Enjoying this page?

4 - Revi'i - Shemos/Exodus - Terumah 26:15-30

ספר שמות - פרשת תרומה - כו:טו-ל - רביעי

טו  וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃

(טו) ועשית את הקרשים - היה לו לומר "ועשית קרשים", כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש, ונטע ארזים במצרים, וכשמת, ציווה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים. אמר להם: שעתיד הקב"ה לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו, "טם מטע מזורזים, קורות בתינו ארזים" - שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן:  

עצי שטים עומדים - אישטנטיבי"ש בלעז, [עומדות]. שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה בקירות המשכן. ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבים, להיות רוחב הקרשים לגובה הכתלים, קרש על קרש:

טז עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ 

(טז) עשר אמות ארך הקרש - למדנו שגבהו של משכן עשר אמות:

ואמה וחצי האמה רחב - למדנו ארכו של משכן לעשרים קרשים, שהיו בצפון ובדרום מן המזרח למערב, שלשים אמה:

יז יז שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃

(יז) שתי ידות לקרש האחד - היה חורץ את הקרש מלמטה, באמצעו בגובה אמה, מניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן, והן הן הידות. והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע. ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולים. והאדנים גבהן אמה, ויושבים רצופים, ארבעים זה אצל זה. וידות הקרש, הנכנסים בחלל האדנים, חרוצות משלשת צדיהן. רוחב החריץ כעובי שפת האדן. שיכסה הקרש את כל ראש האדן. שאם לא כן, נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים, שיפסיקו ביניהם. וזהו שנאמר (לקמן כד) "ויהיו תאמים מלמטה", שיחרוץ את צדי הידות, כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה: 

משולבות - עשויות כמין שליבות סולם, מובדלות זו מזו. ומשופין ראשיהם, לכנס בתוך חלל האדן, כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסולם:

אשה אל אחתה - מכוונות זו כנגד זו. שיהיו חריציהם שוים, זו כמדת זו. כדי שלא יהיו שתי ידות, זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה. ותרגום של "ידות", "צירין". לפי שדומות לצירי הדלת, הנכנסים בחורי המפתן:

יח וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃

(יח) לפאת נגבה תימנה - אין פאה זו לשון מקצוע, אלא כל הרוח קרויה פאה. כתרגומו, "לרוח עיבר דרומא":

יט וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת  עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃

כ וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן[1] הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃

כא וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃

כב וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן[2] יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃

(כב) ולירכתי - לשון סוף. כתרגומו, "ולסייפי". ולפי שהפתח במזרח, קרוי המזרח פנים, והמערב אחורים. וזהו "סוף", שהפנים הוא הראש:

תעשה שישה קרשים - הרי תשע אמות רוחב:

כג כג וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃

(כג) ושני קרשים תעשה למקצעת - אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית. כל שמונה קרשים בסדר אחד הן. אלא שאלו השנים, אינן בחלל המשכן. אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל, להשלים רחבו לעשר. והאמה מזה והאמה מזה, באות כנגד אמת עובי קרשי המשכן, הצפון והדרום. כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה:

כד כד וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃ 

(כד) ויהיו - כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה. שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם, להרחיקם זו מזו. זהו שפרשתי (לעיל יז) שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ ליד הקרש, לכסות את שפת האדן. וכן הקרש שאצלו. ונמצאו תואמים זה לזה. וקרש המקצוע שבסדר המערב, חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי, כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם:

ויחדו יהיו תמים - כמו תואמים:

על ראשו - של קרש:

אל הטבעת האחת - כל קרש וקרש היה חרוץ למעלה, ברחבו, שני חריצין בשני צדיו, כדי עובי טבעת. ומכניסו בטבעת אחת. נמצא מתאים לקרש שאצלו. אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות. ובקרש שבמקצוע היה טבעת בעובי הקרש הדרומי והצפוני, וראש קרש המקצוע שבסדר מערב, נכנס לתוכו. נמצאו שני הכתלים מחוברים:

כן יהיה לשניהם - לשני הקרשים שבמקצוע. לקרש שבסוף צפון, ולקרש המערבי, וכן לשני המקצועות:

כהכה וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃

(כה) והיו שמנה קרשים - הם האמורים למעלה (פסוק כב - כג) "תעשה ששה קרשים, ושני קרשים תעשה למקצעות". נמצאו שמנה קרשים בסדר מערבי. כך שנויה במשנת מעשה סדר הקרשים במלאכת המשכן (פרק א). היה עושה את האדנים חלולים. וחורץ את הקרש מלמטה, רביע מכאן ורביע מכאן, והחריץ חציו באמצע, ועשה לו שתי ידות כמין שני חמוקין. ולי נראה שהגרסא כמין "שני חווקין". כמין שתי שליבות סולם המובדלות זו מזו, ומשופות להיכנס בחלל האדן, כשליבה הנכנסת בנקב עמוד הסולם. והוא לשון "משולבות", עשויות כמין שליבה. ומכניסן לתוך שני אדנים. שנאמר (פסוק יט) "שני אדנים..ושני אדנים". וחורץ את הקרש מלמעלה, אצבע מכאן ואצבע מכאן, ונותן לתוך טבעת אחת של זהב, כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה. שנאמר (פסוק כד) "ויהיו תואמים מלמטה וגו'". כך היא המשנה. והפרוש שלה, הצעתי למעלה בסדר המקראות:

כו  כו וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃

(כו) בריחם - כתרגומו, "עברין". ובלעז אישבר"ש [מוטות]:

חמשה לקרשי צלע המשכן - אלו חמישה שלושה הן. אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות. זה מבריח עד חצי הכותל, וזה מבריח עד חצי הכותל. זה נכנס בטבעת מצד זה, וזה נכנס בטבעת מצד זה, עד שמגיעין זה לזה. נמצאו שעליון ותחתון, שנים שהן ארבע. אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל, ומבריח מקצה הכותל ועד קצהו. שנאמר (פסוק כח) "והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה". שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להיכנס לתוכן. שתי טבעות לכל קרש, משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש. - חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה, וחלק אחד מן התחתונה ולמטה. וכל חלק הוא רביע אורך הקרש. ושני חלקים בין טבעת לטבעת - כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו. אבל לבריח התיכון אין טבעות. אלא הקרשים נקובין בעוביין, והוא נכנס בהם דרך הנקבים, שהם מכוונין זה מול זה. וזהו שנאמר "בתוך הקרשים". הבריחים העליונים והתחתונים שבצפון ושבדרום אורך כל אחת חמישה עשר אמה. ובתיכון, ארכו שלשים אמה. וזהו "מן הקצה אל הקצה", מן המזרח ועד המערב. וחמשה בריחים שבמערב: אורך העליונים התחתונים שש אמות. והתיכון ארכו שתים עשרה, כנגד רוחב שמונה קרשים. כך היא מפורשת במלאכת המשכן (פרק א):

כז כז וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃

כח כח וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ 

כט כט וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃

(כט) בתים לבריחם - הטבעות שתעשה בהן, יהיו בתים להכניס בהן הבריחים:

וצפית את הבריחם זהב - לא שהיה הזהב מדובק על הבריחים, שאין עליהם שום צפוי. אלא בקרש היה קובע כמין שני פיפיות של זהב, כמין שני סדקי קנה חלול, וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן. ארכן ממלא את רוחב הקרש מן הטבעת לכאן, וממנה לכאן. והבריח נכנס לתוכו, וממנו לטבעת, ומן הטבעת לפה השני. נמצאו הבריחים מצופין זהב, כשהן תחובין בקרשים. והבריחים הללו מבחוץ היו בולטות. והטבעות והפיפיות לא היו נראות בתוך המשכן, אלא כל הכותל, חלק מבפנים:

ל וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הׇרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃

(ל) והקמת את המשכן - לאחר שיגמר, הקימהו:

הראית בהר - קודם לכן. שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו:

  1. 1 [רש"י בראשית ב, כא]
  2. 2 [רש"י בראשית מט, יג]