Kamtza and Bar Kamtza etc.


Talmud Gitin 55b - 58a

'

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: (משלי כח, יד) "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה"?

אקמצא ובר קמצא - חרוב ירושלים.

אתרנגולא ותרנגולתא - חרוב טור מלכא.

אשקא דריספק - חרוב ביתר.

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים: דההוא גברא, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא.

עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה: זיל אייתי לי קמצא.

אזל, אייתי ליה בר קמצא.

אתא. אשכחיה דהוה יתיב.

אמר ליה: מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא, מאי בעית הכא - קום, פוק.

אמר ליה: הואיל ואתאי - שבקן. ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא.

אמר ליה: לא.

אמר ליה: יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך.

אמר ליה: לא.

אמר ליה: יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך.

א"ל: לא.

נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה.

אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה, ש"מ קא ניחא להו. איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא.

אזל, אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי.

א"ל" מי יימר?

א"ל: שדר להו קורבנא, חזית אי מקרבין ליה.

אזל, שדר בידיה עגלא תלתא.

בהדי דקאתי, שדא ביה מומא בניב שפתים. ואמרי לה" בדוקין שבעין - דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא.

סבור רבנן לקרוביה, משום שלום מלכות.

אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח?!

סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא.

אמר להו רבי זכריה: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג?!

אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי: שדא גירא למזרח - אתא נפל בירושלים. למערב - אתא נפל בירושלים. לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים.

א"ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך.

אמר ליה: (יחזקאל כה, יד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו'.

אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא.

ערק ואזל ואיגייר. ונפק מיניה ר"מ.

שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר. אתא צר עלה תלת שני.

הוו בה הנהו תלתא עתירי: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת.

נקדימון בן גוריון - שנקדה לו חמה בעבורו.

בן כלבא שבוע - שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע.

בן ציצית הכסת - שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות.

איכא דאמרי: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי.

חד אמר להו: אנא זיינא להו בחיטי ושערי. וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא. וחד אמר להו: בדציבי.

ושבחו רבנן לדציבי. דרב חסדא, כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי.

דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי.

הוה להו למיזן עשרים וחד שתא.

הוו בהו הנהו בריוני. אמרו להו רבנן: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו.

לא שבקינהו.

אמרו להו: ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו.

אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא.

קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי, והוה כפנא.

מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא - שדרתה לשלוחה ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא.

אדאזל, איזדבן.

אתא, אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא איכא.

אמרה ליה: זיל אייתי לי.

אדאזל, איזדבן.

אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא איכא.

א"ל: זיל אייתי לי.

אדאזל, אזדבן.

אתא ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא.

אמרה ליה: זיל אייתי לי.

אדאזל, איזדבן.

הוה שליפא מסאנא. אמרה: איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל.

איתיב לה פרתא בכרעא, ומתה.

קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי: (דברים כח, נו) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה.

איכא דאמרי: גרוגרות דר' צדוק אכלה, ואיתניסא, ומתה.

דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא, דלא ליחרב ירושלים.

כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי.

וכי הוה בריא - מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו.

כי הוה קא ניחא נפשה - אפיקתה לכל דהבא וכספא, שדיתיה בשוקא. אמרה: האי למאי מיבעי לי.

והיינו דכתיב: (יחזקאל ז, יט) כספם בחוצות ישליכו.

אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה.

שלח ליה: תא בצינעא לגבאי.

אתא.

א"ל: עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא.

א"ל: מאי איעביד? דאי אמינא להו מידי - קטלו לי.

א"ל: חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק, אפשר דהוי הצלה פורתא.

א"ל: נקוט נפשך בקצירי, וליתי כולי עלמא ולישיילו בך. ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך. וליעיילו בך תלמידך, ולא ליעול בך איניש אחרינא, דלא לרגשן בך דקליל את. דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא.

עביד הכי. נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר.

כי מטו לפיתחא - בעו למדקריה.

אמר להו: יאמרו, רבן דקרו.

בעו למדחפיה.

