במדבר פרק ח

(ביאור)

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ב דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃

(ב) בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו. שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם. שאתה מדליק ומטיב את הנרות:

בהעלתך - על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה. שצריך להדליק, עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו: מכאן שמעלה הייתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב:

אל מול פני המנורה - אל מול נר אמצעי. שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה:

יאירו שבעת הנרות - שישה שעל ששת הקנים. שלושה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן. וכן שלשה המערביים, ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה? כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך:

ג וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַֽהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶֽעֱלָ֖ה נֵֽרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

(ג) ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה:

ד וְזֶ֨ה מַֽעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃ {פ}

(ד) וזה מעשה המנורה - שהראהו הקב"ה באצבע. לפי שנתקשה בה. לכך נאמר "וזה":

מקשה - בטדי"ץ בלע"ז [עשוי בהכאה]. לשון "דא לדא נקשן" (דניאל ה, ו). עשת של ככר זהב הייתה, ומקיש בקורנס, וחותך בכשיל, לפשט אבריה כתיקונן. ולא נעשית איברים איברים ע"י חבור:

עד ירכה עד פרחה - ירכה היא השידה שעל הרגלים. חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים:

עד ירכה עד פרחה - כלומר גופה של מנורה כולה, וכל התלוי בה:

עד ירכה - שהוא אבר גדול:

עד פרחה - שהוא מעשה דק שבה, הכל מקשה. ודרך "עד" לשמש בלשון זה. כמו (שופטים טו, ה) "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית":

כמראה אשר הראה וגו' - כתבנית אשר הראהו בהר. כמו שנאמר, (שמות כה, מ) "וראה ועשה בתבנית וגו'":

כן עשה את המנורה - מי שעשאה. ומדרש אגדה: ע"י הקב"ה נעשית מאליה:

[לקו"ת בהעלותך ד"ה וזה מעשה המנורה] 

ה וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

[ביאור]

ו קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִֽהַרְתָּ֖ אֹתָֽם׃

(ו) קח את הלווים - קחם בדברים. אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום:

ז וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶֽעֱבִ֤ירוּ תַ֨עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ׃

(ז) הזה עליהם מי חטאת - של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם:

והעבירו תער - מצאתי בדברי רבי משה הדרשן: לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים:

ח וְלָֽקְחוּ֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֔ר וּמִ֨נְחָת֔וֹ סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן וּפַר־שֵׁנִ֥י בֶן־בָּקָ֖ר תִּקַּ֥ח לְחַטָּֽאת׃

(ח) ולקחו פר בן בקר - והוא עולה. כמו שנאמר, (פסוק יב) "ועשה את האחד עולה". והוא קרבן צבור בעבודה זרה:

ופר שני - מה תלמוד לומר שני? לומר לך, מה עולה לא נאכלת, אף חטאת לא נאכלת. ובזו יש סמך לדבריו [של ר' משה הדרשן שנזכר בפסוק ז] בתורת כהנים. ואומר אני שהוראת שעה הייתה. ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודה זרה עם פר העולה:

ט וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(ט) והקהלת את כל עדת - לפי שהלוים נותנים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם, ויסמכו את ידיהם עליהם:

י וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָֽמְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם׃

יא וְהֵנִיף֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יְהוָֽה׃

(יא) והניף אהרן את הלווים תנופה - כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלוש תנופות נאמרו בפרשה זו: הראשונה, לבני קהת. לכך נאמר בם "והיו לעבוד את עבודת ה'". לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם, הארון והשולחן וגו'. השניה, לבני גרשון. לכך נאמר בם [פסוק יג] "תנופה לה'". שאף עליהם הייתה עבודת הקודש. יריעות, וקרסים הנראים בבית קדש הקדשים. והשלישית, [פסוק טו] לבני מררי:

יב וְהַלְוִיִּם֙ יִסְמְכ֣וּ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַפָּרִ֑ים וַֽ֠עֲשֵׂה אֶת־הָֽאֶחָ֨ד חַטָּ֜את וְאֶת־הָֽאֶחָ֤ד עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־הַלְוִיִּֽם׃

יג וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

יד וְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