בנזיקין הוה,
ה"ג בנזיקין הוה - למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:
ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין.
וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין: האשה שכובשת ירק בקדירה.
שכובשת ירק בקדירה - במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי. דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות. דיד מכניס ומוציא. כדאמרינן בהעור והרוטב: (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות. וקתני התם: אשה שהיא כובשת ירק - דידות שלהן טהורין. דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן, שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:
כובשת - שול"ץ בלע"ז. עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו. דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:
טהורין - העלין והקלחין:
ואמרי לה: זיתים שכבשן בטרפיהן - טהורין.
ואמרי לה - כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) "זיתים שכבשן בטרפיהן" - כתרגומו: עלה טרפא" (בראשית ח) עלין שלהן, דהיינו ידות:
טהורין - הידות להביא טומאה לאוכל, דתו לא חזי למהוי בית יד:
אמר: הויי' דרב ושמואל קא חזינא הכא.
הוויות דרב ושמואל - עומק גדול. ולא הוה נהירא ליה:
ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא.
תליסר מתיבתא - שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:
ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא,
כי הוה שליף חד מסאנא - משום עינוי:
ואנן קא צווחינן כולי יומא - וליכא דאשגח בן!
אי משום עובדא - אי איכא דחזא מידי לימא.
דחזא מידי - חס ושלום בעובדי בישי [במעשים לא טובים]:
אבל מה יעשו גדולי הדור, שאין דורן דומה יפה.
רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא.
פרצי בריפתא - זורקים אותם זה לזה:
אמר: שמע מינה איכא שבעא בעלמא.
יהיב עיניה - הוה כפנא.
אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה [השמש דר' יהודא]: מר דשכיח קמיה, ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא.
ניעשייה - יעשנו שיצא לחוץ:
עשייה, ונפק לשוקא.
חזא כנופיא. אמר להו מאי האי?
אמרו ליה אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן.
אכוספא דתמרי - על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים:
אמר: שמע מינה כפנא בעלמא.
אמר ליה לשמעיה: שלוף לי מסאניי.
שלף ליה חד מסאנא, ואתא מיטרא.
כי מטא למישלף אחרינא - אתא אליהו ואמר ליה: אמר הקדוש ברוך הוא אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא.
אמר רב מרי ברה דבת שמואל: אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא.
קאימנא אנהר פפא - ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי:
חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי.
חלא - חול:
והוה קמחא דסמידא.
דסמידא - סולת והן עצמן מוכרין אותו:
אתו כולי עלמא למיזבן.
אמר להו: מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא.
אמר להו מעשה נסים כו' - ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון:
למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא.
דפרזינא - מקום:
רבא איקלע להגרוניא. גזר תעניתא ולא אתא מיטרא.
אמר להו: ביתו כולי עלמא בתעניתייכו. [שישנו כולם כשהם עדיין בתענית]
למחר אמר להו: מי איכא דחזא חילמא - לימא. [מי שראה חלום שיאמר]
אמר להו ר' אלעזר מהגרוניא: לדידי אקריון בחלמי:
אקרון - הקרוני הייתי קורא בחלומי:
שלם טב, לרב טב, מריבון טב, דמטוביה מטיב לעמיה.
אמר: שמע מינה עת רצון היא, מבעי רחמי.
בעי רחמי, ואתי מיטרא.
ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל נכרית.
נגדא - מלקות:
נגדיה רבא, ומית.
אשתמע מילתא בי שבור מלכא - בעא לצעורי לרבא.
אמרה ליה: איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה
איפרא הורמיז - כך שמה [הורמיז] איפרא [=] חן. יופי שדים היה לה:
לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי, דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו.
אמר לה: מאי היא?
מאי היא - מאי עביד להו:
בעין רחמי ואתי מיטרא.
אמרה ליה - דכל אימת דבעי מיטרא:
אמר לה: ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא.
זימנא דמיטרא הוא - ואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא:
אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא.
שלחה ליה לרבא: כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא.
שלחה ליה לרבא - דרחמא ליה לרבא:
בעי רחמי ולא אתי מיטרא.
אמר לפניו: רבונו של עולם: (תהילים מד, ב) "אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם", ואנו בעינינו לא ראינו.
אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם - שהיית מפליא להם נסים:
אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת.
עד דשפיך מרזבי דציפורי - שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:
לדיגלת - לנהר חדקל:
אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה, ואמר ליה: מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי.
אמר ליה: שני דוכתיך.
אשני מטתך: אל תשכב במטתך הלילה:
שני דוכתיה.
למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני.
בסכיני - שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו. והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע: (דף קלג.) וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך:
רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא.
חלש ליביה, שרף פינכא דדייסא [אכל כף דייסא], ובעי רחמי ולא אתא מיטרא.
הכי גרסינן ר"פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא:
אמר ליה רב נחמן: בר אושפזתי אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא.
אי שריף מר חדא פינכא דדייסא - מלשון שורפה חיה (ע"ז דף כט:). פינכא = מלא כף. כמו: "מלחיך פינכי" (פסחים דף מט.) דייסא = טריי"ס בלע"ז. ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי:
איכסיף, וחלש דעתיה, ואתא מיטרא.
ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, אתא מיטרא.
רבי חנינא בן דוסא - תנא הוא:
אמר לפניו: רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער - פסק מיטרא.
כל העולם כולו בצער - שמבקשין מים לשדותיהן:
כי מטא לביתיה אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת - אתא מיטרא.
בנחת - שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:
אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא.
מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר: אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים, דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול, שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:
דתנן: היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.
מאי מצלי?
רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה.
שחונה - חמה. כמו: "חמותי ראיתי אור" (ישעיהו מד) תירגם יונתן בן עוזיאל: שחינת:
שחונה מעלייתא היא! אדרבה גריעותא היא?
אלא אם שחונה - תהא גשומה וטלולה.
אם שחונה תהא גשומה - כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:
ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.
רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא לעם אחר.
אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש.
בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ולא גרסי' מהר חורב:
קב חרובים מערב שבת לערב שבת - כל השבת היה ניזון בכך. חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:
הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא, ושדייא אקטרתא.
אקטרתא - דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן: