Enjoying this page?

2 - Sheini - Shemos/Exodus - Yisro 18:13-23

ספר שמות - פרשת יתרו - שני - יח:יג-כג

יג וַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב[1][2]:[3]

[ביאור ברש"י] 

(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת – מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי[4]. וּמַהוּ "מִמָּחֳרָת"[5]? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר[6].[7][8] וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר[9] אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים[10], שֶׁהֲרֵי קוֹדֶם מַתָּן תּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי..." (להלן פסוק טז)[11]. וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תוֹרָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז יָרַד וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת[12], וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה[13] וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם[14] וְיָרַד בְּיוֹם הַכּפּוּרִים[15]. וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כְּסֵדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "וַיְהִי מִמָּחֳרָת" עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה[16].[17] אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא[18], שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כַּאן "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חוֹתְנוֹ" (להלן פסוק כז), וּמָצִינוּ בְּמַסַּע הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם... אַל נָא תַּעֲזוֹב אוֹתָנוּ[19]" (במדבר י, כט-לא). וְאִם זֶה קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה[20], מִשֶּׁשְּׁלָחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם תֹּאמַר: שָׁם לֹא נֶאֱמַר "יִתְרוֹ" אֶלָּא "חוֹבָב", וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה? הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (שופטים ד, יא): "מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה" (עבודה זרה כ"ד ע"אזבחים קט"ז ע"א)[21].
וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה... וַיַּעֲמֹד הָעָם – יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּן עוֹמְדִים. וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ" וְכֻלָּם נִצָּבִים.
מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב – אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא "כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ" עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, וּכְאִלּוּ "נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב..." (שבת י' ע"א).

יד וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכׇל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃

טו וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃

(טו) כִּי יָבֹא – כְּמוֹ "כִּי בָא", לְשׁוֹן הוֹוֶה.
לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "לְמִתְבַּע אוּלְפָן", לִשְׁאוֹל תַּלְמוּד מִפִּי הַגְּבוּרָה.

טז כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהֽוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י[22] הָֽאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּֽוֹרֹתָֽיו׃

(טז) כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי – מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַדָּבָר – בָּא אֵלָי.

יז וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃

(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה – דֶּרֶךְ כָּבוֹד קוֹרְאוֹ הַכָּתוּב: חוֹתְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ.

יח נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר[23] לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃

(יח) נָבֹל תִּבֹּל – כְּתַרְגּוּמוֹ ("מִלְאָה תִלְאֵי"). וּלְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן כְּמִישָׁה, פלישטרי"ר[24] בְּלַעַ"ז, כְּמוֹ: "וְהֶעָלֶה נָבֵל" (ירמיהו ח,יג), "כִּנְבוֹל עָלֶה מִגֶּפֶן..." (ישעיהו לד, ד), שֶׁהוּא כָּמוּשׁ עַל יְדֵי חַמָּה וְעַל יְדֵי קֶרַח, וְכֹחוֹ תָּשׁ וְנִלְאֶה.
גַּם אַתָּה – לְרַבּוֹת אַהֲרֹן וְחוּר וְשִׁבְעִים זְקֵנִים.
כִּי כָבֵד מִמְּךָ – כָּבְדּוֹ רַב יוֹתֵר מִכּוֹחֲךָ.

יט עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃

(יט) אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ – בָּעֵצָה. אָמַר לוֹ: צֵא הִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה.
הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים – שָׁלִיחַ וּמֵלִיץ בֵּינוֹתָם לַמָּקוֹם, וְשׁוֹאֵל מִשְׁפָּטִים מֵאִתּוֹ.
אֶת הַדְּבָרִים – דִּבְרֵי רִיבוֹתָם.

כ וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃

כא  וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה[25] מִכׇּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת[26]׃

(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה – בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ.
אַנְשֵׁי חַיִל – עֲשִׁירִים, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַחֲנִיף וּלְהַכִּיר פָּנִים.
אַנְשֵׁי אֱמֶת – אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה, שֶׁהֵם כְּדַאי לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִהְיוּ דִבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִין.
שֹׂנְאֵי בָצַע – שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת מָמוֹנָם בַּדִּין, כְּהַהִיא דְּאָמְרִינָן: כָּל דַּיָּנָא דְּמַפְּקִין מָמוֹנָא מִנֵּיהּ בְּדִינָא, לַאו דַּיָּנָא הוּא (בבא בתרא נ"ח ע"ב).
שָׂרֵי אֲלָפִים – הֵם הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרִים לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף.
שָׂרֵי מֵאוֹת – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים הָיוּ.
שָׂרֵי חֲמִשִּׁים – שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף.
וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת – שִׁשִּׁים אֶלֶף (סנהדרין י"ח ע"א).

כב וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכׇל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ[27]׃

(כב) וְשָׁפְטוּ – "וִידִינוּן" (אונקלוס), לְשׁוֹן צִוּוּי.
וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ – דָּבָר זֶה לְהָקֵל מֵעָלֶיךָ.
וְהָקֵל – כְּמוֹ: "וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ" (לעיל ח, יא), "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" (מל"ב ג, כד), לְשׁוֹן הוֹוֶה.

כג אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכׇלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃ 

(כג) וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמוֹד – הִמָּלֵךְ בִּגְבוּרָה: אִם מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, תּוּכַל עֲמוֹד. וְאִם יְעַכֵּב עַל יָדְךָ לֹא תוּכַל לַעֲמוֹד.
וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה – אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים זְקֵנִים הַנִּלְוִים עַתָּה עִמָּךְ.

  1. 1 [שבת י' ע"א]
  2. 2 [כתבתי ביאור הבא ברש"י, לפני שראיתי את פירוש אדמו"ר בלקו"ש ח"ו בשיחה א' לפרשת ויקהל על פירש"י זה, [לקו"ש ח"ו שיחה ב לפרשת ויקהל] והרבי מבאר דברי רש"י לגמרי אחרת, ולבסוף בא פירוש אדמו"ר ברש"י זה. ויהיו דברים אלו רק קקס"ד ודיון בדברי אדמו"ר]
  3. 3 [לקו"ש ח"ו שיחה ב לפרשת ויקהל]
  4. 4 [היינו שסיפור הבא של התורה, קרא למחרת, מוצאי יום הכיפורים. וכיון שלא הוי ממחרת של הפסוקים שלפני זה, שבהם מסופר ש"ויבא יתרו", וכל סיפור הדברים שבפסוקים ה-יב, - כי בפשטות, זה שהביא את יתרו לבא כמפורש בפסוק הוא משום "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם." ומיד ובסמיכות לזה הוא בא "אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים" וכמסופר בפרשה שלאחרי זה בפרק יט פסוק ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר." א"כ כל זה הי' לפני מתן תורה, וכפשטות סדר הכתובים - א"כ קשה איך מה שכתוב לאחרי זה, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם" וגו שכנ"ל מהספרי הי' לאחרי מתן תורה הוא "ממחרת"? וזהו שקשה לרש"י]
  5. 5 [ומתרץ רש"י]
  6. 6 בזה שרש"י מבאר שירד מן ההר (ולא ממחרת יוהכ"פ) מבואר למה ישב אז משה לשפוט העם
  7. 7 [עי' בלקו"ש ח"ו שיחה א' לפרשת ויקהל אות ג' והערה 16 ו19. שם מבאר אדמו"ר שאף שמפרש רש"י "למחרת רדתו מן ההר" אין זה שולל פירוש הפשוט שזה הי' גם ממחרת הסעודה, וא"כ מובן שלא התענו אז, כי לא חלו אז דיני יוהכ"פ, כיון שהסליחה, וירידת משה מן ההר, הי' כבר באמצע היום, עיי"ש בארוכה] 
  8. 8 [ביום הכפורים. (ורש"י מדייק לכתוב רדתו מן ההר, ולא יום הכפורים להדגיש, שבהזדמנות הראשונה שירד מן ההר, "וישב משה לשפט את העם", ולא הי' יכול לשפוט אותם קודם כי הי' בהר. כמו שפירש רש"י לעיל פרק י"ט פסוק יד "מן ההר אל העם - מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם": ועפי"ז מובן שתולה הפסוק בממחרת של רדתו מן ההר, כי בלאו הכי למה שונה מחרת יום כיפורים מסתם מחרת, ולמה מדגיש הפסוק ממחרת, והי' צריך להתחיל מ"וישב משה לשפט את העם") היינו שרש"י מתרץ שבאמת אין הפירוש של ממחרת מהאירוע שכתוב בפסוקים שלפני"ז, אלא מ"מחרת רדתו מן ההר". ולפי"ז המשך הפסוקים הוא שיתרו הי' כל הזמן שם, ומחכה למשה שירד מן ההר, ו"ויהי ממחרת, (רדתו מן ההר) וישב משה לשפט וירא חותן משה .. ויאמר חתן משה ..נבל תבול" וגו'] [עד כאן הביא רש"י שכן כתב הספרי, ועכשיו מוכיח רש"י כדברי הספרי הנ"ל]
  9. 9 [שהמדובר בפרשה זו]
  10. 10 [ולא ממחרת של המסופר בתורה לפני זה]
  11. 11 [שאמר משה כתשובה לחותנו, אלא שעדיין אין זה מוכרח שהוא למחרת יום הכפורים, כי אולי זה הי' למחרת מתן תורה, או ממחרת אירוע אחר שלפני יום הכפורים, ולכן ממשיך רש"י להוכיח, שע"כ אין לומר "והודעתי את חקי", עד למחרת יום הכפורים]
  12. 12 [כיון שבשבעה בתמוז נגמרים הארבעים יום מז' סיון, שבהם עלה להר סיני, כמבואר בפסוק שהי' שם ארבעים יום]
  13. 13 [כמבואר ברש"י פרק יט פסוק ג "וכל עליותיו בהשכמה היו, שנאמר (שמות לד ד) וישכם משה בבקר". וא"כ לא שייך לומר לא בי"ז, ולא בי"ח, "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב."]
  14. 14 [על ההר, כמבואר החשבון בכמה מקומות ברש"י, ובכל זמן הזה לא שייך לומר פסוק הנ"ל]
  15. 15 [א"כ פרשה זו שנאמר בה "ויהי ממחרת", היא למחרת רדתו מן ההר, ולא למחרת מהאירוע שבהפסוקים שלפני זה אלא שא"כ נמצא, לא רק שהפירוש של "ויהי ממחרת" הוא לא כפשוטו, אלא שכל הפרשה מתחיל מ"ויהי ממחרת", עד "וישלח משה" היינו מפסוק י"ג עד פסוק כ"ז, אין מקומה של פסוק וסיפור זה כאן לאחר יציאת מצרים, ולפני מתן תורה, אלא לאחרי יום הכפורים. ועל כן ממשיך רש"י שאין הכי נמי].
  16. 16 היינו בשנה שניה כשנסע יתרו לאחרי מסע הדגלים אז נכתב פרשה זו שכתוב בה שממחרת יוהכ"פ כשישב משה לשפוט העם וכו'. כדמוכח בסוף פרשה זו שלאחרי כל הספור נסע יתרו א"כ נכתב בשנה השניה
  17. 17 [היינו שנה שניה שמתחלת בתשרי, וא"כ יציאת מצרים בטו בניסן הוא בשנה ראשונה, ויום הכפורים שהוא לאחרי תשרי, הוא השנה השניה, לפי חשבון השנים שאנו מונים למנין בריאת העולם, שהתחלת השנה הוא מתשרי] [הנה עד כאן הי' מובן שרש"י לומד שרק הפרשה, מהפסוק "ויהי ממחרת" והמשך הסיפור אין זו כתובה בסדר, ולכן כותב רש"י על "ויהי ממחרת" "מחרת רדתו מן ההר", ומוציא מן פירוש הפשוט של "ויהי ממחרת" שקאי על האירועים שלפני זה. אבל יש דיעה בחז"ל שגם הסיפור ש"ויבא יתרו" וגו', הי' לאחר מתן תורה, א"כ אין צריך להוציא את הפירוש הפשוט של "ויהי ממחרת" מפשוטו, שקאי על האירוע שלפני זה, ועל הזמן ש "ויבא יתרו" וגו' על זמן זה נאמר "ממחרת", ואף "ויבא יתרו" הי' אחרי יום הכפורים] [עכשיו מוסיף רש"י, שלבד זה ש"והודעתי את חקי" לא שייך עד לאחר יום הכפורים, וא"כ "פרשה זו (היינו "ויהי ממחרת" וגו') אין כתובה כסדרי", הנה, הפסוק האחרון שבפרשה זו, שכתוב בה "וישלח משה את חותנו", בעל כרחינו ג"כ אין מקומה כאן. ורש"י מרמז שישנו סברא שיתרו בא לאחר מתן תורה, וגם התחלת הפרשה, "ויבא יתרו" הוא לאחר מתן