אמר להו: יאמרו, רבן דחפו.

פתחו ליה בבא. נפק.

כי מטא להתם, אמר: שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא.

א"ל: מיחייבת תרי קטלא. חדא, דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא. ותו, אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?

א"ל: דקאמרת לאו מלכא אנא,

איברא מלכא את. דאי לאו מלכא את - לא מימסרא ירושלים בידך.

דכתיב: (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול.

ואין: אדיר - אלא מלך. דכתי'" (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו'.

ואין: לבנון - אלא ביהמ"ק. שנאמר: (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון.

ודקאמרת: אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא - בריוני דאית בן, לא שבקינן.

אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון?

אישתיק.

קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה.

אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי. אמר ליה: קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא.

הוה סיים חד מסאני. בעא למסיימא לאחרינא - לא עייל. בעא למשלפא לאידך - לא נפק.

אמר: מאי האי?

אמר ליה: לא תצטער. שמועה טובה אתיא לך. דכתיב: (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם.

אלא מאי תקנתיה?

ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך. דכתיב: (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם.

עבד הכי - עייל.

אמר ליה: ומאחר דחכמיתו כולי האי, עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי?

אמר ליה: ולא אמרי לך?

אמר ליה: אנא נמי אמרי לך.

אמר ליה: מיזל אזילנא, ואינש אחרינא משדרנא. אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

אמר ליה: תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק.

קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. איבעי למימר ליה: לשבקינהו הדא זימנא.

והוא סבר, דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.

אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא?

יומא קמא אשקיוה מיא דפארי. למחר מיא דסיפוקא. למחר מיא דקימחא, עד דרווח מיעיה פורתא פורתא.

אזל שדריה לטיטוס ואמר: (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו - זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה.

מה עשה - תפש זונה בידו, ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה. ונטל סייף וגידר את הפרוכת. ונעשה נס, והיה דם מבצבץ ויוצא. וכסבור הרג את עצמו. שנאמר: (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות.

אבא חנן אומר: (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה - מי כמוך חסין וקשה. שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק.

דבי רבי ישמעאל תנא: (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' - מי כמוכה באלמים.

מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו. שנאמר: (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו.

אל תיקרי קבורים, אלא קבוצים. אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו.

איכא דאמרי: קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון.

עמד עליו נחשול שבים לטובעו.

אמר: כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים: בא פרעה - טבעו במים. בא סיסרא - טבעו במים. אף הוא עומד עלי לטובעני במים. אם גבור הוא, יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה.

יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה. אמאי קרי לה בריה קלה - דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה.

עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא, אישתיק.

אמר: איכא תקנתא. כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה.

לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי. לישראל אמר ליה: מיסתייך דקא חזית בסנאך.

עד תלתין יומין עבד הכי, מכאן ואילך, כיון דדש דש.

תניא אמר רבי פנחס בן ערובא: אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים. במתניתא תנא: כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין.

אמר אביי: נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל.

כי הוה קא מיית אמר להו: ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא.

אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא.

אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאידבוקי בהו?

אמר ליה: מילייהו נפישין, ולא מצית לקיומינהו.

זיל איגרי בהו בההוא עלמא, והוית רישא. דכתיב: (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' - כל המיצר לישראל נעשה ראש.

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

א"ל

במאי דפסיק אנפשיה.

כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה, ודייני ליה, וקלו ליה, ומבדרו אשב ימי.

אזל אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

א"ל: ישראל?

מהו לאידבוקי בהו?

א"ל: (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים.

א"ל: דיניה דההוא גברא במאי?

א"ל: בשכבת זרע רותחת.

אזל אסקיה בנגידא לפושעי ישראל [בס"א ליש"ו] א"ל: מאן חשיב בההוא עלמא?

א"ל: ישראל.

מהו לאדבוקי בהו?

א"ל: טובתם דרוש רעתם לא תדרוש - כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו.

א"ל: דיניה דההוא גברא במאי?

א"ל: בצואה רותחת. דאמר מר: כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת.

תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז.

תניא, אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו:

אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא.

דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא - כלומר: פרו ורבו כתרנגולים.

יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי, שקלינהו מינייהו.

נפלו עלייהו, מחונהו.

אתו אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי.

אתא עלייהו.

הוה בהו ההוא בר דרומא, דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו. שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא.

אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר: (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו.

דוד נמי אמר הכי?

דוד אתמוהי קא מתמה.

על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה.

אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא  אישבקינהו.

שבקינהו ואזל.

איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא.

אמר: מיחדא קא חדו בי יהודאי. הדר אתא עלייהו.

א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא, וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא. ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני.

(איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך. דאמר רב יהודה אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים. אלו הן: כפר ביש כפר שיחליים כפר דכריא.

כפר ביש - דלא יהבי ביתא לאושפיזא. כפר שיחליים - שהיתה פרנסתן מן שחליים. כפר דכריא - אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות.

אמר עולא לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק.

אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו.

אמר ליה: (ירמיהו ג, יט) ארץ צבי כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה - רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה - גמדא.

רב מניומי בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביה ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי. אמרי: אי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים לימא.

פתח חד מינייהו ואמר: מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה, אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך. ולא נגע בה עד יום מותו.

וכשמת אמרה להן: סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף. דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא, והאי כל יומא ויומא. ואילו יוסף לאו בחדא מטה והאי בחדא מטה. ואילו יוסף לאו אשתו והא אשתו.

פתח אידך ואמר: מעשה ועמדו ארבעים מודיות בדינר. נחסר השער מודיא אחת. ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים, והביאום לבית דין וסקלום, וחזר השער למקומו.

פתח אידך ואמר: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה כתובתה מרובה. מה עשה - הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן על מיטה אחת, והביא לובן ביצה והטיל ביניהן, והעמיד להן עדים, ובא לבית דין.

היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו. אמר להן: כך מקובלני משמאי הזקן: לובן ביצה סולד מן האור, ושכבת זרע דוחה מן האור.

בדקו, ומצאו כדבריו, והביאוהו לב"ד והלקוהו, והגבוהו כתובתה ממנו.

א"ל אביי לרב יוסף: ומאחר דהוו צדיקים כולי האי, מאי טעמא איענוש?

א"ל: משום דלא איאבול על ירושלים. דכתיב: (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:

אשקא דריספק חריב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא. וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא.

יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק. קצו ארזא ועיילו לה. אתו נפול עלייהו, מחונהו.

אתו אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי. אתא עלייהו:

(איכה ב, ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל - א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן: אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול. שמא תאמר קרובה היתה - רחוקה היתה מיל.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם.

במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל.

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים - בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: (הושע ד, ב) ודמים בדמים נגעו.

אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק. אמר: מאי האי?

אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך.

אייתי דמי ולא אידמו.

אמר להו: אי אמריתו לי - מוטב. ואי לאו - מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי.

אמרי ליה: מאי נימא לך - נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה. והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה.

אמר להו: אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה - ולא נח.

בחורים ובתולות קטל עילויה - ולא נח.

אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה - ולא נח.

א"ל: זכריה זכריה, טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו.

כדאמר ליה הכי - נח.

בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה. אמר: ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה.

ערק, אזל שדר שטר פרטתא בביתיה, ואגייר.

תנא: נעמן - גר תושב היה.

נבוזראדן - גר צדק היה.

מבני בניו של המן - למדו תורה בבני ברק.

מבני בניו של סיסרא - למדו תינוקות בירושלים.

מבני בניו של סנחריב - למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון.

היינו דכתיב: (יחזקאל כד, ח) נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות.

(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו - "הקול" זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים.

"קול יעקב" - זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא. ואמרי לה: ארבעת אלפים רבוא.

"והידים ידי עשו" - זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

דבר אחר. "הקול קול יעקב" - אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב.

"והידים ידי עשו" - אין לך מלחמה שנוצחת, שאין בה מזרעו של עשו.

והיינו דא"ר אלעזר: (איוב ה, כא) בשוט לשון תחבא - בחירחורי לשון - תחבא.

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: (תהלים קלז, א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? - מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.

חורבן בית ראשון - שנאמר: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.

בית שני - דכתיב: (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

אמר רב יהודה אמר שמואל. ואיתימא רבי אמי. ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון. הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים. אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא?

דרש להן הגדול שבהן: (תהלים סח, כג) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. "מבשן אשיב" - מבין שיני אריה אשיב. "ממצולות ים" - אלו שטובעין בים.

כיון ששמעו ילדות כך - קפצו כולן ונפלו לתוך הים.

נשאו ילדים ק"ו בעצמן, ואמרו: מה הללו שדרכן לכך - כך אנו שאין דרכנו לכך, על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים.

ועליהם הכתוב אומר: (תהלים מד, כג) כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה.

ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה.

אתיוהו קמא לקמיה דקיסר. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך.

אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.

אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם.

אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (שמות לד, יד) לא תשתחוה לאל אחר.

אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה: (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.

אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.

אמר להו: כתוב בתורה (דברים כו, יז) את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום - כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.

א"ל קיסר: אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה, כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא.

א"ל: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר. על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה.

אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא.

אמרה לו: בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות.

אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה.

יצתה בת קול ואמרה: (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה.

ר' יהושע בן לוי אמר: זו מילה שניתנה בשמיני.

ר' שמעון בן לקיש אמר: אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן.

דאמר רבא: כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה ודבר אחר.

רב נחמן בר יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה.

כדר' שמעון בן לקיש. דאמר ר"ש בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. שנאמר: (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו'.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה 

קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר.

רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה.

במתניתא תנא: ארבעים קופות של שלש שלש סאין.

ולא פליגי. הא דרישא הא דדרעא.

אמר רבי אסי: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת.

עולא אמר: תשעת קבין.

אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה?

(תהלים קלז, ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:

(איכה ד, ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז - מאי מסולאים בפז?

אילימא דהוו מחפי בפיזא - והאמרי דבי רבי שילא תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא, חדא ברומי וחדא בכולי עלמא?

אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין.

מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו. מכאן ואילך, מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי.

אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא?

אמר ליה: (דברים כח, סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת.

אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן?

אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא.

אמר ליה: אי מטאי לגביה, לא איצטריכי לך.

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: מאי דכתיב: (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן. וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן. וכשגבר אויב ולכדום - כרכום בספריהם והציתום באש:

ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר: (ישעיהו מב, כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים - ענה אותו תינוק ואמר: הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו.

אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו.

אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו רבי ישמעאל בן אלישע.

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים. לימים נזדווגו שניהם במקום אחד. זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם. וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה.

אמרו: בוא ונשיאם זה לזה, ונחלק בוולדות.

הכניסום לחדר. זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה.

זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה? וזאת אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד?

ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה, וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן. ועליהן קונן ירמיה: (איכה א, טז) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים.

אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה. צפנת - שהכל צופין ביופיה. בת פניאל - בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים. שנתעלל בה שבאי כל הלילה.

למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: הראני את יופיה.

אמר לו: ריקא, אם אתה רוצה ליקח קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו.

אמר לו: אף על פי כן.

הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר.

אמרה לפניו: רבונו של עולם! "אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס"? ועליה קונן ירמיה: (ירמיהו ו, כו) בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו. "עליך" לא נאמר, אלא: "עלינו" - כביכול עלי ועליך בא שודד.

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: (מיכה ב, ב) ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו.

מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך (רבו) ללות. אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה.

שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים.

קדם ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא?

אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.

אמר לו: מה אעשה?

אמר לו: אם אתה שומע לעצתי - גרשה.

אמר לו: כתובתה מרובה.

אמר לו: אני אלווך, ותן לה כתובתה.

עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה.

כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן. ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד: