלה - הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו, ונר של מעשה נסים כיבה, כי היכי דעבד רב יהודה (לעיל דף כד:) בחלא דהוה סמידא:

ר' חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי.

אמרו ליה: קא מפסדן.

קא מפסדי לן - שדות:

אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי.

דובים - וזאבים בשדות:

ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו.

לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו.

הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי.

ולא מטו כשורי - אין הקורות מגיעות מכותל לכותל:

אתיא לקמיה. אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי.

אמר לה: מה שמך?

אמרה ליה: איכו.

אמר איכו נימטו כשוריך.

איכו נימטו כשוריך - יאריכו הקורות:

תנא: הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן.

ויש אומרין: סניפין עשאום.

סניפין היו - הקורות של חליות היו. במעשה נס נדבקו להן חתיכות קטנות לאורכן:

תניא: פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן.

ואמרו לי: בית זה שקירה ר' חנינא בן דוסא בתפלתו.

ור' חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים, והא עני הוי?

ועוד אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בא"י?

אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא.

ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם.

ומכרן וקנה בדמיהן עזים.

פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי.

שמע ר' חנינא: אמר לו יש לך בהן סימן?

אמר לו הן?

נתן לו סימן ונטל את העזין.

והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.