תורה, וא"כ כל פרשה זו אין מקומה כאן לפני מתן תורה. ולדעה ההיא אין צריך לדחוק ש"ויהי ממחרת" היינו לא כפשוטו, היינו ממה שמסופר בכתובים שלפני זה, כיון שיש לומר, שיתרו הגיע, וכל הסיפור קרא ביוהכ"פ לאחרי שירד משה מן ההר, וממחרת היינו ממחרת כפשוטו. (אבל אינו נראה שרש"י מקבל את זה, כיון שזה לא כפי סדר הפסוקים ורק על פרשה זו של "ויהי ממחרת" כותב רש"י ואין פרשה זו כתובה על הסדר), אבל רש"י עכשיו רצונו להוכיח שאף אם נתעקש ונאמר שלמ"ד יתרו קודם מ"ת בא, כפי שמבואר מפשוטות הכתובים, ונדחוק לפרש ש"ויהי ממחרת", הוא כפשוטו, (אף שקשה כנ"ל איך שייך והודעתי, לפני מ"ת,) וא"כ נמצא שהכל הוא לפי הסדר (או שנאמר שרק הסיפור הדברים של ויהי ממחרת הוא לא על הסדר) ע"ז מבאר רש"י שגם לפי דבריו, עכ"פ הפסוק האחרון שבפרשתינו, ש"וישלח משה את חותנו" שבסוף הפרשה, אין כאן מקומו, כי "וישלח משה את חותנו", הי' בחודש אייר בשנה השניה, בעת מסע הדגלים, א"כ אין זה מקומו כאן. וא"כ כבר אינו קשה כל כך לומר שגם הפסוקים שלפני"ז מתחיל מ"ויהי ממחרת" הם גם כן לא על הסדר. (אבל אין מזה לבד ראיה מספקת להוכיח שכמו ש"וישלח משה את חותנו", הוא זמן הרבה לאחרי "ויבא יתרו, א"כ גם "ויהי ממחרת", הוא זמן הרבה אחרי ויבא יתרו, ולהוציא מפירוש הפשוט, של "ויהי ממחרת", כיון שאף אם "ויהי ממחרת" הוא מחרת האירועים המסופרים בפסוקים שלפניו, וקראו לפני מתן תורה,, מ"מ יש לומר, שגמר הסיפור, מה שקרה עם יתרו "וישלח משה את חותנו", כאן, אף שאין כאן מקומו, כיון שמספר אודותו, ולכן עיקר הראי' המוכחת היא מזה שלא שייך "והודעתי את חקי" עד לאחרי יום הכפורים. אמנם סיוע קצת יש מזה שגם סוף הסיפור אין כאן מקומו. וזהו שממשיך רש"י]
  18. 18 [וכן אנו תופסים בפשוטו של מקרא] [מ"מ מוכרחים אנו לומר ש]
  19. 19 [ורש"י לומד, שמאותו דיבור של משה ליתרו בבמדבר מוכרח, שיתרו לא עזב אותם מעת שבא, כיון שלא מצינו בשום מקום שחזר כדלהלן, וא"כ זה שכתוב בפרשתנו ש"וישלח משה את יתרו" בעל כרחינו שהוא לאחרי הסיפור שם, ומזה מוכיח רש"י שחייבים לומר ש"וישלח משה", שבפרשתינו, הוא לאחרי כ' באייר כי]
  20. 20 [והיינו שנאמר, שבסיום זה של "וישלח משה את חותנו" הוא מסיים מה שהתחיל בתחלת הפרשה, ש"ויבא יתרו", וכל זה קרא קודם למתן תורה. (ונאמר ש"ויהי ממחרת" וגו, הוא כפשוטו, הכל לפני מ"ת,ונתרץ "ויהי ממחרת" באיזה שהוא אופן אחר) וע"ז מוכיח רש"י שאין לומר כן ובעל כרחינו זה שכתוב בבפרשתינו שוישלח לא הי' יכול להיות לפני מ"ת. כיון שלא מצינו בתורה שיתרו בא עוד הפעם. והתורה לא היתה אומר במסע הדגלים "אל נא תעזוב אותנו", אם לא הזכיר שחזר, ורק כתב שנסע (בפרשתינו). וא"כ על כרחינו לומר ש"וישלח משה את חותנו, הוא לאחרי המסופר בבמדבר בעת מסע הדגלים, א"כ נמצא שהמסופר בפסוק אחרון זה בפשרשתינו ש"וישלח משה", אינו מופיע כסדר הדברים, א"כ כבר נוכל לומר ג"כ שהפרשה שלפני"ז, של "ויהי ממחרת", ג"כ אינו כסדר, ומ"ש בסוף הפרשה "וישלח משה את חותנו" זה קרא לאחרי המסופר במסע הדגלים]
