Enjoying this page?

ביאור על הנ"ל

ביאור על הנ"ל

הנה תלת חללין דגלגלתא (הנזכר בזוהר ואתחנן דף רס"ב א') הן תלת מוחין חב"ד. ועל כל חלק מוח גשמי' שורה אור השכל השייך למוח ההוא (וע' מק"מ שם פי' המוחין הן חב"ד דז"א, ואור המתלבש בהן היינו מחב"ד דאימא) כנודע בחכמת הרפואה.

וכשם שהוא למטה באדם בגשמי' כך הוא למעלה בז"א.

והנה על המוחין וחב"ד חופף הגולגלת. ובסוף הגלגלת היא מצחא. והמצח הוא כנגד מוח הדעת, כי מוח הדעת הוא באמצע. שמוח חכמה ומוח בינה הם מלפנים ומוח הדעת באחוריים באמצע ב' המוחין חו"ב. ולכן הוא נגד המצח.

והדעת הוא ענין התקשרות בפנימיות, שכפי שנגמר בחו"ב כן יתקיים. ולכן לעומתו מכוון המצח שהוא בחיצוניות המוחין ג"כ בחינה זו, דהיינו ההסכמה שהוסכם לקיים מה שרצה ע"פ השכל. והוא רשימו שנשאר אחר הסתלקות המוחין כנ"ל.

(אך הדעת הוא בחי' פנימיות, שבעוד החו"ב מאירין בתוקפן הוא מקשרם וממשיכם בבחי' פנימיותו כו'. וע' בשער היחודים פ"ז מבואר איך הדעת מאיר במצחא. וכ"ה בע"ח ובזהר הרקיע על האד"ר גבי מצחא כו' ע"ש):

והנה אהרן הוא מז' רועים שממשיך רעותא דלבא כו'.

אך באמת אח"כ חולפת ועוברת, שיש מחיצה של ברזל מפסקת. רק לפעמים מציץ מן החרכים. היינו הרהורי תשובה. וא"כ פעמים הוא כך ופעמים כך.

והעצה להיות על מצחו תמיד דוקא כו' הוא ע"י משה. תורה צוה לנו משה. בחר לנו אנשים כו'.

כי הזלעו"ז, היא מחיצה של ברזל המפסקת, הוא בחי' עמלק: "אם תגביה כנשר", חוצפה וגסות הרוח עקשות ונצחנות כו' (כי עמלק הוא יודע רבונו ומכוון למרוד בו, שהוא הקליפה שכנגד הדעת ואינו מניח את הדעת להתפשט במדות ע"י חוצפה בלי טעם ודעת, וכמ"ש במ"א בביאור שע"פ זכור דעמלק. וע' בהרמ"ז ר"פ ויקהל מענין זה) כנודע.

והמבטל בחינה זו הוא בחי' משה מ"ה בטול והתורה היא למוד בבחי' בטול כו'. כי האומר אין לי אלא תורה כו'. אלא תורת משה. ולא תחללו. כי אתה הוא קודם שנברא כו'. הוא ממש בלי שינוי. ולכאורה הרי המחשבה והדבור הם יש כו'?

אלא הבטול הוא בחכמה תתאה היא תושבע"פ מעולם ועד עולם מלכות דיצירה עתיק לעשי' וחכמה דנוק' דעשי' היא התורה אשר לפנינו או"ה כו':

וזהו ענין ועשית ציץ לשון זכר הארה שנמשך מלמעלה. משא"כ צצית לשון נקבה הוא ממטה למעלה בבחי' תפלה (עיין בטעמי מצות להרח"ו פ' תצוה מצות ציץ כו').

אבל תורה היא מלמעלה למטה הבטול ולא תחללו. והוא הזלעו"ז שכנגד עמלק. ועי"ז נמשך להיות גילוי י"ה בו"ה היינו באהוי"ר.

וזהו שמשה הוא העושה הציץ.

