אסתר פרק א
א וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃
ויהי בימי אחשורוש – מלך פרס היה, שמלך תחת כורש, לסוף שבעים שנה של גלות בבל:
הוא אחשורוש – הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו:
המֹלך – שמלך מעצמו, ולא היה מזרע המלוכה:
מהדו ועד כוש וגו' – המולך על מאה ועשרים ושבע מדינות, כמו שמלך מהודו ועד כוש, שעומדים זה אצל זה.
וכן "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" (מלכים א' ה, ד). שהיה רודה בכל עבר הנהר, כמו שהוא רודה מתפסח ועד עזה:
ב בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
כשבת המלך אחשורוש וגו' - כשנתקיים המלכות בידו. ורבותינו פירשוהו בעניין אחר במסכת מגילה:
ג בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַֽעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃
הפרתמים - שלטונים בלשון פרס:
ד בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֨שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃
ימים רבים - עשה להם משתה:
ה וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּֽחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃
גנת - מקום זרעוני ירקות:
ביתן - נטוע באילנות:
ו ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת[1] אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּֽהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃
חור כרפס ותכלת - מיני בגדים צבעונים פירס להם למצעות:
אחוז בחבלי בוץ וארגמן - מרוקמים בפתילי בוץ וארגמן, אותן פרס להם "על גלילי כסף ו"על "עמודי שש":
מטות זהב וכסף - ערך לישב עליהם לסעודה:
על רצפת - קרקעות של "בהט ושש וגו'". מיני אבנים טובות, פירשו רבותינו. ולפי משמעות המקרא כך שמם:
ז וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
והשקות בכלי זהב - כמו ולהשקות:
שונים - משונים זה מזה וכן, "ודתיהם שונות". ורבותינו דרשו מה שדרשו:
ויין מלכות רב - הרבה. ורבותינו אמרו, שהשקה אותם כל אחד ואחד יין שהוא זקן ממנו:
ח וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַֽעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃ {ס}
כדת - לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול. ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי. אבל כאן, "אין אונס":
יסד - לשון יסוד כלומר כן תקן וצוה:
על כל רב ביתו - על כל שרי הסעודה: שר האופים, ושר הטבחים, ושר המשקים:
לעשות כרצון איש ואיש - לכל אחד רצונו:
ט גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָֽשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
י בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַֽאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
ביום השביעי - רבותינו אמרו שבת היה:
יא לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
יב וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּֽרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֨לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַֽחֲמָת֖וֹ בָּֽעֲרָ֥ה בֽוֹ[2]׃ {ס}
ותמאן המלכה ושתי - רבותינו אמרו, לפי שפרחה בה צרעת, כדי שתמאן, ותהרג. לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות, ועושה בהן מלאכה בשבת, נגזר עליה, שתפשט ערומה בשבת:
ויקצף - ששלחה לו דברי גנאי:
יג וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַֽחֲכָמִ֖ים יֹֽדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹֽדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃
כי כן דבר המלך - כי כן מנהג המלך בכל משפט לשום את הדבר לפני כל יודעי דת ודין:
יד וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּֽשְׁבִ֥ים רִֽאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃
והקרב אליו - לערוך דבריו לפניהם, אלו הם, "כרשנא שתר וגו'":
טו כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּֽרִיסִֽים׃ {ס}
טו כדת מה לעשות - מוסב על, "ויאמר המלך לחכמים":
טז וַיֹּ֣אמֶר מומכן (מְמוּכָ֗ן) לִפְנֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָֽוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
עותה - לשון עון:
יז כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵֽינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃
כי יצא דבר המלכה על כל הנשים - זה שביזתה את המלך על כל הנשים להבזות אף הן את בעליהם:
יח וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃
תאמרנה שרות פרס ומדי - "לכל שרי המלך", את הדבר הזה. והרי זה מקרא קצר:
וכדי בזיון - ויש בדבר הזה הרבה "בזיון וקצף":
יט אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַֽעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃
דבר מלכות - גזרת מלכות של נקמה שצוה להורגה:
ויכתב בדתי פרס ומדי - בספרי חוק ומנהג המלכות:
ולא יעבור - חוק זה מביניהם. שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה:
אשר לא תבוא ושתי - ולכך נהרגה:
כ וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃
כא וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃
כב וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִֽהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ {ס}
ומדבר כלשון עמו - כופה את אשתו ללמד את לשונו, אם היא בת לשון אחר:
Megillas Esther: Chapter 1 (Translation & Commentary)
The Rise of Achashverosh
1:1 It was in the days of Achashverosh—this is the Achashverosh who reigned from Hodu (India) to Kush (Ethiopia), over 127 provinces.
Rashi: He was a Persian king who took power after King Cyrus at the end of the 70 years of the Babylonian exile. The phrase "He was Achashverosh" implies he remained wicked from the beginning of his reign to the end. While Hodu and Kush are geographically close, the verse highlights his power: just as he ruled easily over neighboring lands, he ruled with equal strength over all 127 provinces.
1:2 In those days, when King Achashverosh established himself on his royal throne in Shushan the capital.
Rashi: This refers to the time when his kingdom was firmly established in his hands.
The Grand Feast
1:3 In the third year of his reign, he made a feast for all his princes and servants, the army of Persia and Media, the nobles, and the provincial officials.
1:4 He displayed the vast riches of his glorious kingdom and the splendor of his excellent majesty for many days—180 days in total.
Rashi: The feast itself lasted the entire 180 days; he didn't just show off his wealth, he hosted them the entire time.
1:5 When those days were over, the king made a seven-day feast for all the people in Shushan, from the greatest to the least, in the courtyard of the king’s palace garden.
Rashi: The venue included both a vegetable garden (Ginas) and an orchard of trees (Bitan).
1:6 There were hangings of white, fine cotton, and blue, embroidered with cords of linen and purple wool on silver rods and marble columns. There were couches of gold and silver on a pavement of green, white, shell, and onyx marble.
Rashi: These were expensive, colorful garments spread out for the guests' comfort. The floor was made of various precious stones (according to our Sages) or specific types of colored flooring (according to the simple meaning).
1:7 Drinks were served in golden vessels—each vessel different from the other—and royal wine was plentiful, as befitting the king.
Rashi: "Different vessels" refers to their unique designs. Our Sages add that the wine was "older" (Rav) than the guest drinking it; each person was served wine aged longer than their own years.
1:8 The drinking was according to the law, with no one being forced; for the king had instructed every steward of his house to act according to each man’s will.
Rashi: Usually, guests were forced to drain large vessels. Achashverosh made it a law that no one be coerced, allowing every guest to drink as they pleased.
The Conflict with Vashti
1:9 Also, Queen Vashti made a feast for the women in the royal house of King Achashverosh.
1:10 On the seventh day, when the king’s heart was merry with wine, he commanded the seven chamberlains who served him—Mehuman, Biztha, Harbona, Bigtha, Abagtha, Zethar, and Carcas...
Rashi: This was the Sabbath day, which was also the final day of the feast.
1:11 ...to bring Queen Vashti before the king wearing her royal crown, to show the nations and princes her beauty, for she was very good-looking.
1:12 But Queen Vashti refused to come at the king’s command brought by the chamberlains. The king became very angry, and his wrath burned within him.
Rashi: Our Sages teach that she developed leprosy and could not appear. Furthermore, she was punished on the Sabbath because she used to force Jewish daughters to work naked on the Sabbath. She sent back insulting words to the king, which is why his anger was so intense.
The Royal Decree
1:13 The king spoke to the wise men who "knew the times"—for it was the king’s custom to consult experts in law and judgment.
1:14 Those closest to him were the seven princes of Persia and Media: Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan.
Rashi: Their role was to set up and analyze the case before the king.
1:15 "According to the law, what should be done to Queen Vashti for failing to obey the command of King Achashverosh?"
1:16 Then Memucan spoke up before the king and the princes: "Queen Vashti has wronged not only the king but all the princes and all the peoples in the king’s provinces!"
Rashi: Memucan was the least of the seven but spoke first. He argued that her sin was a public offense.
1:17-18 He argued that when the news of the queen’s defiance spreads, all women will despise their husbands. The noblewomen of Persia and Media will follow her lead, leading to endless contempt and anger.
1:19 "If it pleases the king, let a royal edict be issued and written into the laws of Persia and Media so it cannot be revoked: that Vashti shall never again come before the king, and let the king give her royal position to someone better than she."
Rashi: This "royal edict" was a decree of revenge involving her execution. The law was written so it would never "pass away," becoming a permanent warning for future generations.
1:20-21 When the king’s decree is heard throughout the land, all women will honor their husbands. The advice pleased the king, and he did as Memucan suggested.
1:22 He sent letters to all provinces, in every script and language, stating that every man should be the ruler of his own home and speak the language of his own people.
Rashi: This meant a man could force his wife to learn his language if she came from a different background.
Summary
The Megillah opens by establishing Achashverosh's vast power and his penchant for excess. During a grand seven-day feast in Shushan, a drunken king orders Queen Vashti to appear, but her refusal—fueled by both vanity and a Divine punishment of leprosy—ignites a royal crisis. On the advice of Memucan, the king executes Vashti and issues a kingdom-wide decree regarding the authority of husbands. While the king intended to solidify his control, this decree serves the Divine plan to remove Vashti and pave the way for Esther.