  21. 21 [הנה בפנים השיחה הנ"ל ע' 213 [לקו"ש ח"ו שיחה ב לפרשת ויקהל] כותב אדמו"ר, שבאותו היום (היינו יום הכיפורים) הקריבו את העולה וזבחים, ובאו לאכל לחם. היינו שמפרש אדמו"ר, ש"ויהי ממחרת" פירושו גם כפשוטו למחרת האירועים שמסופר אודתם בפסוקים שלפניו. ובהערה 19 שם מבאר שמה שרש"י מפרש מחרת רדתו מן ההר, אינו בא לשלול את פירוש הפשוט. ומביא שכן הבינו בדברי רש"י הדעת זקנים והט"ז. אלא שלפי זה נשאר לנו לבאר מה קשה לו לרש"י, לאחרי שמפרש מהספרי ש"ויהי ממחרת" היינו למחרת רדתו מן ההר, שמקשה רש"י "ומהו ממחרת?" הרי אנו אומרים שזה אינו שולל פירוש הפשוט שזה הי' ממחרת המסופר לפני"ז? וע"ז מתרץ שם אדמו"ר, שקשה לי' לרש"י שמיד אחרי המילים "ויהי ממחרת", כתוב "וישב משה לשפט את העם", ומשמע שהי' יכול משה לשפוט את העם כיון שהי' ממחרת, (אבל "ישיבת משה לשפוט את העם אינה תלוי' בהסעודה") לכן פירש"י למחרת רדתו מן ההר שיכול לשפוט. ובשוה"ג שם מבאר שקושיא זו אינה חזקה (כיון שיש לומר ש"ויהי ממחרת" קאי לאחר הסעודה עם חותנו, ולמחרת "וירא חותן משה" וכו') אלא כיון שרש"י מביא מן הספרי שהי' ממחרת יוהכ"פ א"כ לפי"ז יומתק ש"מהו ממחרת" למחרת רדתו מן ההר. ובעהרה 16 מבאר אדה"ז שאין לומר שהי' קשה לו לרש"י ("ומהו ממחרת?") שאין לפרש שממחרת כפשוטו, להסעודה שמסופר בכתוב שלפניו, כיון שהיו צריכים להתענות כיון שהי' ביוהכ"פ, וע"ז מפרש רש"י שבאמת לא הי' ממחרת הסעודה שבכתוב שלפניו אלא ממחרת יוהכ"פ. זה אינו, שלהמ"ד יתרו לאחר מ"ת בא, מוכרח שכל הפרשה שלפני "ויהי ממחרת" היתה ביוה"כ". כיון שמזמן מ"ת עד יוהכ"פ הי' משה בהר, ואחרי זה כש"ויהי ממחרת" הציע כבר יתרו למשה, א"כ הי' יכול להגיע רק ביום הכפורים. אלא שלכאורה צריך לעיין איך נלמוד לפי המ"ד שסובר שיתרו לפני מ"ת בא? ולכאורה כל הסיפור עד פסוק י"ב הי' לפני מ"ת , ופסוק יג שמתחיל "ויקח יתרו חתן משה עלה קרא ביוהכ"פ, ולכן בפסוק יג "ויהי ממחרת" הוא למחרת הסעודה שלפני זה. אמנם כיון שמפשטות הכתובים לכאורה נראה שיתרו לפני מ"ת בא, הנה הגם שאדמו"ר מוכיח שלמ"ד אחרי מ"ת מוכרחים לומר שבא ביוהכ"פ, וא"כ שחטו, ואכלו ביוכ"פ. עכ"פ רואים מדברי אדמו"ר אלו, שלא היו קשה לו, שהיינו מתרגמינן שכוונת רש"י ש"ממחרת", הוא לא כפשוטו, אלא למחר ירידתו מן ההר. (אף שבפנים השיחה כותב כי פשטות לשון "ממחרת" הוא כפשוטו") א"כ כיון שלמ"ד שלפני מ"ת בא מוכרחים לומר שבא לפני יוהכ"פ, א"כ למה אין ללמוד ברש"י "ומהו ממחרת" היינו להמ"ד שלפני מ"ת בא, וכיון שהספרי אומר שזה ביום הכיפורים א"כ אינו יכול להיות ממחרת, אם כל הפסוקים שלפני "והיה ממחרת" היו בתקופה אחרת, וכפי שלמדנו בתחילה בפירש"י? ונראה שמלשון רש"י בהמשך "אף לדברי האומר יתרו קודם מ"ת בא", היינו שזה רק "אף" (אבל עיין הפי' שלמדנו לעיל) ואדמו"ר לומד בפשטות שרש"י קאי בעיקר אליבא דמ"ד לאחר מ"ת בא. אבל מלשונו בשוה"ג להערה 10 נראה ששקולים הם. וצריך לעיין בכל זה כשיהי' פנאי יותר].
  22. 22 [רש"י שמות יח, יג]
  23. 23 [רש"י שמות ז, יד]
  24. 24 [fleistrir = לכמוש, לנבול]
  25. 25 [רש"י שמות יח, א]
  26. 26 [סנהדרין י"ח ע"א]
  27. 27 [הוריות ד, א] [רש"י שמות יח, כו]