(וא"ש לפמ"ש הרח"ו שם, שהציץ הוא נמשך ממוחין דאבא שזהו בחי' משה.

גם למעלה יותר במצח' דא"א הנה מאיר שם בחי' דעת דא"א וגם זה הוא בחי' משה ששרשו בחינת דעת עליון.

וזהו המבטל לבחי' עמלק שהוא רק כנגד דעת תחתון שם הוא מסתיר ומכסה כו'. ולמעלה יותר הנה שם מ"ה המאיר במצחא דא"ק זהו ג"כ בחי' משה.

וז"ש ונחנו מה. וכמ"ש במ"א ע"פ משה ידבר כו'.

ולכן נאמר לו דוקא ועשית ציץ, שהיא הארה המאיר בבחי' מצחא הנ"ל בבחי' דעת עליון שלמעלה מהשגה. וכן שם מ"ה הבטול במציאות. שזהו דוקא המבטל בחי' עמלק כו'.

ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות מענין המן שהוא בחי' יש. ושהמנגד לבחי' זו הוא בטול רצון עיניו למטה ונחנו מה כו')

וזהב טהור היינו ג"כ בחי' רשפי אש משא"כ כסף אהבה כמים כו'.

ופתחת עליו פתוחי חותם.

הנה פתוחי חותם הם אותיות דבינה יסוד דאימא שבה נצטיירו אותיות. כי הרי החכמה היא בחי' ברק ואין בה שום תמונה. רק בינה היא יש ושייך בה בחי' אותיות. כי אורייתא מחכמה נפקת ונתלבשה בבינה שהם תרין רעין כו'. וזהו ענין סופר וספור.

(עמ"ש ע"פ זה שמי. ולקמן ע"פ אמר עם הספר)

ואותיות אלו הם כדמות חותם החקוק בשעוה שנחקק שם אברהם עד"מ ואינו מערך ומהות אברהם עצמו. וכך הרי להיות חכמה הנה כולם בחכמה עשית. שהחכמה בחי' עשי' נחשבת לגבי הקב"ה.

וכנודע מענין עסק התורה לשמה לשם התורה עצמה להיות תורה התלבשות א"ס בחכמה לכן נק' חותם כחותם האותיות שהם על השעוה כו':

end of recording

קדש להוי"ה. וארז"ל: קדש למ"ד למטה הוי"ה מלמעלה.

דהנה ע"י תורה נעשה או"פ: "ותורתך בתוך מעי".

וזהו: "פתוחי חותם" הנ"ל. וע"י המצות נמשך מקיפין.

וזהו ענין קדש למ"ד, כמאמר: "אשר קדשנו במצותיו". קדוש מובדל שהוא בחי' מקיף. והלמ"ד הם ג' אורות מקיפין דכח"ב [=דכתר חכמה בינה].

(וכנודע מענין: "צלם אלקים". הצ' הוא ט"ס דאו"פ. והלמ"ד הוא בחינת מקיף כו'. עמ"ש ע"פ כי תצא)

ואעפ"כ כ"ז הוא למטה. שזהו מה שבאתערותא דלתתא ממטה למעלה נעשה אתעדל"ע.

ו"הוי"ה מלמעלה", הוא בחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם.

כי יש הוי"ה הוי"ה, ופסיק טעמא בינייהו. כי הוי"ה באצילות, יו"ד וקש"י [=וקוצו של יוד] רומז לכתר וחכמה. 

אך יש שם הוי"ה הוא למעלה מהאצילות, שהוא מקור להיות שם הוי"ה שבאצי'. כי התהוות אצי' כשעלה ברצונו כו'. וזהו כתר דאצי' קוצו של יו"ד.

אך להיות רצון לרצון זה הוא מבחי' רעוא דכל רעוין והוא בחי' עתיק.

וזהו ויקרא הוי"ה הוי"ה. פי' ויקרא שם הוי"ה דאצילות את בחי' הוי"ה שלפני האצי'.

(עיין לקמן סוף הדבור פי' בע"א: דהוי' הא' תקוני הראש כו' והכל למעלה ולפני י"ג מדה"ר. ושני הפי' אמת)

ובחי' זו היא אשר אין אתעדל"ת מגעת שם. ולכן בחינת קדש למ"ד נק' למטה לגבי בחי' שם הוי"ה זה.

ולכן נאמר גבי ציץ: "לרצון לפני הוי"ה", כלומר לפני שם הוי"ה דאצי'. או לפני לשון פנימיות שהוא פנימיות שם הוי"ה כו'.

וכמ"ש גבי יוה"כ: "לפני הוי"ה תטהרו". ולכן שם הוא תמיד לרצון.

וכן באדם בעבודת ה'. הנה בבחי' מצחא שהוא חיצוניות הרצון בלי טעם, רק מרשימו שנשאר אחר התפלה מהתבוננות בינה ודעת שהיה לו בשעת התפלה.

וזהו: "תמיד" דוקא, ר"ל, בכל היום כולו, אף שאינו מתבונן. ואף כשעוסק בצורכי העולם יהיה ע"ד: "תורתו קבע ומלאכתו עראי". דהיינו שיהיה עיקר המכוון כדי שיהיה פנאי לעסוק בתורה ולהתפלל. ועל כוונה זו הולך בכל עניניו בבחי' זו שיהי' תמיד לרצון כו'.

והיינו ע"י משה, שהוא העושה הציץ להיות תמיד לרצון על בחינת מצחא. כי משה הוא מבחינת הדעת, והוא ממשיך מבחינת רעוא דכל רעוין בבחינת מצחא המכוון כנגד מוח הדעת.

(כי הדעת עולה כו', שבו גילוי בחי' עתיקא. וע' במ"ש ע"פ החלצו מאתכם)

ובכל נפש יש מבחי' זו דמשה, שהוא א' המיוחד משבעה רועים.

אך: "והיה על מצח אהרן", כי אהרן הוא אהבה רבה, ובבחי' מצח שבו, שהוא ההסכמה הנמשך מאהבה, שם צ"ל הציץ, שיהיה תמיד לרצון בלי שינויים.

משא"כ במשה עצמו א"צ לזה, כי משה מלגאו, שהוא הדעת עצמו, שהוא בחי' פנימיות, על כן לא שייך לומר ע"ז בחי' הסכם וחיצוניות ורצון כ"א בחי' דעת וחפץ.

וכנודע שחפץ הוא למעלה מהרצון, רק שמשה הוא העושה הציץ על מצח אהרן.

והוא הלעומת זה נגד בחי' עמלק, שגם שם יש מצח. מצח אשה זונה, גסות עקשות בבחי' יש דוקא. שאע"פ שיודע את רבונו מ"מ כו'. והציץ שמבחי' משה מבטל זה כנ"ל:

ונשא אהרן את עון הקדשים. בחי' נושא עון. (וכנ"ל דשם הוי"ה שבציץ הוא למעלה מבחי' קדש למ"ד וע"כ ונשא אהרן כו') שהם מי"ג מכילין דרחמי, דהיינו הארת הוי"ה הב', להיות אל רחום וחנון כו', י"ג מדה"ר י"ג ת"ד.

והוי"ה הב' הם פאות הראש והוי"ה הא' הם תקוני הראש. (כמו ציץ על מצחא הוא מבחי' תקון הראש רעדכ"ר [=רעוא דכל רעוין]) כו' כנודע.

והיינו להיות הוי"ה הוי"ה, ולהיות אצי' ע"ס מי"ג מכילין: אבא יונק ממזל כו'.

וכ"ז נמשך ע"י הציץ שממשיך מבחי' רעדכ"ר כתר שבכתר סתימא דכל סתימין: